הקרב האחרון

הם יושבים בתוך המאהל, עיניהם מעידות על לילות של חוסר שינה. התבשילים, העוגות, משלוחי המנות המעוצבים, כל אלו מעידים על כוונה להישאר בתוך המתחם הזה "ככל שיידרש", כפי שהם מיטיבים להגדיר זאת. אל תוך האוהל הזה יביאו את בנם יקירם ביום ההוא, יצביעו לו על קירות הבד המאוירים, יציגו בפניו את עם ישראל שהתקבץ כאן עם הרבה רחמים ורגש של אהדה ויספרו לו כמה חיכו לשובו.

"בעצם אולי נביא אותו ישר הביתה, למצפה הילה", אומרת אביבה, האם, ומבטה מצטעף. השקט שלהם, של נועם ושל אביבה שליט, עומד בניגוד משווע לצורך שלהם לזעזע את דעת הקהל. הם מנסים לעשות זאת בדרכם שלהם, בלי התלהמות, בקול שקט ובצניעות רבה.

"צניעות, את אומרת?", אומר נועם, ספק לנו ספק לעצמו. "נו, אולי כדאי שאולמרט ישמע את המילים הללו. הוא אמר שהפעולות שלנו מזיקות, לא טובות". קריאות בוז מצד הנוכחים הם התגובה היחידה שיש כאן לקהל לומר על המילים הללו של ראש ממשלת ישראל. "תגיד לראש הממשלה, שאם שם משפחתו של השבוי היה אולמרט, לא היינו צריכים להקים את אוהל המחאה הזה", מסנן יהודי מזוקן המאזין למתרחש באכפתיות רבה.

מאמץ אחרון ונואש


כמעט אלף ימים חלפו מאז אותו יום מר בחייה של משפחת שליט.

למעלה משלוש שנים של חוסר וודאות בדבר גורלו של בנם, שנים המורכבות מימים, נעים בין ייאוש לתקווה. אולמרט יצא למלחמת לבנון השנייה כדי להשיב את בנם הביתה, אך נאלץ לפתוח במבצע עופרת יצוקה כשגלעד על אדמת עזה.

שתי מלחמות חלפו ועדיין לא נרשמה כל התקדמות ממשית בפרשה. המשפטים, "אנו עושים הכול כדי להשיב את גלעד שליט הביתה", שבות על עצמן במחזוריות כמעט קבועה, אינן מצליחות להרשים איש. גם לא את ההורים המודאגים. הללו, במדיניות של 'אם אין אני לי מי לי' מפעילים כמעט מיום החטיפה מטה משומן ומאורגן, שמנסה לעשות הכול כדי להשיב את הבחור לביתו. בינתיים, ללא הצלחה.

רגע לפני שממשלתו של אהוד אולמרט באה אל קצה, הם מנסים, במאמץ אחרון ונואש, להשמיע את קול הזעקה. החל מיום ראשון בבוקר עקרו נועם ואביבה שליט את מקום מגוריהם ממצפה הילה שבגליל המערבי אל רחוב עזה הירושלמי. שם, ליד בית ראש הממשלה, הם ינסו לקרוא בקול את קריאת ה'הצילו'.

לפני מספר ימים ביקר ברצועת עזה בכיר החמאס, מוסא אבו מרזוק, כאשר בכיר מצרי נלווה אליו ועושה מאמץ נואש לשכנעו להיענות לתנאיה של ישראל בעסקת שליט. לדברי מקורות פלסטינים מטרת הביקור, שנמשך מספר שעות, הייתה פגישה עם בכיר הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד אל-ג'עברי, האיש המנהל היום את המאבק המזוין נגד ישראל.

אל ג'עברי, יש לציין, נמנה עם מתכנני חטיפתו של שליט והוא גם האחראי ישירות על שהותו בשבי ועל שלומו. במהלך 'עופרת יצוקה' הוא היה לאחד היעדים של ישראל, אך נותר בחיים. הוא האיש הנחשב ליורשו של מוחמד דף, שהיה אחד ממייסדי הזרוע הצבאית ואשר השפעתו הלכה ופחתה בשנים האחרונות. ג'עברי הוא היום האיש הקובע והעובדה שעמדתו בפרשת שליט קיצונית, משפיעה לרעה על הסיכויים לשחרר את החטוף. ג'עברי מעוניין לגבות מישראל מחיר יקר ביותר עבור השחרור, ונראה כי הוא זה שמעכב את ביצועו. השבוע הגיע לעזה לא לפני שמצרים השיגה מישראל הבטחה מפורשת לפיה לא תפגע באיש. על פי אותם דיווחים הצליח הבכיר המצרי לשכנע את ג'עברי להגמיש את עמדתו וכי כל שנותר כרגע הוא לדון במספר שמות של אסירים.

זה היה הרגע בו החליט מטה המאבק להעביר הילוך וללחוץ על הגז בכל הקשור בדעת הקהל הישראלית.

עד שתזכה לראות את בנה


הם ישבו רכונים על ערמת המכתבים המרגשת, אותה שלח גלעד משביו. אחר כך החלו לגזור אותיות, כשהם מרכיבים את המילה 'הצילו'. מה יותר נוגע ללב מזעקה כזו הכתובה בכתב ידו של השבוי?
תוך שעות אחדות הוקם אוהל המחאה אל מול בית ראש הממשלה. ביום ראשון הצטרפו אליו ההורים, מנסים לירות, נואשות, אל כל הכיוונים. מכתבים, ובהם המילה 'הצילו' נשלחו אל בתי האזרחים בכל רחבי הארץ. הודעות SMS ואימיילים ישוגרו, כביכול בשמו של גלעד. כרזות 'הצילו' בכתב ידו של גלעד, קבצי וידיאו עם קולו, יוקרנו לציבור, מטה המאבק יעשה הכול כדי לפרוט על הנימים הדקים של רגש הרחמים הישראלי.

"קיבלנו מסרים שהעסק ייגמר לפני תום כהונתה של הממשלה", אמר ראש מטה המאבק לשחרור שליט, תת אלוף (מיל') חזי משיטה. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא לעשות את המקסימום לפני שהם עוזבים את הבית", סיכם, בהתכוונו לשרי הממשלה היוצאת. "לא באנו כדי להתלהם או להתעמת", אמרו במטה המאבק. "אנו רק רוצים את חזרתו של גלעד הביתה".

מחוץ למאהל אפשר לראות את גווניו השונים של עם ישראל. חובשי כיפות לצד חילוניים, מבוגרים לצד צעירים. כולם משתתפים במלאכת הקמת האוהל כמו גם במלאכת ההסברה. הם ניגשים אל אנשי התקשורת הרבים הממלאים את השטח ומתנים באוזניהם את השקפת עולמם ואת דעתם, מנסים להביא אל בתי ישראל את סוגית גלעד שליט באופן הטוב ביותר והמועיל ביותר. אכפת להם, לנוכחים כאן, רואים מיד.

זה לצד זה עומדים המצדדים והשוללים את עסקאות החזרת המחבלים. הורים שכולים מסבירים עד כמה זה מסוכן. הורים שכולים מסבירים עד כמה זה כדאי ולו רק כדי להשיב את הבן הביתה. מן הצד עומדת משפחת שליט ומנהלת את האירוע בלי להגיע לעימותים. אחיו של נועם, דודו של גלעד, אף הוא אב שכול, אב ליואל הי"ד שנפל במלחמה. והם מבינים היטב שכול מהו.

כך, הם מבטיחים שלא לצאת מהאוהל שהקימו עד שיזכו לראות את בנם שב הביתה.

לעורר את מיתרי הרחמים


מטרים ספורים מפרידים בין המאהל לבין ביתו של ראש הממשלה. אבל לרחוב בלפור אין כניסה למכוניות, מלבד למכוניותיהם של תושבי הרחוב עצמו. לכן בחרה משפחת שליט להתמקם במרחק קטן מפינת הרחוב. את הקולות יכולה בהחלט משפחת אולמרט לשמוע. האם תפריע להם מנגינת המצפון לישון בלילה? זהו, בכל אופן, רצונה של המשפחה. לנסות ולעורר את מיתרי הרחמים בלבבות השוכנים בבית המבוצר השוכן כאן.

בשתי פינות הרחוב ניצבות עמדות שמירה מאוישות באנשי ביטחון. אין יוצא ואין בא מבלי שהללו ישימו עליו את עינם, במעקב חשדני אחר פסיעותיו ברחוב. "אסור לצלם", התרו בנו בהיכנסנו. את מבטיהם הצולבים חשנו כל עת פסענו במתחם. כל נגיעה בתיק לשליפת עט או ניר נתקלה בחומה של חשדנות.

את המבצר הזה מנסים בני משפחת שליט להבקיע. הם אפילו אינם מצפים לביקורים של אישי ממשלה כאלו ואחרים. די להם בהמוני בית ישראל שיעלו להביע הזדהות עם כאבם ועם רצונם. "אנחנו רוצים להזכיר לראש הממשלה שיש לו עוד שבועיים. הוא הבטיח לנו להחזיר את גלעד הביתה", אומרת אביבה שליט בקול שיש בו נימה של תחנונים.

אתם לא חושבים שהוא כרגע תרנגול שמוט כנפיים?

"אני באמת לא יודעת אם עדיין נותרה לו היכולת לעשות משהו. אבל אני רוצה לקוות שיעשה. הוא הרי הבטיח לנו".

אולי הייתה הפנייה צריכה להיות אל ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו?

"נפנה גם אליו בבוא העת. כאשר ייכנס לתפקידו נתחיל מחדש את הספירה לאחור, אם לא יגיע גלעד שלי עד אז. אבל אני רוצה לקוות שכבר יגיע. בכל מקרה ייקח לממשלה החדשה זמן ללמוד את הנושא, וזה יכול לקחת גם כמה חודשים. עבור גלעד מדובר בעוד ועוד ימים קשים שיעברו עליו בכלאו".

גם עבורך, אפשר להניח, נדמית כל דקה כנצח.

"הקושי הוא של גלעד, לא שלנו. הוא הסובל".

אתם יודעים עליו משהו? מקום הימצאו? תנאים?

"לא. אנחנו לא יודעים דבר".

היו שלבים, במהלך המלחמה האחרונה, בהם ידעתם היכן הוא?

"לא. לא ידענו".

"אני לא חושב שאולמרט חסר סמכויות להשיב את בנינו הביתה", מצטרף נועם אל השיחה. "נניח, אם חלילה פורצת מחר מלחמה, מי ינהל אותה אם לא ראש הממשלה המכהן?".

אתם מצפים שהוא יעשה את מרחק הפסיעות מביתו לכאן, ויגיע לעודד אתכם?

"לא, אנחנו לא מצפים שיבוא".

נתניהו יבוא, להערכתך?

"לא יודע. אבל לא הגענו לכאן כדי לקבל פוליטיקאים. אנחנו רוצים כאן את המוני העם, את האזרחים, את האנשים הפשוטים. דיברתי עכשיו עם אם שבנה משרת בגולני והשתתף במבצע עופרת יצוקה. היא מגיעה אחת לשבועיים למשמרות שלנו. בנה השני בגיבוש לסיירת והיא מגיעה כי היא חרדה בקשר למה שמתרחש במדינה".

וכי לחמאס חסרים מחבלים


"אני שבוי לשעבר", ניגש אלינו יהודי גבה קומה. "במלחמת יום הכיפורים הייתי בשבי המצרי במשך חודשיים. עברנו שם אירועים קשים, צפינו במו עינינו בהוצאות להורג, קשה אפילו לתאר. במשך למעלה משנתיים אני מלווה את משפחת שליט. לצערי, ליוויתי גם את משפחותיהם של חיים אברהם, עומר סועד ועדי אביטן, השלישייה הקודמת. ליוויתי גם את רגב וגולדווסר. האמירה שלי היא שהממשלה ששלחה חיילים לקרב, חייבת לקחת עליהם אחריות".

אתה מכיר את השבי משני צדיו, ובטח חושב רבות על מה שעובר על גלעד.

"ברור. אפשר לומר עליי בדידי הווה עובדא. אני מכיר את הנושא מכל צדדיו. יש לי בן בצבא, הוא השתתף בניסיון החילוץ של גלעד מיד לאחר החטיפה, ניסיון שלא צלח".

ההורים של גלעד ניסו לשאול אותך על השבי? על החוויות?

"לא. הם לא מסוג האנשים שחוקרים אותך על מה שעבר עליך. אבל ליוויתי אותם בצמתים החשובים שלהם, בדיון בבג"צ נגד מדינת ישראל, בישיבות ממשלה שעמדו להכריע בגורל בנם ובהפגנות למיניהם".

גם אביו של סגן חנן ברק הגיע אל המאהל כדי להביע את הזדהותו עם ההורים. "באתי לומר שיחזירו את גלעד הביתה. נקודה", הוא אומר לי. "אני מזדהה עם המשפחה וחושב שהם מנהלים את המאבק באצילות רבה. "גלעד היה התותחן של חנן. חנן היה מפקד הטנק והוא נהרג באותה היתקלות. כאב שכול באתי לכאן כדי להגיד שכל מחיר אינו גבוה מדי כדי להחזיר את הבן הביתה".

יש הורים שכולים הטוענים שמסוכן לשחרר מחבלים עם דם על הידיים וכי מחבלים ששוחררו בעבר שבו וביצעו פיגועים.

"שאלת המחיר אינה מעניינת אותי כלל. הבעיה המרכזית שלנו היא שאנחנו מתעסקים עם נחשים שהתחפשו לבני אדם. לדעתי, המדינה ידעה בעבר להתמודד עם החלאות הללו ואני מאמין שהיא תדע לעשות זאת גם בעתיד וגם לאחר שחרורם מהכלא".

"פשוט צריך לא לתת לראש הממשלה לישון", הוא אומר לאחר דקה של מחשבה. "שינגנו לו סרנדות אל תוך הלילה, שלא יהיה לו רגע אחד של שקט".

"מחבלים גרים בגן עדן בבתי הסוהר. למה אנחנו צריכים אותם אצלנו? שיחזרו למקומם הטבעי, אם לא הם, יהיו מחבלים אחרים. שטויות לומר שהם יבצעו פיגועים לאחר שישוחררו. וכי לחמאס חסרים מחבלים", מהרהר בקול אחד מהנוכחים.

"אני מאשים את כל 120 חברי הכנסת, ללא יוצא מהכלל", אומר שמואל נוח, "יליד מאה שערים", לדבריו. "הם כולם אחראים בעיני למה שיקרה לגלעד שליט, ושלא יגידו אחר כך 'ניסינו, עשינו מה שיכולנו' כי זה לא נכון. כל מי שנמצא בבניין הכנסת יש לו יד בזה שהילד עדיין אינו חזרה כאן".

בשוליים נשמעות גם אמירות קיצוניות. "קסטנר דיבר עם הגרמנים. נו, מה יצא מזה? כלום. לפעמים צריך לפעול בכוח. לא לדבר ולא לנהל משא ומתן", קורא אברהם, אחד מהנוכחים במאהל. "הצלחתם בגדול להביא לכך שגלעד לא יהיה כמו רון ארד ושלא יישכח מהלבבות", הוא קורא אל ההורים.

"הייתי בביקור בקונסוליה המצרית", מספרת הדודה, דליה שליט-כהן. "הקונסול אמר שהחמאס יודעים שאינם יכולים לגעת בשליט לרעה וכי מצבו טוב. דעת הקהל לרעת החמאס, ככה הם הסבירו. אני רוצה לקוות כי אכן כך הדבר".

וההורים שליט מהנהנים בראשם. הם רוצים לקוות כי אכן טוב לו, לבנם. עד כמה שיכול להיות טוב בידיים של הרוצחים מהחמאס.

הכתבה פורסמה בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!