אנחנו כפויי טובה

שבוע חלף מאותו בוקר עצוב בו התפרסמו תוצאות הבחירות לכנסת - ומלחמת החרבות בעיצומה. כולם עסוקים בחשבון-נפש, בדק-בית, מחפשים אשמים, ומחפשים על מי להטיל את הכישלון הצורב. איפה הייתה הטעות ומהיכן הגיעה התבוסה הצורבת של חמישה מנדטים, לעומת שבעה פוטנציאלים?

הכאב הוא לא על חמישה מנדטים. זה לא רע בכלל. הכאב הוא על מצביעים ש"שייכים" ל'יהדות התורה', וכהצבעת מחאה עזבו את הבית, לטובת מישהו אחר.

חלק מהחיצים נופלים לחצרם של משרדי הפרסום, שהובילו את הקמפיין; חלק מהחרבות ננעצות בגבם של אנשי ההסברה; והציבור לא חוסך טרחה מלתקוף את חברי הכנסת, שאולי לא נטו להתחבב על הקהל או לפעול על-פי רצונו.

יש אשם אחד בתבוסתה של 'יהדות התורה' - ואלו רק ציבור הבוחרים הפוטנציאלי, שגילה כפיות טובה ביום מבחן.

אני ובני ביתי הצבענו עבור 'יהדות התורה והשבת' שסימנה ג'. הצבענו בשמחה ובטוב-לבב. הצבענו מתוך הכרה עצמית ואמירת תודה מעומק הלב. אני לא נזקקתי ל"קול קורא" ולחתימות הרבנים. לא הייתי צריך שיחות חיזוק ועידוד. ההפך הוא הנכון, שידלתי רבים מחברי המשתייכים לציבור החרדי-אשכנזי להצביע עבור 'יהדות התורה'.

החשבון שלי הוא פשוט ביותר ומתבקש מאליו: במהלך הארבע שנים האחרונות נאלצתי לא פעם לקבל שירות מחברי הכנסת. כשהתעוררה לי בעיה בבנק מסוים, ומשכלו כל הקיצין, פניתי לח"כ יעקב ליצמן, ששימש אז כיו"ר ועדת הכספים. קיבלתי שירות אדיב והנושא בא על פתרונו הטוב בתוך כשבועיים. כשבני בכורי הסתבך עם שלטונות צה"ל, פניתי לח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל ויבדלחט"א עמיתו ח"כ משה גפני - והנושא טופל במלוא תשומת הלב. קיבלתי שירות של חברה עסקית וכלכלית והעניין בא על פתרונו. כשהייתה לי בעיה עם שגרירות ארה"ב, פניתי לאנשיו של ח"כ מאיר פורוש וקיבלתי שירות.

ופעם בארבע שנים מוטל עלי תשלום אגרה: ללכת לקלפי ולהצביע עבור אותה מפלגה שחברי הכנסת שלה משרתים אותי נאמנה.

כל חרדי, הנתקל בעימותים עם השלטונות, צריך פתרון ברמה בכירה, והדבר היחיד שעולה בראשו בעת מצוקה זה ליצמן-גפני-רביץ. כששלטונות צה"ל עוצרים עריק המשתייך לציבור החרדי, ותהא השעה ככול שתהא מאוחרת, הטלפון נשלף ומעירים את אחד מחברי הכנסת. כשאדם מתעמת עם הביטוח הלאומי, הוא לא חושב פעמיים - ובעייתו מטפסת היישר ללשכות חברי הכנסת של יהדות התורה.

אך בהגיע מועד התשלום ביום הבחירות נמצא את כל הסיבות הטובות לזרוק אבן בבאר ששתינו ממנו מים.

אז יש לי עצה: אולי באמת מי שיש לו בעיה עם שלטונות צה"ל שיפנה לח"כ ליברמן בבקשת עזרה; אולי בעניין ארנונה ונושאי כספים שיפנה לציפי לבני; אולי בבעיות אשרת כניסה לארה"ב שיפנה לאהוד ברק?

אבל אף אחד לא יפנה אליהם. כי אנחנו זקוקים למישהו "משלנו", שיבין אותנו ויפעל מתוך אינטרס. אנחנו מחפשים חבר כנסת שיבין מה המשמעות של חתן שנחסמה דרכו לארה"ב, שיבין מה זה שבת "שבע ברכות". אנחנו מצפים לקבל טיפול מחבר כנסת שיבין מה החשיבות של בחור בישיבה ולא בצה"ל כרגע.

אנחנו, במו-ידינו, גרמנו למפלתנו. יש ליהדות החרדית היום פחות כוח. חברי הכנסת כיום הם פחות בעלי השפעה במשרדי הממשלה, ולחברי הכנסת יש היום פחות יכולת לעזור לנו.

זה הזמן לחשבון-נפש. לא כעס על חבר-כנסת זה או אחר, לא תרעומת על משרדי הפרסום, לא חיצי רעל כלפי אנשי ההסברה. אף אחד לא גרם לתבוסה.

אנחנו כפויי טובה. ורק אנחנו.

הטור יתפרסם מחר ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!