לא לבטל, לצמצם

מזה דור שחג הפורים ומצוות משלוח מנות לא נחגגים ומתקיימים דווקא לשם מצוות היום, אלא נעשו כלי והזדמנות להכיר טובה, לומר תודה, ולקשור קשרים. וככול שהשולח רצה לקבל תשומת לב רבה יותר, כך גם משלוח המנות היה עמוס יותר בגודלו ומרשרש בצלופנו אשר לפף אותו.

גם משפחות אשר באו בקשרי שידוכים, מצוות היום איחדה אותן והחג הפך לזמן המתאים של כל משפחה ומשפחה, להראות את גדולתה, עושרה וגודל תפארתה, וימים רבים טרם התקדש החג, כבר היו המחותנים עסוקים בעיצוב הסלסילה ותכולתה.

עוד מנהג ישראל פשט - ועוד מימי הגולה - הוא "המעטפה", זו שקיבלו המלמדים בפורים. כל מלמד בתלמוד-תורה ידע כי הוצאות חג הפסח עומדות לו, מוכנות ומזומנות מחג הפורים, עת כל תלמיד מגיע עם אביו, המניח את משלוח המנות על השולחן בלחיצת יד אמיצה של "אגיטען פורים", ומשחיל לידיו מעטפה ובתוכה על-פי רוב שטרות הנקובות בערך מטבע ארה"ב.

כך נהגו ישראל מדור דור. וכמו שלא שינו שמם, שפתם ולבושם, כך לא שינו מהמנהגים שנזכרו לעיל.

בשנים האחרונות הולכת וצוברת תאוצה הדרישה לבטל את מנהג משלוחי המנות המפוארים ומתנות הכסף שמקבלים המלמדים.

הזועקים מרה והמקימים קול צעקה, צדק רב יש בדבריהם. שכן, זו תחרות ראוותניות שלא כל משפחה יכולה לעמוד בה, מבלי לדבר על הקנאה, ועל ההתעסקות בתשורה שמזמן לא קשורה לשום מצווה, אלא רק להפגנת כוח ועושר.

גם על מושג ה"מעטפות" למלמדים החלו להקים קול זעקה, כדי לגונן על האנשים שאין הפרוטה מצוייה בכיסם ואיך יוכלו להעניק למלמד שטרות כסף, בעוד בביתם אין כל צורכם.

אולם, כפי שכתוב בספרים, "מנהג ישראל דין הוא", ובמהלך שנות דור נהגו לנצל את חג הפורים ואת משלוחי המנות להבעת תודה, הערכה ובפרט למתנות הדדיות במשפחות שבאו בקשרי שידוכים. גם את המנהג של מתנה כספית למלמד קשה לפתע פתאום למחוק ולבטל. כפי שסעודות מצווה של נישואין, הנערכת באולם שמחות, הזמנת תזמורת לחתונה, שבת שבע ברכות, או קניית בגדים לחתן ולכלה, אי-אפשר למחוק בשל בעיות תקציב - כך גם את המנהגים הללו, שנעשו דין עם השנים, צריך אולי להמשיך.

אלו המצדדים בעד ואלו המצדדים נגד - שניהם צודקים. אך הוויכוח ניטש ומעייף מידי שנה, והפתרון לא נמצא.

על מנת לפתור את הפולמוס אחת ולתמיד, אולי כדאי להחיל גם על תחום זה את נושא התקנות. לא לבטל, אלא רק לצמצם. כפי שבחצרות הקודש תוקנו תקנות בעניין רכישת דירה והוגבל סכום ההשקעה, כפי שעריכת חתונה באולם שמחות לא נאסרה, אלא רק הוגבל הסכום לתשלום המנה, כך גם להשאיר את מנהג משלוחי המנות המפוארים, והענקת הכסף למלמדים, ולתקן תקנות בכל מקום ומקום - עד איזה סכום כסף ניתן להשקיע במשלוחי המנות איש למחותנו, ולקבוע סכום מקסימאלי בהענקת תשורה כספית למלמד.

נ.ב. כותב השורות אינו מלמד, ואף אחד מבני משפחתו הקרובה אינו עוסק במקצוע ההוראה. כמו כן, בניגוד לשנים עברו, כותב השורות אינו עוסק השנה בייצור, אריזה ושיווק של משלוחי מנות.

הטור יפורסם ביום רביעי ברשת "קו עיתונות דתית"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!