בימים ההם, בזמן הזה

"תסגור איתו ראשון, הוא הכי גדול", אמר יו"ר ש"ס לראש-הממשלה המיועד, בשיחה, אחת מיני רבות, שהתקיימה ביניהם לפני כשבוע. בשפת אנשי התנועה הקדושה, אמר ישי לביבי: "תעשה לאיווט כבוד".

למן הרגע הראשון, עומד נתניהו במילתו. גם כשנדמה היה שהסיכויים להקמת ממשלה רחבה ממשיים, ביבי לא זגזג, תיקשר כל העת עם הש"סניקים. הבהיר שכל ההתחייבויות במקומן עומדות. לא מדובר רק בתקשורת ישירה בין נתניהו להנהגה הפוליטית של ש"ס, אלא בהתחייבות ברורה שניתנה לנשיא מועצת החכמים. מילה של ביבי.

נתניהו התקשר לבית ברחוב הקבלן 45, באותו סוף-שבוע תזזיתי שבו הוטלה על כתפיו הרכבת הממשלה. מרן הגר"ע יוסף בירכו שיצליח להרכיב ממשלה בקלות. נתניהו מצידו הבהיר, כי ש"ס היא שותפה מרכזית. ההבטחה, לעת עתה, ממומשת במלואה. ביבי מוכיח נאמנות ואינו בוש בכך. במידת הצורך, יעלה למעונו של 'הרב עובדיה', בלי למצמץ ולהסתנוור כקודמיו, מזרקורי כלי התקשורת. יחטוף את הסטירה המיתולוגית, ויישיר מבט למצלמה.

אבל לפני שסוגרים קצוות מול ש"ס, צריך לנהוג בליברמן גינוני כבוד. אם עד היום חזינו בסדרת היעלבויות ומשחקי כבוד בצד המזרחי של המפה - ראה ערך דוד לוי אז וסילבן שלום היום, הרי שבשותפות שממנה אין מנוס, בין התנועה הספרדית למפלגה הרוסית, דווקא הנציג הרוסי, הוא זה שדורש את ליטרת הכבוד המגיעה גם לו, בעוד ההנהגה המזרחית של ש"ס מתמקדת בנושאים המהותיים.

נכון לעת כתיבת השורות בראשיתו של שבוע זה, ישי וליברמן, עדיין לא החליפו מילה. מאז הבחירות, הם צהובים זה לזה, למעט הנהון לשלום במסדרונות הכנסת. העלבון השטני, עדיין צורב בליברמן, שרואה במסע שנערך למפלגתו בישורת האחרונה של מערכת הבחירות, פגיעה אישית. אלא שלאיווט ואלי, אין את האופציה לשמור על ארשת פנים קפואה. בממשלה שבה שניהם ישמשו כשותפים המרכזיים, שיתוף הפעולה קריטי להצלחתה.

מכל תביעותיו של איווט במערכת הבחירות, כמעט ולא נותר דבר. למצע האזרחות, הוא לא מגלה נאמנות. לברית הזוגיות, הוא לא ממש משמש שושבין. גם שינוי שיטת הממשל, נראית יותר כמו שינוי זהות היושבים במשרדי הממשלה. האג'נדה מתחלפת כמו גרביים. לפתע פתאום הדרישה האולטימטיבית היא שליטה בתיקי אכיפת החוק. כביכול מדובר בתכלית הכל. כאילו לא התנהלה מערכת בחירות שלמה, על מצע אחר לגמרי.

הוא נחשב למנהיג העולים, ואף לא דרישה תקציבית אחת הועלתה מטעמו בעניינם. "קח את תיק הקליטה", הוצע לו בעת ניהול המשא-ומתן. ליברמן השיב בלי להניד עפעף: "אם אין לכם מועמד מתאים בליכוד, אני מוכן להחזיק את התיק עבורכם". או במילים אחרות: תנו לי ג'ובים ראויים, ועיזבו אתכם מסיפורי אג'נדה.

ההתעקשות האובססיבית שלו על תיקי המשפטים וביטחון הפנים, הבריחה את ברק מהממשלה. יו"ר העבודה, כמעט והתחנן למראית עין של הישג. הבהיר שאם פרידמן יקבל את המשפטים, לא יוכל להיכנס לממשלה. אבל ליברמן התעקש. האחדות חשובה. הפרדמניזם חשוב יותר.

ליברמן החדש

נתניהו לא הסתפק בשכנוע אישי בארבע עיניים. יותר משליח אחד הוא שיגר לליברמן. "אהרונוביץ איש חלש, הוא הרי לא יניע תהליכים ורפורמות שמערך ביטחון הפנים כה זקוק לו", אמר לו אחד. בכיר אחר בדימוס, הסביר לו כי ההתעקשות רק תכניס את 'כנופיית שלטון החוק' לאובססיה יתירה.

"למה לך כל זה?", הוא נשאל, ונותר בשלו. אם יש משהו שליברמן באמת אוהב, זה 'לעשות דווקא'. אמרתם שאני קיצוני? קבלו אותי בתפקיד שר החוץ. הנחתם את ראשו של פרידמן תחת הגיליוטינה? קבלו אותו כשר המשפטים.

נכון לראשית השבוע, נראה כי נתניהו נענה לכל דרישותיו, להן אי אפשר לסרב. האם מדובר בכישלון של ביבי שלא עמד בלחץ? לא בהכרח. יש כאן שיקול קר ומפוכח. סיטואציה שכזאת, מעולם לא נוצרה. אם איווט היה חוצה את הקווים, ביבי היה נותר כראש הסיעה השנייה בגודלה, ללא רוב של 61.

ליברמן, התפרק כמעט לגמרי מאג'נדת הבחירות. ויתר על אופציית לבני ולא הסכים לשמוע מביבי, כי אי נעימות תקשורתית תמנע את מינויו של פרידמן. "הרי לא הצענו להם את ח"כ אנסטסיה מיכאלי כשרת המשפטים", אומרים בישראל ביתנו. "פרידמן הוא משפטן דגול, חתן פרס ישראל. אהרונוביץ היה סמפכ"ל המשטרה. מישהו יכול לומר שיש מתאים ממנו לשמש כשר לביטחון פנים?".

ביבי שמע, ולפחות לפי איך שזה נראה כעת, גם קיבל. את המריבות הוא יותיר למקום שיש לו את הפריבילגיה לנהל אותן – מול בכירי מפלגתו ובראשם סילבן שלום. בהתנהלותו מול איווט, אין לו הרבה ברירות. טומי לפיד בממשלת שרון, קיבל כמעט את אותו סדר גודל של תיקים, למעט תיק החוץ. יחי ההבדל הקטן. אבל ימי שרון, לא דומים לימי ביבי, לא רק באופיים השונה של שני האישים, אלא גם בסיטואציה. לשרון היו אופציות נוספות, הקלפים היו בידיו. תשאלו את הנציגים החרדים, שעד לזמן הזה, לא שוכחים את אימי הימים ההם.

"ומי יהיו האישים שתאייש במשרדים?", שאל נציג בכיר מטעם נתניהו, את ליברמן בשבוע שעבר. "אני עדיין לא יכול לומר. עדיין לא הודעתי על כך במפלגתי ואני חושש מהדלפות", השיב איווט ובלשכתו של ביבי נשכו את השפתיים, את ההדלפות, הם מכירים מקרוב, יותר מידי טוב.

כזהו האיש, מצמיד את הקלפים לחזהו, ומניחם על השולחן ברגע האמת, ולא דקה לפני. פעם היה לנו החרדים, אחד שכזה, בעל אופי דומה. לא לחינם איווט הוא אחד מידידיו הטובים.

ביבי קיבל את מבוקשו, בנושא אחר, קריטי עבורו: איווט הסכים להתחייב על כך, שבמידה ולא תהייה חריגה מקווי היסוד, ישראל ביתנו לא תפרוש מהקואליציה. לשון אחר, אמור: גם אם יוגש נגדו כתב אישום, הוא מתחייב כי מפלגתו תישאר בקואליציה. סיטואציה שכזאת, תהיה המבחן האמיתי למילתו של ליברמן, שעליה הוא מתפאר.

עד שיוגש כתב אישום, אם יוגש, ליברמן עומד להיות הסמן השמאלי בממשלה. האיש בעל התיאבון הבריא, חותר כבר מעכשיו לכס ראשות הממשלה. הוא מאמין שעם עבודה נכונה, הוא עוד יוכל להיכנס לבית ברחוב בלפור, כבעל-הבית ולא כאורח. מה הוא צריך לעשות כדי להצליח בתפקידו? בעיקר ליהנות מהחיים. להרגיש 'גן עדן', כפי שהוא נוהג להתבטא. לטוס ללא סוף, משימה שרק אולמרט יכול להתחרות באיווט, בדבקותו בה. להפריח יוזמות מדיניות לחלל האוויר, והרי אין מלאכה שליברמן מומחה בה, כמו רקימת יוזמות לא מחייבות.

במפלגתו, ישנם כאלו שכבר סוללים את הדרך. דני אילון, מבכירי הדיפלומטים הישראליים, ואחד מהאישים היותר מוערכים במסדרונות הממשל בוושינגטון, כבר עובד עבורו שעות נוספות, בקרב פקידי הממשל, כמו גם בין ידידיו בעיתונות האמריקאית. כשליברמן מתעקש כי מועמד מטעמו, ולא מטעם הליכוד, ישמש כסגן שר החוץ, הוא לא 'עושה דווקא'. בעיני רוחו, הוא רואה את דני אילון, צועד לצידו. פותח את כל הדלתות, פורץ את כל המנעולים.

את ליברמן האיום, תחליף תדמית האיש הפרגמטי, שניתן לסגור עמו עסקים. קשריו עם הממשלה הרוסית, רק יועילו. כשצריך יהיה לדבר על הקפאת הסיוע לגרעין האיראני, ישלחו את ליברמן. כשהיחסים בין הגושים יתדרדרו, איווט יהיה שם כדי לסייע. אם פעם דיברנו על 'סמינר ליברמן', הרי שכעת, כך דומה, יש להחליף את המינוח ל'סמינר ליברמן החדש'.

תורת השיתוף

אומרים שהשינוי מתחיל מלמטה, ולפחות בכל מה שנוגע להתנהלות הנציגות החרדית, יש לאמירה על מה שתתבסס. אווירה טובה של שיתוף פעולה ענייני, שוררת בין כותלי הבית החרדי. נכון שהמריבות על המשרות והתיקים, בעיצומן. המילה האחרונה עדיין לא נאמרה, בין ש"ס ליהדות התורה, כמו בתוככי ש"ס ובעיקר ביהדות התורה. אבל מעבר לקרבות הצפויים למדי, ישנו שיתוף פעולה אמיתי, ששיאו בא לידי ביטוי בסוגיית גורל הישיבות והכוללים, שם משנסים כולם מותניים למענה של אותה מטרה.

בעטיו של שיתוף פעולה זה, נולדו נייר העמדה והמפגש המשותף לש"ס וליהדות התורה, עם הצוות הכלכלי של הליכוד, שאודותיהם כבר דובר. הצל"ש, ראוי שיינתן לא רק לח"כים עצמם, אלא גם, שלא לומר בעיקר, ליועציהם הפרלמנטריים הדומיננטיים. מוישה שיפמן מדגל התורה, חיים יוסטמן מאגודת ישראל ועו"ד אריאל דרעי מש"ס. שלושתם יחד, וכל אחד לחוד. השלושה, השכילו ליצור ביניהם מערכת יחסים שהבוסים שלהם, יכולים רק להתקנא בה. קשר שנרקם מתוך הערכה הדדית. ברית משולשת.

קטני אמונה יאמרו, במידה לא מבוטלת של צדק, שבשורה התחתונה נייר העמדה לכשעצמו, הוא בעיקר הצהרת כוונות. הרי הכל יודעים שברגע האמת, ש"ס ויהדות התורה, מתנהלות עצמאית. גם היחס של בכירי המפלגות כלפי הסיכומים שהושגו במגעים שערכו השלושה, הינו בהתאם.
מה שנכון, נכון. ובכל זאת, מהאווירה שנוצרה כאן, לא ניתן להתעלם. היא התפשטה הפעם, בכיוון ההפוך, מלמטה למעלה. זו הפעם הראשונה שאנו למדים כי האחריות מחייבת לא רק את הבוחרים, אלא גם את הנבחרים. בעיקר את יועציהם הבכירים.

ובל נשכח, שישנו גם תחום, שבו שיתוף הפעולה אכן בא לידי ביטוי ומשיג את מטרתו, כמעט באופן מלא. בסוף-השבוע האחרון, קיבל גדעון סער מסר ברור, מכיוונו של אחד מבכירי יהדות התורה: "המשא-ומתן מתחיל, רק אחרי הישיבות". הוי אומר, התוספת לתקציב הישיבות והכוללים בבסיס התקציב, היא בגדר הצהרת כוונות. הרבה לפני השיכון והקצבאות. על כל השאר, חוץ מהישיבות, ניתן להתווכח. ללא ספק, שינוי חשיבה ביחס למו"מ שנערך בשעתו מול אולמרט. המהפך החשיבתי בא, לא מעט, בעטיו של שיתוף הפעולה, שהביא להצבת נושא עולם התורה בראש סדרי העדיפויות, בש"ס כמו ביהדות התורה.

אז בצד האחד, נרשם שיתוף פעולה, אבל כשמגיעים לחלוקת הכיבודים, מפטירים ח"כינו כדאשתקד. ביהדות התורה עדיין מתעקשים לקבל אחיזה בשיכון, אך יודעים שמדובר בטקטיקה ולא באסטרטגיה. אריאל אטיאס הוא שר השיכון הבא ותחת אחריותו יהא גם מינהל מקרקעי ישראל, את זאת, יודעים גם ביהדות התורה.

המאבק מתמקד כעת, בקבלת הסמכויות בתחום החינוך. ביהדות התורה מעוניינים שסגן שר מטעמם יכהן בלעדית במשרד. בש"ס עומדים על כך שנהרי ישמש בתפקיד שבמסגרתו, יהיה אחראי על נושאי החינוך היסודי. "אין לנו בעיה עם זה שגם ליהדות התורה תהיה שליטה במשרד, על הישיבות למשל", אומרים שם, ומגלים נדיבות...

מדוע אתם מסתערים על המשרדים כך?, שאלנו השבוע את אחד מראשי התנועה, תנו גם ל'אחיכם האשכנזים' משהו. התשובה, הפתיעה בכנותה: "אנחנו אלו שלקחנו את ההימור על ביבי. הלכנו על כל הקופה. אם לבני הייתה מנצחת, יהדות התורה הייתה המרוויחה הגדולה. הרי היא רצתה להיכנס לממשלת לבני ורק בגללנו נותרה בחוץ. אבל ביבי ניצח, וההימור שלנו הוא זה שהצליח. כעת מגיע לנו לקבל את שלנו".

גם שיקול ענייני יש פה. גם, לא רק: "הרי אם יהיה רק סגן שר במשרד השיכון, ראש הממשלה שיחזיק בתיק, הוא זה שיידרש לחתום על היתרי בנייה בביתר עילית ובמודיעין עילית. מישהו מוכן לקחת אחריות על הסערה שתפרוץ?". באשר לתחום החינוך: "יש לנו רשת חינוך ענפה, מדוע שהשליטה תופקד בידי יהדות התורה?". אין ספק, הש"סניקים מרגישים בעלי-בתים. אחיהם האשכנזים, הרבה פחות.

מבחינתה של יהדות התורה, זו שאלה של להיות או לחדול. גפני, כמו ליצמן, לא יוכלו לוותר על ועדת הכספים, אם לא יקבלו תמורה הולמת. תיק משמעותי, מרובה בג'ובים. רק כשיוכלו להתרווח על כורסת המיניסטר (בתואר הרשמי של סגן שר. למי איכפת), ולהתבונן ברשימת הסמכויות שתחת אחריותם, יתאפשר לאחד מהם לוותר על ועדת הכספים. נכון יותר לומר, להפסיד בכבוד.

לעת עתה זה לא קורה. נתניהו מוכן לתת הכל, אבל ש"ס רוצה גם. את כל העוגה. לא מוכנה להשליך פירורים לעמיתתה האשכנזית הקטנה. בינתיים, עסוקים ביהדות התורה בהסדרת העניינים מול הנושאים ונותנים מטעם הליכוד. על עו"ד יעקב נאמן, הוטל מיני-ווטו, בעקבות עברו הבעייתי, כמי שעמד בראש הוועדה להסדרת נישואין אזרחיים ועוד שאר מרעין בישין. ככה זה ביהדות התורה, קודם כל מסמנים את המוחרם התורן, ורק אחר כך את מי שעימו ניתן לדבר.

התפכחות

שהתמסרותו של נתניהו לא תטעה אתכם. מציאות חיינו, לא עומדת להיות סוגה בשושנים בקדנציה הקרובה. רגע אחרי שטקס החתונה יסתיים, יחזרו החיים הפוליטיים למסלולם, מלא המהמורות.
"בנושאי דת ומדינה יהיה לנו קשה יותר", מעריך גורם בכיר בש"ס שמצוי בקשר ישיר ובלתי אמצעי, עם דניאל פרידמן שר המשפטים המיועד (בליכוד, יש לציין, מדגישים כי דבר אינו סגור. שיהיה).

לפני שבוע תיארנו, כיצד הסביר השר הש"סי לעמיתו הפרידמני שביקש את תמיכת ש"ס בהישארותו בתפקיד, כי פרידמן בן חסותו של איווט, אינו דומה לפרידמן בן חסותו של אולמרט.

בסוף השבוע שעבר, חזר פרידמן לעמיתו מש"ס, עם הסברים. לא יותר מידי מספקים. "אין לכם מה לחשוש ממני", הוא אמר והבטיח, כי ישמור על הסטטוס-קוו ויתנהל בענייניות. הבכיר לא השתכנע. אבל להטיל וטו על מועמדותו, ש"ס אינה יכולה. הבנה בלתי כתובה שוררת בינה לבין ישראל ביתנו ולפיה, אף מפלגה אינה נוגעת בתיקים המיועדים לרעותה. מי שיטיל וטו על פרידמן במשפטים, יכול לחטוף וטו על ישי, בפנים (תרתי משמע). ומה עוד, שהאלטרנטיבות, לא מזהירות, כפי שכבר הורחבה היריעה, אך בשבוע שעבר.

"איווט יסכים לעצום עין, אך לא יסכין לכך שיתקעו לו אצבע בעין", אומר הבכיר בעל השפה הציורית. שימור המצב הקיים, יעבור בשתיקה. הכנסת שינויים נוסח חוק שיפוט בתי הדין, ונושאים נוספים הנוגעים לתחום הגיור, לא יעברו. לעניין זה, אולמרט היה טוב יותר. מחויב פחות לאיווט, והרבה יותר לש"ס.

"מה שכן יעבור, אלו החוקים הנוגעים לעולם התורה", הוא מעריך. רק ביום חמישי האחרון, ביקש צוות המו"מ של הליכוד, לקבל את הצעות החוק שהנציגות החרדית מבקשת לצרפן כנספחים להסכם הקואליציוני.

עם חקיקה שבאה להסדיר מצב קיים, לא תהיה כל בעיה. חוק הת"תים יעבור, הכנסת תקציב הישיבות שממילא משולם לבסיס התקציב, לא תהווה מכשול. מעבר לכך, ישנן גם דרישות שעלותן גבוהה. תוספת לתקציב הישיבות, קצבאות שהגדלתן תתפרש על פני שלוש שנים, תיקון חוק נהרי. במכלול זה, יש לקחת בחשבון את העובדה שהתקציב שיועבר תכף לאחר הרכבת הממשלה, יהיה ככל הנראה תקציב דו-שנתי, ל-2009 ול-2010 כאחד. כך סוכם עם איווט, כמו גם עם ישי.

אבל תסריט האימה שמדיר שינה - או לפחות אמור להדיר שינה - מעיניהם של הנציגים החרדים, נוגע ליום שאחרי. "תאר לך מצב", אומר לנו אחד מהנושאים-ונותנים, "שהמשק ימשיך לקרוס. יבוא ביבי ובלחץ תקשורתי יבקש להשתחרר מההתחייבויות הכלכליות כלפי השותפות הקואליציוניות, שזה בעצם, רק החרדים, כי לאיווט הוא הרי לא הבטיח שקל".

לפתע פתאום, נגלה את ביבי של ממשלת שרון, זה שפוגע ללא רחם, בגיבוי תקשורתי מאסיבי. לבני מהאופוזיציה תיתן לו גב, הוא יתגדל על גבנו: "במצב שכזה, נישאר עם הלשון בחוץ. וכי מה נעשה, נסגור הפעם עם לבני מאחורי הגב של ביבי? את התרגיל הזה אפשר לעשות פעם אחת ובכיוון אחד. כולם יבינו אותו, התקשורת תגבה אותו. הברירה שלנו תהייה בין קריסה מוחלטת, לבין קיצוץ כואב. נישאר בממשלה וניאלץ לספוג בדומייה".

מי ששמע השבוע ב'עברית של עולה חדש', את הנגיד סטנלי פישר נואם בוועידת היסוד היוקרתית של פורום 'אתנחתא' בבנייני האומה, מבין על מה מדובר. נגיד בנק ישראל התבונן לעיניהם של נכבדי הציבור החרדי שישבו מולו, שרים בכירים, ראשי ערים מכל רחבי הארץ והפקידות הגבוהה של משרד החינוך, ותיאר את הקטסטרופה הכלכלית הצפויה לנו. לשמוע את דבריו ולהבין שמדובר בתחזית, ריאלית הרבה יותר מתחזיות השירות המטאורולוגי.

התובנה הזו, מחלחלת גם בין השורות של העיתונות המפלגתית. 'המדווח הפוליטי' של 'המודיע' מ. כרמלי, שנטל חלק מרכזי בפעילות מטה הבחירות של יהדות התורה, הפך לרגע לאיש ההסברה של צוות המו"מ מטעם הליכוד: "לנושאים ונותנים מטעם הליכוד", הוא כתב, "טענות רבות למפלגות החרדיות שלדעתם מערימים עליהם קשיים עם דרישות, שהם לא יוכלו לעמוד בהן. הם טוענים, כי יש מי שמציב רף ציפיות גבוה מידי".

לא רק במדור הפוליטי של העיתון האגודאי, ניתנת זכות ביטוי לא שגרתית לנושאים-ונותנים מטעם הליכוד. אפילו במדור הדעה 'על סדר היום', מובעת הדאגה. הפובליציסט בעל שם העט א. בן שלמה, מטיב לנתח את המצב, כפי שהוא, תחת הכותרת המשקפת "בלי אשליות": "עפ"י כל הסימנים בזירה הפוליטית, 'יהדות התורה' ככל הנראה תהיה שותפה בקואליציה.. גם אם זה יקרה, קואליציה תתגבש וממשלה חדשה וצרה תורכב, ול'יהדות התורה' יהיה בה מעמד מסויים – לא כדאי להיתפס לאשליות גדולות מידי. לא כל הבעיות הבוערות העומדות על סדר היום הציבורי תיפתרנה.

לא בהכרח שציפיות תתגשמנה. המצב הכלכלי יוסיף להיות קשה; מוסדות התורה יוסיפו, לצערנו, להיאנק תחת עול כבד; מצוקת הדיור לא תפנה את מקומה. מה כן? – בשלב זה, ההנחה היא, שתהיה הקלה במספר תחומים, ותימנע החרפה בתחומים אחרים. המצב לא יהפוך להיות מזהיר, אבל הוא עשוי להיות פחות גרוע. האם פירוש הדבר, שאין סיכוי לצאת מהמצוקה הקשה בה נמצאת הציבוריות החרדית? – לא. בהחלט שניתן לצאת, אבל הישועה לא אמורה לבוא מקואליציה חיצונית".

תחת מלכות אחשוורוש, כמו תחת – להבדיל – שלטון ביבי, בסופו של דבר, הברירה היחידה שלנו הינה, לשאת עיניים לשמים. בימים ההם, בזמן הזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!