לא רוצה להיות הבא בתור

בשעות הרות גורל אלו למשפחת שליט ולעם ישראל בכלל, ועבור גלעד שליט בפרט - כאשר בתוך כמה שעות נדע כולנו האם יש עסקה או לא - מן הראוי שנשאל את עצמנו כמה שאלות, ולו באופן הבוטה ביותר: האם כשחז"ל יצקו את האמרה בסלע "פני הדור כפני הכלב" הם תיארו את ירידת הדורות עד כדי כך, והאם לשם זאת הוסיף מי שהוסיף את האמרה "ייתא ולא אחמינה"?

אחד הפירושים הנפוצים ביותר לפתגם "פני הדור כפני הכלב", מתייחס לכך שירידת הדורות תהיה כזו שהמשמעות למילה "הנהגה", ילך ויתדרדר למצב שבו אין מנהיגות אמיתית, מנהיגות כזו היודעת לקבל החלטות קשות, גם אם הן אינן פופולאריות, במיוחד כאותו הכלב הרץ לפני אדונו, מקשקש בזנבו כאומר אני המנהיג האמיתי, אך כל זאת רק עד שהוא מגיע לצומת דרכים ועליו לקבל החלטה אנה יפנה - אז הוא משיב ראשו לאחור, לראות מה ירמוז האדון.

מנהיגות אמיתית היא כזו שלא משרתת את שאיפותיהם ורצונותיהם של קופירייטרים מדופלמים ובעלי משרדי פרסום, חשובים ככל שיהיו, המשרתים בעלי הון באינטרס כזה או אחר. מילא אם מדובר בנושא כלכלי או פוליטי, ההשלמה עם המצב היא ניתנת לעיכול בדיעבד, אך כאשר מדובר בעסקת שחרור מחבלים, ולא סתם דגי רקק אלא בארכי מרצחים, כפי המסתמן לצערנו, הדבר מעורר בחילה וסלידה ואף כעס עצום ואצור.

היכן השפיות?

מדינת ישראל, שטבעה את המושג, שהשתרש בלא מעט מדינות, שאין מנהלים מו"מ עם ארגוני טרור, היא הראשונה לשבור מיתוס זה, היום כבעבר, בעסקאות מפוקפקות שאין חולק על אי כדאיותן, ומזמינה במו-ידיה את פיגועי הראווה הבאים או אפילו את ה"מגה פיגוע" הבא, שלא לדבר על עידודם של ארגוני הטרור לחטוף שוב ושוב חיילים או אזרחים תמימים נוספים, כקלפי מיקוח חדשים.

היכן השפיות, היכן חשיקת השפתיים ודממת האלחוט שאפיינו את המנהיגות הישראלית בעיתות משבר בעבר? אכן קשה לעמוד מנגד ולראות את צער המשפחה, משפחת שליט, ואני לא מאחל לאף משפחה לעמוד במצב בלתי נסבל זה, ועל אחת כמה וכמה נכמרים ליבותיהם של כלל ישראל וכל מי שלב יהודי פועם בקרבו, על מצבו הבלתי יתואר של גלעד עצמו.

אך עדיין, הלב ממאן להאמין מה קרה לנו. איך הגענו למצב הזה, מצב בו נהפכו היוצרות, כאשר חופן דולרים שהשקיעה המשפחה בקמפיין המוצלח הזה, גורם לנו להביא על עצמנו ובמו-ידינו את האסונות הבאים, מול ארגון פונדמנטליסטי צמא-דם, המונע משנאת ישראל טהורה, ארגון המנהיג עם החי על חרבו, כאשר ברור לכולם שמרבית המרצחים שישוחררו ישובו לפעילות טרור, כאשר חלק לא מבוטל מהם מצהיר בריש גלי כי אכן יעשה זאת שוב ושוב.

לזעוק את הכאב

נכון, מצוות פדיון שבויים היא אחת המצוות שעם ישראל סימן אותה לדורותיו, כאחת המצוות החשובות ביותר. אך גם במצווה זו נקבעו כללים ונשברו עליה לא מעט קולמוסים, ולא מעט דיו נמרח על פני מאות תשובות, בני אלפי ומאות בשנים, ודומני שאין מחלוקת על כך כי "אין פודים שבויים יותר מכדי דמיהן".

פרט זה, שהוא כל-כך חשוב, ועם כל הצער שבדבר, מביא אותי למסקנה אחת ויחידה: אין דמו של גלעד שליט סמוק יותר מדמם של אזרחים חפים מפשע, שברור לכל בר דעת שרצוח יירצחו (והלוואי ונתבדה) ובהמוניהם, כאשר מדינת ישראל מאבדת את כח ההרתעה והמיקוח שלה פעם אחר פעם. ובל נשכח, עדיין לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, ומסתבר יותר ויותר שהמלחמות הבאות תהיינה בלתי נמנעות, עד שלא יקום מנהיג אמיתי ויפעל באופן שהטיב להגדיר זאת בלעם הרשע "הן עם כלביא יקום ובגויים לא יתחשב".

כל הישג צבאי ומדיני אנו ממוססים בידיים הנשלטות על-ידי קומץ בעלי מקלדת וכותבי טורים יפי-נפש, ואנו נמשיך לשלם, ובדמים מרובים תרתי משמע, "עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים". אך דומני שהעם צריך לקום ולזעוק את זעקתו וכאבו, לא רק את זעקת משפחות נפגעי הטרור, ולומר בקול רם: "לא רוצים להיות הבאים בתור".

ככל שהדבר יישמע קשה, איום ונורא, אין מנוס מלהותיר את גלעד שליט בידי רוצחי החמאס לגורלו, באין ברירה צבאית או מדינית אחרת, ולא להפקיר מנגד את כלל אזרחי ישראל לפעולות הטרור הבאות, שבוודאי תבאנה, מה גם שכבר הוכח, מעל כל ספק, שמרבית המחבלים המרצחים שבו לפעולות טרור לאחר שחרורם. גלעד נלכד ונחטף על-ידי מחבלי החמאס בהיותו חייל, וחייל מתגייס מתוך ידיעה, גם אם היא עמומה משהו ולא ברורה דיה, שכחייל ייתכן שייהרג בהגנה על המולדת ועל אזרחיה. ועם כל הצער שבדבר, אין דמו סמוק יותר מדמם של אזרחים תמימים בעורף.

יודע אני שדבריי אלו, המקוממים במהותן, אין בהם כדי לעצור את שחרור המרצחים הקרב ובא, אך ראוי שייאמרו בעידן שאין צרי בגלעד ואין מלך (שליט) בישראל, ואיש הישר בעיניו יעשה...

הכותב הוא מייסד ומתכנן העיר אלעד, וראש העיר הראשון. שירת בעבר ביחידה קרבית מובחרת

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!