מי יציל את התות-שדה?

טורים קודמים:

• משגיח צמוד
• כיצד מפרישים תרומות ומעשרות?
• עורלה בחקלאות המודרנית
• ראש השנה למעשרות
• צדיק, כתמר
• לאכול טורקי


בדרך-כלל, כתיבה או דיבור אודות נושא כשרותי משמח אותי מאוד. יש תחושה של אתגר בלחדש משהו בכשרות. ישנה שמחה בחידוד הארה והדגשה ב'מרקר' של דבר הלכה שלא הודגש די הצורך. קיימת חדווה בלספר ל"כולם" על סיפורים כשרותיים פיקנטיים שחוויתי במהלך תפקידי כמפקח כשרות. ישנה תחושת התעלות, באם הצלחתי בכתיבתי לגרום לכך שעוד יהודים יהדרו ויקפידו על עניינים שלא הקפידו בהם עד היום.

וכן, גם בלעורר התנגדות של הציבור על דברים שכתבתי, יש משהו משמח...

הנושא העומד לפנינו במאמר זה אינו נכלל בתיאורים שלעיל. אני מדבר על נושא שהולך ומכאיב עם כל מילה ההולכת ונכתבת אודותיו. זהו ה "תות שדה". או יותר נכון התולעים שהתגלו בתות שדה.

וכל-כך למה:

ישנה תחושה שנושא התולעים ממש הולך וסוגר עלינו מכל הכיוונים. זה מתחיל עם הקמח שיש לנפות בנפה של 70 מש', שהקמח בקושי עובר דרכה. ממשיך בירק עלים, שגם את אלו הגדלים בחממות, יש להשרות לשטוף ולבדוק. עובר דרך קלחי תירס, שכבר שכחתי את התחושה של הנגיסה בהם. ועוד לא דיברנו על סערת דגי הסלמון המתקרבת אלינו במהירות של סופת הוריקן.

אבל עם כל זה, הלב יכול להשלים. כיוון שלמרות הקושי והטרחה, הקמח בסופו של דבר עובר דרך הנפה, הירק גדל בחממות המכוסות ברשתות בדוגמת נפת 60 מש', המונעת כניסת מעופפים אליה, ובשטיפה קלה הירק נקי מתולעים. גם התאנה המיובשת, שכל-כך אהבתי וכל כך חשובה בריאותית,
בכל זאת אינה מנקרת עיניים ומזמינה מעל כל דוכן בשוק ובצידי הדרכים, כמו ה"תות שדה" - הפרי האדום הבוהק היפהפה הלזה. נזר הבריאה.

שום מפעל לחומרי טעם וריח עוד לא הצליח להמציא טעם וריח המתקרבים לטעמו של תות השדה הטבעי שיצר בורא העולם, שלא לדבר על המרקם ששום מפעל אף לא ניסה לחקות.

מי יכול להתחרות בבורא העולם בייצור פירות וירקות, בריחם בטעמם ובמרקמם?! והתות הינו הבולט שביניהם.

והנה מסתבר שגם החרקים קלטו את ייחודו של פרי זה ו"התלבשו עליו".

בניגוד לרוב ההידורים והחומרות הכשרותיות היוצאים מארץ-ישראל ומממנה מתפשטים לכל הארצות (מלבד כמה שכונות חרדיות בארה"ב), הנה את התולעים בתות מצאו דווקא חכמי בבל. הם אשר גילו לראשונה את התולעים בתות, ומשם יצאה ההשראה לכל הרבנים וועדי הכשרות בארץ, לאסור את השימוש בתות שדה, כיוון שיש בהם חרקים עמידים במיוחד, אף לאחר השריית הפרי במי סבון ושפשופו ביסודיות.

הדרך בה מורים הרבנים להתיר את אכילת התות הוא: לאחר קילופו! (נו באמת, לך תקלף תות שדה... הרסת את יופיו, השחתת את מרקמו והוצאת את החשק לנגוס בו).

במפעלי היוגורטים והריבות משתמשים בתותים שעברו בדיקות יסודיות, ניקיונות וטחינה כה דקה, עד שבאם יש חרק הרי הוא בטל ב-60.

הצער גדול שבעתיים כיוון שעד עתה, גם לאחר ניסיונות של מומחים, עדיין לא הצליחו לגדל תות בחממות, כדוגמת אלו בהם גדל ירק העלים. כך שמי שיצליח לפתח זן של תות שדה נקי, או לחילופין תות שיצליח לגדול בתנאי חממה, יוכל לעשות את עסקת חייו. וגם להתברך על-ידי בברכת כהנים מיוחדת.

הרב יוסי שטיינברגר הוא מומחה לכשרות, ומגיש תכנית הכשרות ברדיו 'קול חי'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!