בצער רב

"בצער רב", אמר הרב אברהם רביץ זצ"ל והצביע נגד הפלת ממשלת שמיר, על פי הוראת מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זיע"א. במהלך השבעה, ולא פחות מכך, אחרי, נשמע המשפט האלמותי יותר ויותר. הפעם, לא בנוגע להצבעה נגד ראש ממשלה חילוני, אלא בעטייה של הצבעה בעד רשימת יהדות התורה החרדית. הצבעה תהיה. לא בשמחה יתירה.

אלו לא הנתונים שהשתנו, כמו שעון החול שהולך ואוזל. לפני שבוע בדיוק, תוארה באכסניה זו, אווירת האבל השוררת במטה יהדות התורה בבית סטימצקי בבני ברק. 'קריעה' של ממש אומנם לא הייתה, אך גם לא 'קריאה' ליציאה לפעולה. כמו דשדוש צה"לי מתמשך על גבול הרצועה.

לשאלת המצביע, מה נשתנה השבוע? יש להשיב בכנות: כמעט לא דבר. כל המועמדים נותרו על כנם. יציבים, כמו מחירי הירקות בבר-כל. גם פרוש וליצמן לא שינו עורם, אם כי הקפידו להוריד פרופיל. פרוש, יצא את גבולות המדינה לפקוד קברי צדיקים בפולנייה, וליצמן נותר בה, עם גבולות: ללא הופעות מתוקשרות, אלא במסגרת ביתית או צרפתית (ראה להלן). גזר על עצמו שתיקה בענייני פוליטיקה קטנונית, אך לא בענייני השעה. ראה התבטאותו בכינוס שהתקיים בסמינר גור, שם הוכרז על ידי הגבאי הרה"ח ר' מנדל בינקה, בשמו ובנוכחותו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א, כי "חובה על כל אחד להצביע לרשימת ג', לסייע ולהשפיע".

ליצמן שדיבר לאחר ההכרזה, על עניינים העומדים ברומו של עולם ונוגעים לצרכי הציבור החרדי, אמר: "לחסידי גור, יש מקומות דיור זולים בחצור ובערד, אך ל'עמך' אין פתרונות דיור". כביכול המוני אברכי גור שמתגוררים בבני ברק, משתייכים לשלומי אמונים.

המועמד השני מטעמה של הסיעה המרכזית, דווקא מדבר, מפי כתבו. בהוראת שולחו הבכיר בסיעה, ביקש הרב לייזרזון בעתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים, לבטל את הפגיעה במעמדו כיו"ר ההנהלה הראשית של אגודת החינוך העצמאי, ולהוציא צו ביניים דחוף על מנת למנוע את כינוס האספה של עמותת החינוך העצמאי החדשה, שנועדה ליום רביעי זה.

עם סגירת הגיליון, בעיצומה של 'חתונת גור', הגיעה מבית המשפט המחוזי בירושלים בשורה שעוררה שמחה בקרב החוגגים. אחר שנשמעו טענותיהם של עורכי הדין יניב ומירון מן הצד האחד ועו"ד בוגט מן הצד השני, קם נציג הפרקליטות עו"ד אהרוני, והודיע: "אנו מודיעים, כי אין בפני הרשם בקשה תקפה לעניין הפיכת האגודה לעמותה". (ציטוט נאמן למקור מפרוטוקול בית המשפט).

מבלי להיכנס לעובי הסוגיה המשפטית, הרי שהנוסחה שהוצעה על ידי נציג המדינה ואומצה על ידי השופט סובל, אינה מאפשרת את כינוס האספה, ומבטלת דה-פקטו את הליך הקמת העמותה, וזאת בתנאי שתוגש בתוך 60 יום בקשה למתן צו הצהרתי בשאלת הגורם המוסמך להפיכת האגודה העותומאנית לעמותה. כאילו רק התבלין הזה היה חסר לתבשיל של יהדות התורה.

עד לראשית השבוע, החברים במטה נראו כמי שבאו לגרוף קופה וללכת. החשדנות הגיעה לשיא. מי
שביקש להתנדב, סומן כגורם בעייתי. כך היה עם יועצו הפרלמנטרי של אחד מח"כי הדגל שנמצא מסתובב בבית סטימצקי ומעורר את הפעילים. "מה הוא עושה פה ומי המקביל שלו בסיעה המרכזית?", נשאל מוישה שיפמן, גזבר דגל התורה ויועצו הבכיר של ח"כ מוישה גפני. "הוא בא לעזור לי", השיב שיפמן. "אם כך בסדר. שיישאר", השיב הנציג הגוראי. עד כדי כך גדולה האחדות, שאין אמונה בהתנדבות.

השטח מנומנם. מסרב להתעורר מתרדמת החורף שלא בא. זה נכון ביתר-שאת בנוגע ליהדות התורה, ורלוונטי במידת מה גם לגבי ש"ס. שם אומנם, כמעט ואין בנמצא ממורמרים, אך בהחלט ישנם מנומנמים. לא ברמת הפעילות העסקנית, כמו ברמת השטח. איפה ימי הסטיקרים על הרכבים והשלטים במרפסות הבתים? במקום לדבר על עצרות, עסוקים במאבקי חצרות. מצבה של הפוליטיקה החרדית, מעולם לא היה מדורדר יותר בעיני מצביעיה. הם לא שוכחים לרגע את המריבות ביום שלפני, ומודעים לכך שיימשכו גם ביום שאחרי.

דמעת הח"כ השישי

העיירה בוערת", התחנן הח"כ השישי המיתולוגי הרב ישראל אייכלר במדורו 'קול ישראל' בשבועון המשפחתי. לרגע נראתה תחינתו, כלקוחה מעלוני 'זעקת האלמנה והיתומים', שנתמעטו לאחרונה בעטייה של תוכנית 'ערבים'. הטקסט המליצי, בבחינת שתדלנות, יותר מאשר שכנוע, מדבר בעד עצמו: "דווקא כאשר תהיה סיעה גדולה, נוכל לשתף חוגים נוספים ואנשים חדשים בעשייה הציבורית", כתב המסבירן החרדי והוסיף את הטיעון המנצח הבא: "ברשימת יהדות התורה ישנם ארבעה אנשים חדשים, בשביעייה הראשונה. שלושת הראשונים, כלל לא עומדים לבחירה".

השבוע גלגל לידינו אחד מפעילי דגל התורה, מכתב בן למעלה משני עשורים, שכתב מוישה גפני, אז עסקן צעיר מאופקים, והיום ח"כ בני ברקי, להרב מנחם פרוש, אז והיום, איש ירושלים וזקן עסקני אגודת-ישראל. "לחבר מפלגה יש חובות, רק כאשר יש זכויות", כתב מי שמבקש כיום מכלל פעילי המפלגה להתגייס למערכה. ביהדות התורה דהיום, אין זכויות. רק חובות נשארו, והם מוטלים על כולנו.

עובדתית, המרירות קיימת, אי אפשר לבטלה בהינף מעטפת קלפי. ובכל זאת, מעשית, חלה השבוע נקודת מפנה. ביום שישי האחרון הייתה זו הוראתו הכתובה של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב, ובראשית שבוע זה, התבטאותו המפורשת של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, בפני משלחת ראשי כוללים שנכנסה למעונו, כשהורה בשפה ברורה להצביע ולפעול עבור רשימת יהדות התורה. "וודאי שחיוב גמור להצביע ג', שבכך הוא פועל להשלטת התורה", אמר ראש הישיבה. לא עוד שכשוך במימי חמת גדר, אלא כניסה לתוככי המים הפוליטיים הסוערים. האמירות הנחרצות, אומנם עדיין לא נשמעו בפומבי בעת כתיבת השורות, אך גם הן תישמענה בעת תחיבת העיתון בתיבות הדואר. בכינוס שיתקיים ביום רביעי בירושלים, בראשותם של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב, ומרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, ייאמרו הדברים ברורות בפומבי.

למי שציפה למצוא בדברי הגראי"ל נימה של ספקנות, נכונה אכזבה. מי שתירץ עד כה את הסתמכותו על היעדרה של אמירה ברורה כסיבה להצבעת מחאה – אומרים ביהדות התורה - חייב לקבל גם את ההכרעה. אז נכון, ניתן לחלק בין מערכה למערכה. להצביע על העובדה שהפעם, לא מצא לנכון הגראי"ל לכתת רגליו מעיר לעיר, שהחתימה על ה'קול קורא' נעשתה ברגע האחרון. הכל לא טוב ולא יפה עד שמגיעים לשורה התחתונה, שעניינה אמירה ברורה. התבטאות חד-משמעית, בדבר החובה להצביע יהדות התורה. באסוציאציה הפוכה למאמר חז"ל, הרי שבמקרה זה, יש מי שאומר לאותם אלו שמשכו ידם עד שנתקבלה ההוראה: "כשם שקיבלתם שכר על הפרישה, כך תקבלו שכר על הדרישה".

הדברים הברורים נאמרו ועוד ייאמרו, אך ישנם כאלו שמסרבים להשתכנע. לא מדובר במצביעי מפלגת 'טוב' המודרניים, בעלי עצמאות המחשבה, אלא בכאלה שמקפידים בדרך כלל על קלה כבחמורה ומצייתים לקוצו של יו"ד היוצא מפיהם של גדולי ישראל. הם למדים מכך שחלק מהחותמים הקבועים, עדיין לא חתמו, כאשר הדגש הוא על 'עדיין'. בידיהם ציטוטים מהימנים כאלו ואחרים. אבל מה שמחייב אותנו, אומרים בדגל התורה, אלו האמירות הברורות, ואלו ניתנו כבר, בחנן 10, ובחזו"א 5.

נשארנו עם שלומי אמונים. שם הזעם לא שכך לרגע. מאבקי הפרסום ב'המבשר', רק הוסיפו שמן למדורה. אם האחריות מחייבת, שואלים בכירים בסיעה, מדוע היא לא חייבה גם בירושלים? ובכלל, מה יש להשוות בין מערכה למערכה – הם מוסיפים ומפלפלים, כישיבע-בוחרים ליטאיים – הרי בירושלים מדובר היה באלטרנטיבה חילונית, בעוד שכאן, אופציית ההצבעה לש"ס עולה על המקור. אז מאיר פרוש מתגייס, עבור אנשיו לא מדובר בבשורה גדולה. "בחירות הן כמו טשולנט, ואת הטשולנט הזה התחילו לבשל כבר לפני ארבעה חודשים בבחירות בירושלים", אומר לנו בכיר בשלומי אמונים. שורת המחץ: "אם תפוחי האדמה יישרפו, יש להפנות את הטענות למי שהעמיד את הסיר על האש".

במטה סטימצקי בבני-ברק, מנתחים מחשבי קיצין את הנתונים ומסבירים, כי המנדט השישי בר הישג. אם אחוזי ההצבעה בבחירות אלו יהיו שווים לאלו שבבחירות הקודמות, יהא די בפחות ממאה וחמישים אלף קולות. ניתוח לחוד ומציאות לחוד, שהרי בבחירות לעיריית ירושלים למדנו, שקול קורא שיוצא ברגע האחרון, בניגוד גמור למגמה המסתמנת ברחוב, סופו, עלול להיות חלילה – עם היוודע התוצאות - שיהא קול קורא במדבר.

האם הפעם תצליח יהדות התורה לעשות את הבלתי ייאמן ולהפוך את המגמה ברגע האחרון? קשה להאמין. תקרת חמשת המנדטים, נראית מקסימלית. גם התגייסות טוטאלית ברגע האחרון, של גייסות חסידי גור ופעילי המטה של בלוי, ספק אם תשנה את התוצאה. ומה עוד שבינתיים זה לא קורה. פעילות יש. הסתערות לא.

הסרוגים לא סגורים

באולם ירושלמי קטן התכנסו להם בני הקהילה הצרפתית, לסבב שכנוע של פוליטיקאים מכל המפלגות. אין זמן בו נבחר ציבור ממלא את ייעודו כמו ערב בחירות. אז הוא קשוב, זמין, מוכן להכות על חטא. רק הצבע, ותן לו להמשיך בדרכו.

אלי ישי, ששמע רגע לפני, את דבריו החמים של מרן הגר"ע יוסף בסיומה של תפילת ערבית ברחוב הקבלן 45, הגיע למקום חדור מוטיבציה. בנוכחים בחדר, עולים מצרפת בעלי אוריינטציה מסורתית-ספרדית מובהקת, הוא רואה מצביעים פוטנציאליים. אחריו הגיע יענק'ל ליצמן. היישר מסעודת הבר מצווה לעוזרו הנמרץ ויד ימינו חיים יוסטמן, שידיו רב לו בעשייה הציבורית, תמיד בנעימות ובדרכי נועם. אם בקרב הפרושים דוברי האידיש הירושלמית, יש ליענק'ל בעיות שכנוע, לכל הפחות בין דוברי הצרפתית, תהא לו רגע של קורת רוח.

יו"ר ש"ס יורה לכל הכיוונים. מוקדם יותר בערב, נפגש בלשכתו עם נכבדים ערבים, אותם מגייס הח"כ לשעבר יאיר לוי - מהפוליטיקאים היותר משופשפים בש"ס. רק במוצאי השבת, שמענו את הערכתו הפסימית של ח"כ לשעבר אחר - בני-ברקי כמו לוי, שמושך בחוטים אף יותר ממנו - שצפה לש"ס עשרה מנדטים. לוי לעומת זאת, מעריך כי התנועה תגדיל את כוחה.

במגזר הערבי - מאמין לוי - ש"ס יכולה לגייס מנדט שלם. נשמע קצת הזוי אחרי מלחמה שבה דרש ישי "לכתוש מהאוויר", אבל להצבעה הערבית חוקים משלה. כאיש אחד בפתק אחד.

אם ביהדות התורה המלחמה היא בבית פנימה, הרי שבש"ס ממצים כל אופציה חיצונית, גם כשמדובר בחיבור מלאכותי. הצבעה ערבית, תמיכה צרפתית. ועוד לא דיברנו (נדבר, אל דאגה), על הקמפיין האשכנזי.

עם צרפתית או בלי, בשבועות האחרונים מצא עצמו ישי חובש הכיפה השחורה, כנציג בלתי ליגאלי של מצביעי הכיפה הסרוגה. מעין כתובת של ברירת מחדל לציבורים שונים בקהילה החרדית-הדתית-לאומית. יגאל ביבי, איש המפד"ל לשעבר שהתמודד זה לא מכבר על ראשות הבית הלאומי וכשל, עומד בחזית התקשורתית. לאלי ישי שמנצל את הבוקה ומבולקה שמתחוללת בציבור הד"לי, מהלכים משלו, מאחורי הקלעים.

בהשוואה למלחמת העולם שמתחוללת בציבור הדתי-לאומי, נראה הציבור החרדי כרודף שלום: שתי מפלגות מגרדות את אחוז החסימה. שתיהן לא נחשבות אפילו כרע במיעוטו עבור קהלים סרוגים רבים. על המפד"ל המפויסת של אורלב, אין מה לדבר. ואילו האיחוד הלאומי, אומנם העמיד בראשו את כצל'ה, מייסד ערוץ 7, אך הציב במקביל את אריה אלדד החילוני כמועמד ריאלי ברשימה.

עבורם של החרד"לניקים שהמנון נטורי קרתא 'ובשלטון הכופרים' הפך להימנונם, זו כשלעצמה סיבה מספיק טובה, שלא לשלשל ט' לקלפי. עבורם של הממלכתיים, ישנה סיבה נוספת בדמותו של מיכאל בן ארי, שדרכו הרעיונית הלאומנית, פסולה בעיניהם כמעט כמו אידיאולוגיית משה הירש ובניו. מבחינתם, הקיצוניות היא אותה קיצוניות. הם סולדים ממנה, גם אם לא באותה מידה, לא רק כשהיא באה משמאל, אלא אף כשהיא נשמעת מימין.

בימים כתיקונם, מאיר פרוש מהווה עבורם כתובת חצי טבעית. הוא מרים טלפון, מזכיר את ימיו במשרד הבינוי כ'בונה ההתנחלויות', מדבר על הצבעתו נגד ההתנתקות ופעילותו בכנסת נגד חלוקת ירושלים. אם במערכת בחירות סטנדרטית פרוש צריך להזיע קשות, הרי שהפעם הוא יכול היה להותיר את הממחטה בכיסו. אבל פרוש מסיבותיו (הידועות לנו ולכם), לא התקשר. ישי דווקא כן. התקשר ונפגש. הוא מגיע למפגשים המוזמנים ומציג קבלות. לא רק לעולם התורה החרדי הוא דאג, גם לזה המפד"לי. כך היה בפגישה חשאית שנערכה השבוע עם תלמידי הרב גינזבורג, שם הוכיח אלי ישי כיצד דאגה ש"ס לתקצוב הגרעינים התורניים של הסרוגים-השחורים והבטיח לדרוש בהסכם הקואליציוני, 'פתיחת תקנות תקציביות' לרשת תלמודי התורה של החרד"לניקים.

בל נשכח, מדובר בכיפה סרוגה. אי אפשר לדעת כמה מבין המצביעים המובטחים יזלגו ברגע האחרון מבעד לחורים. זה לא מפריע לש"ס התזזיתית, מודל 2009, להתאים עצמה לכל ראש. האם ההוראות יועברו ברגע האמת בקלפי, גם לעצבים שבקצות האצבעות? ימים יגידו. ימים ספורים.

הקמפיין התימני

יש רגעים שאהדה ספונטנית שמוענקת בטבעיות, חוזרת אל מי שמנופף בה, כבומרנג. יו"ר ש"ס אלי ישי נכנס למעונו של מרן הגרי"ש אלישיב ביום רביעי האחרון כאישיות רצויה, והשר נהרי יצא כפרסונה נון גראטה, מבלי שנכנס.

גם ברחוב חנן יודעים שאי אפשר לקחת מישי, את מה שעשה במהלך הקדנציה האחרונה. הדאגה לעולם הישיבות עמדה בראש מעייניו. לא לחינם הפך לבן בית בבתיהם של גדולי ישראל. הפינאלה גם הוא מרשים: שבוע לפני הבחירות הוא מחלץ מראשי האוצר הבטחה לתקצוב מלגת האברכים בשלושת החודשים הקרובים. לראשי הכוללים הבטיחו, שהכספים ייראו בחשבונות הבנקים, לכל המאוחר בראשית שבוע זה. נכון לעת כתיבת השורות, טרם נראתה פרוטה לפורטה. לדברי ישי, המדובר בעיכוב זמני, שיחלוף תכף עם אישור ועדת הכספים. גפני לעומת זאת, בטוח שרק אז יתחיל מסע הייסורים מול נערי האוצר.

גפני בשלו. גם ישי. אחרי שהשתתף בתוכנית הבידור "עד הבחירות זה יעבור", הוא מצדד באותה מטבע לשון גם לגבי תנועת מלגות האברכים ומצהיר: עד הבחירות, הכסף יעבור לחשבונות הבנק. גזירת הקופונים, נמשכה גם השבוע, כשביקר במעונו של כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא שביקשו לסור ולעדכנו בנוגע להעברת התקציבים לעולם התורה. שכרו של ישי, משולם בזה, ובמזומן.
בכרטיס הביקור האשכנזי, שאינו בבחינת דבר מובן מאליו, וודאי שלא ערב בחירות, הוא זכה בדין. אבל הבחישה שלפני ואחרי, היא סיפור אחר לגמרי. את הנזק שנגרם בעטיו של המטה, תצטרך ש"ס לתקן הרבה, אחרי הבחירות.

הכניסה לבית בחנן 10, התבצעה תכף עם יציאתו של היו"ר, מדיון הוועדה למינוי דיינים היושבת במשרד המשפטים. זו הורידה מעל סדר יומה, שעה קלה לפני, את הדחתו של הגר"א שרמן המקורב להגרי"ש. סמיכותו היחסית של בניין משרד המשפטים החילוני, לביתו של – להבדיל - פוסק ההלכה היהודית, הביאה לכך שישי נקרא להיכנס מיידית כדי להתברך בהישגו זה, ועל הדרך שח בנפלאות תקציב הישיבות והכוללים.

ביום שאחרי, התברר כי יש מי שהפך את הביקור לקמפיין בחירות פוליטי, תוך סילוף המציאות והצגתה בצורה מעוותת. באחד השבועונים הוקדשה הכותרת הראשית לציטוט דלהלן: "מרן הגרי"ש אלישיב ליו"ר ש"ס, השר אלי ישי, ולשר משולם נהרי: רווח והצלה לעולם התורה". בגוף הכתבה תואר פעם אחר פעם כיצד שני שרי ש"ס ישי ונהרי, נכנסו למעונו של מרן הגרי"ש אלישיב ושחו בנפלאות תקציב הישיבות והכוללים. מעבר להערכה האישית והטבעית, הרי שהפרסום השקרי, על משמעותו הפוליטית, הובא לעיניו של הגרי"ש, שהביע מורת רוח ברורה.

בסביבתו של ישי הועבר המסר לגורמים בבית, כי המידע המוטעה בדבר נוכחותו של נהרי, שכלל לא נכח בפגישה, מוכיח כי ידו של היו"ר לא הייתה בערבול הפוליטי המסולף. בכיר בש"ס הידוע בלשונו הציורית התבטא: "ניסו לעשות כאן סיבוב. לא מדובר בקמפיין אשכנזי אלא בקמפיין תימני". התחושה שם הינה, שהקרב על כורסת המיניסטר בממשלה הבאה כבר החל, ובדרך, יש מי שמנסה להשכיח את מחדלי חוק נהרי, שהפך לפארסה. איך הגדיר זאת השבוע הלוחם הפרלמנטרי מוישה גפני? "חוק דה-הרטוך".

מציאות מאווטת

עיצמו לרגע עיניים וחישבו על התסריט הבא: שבועיים מהיום. בנימין – הוא הא מי זה בא – נתניהו, מתבקש על ידי 'הנשיא שימון' לפתוח במגעים להרכבת ממשלה. המציאות הפוליטית 'מאווטת'. לליברמן 18 מנדטים, בעוד ש"ס, בפעם הראשונה בתולדותיה, מתיישרת לפי צפי הסקרים ועומדת על 9. יהדות התורה מדשדשת ונסוגה ל-4. לשתי המפלגות החרדיות ביחד, פחות מנדטים מאשר ל"איווט האיום".

את העיניים נפקח מתישהו. השאלה היחידה היא מתי. אחרי הבחירות או לפניהן. אחרי שהחרדים יהפכו לסרח עודף, או לפני, כשעוד ניתן להציל משהו. להעביר את רוע הגזירה.
מי שיישאר בבית ויקיים את "חובת המחאה" הפרטית שלו, לא יוכל להמשיך ולשבת שאנן בביתו. כשילדים ירעבו ללחם, כוללים וישיבות ייסגרו, ומוסדות החינוך יקרסו, רק אז, הוא יבין, מאוחר מידי, את אפקטיביות מחאתו.

אין לנו את הלוקסוס לחשב חשבונות ולהישאר בבית. גם מי שחש כנפגע טרור ששרד פיצוץ ברחובות הבירה, מן הראוי שיתבונן קדימה וילך להצביע. שיאמץ, גם אם בחירוק שיניים, את אמרתו המפורסמת של שרון: "אל תתנו לטרור להשפיע, לכו להצביע".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!