זו לא "חומרה יתירה"

תילי תילים נכתבו על אכילת הקטניות בחג הפסח, כאשר ישנם מצד אחד חלק מהספרדים אשר אמצו את איסור אכילת הקטניות - וכן כותב הרב חיים דוד הלוי, הרב הספרדי לתל אביב-יפו: "ועתה גם קהילות הספרדים נמנעים מאכילת קטניות" (מקור חיים השלם קפ"ה ט"ז) - ומצד שני, ישנם רבנים אשכנזים, בעיקר מחוגי הציונות הדתית, ובראשם הרב קוק אשר התיר בזמנו שמן סומסום ממפעל של האחים ברסלב, אף לאשכנזים. בעקבות כך פרצה 'מלחמת שמן השומשומים' בינו לבין רבני הבד"צ ירושלים, אשר בחילופי המכתבים בעניין צצו עלו גם המחלוקות האידיאולוגיות איתו.

מחוצפים מתירים


מטרידים בעיקר קולות הנשמעים לבטל כליל את מנהג אי אכילת קטניות, בטענת 'אחדות העם'.
קולות אלו באים לידי ביטוי במאמר (שאין להתווכח על גאונותו ובקיאותו) מחוצף במיוחד, בו קובע "ראבאי" מסוים, כי טעמו של מנהג זה ב"טעות בהבנת הנקרא" יסודו.

לטענתו, מקור המנהג הוא כפי שכותב רבינו מנוח "שאין דרך לאכול קטניות במועד שהרי כתוב ושמחת בחגיך ואין שמחה באכילת תבשיל קטניות". כלומר, כל גדולי עולם שאסרו את הקטניות פשוט התבלבלו להם, ולקחו את ההמלצה או את ההידור שלא לאכול תבשילי קטניות בחגים, כי אין זה נאה לאכול בחג מאכל זול, וגררו אותו גם לפסח, וכך התבלבלו כבר לגמרי ואסרו את הקטניות מדין חשש חמץ.

העצוב ביותר הוא, שרוב המתבטאים בנושא לא ירדו "לשטח" ובחרו להסתתר בבית המדרש, מאחורי הספרים עבי הכרס. כי בטוחני, ללא צל של ספק, כי אילו יורדים היו לשטח, היו מפסיקים הם להתפלפל הלכתית, ומדברים "מציאות בשטח".

והיא היא, שכל היורד לשטח - בחו"ל - אל שדות זריעת רוב הקטניות המשווקות בארץ, יבחין שבאותו השטח בו גידלו בעונה אחת את החיטה, יגדלו בעונה שלאחריה את החומוס ושאר קטניות, ומן ההכרח שנותרו גרגירי חיטה בחלקה זו ויתערבו עם הקטניות.

כשיגיע ראשית לנמל, יראה את האוניה המייבאת בבטנה מאות טונות של קטניות, לצד אוניות המייבאות חיטה ושעורה, כאשר אותה כף ענק המוציאה את החיטה מבטן האוניה אל משאיות ההובלה, תוציא לאחר כמה שעות את האורז, תירס, דוחן, פולים, חומוס ושאר קטניות.

מהנמל מועברות הקטניות, באמצעות משאיות שקודם לכן העבירו בהם חיטה, אל תוך מיכלי ענק, המכונים 'סילו', שבהם אוחסנה קודם לכן חיטה. וכאשר שואבים את הקטניות אל מרכזי המיון מתוך הסילו, הקטניות עוברות באותן צינורות בהם עברה החיטה.

נמשיך במסע: הקטניות מגיעות מלוכלכות מהשדות, ויש צורך לנקותם, לבררם ולמיינם לגדלים ואיכויות. במרכזי המיון ממיינים באותם נפות הן את הקטניות והן את החיטה והשעורה. גם לאחר ניקוי מערכות נפות אלו, לא ניתן לנקותם בצורה מוחלטת - ואת זאת יכריז כל מנהל מרכז מיון. כך שבוודאי ובוודאי שבקטניות מעורב חיטה.

כל משגיח זוטר שברר בחייו כמה שקי אורז, חומוס, חמניות, גרעיני אבטיח או דלעת, פולים יבשים, עדשים ושאר קטניות, בטוח מצא כי מעורב בהם חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין ושיבולת שועל.

במו-עיני נוכחתי בבית אריזה קטן למוצרים אורגניים. בבית אריזה זה קיימת מכונת אריזה אחת בה אורזים ביום אחד קמח ולמחרת אורז ושאר קטניות. כך שגם אם יבררו את האורז שלוש פעמים כדין לפני פסח, ספק באם פתרו את הבעיה של ציפוי האורז בקמח, שכלל אינו נראה לעין בגלל צבעו הזהה לאורז.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים


ואשר לכן, מסקנתי היא שבוודאי ובוודאי לצורך "אחדות ישראל" אין כל צורך לבטל מנהגים, ובוודאי ספרדי הרוצה להחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה.

כמו כן, בטוח כי ספרדי שרוכש קטניות בהכשר מהודר - והכשר מהודר פירושו שאת הקטניות ליוותה מערכת הכשרות החל משדות צמיחתם, דרך ההעמסה על האוניה, המשך בכף המוציאה את הקטניות שתהיה נקייה משאריות חיטה, המשך במשאיות המעבירות את הקטניות, המשך בסילו שינוקה כהוגן משאריות חיטה, וכלה במרכזי המיון, ולאחר מכן יברור הספרדי את הקטניות שלוש פעמים ויבשלם לפני פסח (כדי שבאם נדבק בו קמח, יתבטל) - ברור שלא נכשל חלילה באכילת חמץ.

אך גם ברור מכל זאת, שאין זה "מנהג שטות" או "חומרה יתירה" או טעות ובלבול ואי הבנת הנקרא של גדולי ישראל.

כמון


זכורני לפני 5 שנים את הרעש הגדול שעורר הרה"ג הרב שניאור רווח, נאמן ביתו של הגר"ש עמאר, לאסור את ה"כמון", כיוון שאף לאחר ברירתו מסתבר שלא ניתן להבדיל בינו לבין שיבולת שועל. הרב רווח אינו אשכנזי כידוע, אך כאשר המציאות מוכיחה דבר מה, עוזבים בצד את מנהגי בית אבא ואת ההתפלספויות, ופוסקים כפי שהמציאות מראה.

שהרי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

הרב יוסי שטיינברגר הוא מומחה לכשרות ומגיש תכנית הכשרות של רדיו 'קול חי'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!