שודדי הנפש

1.

בשנת תרצ"ט נולד בעיר לודז' בפולין, שמואל שייביץ, למשפחה מתבוללת-למחצה. בגיל צעיר הגר עם הוריו לפאריז. כבר אז החל בעסקים מפוקפקים של סחר בסיגריות. בגיל 25 כבר שלט על צי ענק של משאיות שנעו ברחבי צרפת. בשנת תש"כ כבר היה מליונר.

מתוקף מעמדו, המיר את שמו לשמואל פלאטו שרון. זה נשמע יותר מליונרי.

כשעלה, כעבור 15 שנה, מצרפת לישראל, הותיר מאחוריו עבר פלילי 'עשיר'. צרפת ביקשה את הסגרתו, אבל פלאטו-שרון החליט לרוץ לכנסת. שום מעוף ושום חזון. היה לו חזון אחד: חבר כנסת אי-אפשר להסגיר לחו"ל.

הוא ויד ימינו, שבתאי קלמנוביץ (שהתגלה לימים כבוגד, ונכלא), הקימו מפלגה לכנסת התשיעית, תחת הכותרת "האיש הבודד לכנסת".

זה התגלה כתכסיס גאוני. שרון שיכנע בשם בדידותו, שלושים אלף וארבעים ותשע איש, להצביע לפושע. שני אחוז מתושבי הארץ השתכנעו להצביע לפושע, בגלל סיסמה מעוררת רגשנות:

"האיש הבודד".


2.

הסיפור היה מדהים יותר:

הסיסמה של פלאטו, תוכננה מלכתחילה ל"אל תיתנו להסגיר את האיש הבודד". שהייתה בעצם תמצית המצע המדיני של מפלגתו...

הפרסומאים התנגדו נמרצות.

למה? ה"בדידות" מעוררת הסימפטייה והחמלה, תטבע במלל של שש מילים שלימות! האדם המודרני עייף רגשית, ואינו מסוגל להתרגש זמן רב כל-כך, באורך של שש מילים.

ומי שיחלוף במכוניתו בשש בבוקר, במרוצתו לעבודה, וייתקל להרף עין בשלט נוסח "אל תיתנו להסגיר..." יאבד עניין. אנשים אינם מתעניינים בשאלה מה "לא לתת להסגיר"... בפרט כשהביזנס מצפים מעבר לשלט.

הציבור דורש התרגשות קליטה. מהירה.

הדור הזה קצר-רוח גם להתרגשויותיו.

"האיש הבודד", ריכז סביבו 30.000 מעריצים שסגדו לבדידותו. מאוחר יותר התגלה שרימה גם את רבבות מרחמיו בסיסמאות שוא, הוא נשפט ונכלא על הונאת מרחמיו...


3.

במסע בחירות שנערך לפני כ-10 שנים, הלמו ברחובות שלטי חוצות:

"נתניהו - מנהיג חזק לעם חזק".

נתניהו מגלה כישרון מרהיב: לאכלס ארבעה שקרים בארבע מילים. נתניהו של אז לא היה 'חזק' ולא 'מנהיג'. גם העם, כמנהיגיו, הרגיש אז חלש בצל הפיגועים המרים...

אבל הפרסומת הזו חדרה כמו אופיום, מהדלת האחורית, לוורידי הלב של המוני מצביעים. למה? כל אדם רוצה שיחשיבו אותו 'חזק'. ורוצה עד מאוד להשתייך למי שמעניק לו תוארי חוזק.

היום, נתניהו כבר מקמץ על הדיו של סיסמאותיו, ומסתפק ב"חזק בביטחון". סבלנות הציבור נחלשה בעשור האחרון, והוא אינו בשל למסרים מעל שתי מילים.

ההקשר של הסיסמה לנתניהו מפוקפק, אבל סיסמה היא ליסטים מזויין, שתפקידו ללסטם את שיקול הדעת, על-ידי ליטוף ה'אגו'.


4.

"מה תענה לילדיך כש...", מקשה בהיסטריה מתחסדת סיסמת בחירות. את הכותרת הצעקנית מלווה תמונה של ילד רך, יפה עיניים וטוב רואי. עיניו הכחולות מתחננות ושואלות "מה תענה לו"...

זה כבר שוד לאור היום.

המסר של הילד תכול העין, והצורך "לענות לו", נקלט בצומת הרגישה והפגיעה ביותר בנפש: הנקודה האבהית ותסכוליה. "מה תענה" ועיניו הנוגות של הילד, מזכירות למאות עוברי אורח באורח מטריד את מאירק'ה, וחיימקה, שרק אמש צרחת עליהם באופן מופרז, או סרבת לקנות לו וופלה.

הסיסמה האלימה הזו, מושיבה את נפגעיה על ספסל הנאשמים.


5.

סיסמאות-החוצות עמוסות היום מילים נזילות, כמו "איש גדול", "איש חזק", "מוביל", "בקומה זקופה", כולן מסלולי-התחמקות ממסרים מייגעים, והן מתייחסות בחוצפה ישירה לרבדים הבהמיים בנפש הקורא.

מר"ץ, למשל, שוטפת את הציבור בסיסמת-הבל: "לא מתפשרים". והיא לא טורחת לבאר לו למצביע הנבוך, על מה הם "לא יתפשרו".

"לא להתפשר" על משהו - נשמע תמיד טוב.

פרסום הוא עניין יקר, והמפרסמים אינם גמ"ח. עצם הנכונות שלהם להוזיל כספי עתק על סיסמאות שדופות, ועצם הביטחון שלהם שאדם מהשורה ישתכנע ממילים סתמיות, מלמד באופן מעליב, עד כמה קל לחדור למרתפי נפש האדם ולחולל שם מהומה!


6.

בחירות הם עיסוק מתוח. הפעילות שם תמיד אפופת משברים. דברים מתנפצים עוד לפני התרחשותם. ותמיד גואה שם משהו על גדותיו.

שעות כאלו הם שעות השתקפות טבע האדם. והם מהווים בית-מדרש ללימוד יצרי האדם.

זוהי שעתה הגדולה והעלובה של המילה המודפסת.


7.

כאשר מרן רבי אייזיק שר זצ"ל ביקש לעלות ארצה עם סלובודקא – שוחח על כך מרן ה'חזון איש' עם הרב מפוניבז'. ניצב לכאורה החשש מתחרות, בדור שבני ישיבות לא היו שכיחים.

הזדעזע הפוניביז'אי מההווא-אמינא.

כשאחד פותח – אמר – חנות מתחרה, הוא מקפח את פרנסת חברו. מה שאין כן בשוק, שוק עניין אחר... ככל שרבות החנויות מאותו מוצר ואותו מין – הנהירה לשם גוברת, השוק ורווחיו מתעצמים...

בני ברק – אמר – היא 'שוק' של תורה... תבא סלובודקא, יבא רבי אייזיק, יגדיל תורה ויאדיר!

עד לפני 30 שנה – כזה היה להבדיל, גם השיקול הכלכלי. רחובות שלמים הוקדשו לאותו סוג סחורה, ולאותו הגיון. ככל שההצע, והמבחר יגברו – כוחות השוק יתחזקו.

כשהחלה תופעת ה'קניונים' לפשוט בעולם, השתנתה המגמה. בניגוד לחוקי השוק, את הקניון מנהלת חברה המתאמת את סדריו.

קניון הוא גם אתר בילוי כשלעצמו.

מהסיבות האלו ההסדר הפוך לגמרי: מפזרים שבע חנויות נעליים ומגדניות בכל רחבי הקניון.

למה?


8.

אדם מחפש נעליים, ומבקש לו מבחר, הוא נכנס לחנות נוספת... אגב חיפושיו הוא מטייל במחוזות-הפיתוי שבין החנויות עם רעיתו וילדיו; בדרך, ליד חנות כלים, נזכרת הגב' שהיא ממש-ממש חייבת סכו"ם... מחלון הראווה של חנות תכשיטים נוצץ צמיד מוזהב מיותר להפליא, שהוא גם סמלו של הדור הזה, החי ומוכר ברזלים צבועים.

רוחו של הבעל טובה עליו, והוא מעוניין לקנות את הברזל הזה, העומד ליד זהב, שי לרעיתו.

הוא נכנס לחנות בניחותא, מעשה בעל-בית, בוחר את המרהיב שבצמידים, שולף באדנות את ארנקו...

איזה מעמד משפיל!

לא אתה פותח את הארנק, לא אתה בוחר צמידים.

באחד המשרדים למעלה, יושב מישהו, בעל הקניון, המכיר את חולשותיך... ומתכנן את חנות הצמידים והסכו"ם המיותר, הוא זה שפותח לך את הארנק והוא שבוחר לך צמידי ברזל-מוזהבים...

יש לך את הבזיון להיות מובל.

ומה שחמור יותר – לא לדעת שאתה מובל...


9.

רובנו – מובלים.

מתגלגלים ממעשה למעשה. רובינו מגיבים.

העולם החיצון שולט: מחדד יצרים: כעס, התפעלות, קנאות קטנות. מהצעד הראשון מהמיטה.

אפילו הקימה נעשית משום שההסעה של אברמי כבר צופרת...

מעט מאוד דברים שאנחנו עושים – הם ילידי כוח פנימי. עם שיקול דעת מנווט.

היכולת להרהר לפני מעשים; להפעיל שיקול-דעת, תיכנון... ארגון פנימי, שכל מעשה שלנו, יהיה פרי מחשבה, ובעל "חוט שידרה" – יכולה לרומם ולהחיות את הפעולות הקטנות והסתמיות של האדם לפסגות לא נודעות!

כך אמרה קלם:

"וישא עיניו וירא".

גם ראיה בעלמא צריכה מעשה "נשיאת עין". גם לראיה לא "מתגלגלים"!

הריכוז הזה הוא הנכס החשוב ביותר לאדם. הוא לא מרשה לחלקות מוזנחות להעלות עובש.

הוא מעניק לאדם את המרוממת שבחוויות:

שליטה עצמית. הרגשת בעל בית!


10.

בימי אבלה ומשבתה של המילה המודפסת, והלהג הריקני, זו השעה להציץ לטרקלינה של המחשבה היהודית.

איך ראה מרן ה'פחד יצחק' התגבשות של מילה.

באיגרת שראתה אור ב'הנאמן', ושימשה אשנב לעולמו הפנימי של ה'פחד יצחק', הוא מוליך אותנו קוממיות בחבלי הלידה המיוסרים של יצירת מילה.

נקשיב לצליל:


11.

"ניצוץ כל יצירה הוא עונג גרידא... שנייה לו ההתרקמות, ותחילת רחש החיים... ההתהוות מתחילה, משעה שאון היצירה מתחיל להראות את עוצם ידו, וכובש לו מציאות לעצמה...

"הבזק המחשבה – אינו אלא אושר פנימי. מכאן ואילך שלוות ההירקמות במסתרים, וקליטת גרעין המחשבה בתאי הנפש...

"הסבל מתחיל, כאשר יציר המחשבה מתבדל מהמוח היוצר, חורג ממסגרותיו וחותר לקראת ביטוי והסברה..."

ומי שהוא בעל נפש מתפעם מהסיום, זהו ווידויו של ה'פחד יצחק' שנאבק כל ימיו באחד היצרים החזקים שלו: אנינות הניסוח:

"...ובבואו להתממש באותיות, במשפטים, כבה הנר, וחיות המחשבה הולכת ונכבשת לפני חילותיו של הסגנון..."

"חיות מחשבה הנכבשת לפני חילותיו של הסגנון!" יש לך וידוי אישי מופלא מזה?!

'מפנקסו של בן ישיבה', טורו של הרב יעקב ב. פרידמן, מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!