לכו לגננת
הפעם אנו עדים למלחמה ארורה, עתירת אגו אישי. זו כבר לא מלחמה על קודשי ישראל. סתם מלחמת יוקרה ושליטה של שני אנשים • חברון גרנביץ על המאבק סביב תפקיד יו"ר ועדת הכספים
- חברון גרנביץ
- כ"ז אדר התשס"ט
- 21 תגובות
אין רגע דל במפלגתנו הקטנטונת. לרגע היה נדמה שהשקט, השלווה, האחווה והרעות שוררים במחננו, אדי הכעס ועשן הלהבה שפרצו במרוץ לראשות עיריית ירושלים התפוגגו, וכוסות הקפה ובדלי הסיגריות מהישיבות המרתוניות, שדנו בשאלה האם הולכים ביחד או לחוד, כבר נשטפו וטאטאו.
לרגע רצינו לחשוב ולהאמין כמה אמת יש בפרסום כשהצבענו עבור "יהדות התורה המאוחדת והשבת", והנה עכשיו הגיע הזמן לרוות קצת נחת. אולם שוב פעם זה הגיע - המאבק המכוער ורווי השנאה סביב תפקיד יו"ר ועדת הכספים.
אלא שהפעם אנו עדים למלחמה ארורה, עתירת אגו אישי. זו כבר לא מלחמה על קודשי ישראל, לא מאבק על חינוך ילדי ישראל, ואפילו לא מלחמת חורמה על צביונה היהודי של המדינה.
הפעם אנחנו עדים למלחמת יוקרה ושליטה של שני אנשים.
ומה חשבת לעצמך, משה גפני, כשהצבת אולטימטום? שאילו יעקב ליצמן יישב על כס יו"ר ועדת הכספים, תוגש לפניו רשימת מוסדות התורה הזכאים למענק כספי וכשיעלה שמה של ישיבת מיר-ברכפלד, חברון או בית מתתיהו, יבטל היו"ר את ההקצבה?
גם לך יעקב ליצמן, אני מבטיחך נאמנה שוועדת הכספים, בראשותו של משה גפני, לא תגרע שקל מישיבת שפת אמת, חידושי הרי"מ או נר ישראל.
לבושתנו הרבה, מה שקורה ברגעים אלו, בעקבות מלחמת היוקרה, המתרחשת לקול מצהלות התקשורת הכללית, המשא ומתן הקואליציוני לכניסה לממשלה נעצר וצוות המו"מ של הליכוד עומדים מהצד, מחככים ידיהם בהנאה, ובחיוך רחב אומרים לנו: "לכו לגננת".
בזיכרוני עולים משפטי הגיחוך, שנאמרו טרם הבחירות על-ידי הניצים, כמו למשל "אני מצידי הייתי חוזר לכולל ללמוד יום שלם, כל רגע של שהות בכנסת המינים מדרדר אותי מבחינה רוחנית ולא מוסיפה לי יראת שמים", "אני מבחינתי הייתי נפטר מהעול הזה בשמחה, מה לעשות? גדולי ישראל לחצו עלי, אני מחויב לכלל ישראל". מכירים את המשפטים הללו? את זה אמרתם במו-פיכם, והנה לפתע כל ההצהרות נעלמו ושניכם עומדים ומתגוששים מול עם שלם.
אם כל-כך קשה לכם להחליט, הביאו את הבעיה בפני מועצת גדולי התורה, המשותפת לשתי הסיעות, ותקיימו באמת את המשפט הכל-כך נדוש: "גדולי ישראל יחליטו מי ישא בתפקידים, אנחנו רק שליחיהם הנאמנים של גדולי התורה".
הייתי מציע הפעם לשאת עיניים לאחותנו ש"ס - וללמוד מדרכיה. בגאון ובאחריות לאומית הם יושבים עם צוות המו"מ, מנסים ומפעילים את כל השתדלותם, על מנת לקבל כמה שיותר תיקים וסמכויות. במהלך ימי המשא ומתן, איש מהם אינו מעז להעלות את שמות האנשים העשויים לקבל את המשרות. רק לאחר חתימת ההסכם הקואליציוני הם ניגשים למועצת חכמי התורה שיקבעו מי האיש שיעמוד בראש כל משרד או ועדה.
יעקב ליצמן ומשה גפני, אם אינכם רוצים להטריח את גדולי ישראל בזוטות - רוטציה... שמעתם על המושג הזה?
אולי תחשבו על זה.
לרגע רצינו לחשוב ולהאמין כמה אמת יש בפרסום כשהצבענו עבור "יהדות התורה המאוחדת והשבת", והנה עכשיו הגיע הזמן לרוות קצת נחת. אולם שוב פעם זה הגיע - המאבק המכוער ורווי השנאה סביב תפקיד יו"ר ועדת הכספים.
אלא שהפעם אנו עדים למלחמה ארורה, עתירת אגו אישי. זו כבר לא מלחמה על קודשי ישראל, לא מאבק על חינוך ילדי ישראל, ואפילו לא מלחמת חורמה על צביונה היהודי של המדינה.
הפעם אנחנו עדים למלחמת יוקרה ושליטה של שני אנשים.
ומה חשבת לעצמך, משה גפני, כשהצבת אולטימטום? שאילו יעקב ליצמן יישב על כס יו"ר ועדת הכספים, תוגש לפניו רשימת מוסדות התורה הזכאים למענק כספי וכשיעלה שמה של ישיבת מיר-ברכפלד, חברון או בית מתתיהו, יבטל היו"ר את ההקצבה?
גם לך יעקב ליצמן, אני מבטיחך נאמנה שוועדת הכספים, בראשותו של משה גפני, לא תגרע שקל מישיבת שפת אמת, חידושי הרי"מ או נר ישראל.
לבושתנו הרבה, מה שקורה ברגעים אלו, בעקבות מלחמת היוקרה, המתרחשת לקול מצהלות התקשורת הכללית, המשא ומתן הקואליציוני לכניסה לממשלה נעצר וצוות המו"מ של הליכוד עומדים מהצד, מחככים ידיהם בהנאה, ובחיוך רחב אומרים לנו: "לכו לגננת".
בזיכרוני עולים משפטי הגיחוך, שנאמרו טרם הבחירות על-ידי הניצים, כמו למשל "אני מצידי הייתי חוזר לכולל ללמוד יום שלם, כל רגע של שהות בכנסת המינים מדרדר אותי מבחינה רוחנית ולא מוסיפה לי יראת שמים", "אני מבחינתי הייתי נפטר מהעול הזה בשמחה, מה לעשות? גדולי ישראל לחצו עלי, אני מחויב לכלל ישראל". מכירים את המשפטים הללו? את זה אמרתם במו-פיכם, והנה לפתע כל ההצהרות נעלמו ושניכם עומדים ומתגוששים מול עם שלם.
אם כל-כך קשה לכם להחליט, הביאו את הבעיה בפני מועצת גדולי התורה, המשותפת לשתי הסיעות, ותקיימו באמת את המשפט הכל-כך נדוש: "גדולי ישראל יחליטו מי ישא בתפקידים, אנחנו רק שליחיהם הנאמנים של גדולי התורה".
הייתי מציע הפעם לשאת עיניים לאחותנו ש"ס - וללמוד מדרכיה. בגאון ובאחריות לאומית הם יושבים עם צוות המו"מ, מנסים ומפעילים את כל השתדלותם, על מנת לקבל כמה שיותר תיקים וסמכויות. במהלך ימי המשא ומתן, איש מהם אינו מעז להעלות את שמות האנשים העשויים לקבל את המשרות. רק לאחר חתימת ההסכם הקואליציוני הם ניגשים למועצת חכמי התורה שיקבעו מי האיש שיעמוד בראש כל משרד או ועדה.
יעקב ליצמן ומשה גפני, אם אינכם רוצים להטריח את גדולי ישראל בזוטות - רוטציה... שמעתם על המושג הזה?
אולי תחשבו על זה.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 21 תגובות