קרית יובל: מתפללים במקלט

המחזה שנגלה לתושבי קרית יובל היה סוריאליסטי משהו. מאות אברכים תושבי השכונה צעדו במרץ במעלה רחוב זנגויל ונעלמו בפתח אחד הבניינים. לשאלת המתענינים הם השיבו: אנחנו הולכים להתפלל תפילת ערבית.

"שם"?, המשיכו המקשים להקשות.

"אין לנו מקום אחר", ענו האברכים.

תחילת הסיפור הוא במה שמכונה היום 'בית המריבה': וילה שנרכשה על-ידי תושב חוץ, על מנת שתשמש אותו בבואו לארץ, עמדה שוממה במשך ימות השנה. אברך נמרץ שהבחין בווילה שברחוב הנטקה 35, העומדת שוממה, יצר קשר עם הבעלים וביקש את רשותו להקים במקום בית כנסת, בשבתות.

שכונת קרית יובל עוברת בשנים האחרונות, כידוע, תהליך מואץ של התחרדות. מאות אברכים עברו להתגורר בשכונה, לאחר שהמחירים, שהיו זולים באותם ימים, הביאו זוגות צעירים הסובלים ממצוקת דיור. אלא שלמאות האברכים לא היה מקום להתפלל בשבתות.

התחרדות השכונה לא מצאה חן בעיני קומץ חילוני מתושבי השכונה, והללו החלו להציק, בכל דרך, לתושבים החרדים. זה החל בהסרת העירוב, מידי שבת, והטונים הצורמים עלו שלב, כשמספר תושבי השכונה נתפסו בעודם מחבלים בעירוב.

לאחר שנעצרו התושבים שגרמו למהומות, חשבו התושבים החרדים שהגרוע מכל כבר אחריהם. אך מתברר שהם טעו. ובגדול.

זה החל בשבת 'זכור'. האברכים שהתפללו בווילה, יזמו קריאת התורה לנשים בבית הכנסת. במסגרת ההיערכות, תלו האברכים שלטים המכוונים את הנשים אל עזרת נשים.

אחד התושבים החילונים שהגיע למקום וראה את השלטים, הבין שמול עיניו נפתח לו בית-כנסת, מה שלא מצא חן בעיניו, בלשון המעטה. הלה, צילם את השלטים המכוונים את כניסת הנשים והגברים, והזעיק מספר חברים, על מנת להפגין מול בית הכנסת.

במהלך אותו שבוע, הגיש התושב התנגדות ליועץ המשפטי, על שינוי יעוד למבנה. בדיון שנערך בערב שבת, טענו המתפללים באמצעות עורך הדין רפי שטוב, כי התפילה אינה נחשבת לשינוי יעוד, והמקום לא הפך לבית הכנסת, אלא משמש לתפילות מידי פעם. כראיה לדבריהם הוכיחו שבמקום אין ארון קודש ובימה לספר תורה.

הדיון, שנערך בסמוך לכניסת השבת, לא הביא תוצאות. בשבת שעברה באה רווחה למתפללים, והם התפללו בבניין, כשהמשטרה מגינה עליהם מפני קהל פרובקטיבי, שהתאסף מחוץ למבנה, על מנת למחות נגד התפילה.

ביום חמישי האחרון הגיעה הסאגה לסיומה.

בדיון שהתקיים בבית משפט, קבעה השופטת שלמתפללים אסור להתפלל במקום. השופטת לא קיבלה את הטענה שהמקום אינו משמש בית-כנסת. עו"ד יוסי חביליו, היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, טען בדיון כי אין מקום לטענה הזו, מכיוון שמה שנראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז - הוא בדרך כלל ברווז. אם עושים במקום שימוש של בית-כנסת - אז המקום הוא בית-כנסת. השופטת קיבלה את טענתו - והתושבים נשארו ללא מקום להתפלל.

בהתיעצות עם רבני השכונה הוחלט על מפגן מחאה. האברכים הקימו מתחת לאחד הבניינים ברחוב זנגוויל בית-כנסת זמני, ולמקום הובאו מאות כיסאות, סטנדרים, סידורים, וכל הנצרך להקמת בית-כנסת זמני. אל המפגן הצטרפו גם רבני שכונת בית וגן, והגרמ"י שלזינגר, ראש ישיבת 'קול תורה'. בין קבלת שבת למעריב מסר הגר"ע אוירבעך דרשת שבת הגדול.

לאחר תפילת ערבית, עלו מאות האברכים אל הכיכר המרכזית בשכונה, ופצחו בריקוד שנמשך שעה ארוכה. התושבים החילונים שהסתובבו במקום, והתעניינו בנעשה שמעו מהאברכים על העוול שנעשה להם, וחלקם הגדול הביע תמיכה והזדהות עם ציבור האברכים.

התושבים צינו לשבח את חברי עיריית ירושלים, יוסי דייטש, שמלווה את המאבק מתחילתו. בליל שבת הופתעו האברכים לראות את דייטש, שהגיע במיוחד למקום. לאחר התפילה צעד דייטש לביתו בשכונת גאולה, וכל זאת על מנת להביע את מחאתו על העוול שנעשה לתושבים.

אברכים מתושבי השכונה, שביקרו אצל הגרי"ש אלישיב, שמעו ממנו דברים חד-משמעיים: "אתם חייבים להיאבק. אפילו אם פירוש הדבר לעבור על החוק. יש מצבים שאסור לוותר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!