כשדמיון עולה על המציאות

"לאחר מאמצים של שנים, מתפרסם לראשונה סקר TGI שבוחן את החשיפה לאמצעי מדיה במגזר החרדי..." כך התבשרו לאחרונה כל פריטי 'המגזר' בבשורה טובה. מי שהשתוקק לדעת את האמת בדבר אחוזי החשיפה לעיתונות החרדית, הנה זה בא. סוף סוף.

עוד בנושא:
• סקר TGI ייעודי למגזר החרדי: יתד נאמן מנצח


האמת שגם עד היום פורסם מין סקר שכזה מידי שנה, אבל כיוון והציבור החרדי הוא בלתי קריא לאינדיאנים מבחוץ, היה תמיד הסקר דומה למשהו מועתק מהמגזר האצטקי, עם, כמובן, שיפורים מאולצים, כדי שהמורה לא יתפוס ששיעורי הבית לא הוכנו בכלל.

למשרדי הפרסום, ולכמה אינטרסנטיים, התוצאות לא התאימו. שהרי לא מה שטוב בקהילה האיצטקית טוב ליהודים.

מה עשו חכמי TGI?

חשבו שבעה ימים ושמונה יועצי פרסום ומצאו רעיון ישן, אבל מבריק. אומרים שישראלי אחד הגה אותו. הרי מדינת ישראל כולה שותה מהכינרת, גובה מימיו של האגם הנעלם הזה משפיע ישירות על נתונים רבים במשק הישראלי. אז מה עושים בשנת בצורת, כשהמים מגיעים לקו האדום? פשוט מאוד: מורידים אותו למטה לפי הצורך.

כך גם כאשר חלילה מתקרבים המים לקו השחור. מזמינים צבעי והופה הכל מתאים בחזרה, כאילו דגל שחור מסמן פה את ההצפה הסוערת. אפילו כבר לא צריך להזמין מים מטורקיה וההתפלה אף היא הופכת לבדיחה טפילה.

זה הסוד והעוצמה של מי שבידו היכולת לשנות את מיקום הקווים. כנראה ככה זה במדינת היהודים. אין קווים אדומים. אם ניתן להתל במוביל הארצי, למה לא לנסות את זה גם על החרדים.

אז זהו, מהיום מתאימים את השאלות למגזר המועדף והתשובות יוצאות קולעות. ככה החליטו שמונת משרדי הפרסום, שעשו יד אחת מול עיתונים מסוימים, וכה הם יעצו לחבר'ה מהסקר. במקום למכור במבה להמונים, אפשר גם הפוך: לדווח להמונים שהיא נמכרה בכמויות, זה גם חסכוני כי כבר לא צריך לייצר באמת (ובכלל זה טוב גם לאוכלי קטניות).

המסכנים, שכזכור אינם מבינים הרבה במגזר, נלחצו להרכין ראש ולהצביע על בגדי המלך החדשים. וזה ממש לא הייתה עבודה קשה במיוחד. משאירים את רוב שאלון הסקר כמות שהוא, ורק משחילים בו שאלה כמו: "ממה אתם מכינים את הגפילטע פיש שלכם - מדג חי או מקרפיון", או: "לאיזה צד אתם מברישים את שערות השטריימל שלכם?"

נו, טופ. אתם מבינים, כמה חרדים קדושים וטהורים ואפילו ראשי ישיבה מבטן ומלידה, אם אך ספרדים הם, הרי כבר יאובחנו כ"בלתי משתייכים למגזר" אחרי שאלה שכזו. את התוצאות תקראו כבר בתוצאות הסקר המדויקות והמפולחות לאמר: בקרב החרדים מהסוג המעניין אותנו, אין לקוראי יום ליום אחוזים ניכרים. אפילו המדשדשים מעיתוני אלבומי התמונות כבר ישיגו את הפרענקים. למרות שאף הללו מכירים את התשובות לעיתים רק ממדורי תמונות.

סתם ככה גם תהינו, מה אומרות המילים "אחוזי החשיפה"? הרי אנו יודעים בבירור כמה מנויים יש ל'יום ליום' לעומת האחרים, שלחלקם אין אפילו את המעשר מזה, והם מסתמכים על הקונים בקיוסקים כאחרוני התגרנים בשוק.

אנו יודעים כמה מנדטים יש לנו מדי בחירות, וכמה אין להם אפילו כדי חלוקה בין הניצים. אנו מודעים למספר המורים והגננות הקוראים בשקיקה מידי שבוע את עיתוננו, מול מוכרי הדגים העוטפים בחינמונים שלהם את עיתוני האתמול. ובכלל, מה עובר לו בראש ליהודי ששואלים אותו לאיזה צהובון הוא נחשף יותר? הרי גם אם המסכן חושב אינטואיטיבית על השמש הלוהטת, זה לא אומר שהוא קורא אותה יותר. נכון, היא נמצאת בכמויות מסוימות, נחשפים אליה הרבה, לפעמים אפילו מברכים עליה, אבל להביט בה, מי בכלל רוצה? כבר יותר קל להציץ בעיתון של השכן. סתם, בשביל להודות לה' על הסיוטים שאינם מתרחשים במחוזותינו.

אגב, בהזדמנות זו חשוב לנו ליידע את הציבור הרחב על רבבות אלפי החרדים ושומרי התורה שנשכחו בערי הלוויין ובערי הפריפריה (שהם שמות נאורים למקומות כמו חולון, בת-ים, אופקים ובאר שבע). במערכות העיתונים, כמו בסקרי TGI, עדיין לא שמעו עליהם. מדובר בדרך-כלל על קהילות נידחות ממרוקו, תימן, עיראק, פרס, תוניס, בוכארה ואחרות, שעלו ארצה בעשרות השנים האחרונות, גידלו ילדים ונכדים, ותפחו בתי מדרשות וישיבות - ומאז נשכחו.

הם אוכלים וישנים כמו האנשים בירושלים ובני ברק, ולכן יש בכל קהילה כזו גם סניף של 'יש' או 'שפע שוק' או כל מוטציה אחרת של עשיית כסף מהציבור החרדי.

אבל חוץ מזה יש להם רק עיתון אחד, לרבבות האלו. העיתון של מי שמסר נפשו עבורם ביובל השנים האחרונות, הרים את הלפיד, קומם את קומתם והחזיר עטרה ליושנה. בשבילם הוא מרן מאור ישראל שליט"א, שגם פתח את העיתון הזה, ובו הם קוראים מדברותיו ודעתו.

ואתם יודעים מה? עבורם, ועבור עוד מאות אלפים, מי שאינו שם - אינו קיים.

המאמר התפרסם באתר צעירי ש"ס ובעיתון יום ליום

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!