"אם הייתי ערבי, לא הייתי בכלא"

השמש שהפציעה היום על עיר הבירה, לא בישרה טובות למשפחת בן עטר. אבי המשפחה, שמואל, ארז את תיקו ונפרד מעשרת ילדיו, בדרכו לבית הכלא.

לא מדובר בפושע מסוכן או עבריין סדרתי. שמואל בן עטר, המוכר לכולם כמי שייסד את 'ערוצי הקודש', נתפס כשעיר לעזאזל בידי הפרקליטות, ובעונש תקדימי שלח אותו בית המשפט לתשעה חודשים בבית הסוהר.

כבר לפני כשנתיים ערכה המשטרה פשיטה על כל 'ערוצי הקודש', וגרמה להפסקה מוחלטת של שידוריהם. הציוד הוחרם, והמנהלים נשלחו למעצר. עבור הציבור הייתה זו אפיזודה חולפת, שתישכח מהלב במרוצת החדשות הבלתי פוסקת, אך עבור משפחת בן עטר, אותו יום סימל שינוי מהקצה אל הקצה בחייהם.

אבי המשפחה שוהה מאז במעצר בית ממושך, ואחיו - שהיה שותף להקמת הערוצים - כבר ריצה עונש מאסר ממושך בבית הכלא. במהלך השנתיים בהן שהה שמואל במעצר בית, הוא מחוסר עבודה, ופרנסה לעשרת הפיות אותם עליו להאכיל - אין. ואם לא די בכך, הפרקליטות ביקשה להוסיף לעונשו קנס של מאה אלף שקל. ביקשה וקיבלה.

וכך, במדינה בה משוחררים מחבלים כפטריות אחרי הגשם, נשלח יהודי יקר אל מאחורי סורג ובריח, למרות מעצר הבית הממושך, למרות הקנס המופרז, למרות עשרת הילדים שבבית, למרות החרטה הגדולה.

שמואל בן עטר, לא רוצה להאשים אף אחד, למרות שיש לו את מי. במשך השנים 'ערוצי הקודש' העניקו תנופה פוליטית אדירה לתנועת ש"ס, ואילו בשעת צרה, אין קול ואין קשב. הוא אומר: "אני לא רוצה להאשים אף אחד. רבי דוד אבוחצירה אמר לי: הסיטרא אחרא לא יכל לראות את הפצת התורה, והיה חייב לעצור את זה".

כאוב הוא אומר: "אם היו סוגרים את ישיבת פוניבז' כל העולם היה קופץ, ואצלנו סגרו מאות ישיבות פוניבז', ואין מוחה". הוא כואב בעיקר את הרעיון שדעך. פחות את הכאב האישי. הוא אומר, "תחזירו את הערוצים, אני כבר אסתדר". איך? אלוקים גדול.

הוא מצר על האיפה ואיפה. "הרי אם הייתי ערבי כבר היו משחררים אותי באיזו עסקה", הוא אומר. "אני סובל בגלל שאני יהודי. יש מאות ערוצי רדיו ערבים פיראטים שמסיתים לטרור, ובהם אף אחד לא נוגע. דווקא את כבשת הרש לוקחים? ועוד שולחים את המנהלים לכלא? איפה היושר והצדק?".

בעוד 9 חודשים הוא יצא החוצה. ויש לו רק תקווה אחת: "להחזיר את ערוצי הקודש. ולהביא דברי תורה למאות אלפי משפחות בישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!