כן, יש לנו העדפות אחרות

סבל רב נגרם לישוב היהודי בירושלים במהלך שני עשורים,

טדי קולק, שהלך לעולמו לפני כשנתיים, כיהן כראש עיריית ירושלים במשך עשרים שנה רצופות. הוא שלט בעיר שליטה ללא מיצרים, והיה המילה הראשונה והאחרונה בכול הקשור להתנהלותה.

אחת המעלות שהצטיין בהן, ואולי בזכות זאת נשאר בתפקידו שנים רבות כל-כך, היתה יכולת גיוס התרומות שלו עבור ירושלים. האיש הצליח לקבץ מכל עשירי תבל עשרות מילוני דולרים, שנועדו לפיתוחה ושגשוגה של העיר.

מר קולק היה מזמין את אורחיו לסיורים ברחבי העיר, ובאורח פלא הצליח להתרים סכומים הרבה יותר גדולים ממה שהמדינה עצמה הצליחה לאסוף. על מנת להרשים את אילי ההון ולהוציאם מגדרם, ועל מנת להציג בפניהם את ייחודה של העיר הקדושה, היה מביאם אל הכותל המערבי, לשכונת מאה שערים, והיה סובב עמם בפתחם של מוסדות התורה והשכונות החרדיות.

ישיבות המועצה היו סוערות בדרך-כלל. כל דבר שבקדושה וכל תקציב שיועד למוסדות התורה ולרווחתם של התושבים החרדים, נתקלו בהתנגדות חריפה מצדו של קולק. עגמת נפש רבה נגרמה לחברי המועצה החרדיים, ומי ששימש בזמנו כחבר מועצת העיר, הרב אברהם ליזרזון, אף לקה בהתקף לב בעיצומו של ויכוח עם ראש העיר - והובהל לאשפוז בבית חולים.

באחת מישיבות המועצה, הטיח ליזרזון בראש העיר: "אתה מגייס תרומות של מיליוני שקלים לעיר. להיכן אתה מביא את אורחיך? למגרשי הכדורגל? לבתי התאטראות? לבתי הקולנוע? זה יש להם בארצם. הלא כשאתה רוצה להראות להם את ייחודה של ירושלים, אתה מביאם למאה שערים, לכותל, למוסדות התורה - אנחנו המקור והסיבה לכול התרומות. אז תתחיל להשקיע".

בשבוע שעבר התקיימה שמחה בחצר הקודש ויז'ניץ בבני-ברק. האדמו"ר השיא את צאצאיו, והשמחה נערכה בנוכחות אלפי חסידים מהארץ ומהעולם. כפי שדווח, עיריית בני-ברק תרמה והכשירה את השטח בו נערכה הסעודה, ואף מימנה את הקמת האוהל הענק שהוקם לכבוד האירוע.

אבל, כפי שקורה בכל דבר שבקדושה, ה"סטרא אחרא" התעורר מתרדמתו וקולות מחאה החלו לצוץ מכיוון תושבים בבני-ברק, ומהציבור הכללי יפי-הנפש: איך עיריית בני-ברק מממנת שמחה פרטית של האדמו"ר?

תושבי בני ברק מכובדי, כשאתם נושאים בגאווה את שמה של עיר מגוריכם ובנשימה אחת מצמידים את התואר "עיר התורה והחסידות", רק תזכרו שלחצר הקודש ויז'ניץ יש חלק נכבד ביותר בתואר המכובד הזה. ויז'ניץ הטביעה את חותמה הקדוש בעיר ומפארת את שמה בכל העולם, זה עשרות שנים.

חושבני שאין בחור ישיבה, מכל חוג ועדה, כמו שאין אורח שהגיע לשבות בעיר, ולא הובל בגאווה על-ידי מארחיו לחזות בטיש שערך האדמו"ר. אז קצת כבוד לחסידות שהביאה הרבה כבוד לבני-ברק ולעולם היהודי אחר חורבן אירופה.

אין ספק שהחלטה נבונה קיבל ראש העיר, כשהורה להכשיר את השטח ולממן את הקמת האוהל מתקציב הקופה הציבורית.

ואתם הציבור הכללי, אנשי התקשורת יפי-הנפש ונטולי הרבב, שהטלתם דופי בהחלטת ראש העיר והרמתם קול צעקה בתקשורת: צאו ועיינו בתקציב "פנאי ובידור" של ערי ישראל השכנות, ראו את עשרות אלפי הדולרים שמקבל זמר המופיע ביום העצמאות, עיינו בתקציב הזיקוקים שמופרחים לאחר כל סיום משחק כדורגל - וראו כיצד מתבזבזים מאות אלפי דולרים לריק, ואין פוצה פה ואין מצפצף.

בני-ברק היא עיר מיוחדת. לתושבי בני-ברק יש העדפות אחרות לחלוקת תקציב "פנאי ותרבות". עיריית בני-ברק החליטה, ובצדק רב, להצדיע ולהעניק רחשי כבוד ותודה לכ"ק האדמו"ר מויז'ניץ ולאלפי חסידיו.

מזל טוב!

הטור יופיע ביום רביעי ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!