תוכנית ההתנקות

תושביה המוסלמים של העיירה אסנטפה שלמרגלות הים התיכון ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין לא הבינו מה פשר התספורות המשונות או החוטים המשתלשלים מבגדי השכנים החדשים, שצצו יום אחד בין בתי הקיט הנטושים בדרך-כלל בעונה זו של השנה. חודשיים אחרי שתלמידי הרב אברהם זק, ראש ישיבת "מדרגת האדם", הופיעו במקום לראשונה, הציציות והפאות הן כבר חלק מהנוף המקומי.

קצת לפני שאני עוזב את הישיבה ניגש אליי שימי(17.5). "יש משהו שמאוד חשוב שתרשום", הוא מבקש, כמעט בהתנצלות, "זה המסר העיקרי של המקום הזה. הדבר שהכי חשוב לרב זק זה שנצא מכאן עם משהו, והאהבה שלו נותנת לנו את הכלים לעשות את זה. באנו לכאן כדי להיבנות בתור בני אדם. ברגע שנרגיש שזה באמת קורה, נמשיך הלאה ורק אז נעזוב ונתחיל מחדש את החיים".

הג'ינס והקפוצ'ון ששימי לובש הם חידוש. בעבר לא היה מעז ללבוש משהו שאינו חולצה לבנה ומכנסיים שחורים, או לוותר על הכובע עגול השוליים שעל ראשו, חובה עבור כל בן ישיבה מהמגזר החרדי-ספרדי. לפני שהגיע ל"מדרגת האדם", לפני כמעט שלושה חודשים, הוא עבר לא מעט מסגרות ומכולן נשר, מסיבות שונות, לא לפני שהספיק גם לאסוף כמה רישומים משטרתיים על שוד והפרת סדר.

"אחרי שאבא שלי נפטר עברתי משבר קשה", הוא מספר על נסיבות הגעתו לישיבה, "לא הסתדרתי עם אמא שלי, עזבתי את הישיבה בירושלים אחרי שהרב זרק לי מילה לא במקום, ירדתי מהדת והסתבכתי בפלילים".

אחרי שוד שביצע עם חבר, הרגיש שמשהו בו "רוצה לחזור הביתה", כדבריו, ואמו הציעה
שיבדוק את הישיבה. "הרב זק אמר שכאן תהיה לי הזדמנות לעזור לאחרים ולעצמי. השלושה חודשים האחרונים נתנו לי בפעם הראשונה כלים להתמודד עם מה שעברתי ולהבין שאפשר לעשות דברים יפים בחיים".

שימי הוא אחד מתוך עשרים בני ישיבת "מדרגת האדם", המיועדת לחרדים צעירים שעזבו את הדת, נשרו מכל מסגרת אפשרית ומסתובבים ברחובות, חלקם עם רישום פלילי. מדובר אמנם גם בניסיון להחזיר אותם לחיק הדת, אבל בעיקר במאמץ להחזיר אותם לחיים נורמטיביים.

לבנות את האישיות מחדש


דרכו של אברהם זק, 55, כמחנך נוער חרדי החלה כבר בגיל 17, כששימש כמשגיח בישיבה. מאוחר יותר למד לעומק את נושא חינוך "הנוער הנושר", ולפני שלוש שנים הקים ישיבה לבני ישיבה חרדים שאיבדו כיוון. לפני שלושה חודשים, לאור קשיים כלכליים כבדים, עברו זק ותלמידיו ללמוד גמרא ומוסר במדינה המוסלמית שעל האי הקפריסאי ללא תיאום מוקדם עם השלטונות.

"ביורוקרטית וכלכלית היה קשה ונאלצנו לעבור תכופות ממקום למקום בתוך אירופה", מסביר הרב. "חוץ מזה, מדובר בנערים הנמצאים תחת פיתוי תמידי והליכה למקום מבודד לגמרי בהחלט יכולה לתת להם זמן לחשיבה עצמאית. עבורם, ההתנתקות היא התנקות".

אבל הנוף הפסטורלי מציב גם קשיים בפני הנערים הנוטים לשעמום. "מצד אחד אנחנו רוצים לנתק אותם מהעבר וממה שהם מכירים כדי שיוכלו לחזור למוטב, ומצד שני מדובר בנוער
שרובו היפראקטיבי. הם צריכים אקשן ולכן אנחנו מוציאים אותם לטיולי ג'יפים ולטיולים בשווקים של הערים הקרובות", מסביר זק. "במקביל אנחנו נותנים להם חופש פעולה ולא מחייבים לעשות דבר נגד רצונם. אפילו משגיח, שזה כלי אלמנטרי למשמעת בכל ישיבה חרדית, אין".

מבחינת הרב זק מדובר בפרויקט חיים. הנערים, בתמורה, רואים בו דמות אב. "הכי חשוב, לתת להם אהבה", הוא אומר. "לגרום להם להאמין בעצמם כדי שיוכלו לגמור פה את הבי.איי שלהם. שכל אחד מהם ייצא בן אדם".

העסק כולו ממומן בעזרת שכר לימוד של 600 יורו לחודש לתלמיד, שלא תמיד גובים מהסיבה הפשוטה שלא לכל המשפחות יש אמצעים לשלם, ובעזרת 3,000 דולר שמעבירה בכל חודש קרן וולפסון האמריקנית. יחד עם זאת, כל חודש נגמר בתוספת גירעון של 5,000 יורו. חלק מהחובות, מסבירים לי, נרשמו על שמו של יעקב זק, בנו בן ה־22 של הרב, כדי שאפשר יהיה להמשיך את פעילות המקום.

סדר היום בישיבה מתחיל ב־9:15 בבוקר, אבל מדובר בהמלצה בלבד. למעשה התנאי היחיד להישארות במקום הוא הימנעות מאלימות ומסמים ושמירת שבת. למרות החוק האחרון, מחללי שבת לא מורחקים כל עוד אינם סוחפים אחרים ונמנעים מלעשות זאת בתוך הישיבה או בפני הסגל המצומצם, המונה בדרך כלל את הרב זק ורב מחליף, ואת יעקב, השמיני מבין 13 ילדיו של הרב זק, המשמש בתפקיד ה'כולבויניק' בישיבה ואחראי בין היתר על התקציבים, המשמעת, הקניות והתחזוקה.

במקום עונשים מונהגים במקום, בין השאר, תמריצים כספיים. הגעה לתפילת שחרית או מנחה למשל שווה יורו אחד, כמו גם הופעה לשיעור חומש מוסר ורישום ברשימת השינה לפני חצות.

"יש חיסרון במתן כסף לילד כי הוא מורגל לקבל תמורה עבור כל דבר, לכן על חלק מהשיעורים מקבלים ועל חלק לא", מסביר זק. "בנינו תבנית שהילדים יבינו שלא מקבלים כסף על כל דבר ויש הרבה התנדבויות. בשורה התחתונה היתרון גדול מהחיסרון".

ביומיים שבהם שהיתי במקום אכן התייצב אותו מספר נערים לשיעורים המתגמלים כספית
ולאלה שלא. "למרות איך שאנחנו נראים היום, כולנו גדלנו בבית חרדי קלאסי ויש בנו משהו
פנימי שכמה לחזור ללימודים ולתורה", מסביר מוטי קולמן, 21, מירושלים, המכונה בפי חבריו "הרב" בשל התמדתו בלימודי הגמרא. "התמריצים האלה פשוט מעירים את מה שטבוע בכל אחד מאיתנו. חוץ מזה אין פה עבודה מסודרת והתחושה שיש לנו כסף נותנת ביטחון". לישיבה הגיע בעקבות מה שהוא מכנה "הידרדרות רוחנית". "הרגשתי שאני לומד כי אני חייב והחלטתי שבמקום לזרוק הכל ולרדת מהדת, עדיף לבנות את האישיות שלי מחדש", הוא אומר. כרבים מהנמצאים במקום, גם הוא פליט החינוך הליטאי התובעני. כאן, הוא אומר, יש לו סיכוי להתחיל מחדש". כמו כולם אני יכול לעזוב את המקום מחר, אבל אני רואה בהימצאות כאן זכות גדולה".

הבחירה במדינה המוסלמית אינה מקרית. העונש על גניבה יכולה להגיע לשלושה ימי
מעצר, אם לא מחשיבים את התגובה האלימה של השוטרים. על סמים - נושא שרבים מבני
הישיבה מעדיפים שלא להתייחס אליו מפורשות - הענישה אף חמורה יותר. על החוק המקומי הנוקשה נוספת התרבות המוסלמית השלטת, המונעת פיתויים אסורים כגון התרועעות עם בנות המין השני. רבים מבני הנוער שהגיעו לכאן נפלטו מכל ישיבה אפשרית במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב ישבו לא פעם במעצר על הפרת סדר, שימוש בסמים, התנגדות למעצר, ונדליזם ועוד. כמו שלומי למשל. בחור תזזיתי בן 17.5 מצפון הארץ, שנמצא פה כבר שבעה חודשים ואחראי על ניקיון שלוש הווילות שבהן חיים הנערים ומשמש גם כטבח הראשי של המקום ("ככה אני מתעל אנרגיות לדרכים חיוביות", הוא מסביר). הוא עזב את הישיבה בגיל 14 נעצר כמה פעמים על שוטטות ותקיפת שוטר והיה אחראי על לא מעט מקרי הפרות סדר בבני ברק בשנים האחרונות.

כזה הוא גם יואל, 21, ששוהה בישיבה יותר משנה וחצי. הוא נצר למשפחה מיוחסת בציבור הליטאי, אבל כבר בגיל צעיר הסתבך במעצרים חוזרים על דרדור מכוניות ומעשי ונדליזם וזכה לשם של "בלגניסט" בציבור החרדי, שם שליווה אותו גם בהגיעו לישיבה. "הרבה פעמים אדם פועל כמו שהחברה מצפה ממנו לפעול, וממני ציפו לעשות בלגן", הוא אומר. "וזה מה שעשיתי בכל מקום אפשרי ואפילו בישיבה, כשהיינו עוד באירופה. אבל השעמום, שנובע מהניתוק הזה, גורם לזה שאחרי תקופה בנאדם שואל את עצמו 'מה הלאה', וגם הפחד מענישה במקרה של גניבה או סמים משפיע. אם בעבר עשיתי כל בלגן אפשרי, מלפוצץ בקבוקי בירה ועד דרדור רכבים בשביל הכיף, עכשיו אני אדם רגוע שמבין שההתנהגות שלי לא הייתה טבעית".

כ־80 בוגרים הוציאה ישיבת "מדרגת האדם". כעשרה מתוכם כבר מצאו שידוך, למרות עברם הבעייתי ומספר דומה התגייס לצבא. "הדבר הטבעי הוא שבחור חרדי ילך ללמוד בישיבה אבל ברור ש'דרך ארץ קדמה לתורה', וחשוב מכל שהבחור שנמצא פה יחזור להיות אדם יציב שיצליח בחיים", אומר יעקב זק, בנו של ראש הישיבה. "רוב הבחורים יוצאים מכאן שוב חרדים, ואלה שלא, מקבלים כלים להיות אנשים שמשתלבים בחברה. אם אדם לא רוצה ללמוד, אנחנו לא מתנגדים לכל דרך שיבחר כולל שירות בצבא. כיום יש את מסגרת הנח"ל החרדי שיכולה לקלוט אותו ולשמור על המסגרת שממנה הוא מגיע".


• הנערים נמצאים בחו"ל בזמן שצווי הגיוס מגיעים. יש בעיות עם הצבא?

"לפעמים כשהבחורים נוסעים לביקור בארץ לא נותנים להם לחזור. לחבר'ה האלו יש אפשרות להשתחרר עם פטור דתי או פטור נפשי, אבל לנו חשוב שבמידה והם כן יתגייסו, הצבא יקבל חייל עם כלים להתמודד עם הבעיות ולא כזה שיעשה בעיות וייפלט מהמסגרת, אם בכלל יגיע לשלב הגיוס".

אפקט עזה


אי התיאום עם השלטון המקומי קצת סיבך את הסיפור ועורר את חשד השלטונות כי מדובר
בחבורת מרגלים מטעם קפריסין היוונית, עימה קיים סכסוך של עשרות שנים. "לפני כחודש
הגיעו לכאן מהבולשת הקפריסאית הטורקית והפכו לנו את הישיבה", מספר יעקב זק. "לקחו
אותי את אבא ואת אחד החבר'ה לחקירה במשטרה, העמידו אותנו צמוד לקיר, כתבו את השמות שלנו בלורד וצילמו אותנו. לא היה להם מושג אמיתי מה זה יהודים".

בחקירות הממושכות, שבהן השתתף גם ראש הבולשת המקומית, התברר כי הישיבה נמצאת תחת מעקב מהרגע הראשון. "הם ידעו מה אנחנו עושים ומתי, איפה הסתובבנו, מה קנינו ומתי, ואפילו ידעו על שיחות טלפון שעשינו. בסוף הבינו שאנחנו לא מרגלים. מאז אנחנו נמצאים בקשר טוב עם הבולשת. ראש הבולשת אפילו ביקר במקום והבטיח לעזור לנו אישית בכל עניין".

הכיפות הגדולות דווקא הטעו את תושבי המקום לחשוב שמדובר במוסלמים. גילוי יהדותם, אומרים בישיבה, לא יצר בעיות מיוחדות. "אין פה אוכלוסייה גדולה מדי וכולם יודעים מי
אנחנו", אומר מוטי. "אנחנו הולכים לשחק סנוקר או יושבים בבר של אחמד ומשחקים שש בש, ועד לפני כמה ימים לא הייתה בעיה". אלא שאז הגיעו הדי המלחמה האחרונה בעזה גם לכאן. הסנונית הראשונה היא אבן גדולה שנזרקה לעבר הנערים בשעה שטיילו בכפר הסמוך והתרעות הבולשת המקומית שמגלה קצת יותר ערנות. אחרי הכל, כרבע מתושבי האי הם מהגרים טורקים, שלא בהכרח מצטיינים בחיבה עודפת לישראל. עקב כך הוחלט לאחרונה כי התלמידים יחזרו לבתי הקיט בשעות החשכה. "אין פחד, אבל בהחלט יש תחושה לא נעימה מאז המבצע בעזה, אם כי רוב המוסלמים כאן לא אדוקים וכן מסבירי פנים", אומר הרב זק. "התפקיד שלנו הוא לשמור על הילדים בכל היבט אפשרי ומדובר פה בנוער בולט שנמצא רחוק מהמשפחה. לכן אנחנו בקשר רציף עם כל גורמי הביטחון באי".

בימים הקרובים, כמדי חודש, אמור הרב לחזור ארצה כדי לפגוש את משפחתו וילדיו. בקרוב
צפוי בנו להתחתן. "קשה לי לא להיות עם המשפחה, אבל יותר קשה לאשתי", הוא אומר. "בעבר הייתי קשה יותר בחינוך שנתתי ואני מאמין שהעבודה עם הילדים האלה היא השליחות שלי ועל הדרך אני גם מתקן את ההתנהגות הנוקשה שלי בעבר.

"כשאני הולך לישון אני מתפלל לבורא עולם שנמשיך להצליח ושנשרוד את הקשיים הכלכליים שעצרו אותנו לא פעם ונמצאים תמיד ברקע. עברתי הרבה מסגרות בחיי ולא ראיתי הצלחות כמו שיש כאן. אנחנו מקבלים טלפונים מההורים שמספרים שנולד להם ילד חדש וזה נותן לכולנו הרבה כוח להמשיך".

הכתבה פורסמה במוסף '24 שעות' של 'ידיעות אחרונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!