ראש העין - כשהיסטוריה ומסורת נפגשים יחד

ראש העין ששמה נגזר ממעיינות קדומים הנוגעים בפאתי העיר, הוקמה בשנת 1949 לאחר מלחמת העצמאות, על שטחו של בסיס בריטי נטוש מימי המנדט. תושביה הראשונים של העיר היו עולים יהודים מתימן, שעלו לארץ במבצע "כנפי נשרים" בשנים 1949-1950.

העיר ראש העין שוכנת כ- 26 ק"מ מזרחית לת"א, על גבעות בגובה 200 מ' מעל פני הים, למול הריש ומרון. שטח השיפוט שלה משתרע על כ- 30 אלף דונם. מיקומה האסטרטגי, בסמוך לים התיכון ועל אם הדרך בין יפו לירושלים, הקנה לה עוד בימי קדם חשיבות רבה.

סביב העיר התנהלו קרבות היסטוריים בין ישראל לבין הפלשתים, ומאוחר יותר נבנו בסמוך לה מבצרים צלבניים ותורכים. באזורים הסמוכים לעיר נמצאים אתרים ארכיאולוגיים רבי חשיבות ומתקופות שונות (הכתובת הקדומה ביותר בשפה העברית, שנכתבה לפני כ- 3,000 שנה, נחשפה לפני מספר שנים בחפירות בסמוך לעיר).

עד 1990 אוכלוסיית רה"ע הושתתה כאמור על יהודים ממוצא תימני. העיר התפתחה אט אט ממעברת עולים לעיר בה התפתחו חיי רוח ותרבות ענפים, על בסיס מורשת ותרבות יהדות תימן. עם זאת, סבלה העיר ממצוקות קשות שנבעו מהעדר תקציבים ראויים, הזנחה מסוימת מצד משרדי ממשלה וקשיים בפיתוח תשתיות עירוניות הולמות.

אתר אבן העזר - עזבת צרטא

אתר אבן העזר נמצא בגבעה המזרחית בסמוך לבית העלמין בראש העין (נ"צ 1680, 1466) ואין לבלבל אותו עם תל אפק - מבצר אנטיפטרוס, העיר הקדומה והגדולה השוכנת בסמוך למעיינות הירקון, מערבית לראש העין.

החפירות במקום נוהלו בין השנים 1978-1976 כחלק מסקר ארכיאולוגי באזור כולו וכהכנה לקראת היישוב העירוני שעתיד היה לקום באזור. הממצאים מעידים כי המקום היה על יישוב התנחלות ישראלי, כנראה אחת ממשפחות שבט אפרים או מנשה. בתקופה מאוחרת יותר היווה המקום את גבול ההתיישבות הישראלית בהר.

באתר נתגלו שלוש שכבות ארכיאולוגיות החל מהמאה ה-12 וה-13 לפני הספירה. בשכבה זו השרידים מועטים. השכבה השנייה, שהיא העיקרית והחשובה, מעידה על יישוב ישראלי מתקופת השופטים (סביב 1150 לפני הספירה), עם מבנה מרכזי וייחודי לבנייה הישראלית בתקופה, מה שקרוי "בית ארבעת המרחבים". בשטח שבין הבניין העיקרי, הוא בית ארבעת המרחבים ומבנים אחרים בהיקף הגבעה, נתגלו עשרות בורות ממגורה, שנועדו ככל הנראה לאיסום גרעיני תבואה. בתוך אחת הממגורות הללו (ממגורה 506) נתגלה האוסטרקון החשוב (ראה הסבר מפורט בהמשך) על ידי נער צעיר, שהיה מתנדב במשלחת החפירה של אוניברסיטאות תל-אביב ובר-אילן. החפירות במקום נוהלו ע"י ד"ר ישראל פינקלשטיין, ונערכו בין השנים 1976 - 1978.

בספר שמואל אי, פרק די פסוק אי, נזכר כי בצאת ישראל לקראת פלשתים החונים באפק, הם חנו על אבן העזר ומשם נלקח ארון האלוהים לאשדוד לאחר מפלת בני ישראל על ידי הפלשתים. אם אכן השם אבן העזר מהווה שם של יישוב בתקופה האמורה ולא ציון גיאוגרפי כללי, הרי שהאתר הישראלי בעזבת צ’רטה, גבעת הסלעים, הוא המתאים ביותר לזיהוי ההיסטורי-גיאוגרפי הנזכר במקרא. האתר הארכיאולוגי בגבעת הסלעים הוא, אפוא, אתר ישראלי ברור. ידיעותינו המדעיות בנושא האלפבית הולכות וגדלות עם גילוי כתובות ותעודות קדומות.

הכתובת שנמצאה באתר - האוסטרקון - נתגלתה באתר ארכיאולוגי בראש העין ומהווה עדות נוספת ומרכזית בחקר נושא האלפבית העתיק. כיום נראים הדברים טבעיים ומובנים מאליהם, אולם יש לזכור, שקודם למהפכת האלפבית כתבו וקראו רק קומץ קטן של אנשים. הסופרים שנחשבו לחוג קטן וסגור שמרו בקנאות על סודות מקצועם, אולם גם כך היו הכתיבה והקריאה מלאכות קשות משום שפע הסימנים שחובה היה לזוכרם, ושלעתים הגיעו לכמה מאות. האלפבית, שאנו קוראים וכותבים כיום בעברית, באנגלית ושאר השפות הבינלאומיות, מקורה באלפבית קדומה שנולדה ממש כאן במרחבי ארץ ישראל. האפשרות להתבטא בכתב, עם מספר מצומצם של אותיות, גרמה למהפכה של ממש בעולם כולו.

הכתובת מוכרת וידועה יותר בשמה המדעי "האוסטרקון מעזבת צ’רטה". אוסטרקון ביוונית: שבר חרס של כלים עתיקים שעליו חרותות אותיות. על החרס חרוטות חמש שורות של אותיות בכתב האלפביתי הקדום ביותר (הכתב הפרוטו כנעני). באוסטרקון יש יותר משמונים אותיות. בשורה התחתונה ביותר מופיעות אותיות האלפבית כסדרן, משמאל לימין. זו עדות נוספת לחוסר הגיבוש בכיוון הכתיבה, המוכרת לנו מעדויות נוספות על כתיבה בכיוונים לא אחידים, שמאל - ימין, ימין - שמאל וגם בצורה אנכית, האות פ’ מקדימה את האות ע’ בדומה לעדויות אפיגרפיות נוספות, והאות מ’ חסרה. הימצאותה של כתובת האלפבית הקדומה מעידה גם על ידיעת קרוא וכתוב בקרב בני ישראל.

האתר שוחזר ונוקה ושלט הסבר הוצב במקום, אולם פגעי אדם מכוונים ופגעי הטבע והזמן אינם מותירים כיום עדות מרשימה לאתר חשוב זה. רשות הגנים הלאומית בשיתוף עם רשות העתיקות מייעדות את המקום לשיקום ולשחזור.

מגדל צדק

בדרום מזרח, בשטח השיפוט של ראש העין, נמצא האתר מגדל צדק. המגדל מתנשא לגובה של 141 מטר, ומאפשר תצפית נפלאה על מישור החוף ועל הרי שומרון. ניתן להגיע אליו בדרך העולה מזרחה מכביש ראש העין-נחשונים, ליד האנדרטה ללוחמי מלחמת העצמאות. במקום עומדת מצודה ששמרה על מעבר אפק בצדו המזרחי, ובה שרידים מהתקופה הרומית, הביזנטית, הערבית והצלבנית.
באתר אפשר לראות אבנים עתיקות, שצבען כהה, ואבנים קטנות ובהירות מהתקופה הערבית המאוחרת.

בכניסה לחצר המצודה יש משקוף אבן ועליו כתובת הקדשה ביוונית. בכתובת נכתב: "מרטיריון (מקום מות קדושים) של הקדוש קיריקוס" משקוף זה נשדד מכנסייה ביזנטית או ממבנה קבורה ביזנטי ושובץ בשימוש משני במצודה הצלבנית שנקראה: "מיראבל" - פלא היופי. מבעד לאשנבי הירי במצודה ניתן לצפות לעבר מישור החוף והשומרון.

המקום נזכר לראשונה במקורות בהקשר לסיפור התבצרות הקנאים כנגד צבא קסטיוס גאלוס, שחנה באנטיפטרוס. המצודה נבנתה בראשית המאה 12-ה בידי משפחת איבלין. בשנת 1187 נכבש המקום בידי אל עדאל, אחיו של צלאח א-דין. בשנת 1191 הרסו המוסלמים את המבצר והוא נבנה מחדש בתקופה הממלוכית. במאה ה- 19 הוקם במקום כפר ערבי בשם מג’דל צאדק, על שם השליט צאדיק גמאעיני, שבא מן הכפר גמאעין שבשומרון. בחלק האחר של המבנה יש גוש מבנים נפרד, קטן יותר, ובו פתח המקושט בגילופים באבן.

הדרך ממשיכה לעלות לגוש המבנים המרכזי, אשר דרכו ניתן להביט לעבר פתח תקוה וכפר נזבא. ממזרח למגדל צדק נמצאות מחצבות מגדל צדק, אשר סיפקו את חומרי הבנייה לכל גוש דן החל משנות ה-20. המחצבות היו בבעלות יהודית.

במאורעות תרצ"ו חדרו למקום כנופיות ופגעו במחצבות. ההתנכלויות הקשות והבלתי פוסקות גרמו לנטישת המחצבות. ב-1937 דחקו את הפורעים פלוגות נוטרים של ההגנה בפיקודו של יצחק שדה, את הפורעים והפעילו מחדש את המחצבות (ראה קובץ "סיפורי לוחמים").

תל אפק (מבצר אנטיפטרוס)

תל אפק שוכן ליד מעיינות הירקון שיצרו במקום מקווה מים רחב ידיים. מקור המים האיתן, האפשרות להתגונן באמצעותו והקרקע הפורייה שמסביבו היו נתונים מכריעים בבחירתו למקום ישוב. הירקון היווה בעבר מחסום יעיל בפני העוברים בדרכים, שהגיעו מצפון ומדרום, והם נאלצו לעקוף אותו במעבר הצר שנותר בין המעיינות ובין הרי שומרון שממזרח.

היום משתרע התל על שטח של כמאה ועשרים דונם, אך בחלק מהתקופות הקדומות היה השטח המיושב גדול אף יותר. העיר המקראית אפק נכבשה על ידי יהושע בן-נון וחלשה על הרצועה הצרה שבין הירקון ובין ההרים שבה עברה דרך הים. מאפק הוליכה דרך לשילה - מרכז דתי לשבטי ישראל בתקופות ההתנחלות והשופטים. ליד אפק נערכו הפלשתים למלחמה בבני ישראל, מלחמה שנסתיימה בתבוסת בני ישראל ובחורבן שילה. בשנת ה- 20 לפני הספירה הקים כאן הורדוס עיר חדשה והוא קרא לה אנטיפטרוס (על שם אביו). במצודה החרבה שבראש התל (קלעת ראס על עין) יש שרידי חאן מבוצר שהוקם בסוף המאה ה-13.

בימי השלטון הממלוכי היה פה כפר ערבי בשם אל עוג’א. אלכסנדר ינאי החשמונאי חפר תעלת ביטחון מאנטיפטרוס עד יפו ולאורכה הקים חומה עם מגדלי שמירה. כאן חנו ליגיונות רומא, שעלו לדכא את המרד בירושלים בשנת 70 לספירה. בימי השלטון התורכי על יסודות מצודה צלבנית נבנו מבצר ופונדק, ששרידיהם נשתמרו עד היום. השלטון הבריטי הקים מכון לשאיבת מים מצפון למבצר, ומהקידוחים שנערכו בשטח סופקו מים לירושלים במלחמת השחרור.

ב- 1921 הניחו את מסילת הברזל פתח תקוה - ראש העין, שהעבירה את מטעני פרי ההדר למקומות שונים בארץ. עם קום המדינה היה מבצר אנטיפטרוס בשטחה של המועצה האזורית מעלות אפק. בראשית שנת 1994 עבר האתר לידי רשות שמורות הטבע. היא מפתחת אותו ופותחת שעריו בפני הקהל הרחב.

מבני הצבא הבריטי

עד 1949 שימשה ראש העין את לגיונות הצבא הבריטי שגדודיו ישבו באזור. שרידי המחנות שימשו עם קום המדינה כמחנות מעבר לעולים מתימן שהגיעו במסגרת מבצע "מרבד הקסמים". מומלץ לסייר רגלית בשרידי המבנים של מחנה הצבא הבריטי שהיה במקום לפני קום המדינה. המבנים שימשו אחר כך למשרדי הסוכנות ולעולים הבאים מתימן.

מרכז בית מורשת יהודי תימן

בראש העין קיים בית מורשת יהדות תימן, המשמש בעיקר לשימור וללימוד מסורת יהדות תימן. האוסף הנמצא בו מוצג לקהל הרחב ולמבקרים מהארץ ומהתפוצות. בבית מורשת יהדות תימן הוקם מכון מחקר ומרכז למידה לתלמידים מכל רחבי הארץ, הכולל גם את מורשת המזרח ומסורת ישראל. בימים אלה מתוכננת הקמתו של מוזיאון מורשת יהדות תימן, שיהווה מרכז לערכי רוח, פולקלור, תרבות ויהדות. המוזיאון אף יהווה אתר תיירותי שישולב באתרי הארכיאולוגיה שבסביבה ובנוף. ניתן להשתתף בסיורים מודרכים. יש לתאם הגעה מראש בטלפון: 03-9388050

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!