חזק במשחק

"הבחירות כבר הוכרעו", "ביבי מעדיף את ברק על ליבני", "ליברמן לא רוצה להכריז על ביבי" - אלו משפטי מפתח של יועצי ואסטרטגי נתניהו, שבוע לפני פתיחת הקלפיות. בכך הם מנסים (וגם די מצליחים) לעצב את כותרות העיתונים ולעמעם את מערכת הבחירות בתרדמת העמוקה בה היא נתונה. "שדר שהמאבק הוכרע, התוצאות כבר פורסמו ורק נשאר לבחור בין ברק ליעלון לתפקיד שר הביטחון..." זו המנטרה אצל קודקודי הליכוד.

מי לא מכיר את האמרה: אי-אפשר לעבוד על כולם כל הזמן? מסתבר שהישראלים לא מכירים אותה. והחרדים - בכלל לא שמעו על זה. אחרת, קשה להבין איך הבוחר הישראלי חושב להעביר את שבט ניהול המדינה, בעת כה שברירית ורגישה לאיש כה פתאטי, חסר מעוף ואחריות!

ש"ס ויהדות התורה מתחרות ביניהן מי תצליח לגלגל לאחור את גזילת כבשת הרש ולהחזיר את קצבאות הילדים. אך ח"כי המפלגות החרדיות שוכחים להזכיר לנו מי האיש שהכניס יד דורסנית לכיסנו הריק ממילא וחטף משם את הלחם והגבינה של ילדנו. ואיך יש אחד שמאמין שאותו מקל שהכה אתמול נואשות את משפחות ברוכות הילדים, יהפוך מחר לגזר מתוק ועסיסי?

את זה אי-אפשר לקחת ממנו. אומנות ההפיכה לנרדף. זה משהו שהוטבע בד.נ.א. של ביבי. בערמומיותו הגדולה הצליח להשריש בלבבות חוטבי העצים ושואבי המים, שאם כולם שונאים אותו, אז אנחנו חייבים לאהוב אותו. זה סוד האיש, שלא הביא כלום לישראל בהיותו ראש ממשלה, מלבד שחרור יאסין, פתיחת המנהרות, פרשיות המתנות ובראון-חברון. אלה הם רק חלק מהישגיו כראש ממשלה, בעוד הוא מתהדר ביכולתו הכלכלית (פתאום שר אוצר מוצלח הופך להיות ראש ממשלה מוצלח... מה הקשר?)

בוויכוח הישראלי האינסופי האם יש לנו ביבי חדש או לא, מנצח השמאל בהליכה. אף אחד לא חושב שאנשים משתנים בגיל 55 פלוס. ערמומיות ותככנות זה עניין של אופי וגם בלורית אפרורית, קול בס סמכותי והבטחות מגלומניות על שמירת ירושלים מאוחדת, לא ישנו את האיש שהעניק את חברון לשונאינו, לא לפני שחיבק את ערפאת ללא בושה, לאחר שהצליח להפחיד אותנו שהשילוב בין פרס ועראפת מסוכן לישראל.

על רקע סוללת היועצים, הקמפיינרים והספינרים סביב ביבי, קשה מאוד להבין איך נתנו לו למחזר את מסר ה'חזק' - אותו מסר שהפיל אותו בהתמודדות האחרונה (מנהיג חזק לישראל) - בסלוגן 'חזק בביטחון ובכלכלה'.

ואולי התוצאות בהחלט יהיו זהות. לכו תדעו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!