השד האשכנזי הוחזר לבקבוק

יום ראשון בלילה. במטה יהדות התורה בבית סטימצקי בבני ברק, כמו נזרקת נבואת חורבן. הבשורה המרה מירושלים תגיע מאוחר יותר, לפנות בוקר, אך כבר כעת, בערב שלפני, נראים האנשים במטה, כמי ששרויים באבל.

הפעילים, גוראים לצד ליטאים, מסתובבים בין המבוכים הרבים. ספרנו, חמישים ושניים חדרים, רבים מתוכם ריקים, במתחם ענק, לא ממש מתוחזק. מי שמחפש אש בעיניים, מוזמן לסוב על עקבותיו, לעבור למטות אחרים, או לחזור אחורה בגלגל הזמן למערכות בחירות אחרות. ענייניות יש כאן. גם רשימות מסודרות. אבל הלהט – אותו זיק בעיניים שבלעדיו לא יוצאים לדרך - איננו. לך תנהל כך מערכת בחירות.

בחדרים נערכים סיעורי מוחות. פלפולי מוח לא חסרים לאנשי יהדות התורה. בחדרים אפופי עשן, ובניהול משותף דו-ראשי, נערכים לרגע האמת. נמצאים כאן בנוכחות ובחיוניות מלאה, מזכ"ל דגל התורה מוישה גפני שחש בראשו וממשיך לנוע ברגליו, והח"כ הטרי אורי מקלב, שבחודשיו הספורים בכנסת התאקלם לא רע. לצידם נוכח, אם כי מתחמק באורח סדרתי מאור הפלאש ולא בכדי, ח"כ מאיר פרוש. את אנשיו במטה, לפחות בערב זה, ניתן לספור על כף היד, וגם אז, יישאר עודף אצבעות. חנוך זייברט, המ"מ האשדודי של עיריית בני ברק, נמצא במטה על תקן נציגה הבכיר של הסיעה המרכזית. ואיה ליצמן? בביתו, חש ברע. לא קשה להבין למה.

אז הלכו לבסוף על קמפיין דו-ראשי. ליצמן רצה את 'טריו' ויצא כשחצי תאוותו בידו, כשקיבל זאת למחצה, בניהול משותף. גפני חפץ ב'תוצאות אפקטיביות', והתפשר על 'דמיון' למחצה. האם ישנו היגיון כלשהו בניהול קמפיין משותף לתקופה כה קצרה? ממש לא. אבל האחדות מחייבת. זוהי המציאות החדשה. לדגל התורה יש מה לומר, ובכל עניין. שווה בין שווים. 'חצי בחצי'. אם לא ברשימה, לכל הפחות במשימה.

בהיעדר תוצאות אפקטיביות, לא נותר אלא להיעזר בדמיון. ישנו מי שבדרכו לכאן הפעיל דמיון יצירתי למדי, כשלנגד עיניו לא עומדות התוצאות בקלפי, אלא פינוקי הקמפיין: הונדה אקורד, מכשיר ניווט לוויני, ושאר תופינים, שיהפכו את הדרך הארוכה למטה (הניקוד, לשיקול דעת הקורא), לנוחה יותר. האמצעי של מערכת בחירות מסודרת ובעיקר מאובזרת, הוא המטרה. אם לפנינו המבול, לפחות עד אז, נהנה ממזג האוויר.

אבל ישנם גם כאלו שבאו לעבוד. הם עושים זאת עם יכולת מוכחת ממערכת הבחירות המוניציפאלית האחרונה. אוי, כמה שמחים הם היו, לו יכלו לעשות שימוש בנתונים שבידיהם, לצרכים ביתיים בלבד. אילו ניתנה להם הרשות, לרוץ ברשימה עצמאית, ללא שותפות מלאכותית כפויה. אבל זו כבר היסטוריה. המציאות העכשווית, מחייבת שיתוף פעולה.

"אתה רואה כאן משהו?" שואל אותנו במסדרון אחד מח"כי יהדות התורה. בהחלט – השבנו - הנה, הסלוגן היצירתי: 'האחריות מחייבת'. "גם את חברי הכנסת, או רק את המצביעים?" שואל האיש באירוניה, רגע לפני שהוא נבלע בישיבת סיעור מוחות נוספת. כך בדיוק נראה מטה, שראשיו הולכים עם הראש באדמה.

יורדים מהעץ

בצהרי יום ראשון, נפגש מזכ"ל דגל התורה בלשכתו שברחוב בן יעקב בבני ברק, עם גורם המקורב ליו"ר ש"ס, שהגיע כדי לסגור קצוות: "תעביר לאלי מסר, שהכל תלוי בכם. נלבה את האש, רק אם תמשיכו בקמפיין האשכנזי", הוא הבהיר והסביר, כי אין לו דבר וחצי דבר נגד אלי ישי: "רק תפסיקו עם הקמפיין הזה".

הרקע להנמכת הלהבות, היה הגדלתן, בסוף השבוע שעבר: הצהרות גורמים בקמפיין כי "אשכנזים רבים יצביעו לנו", וחלוקת החוברת המתעדת את הישגי ש"ס עבור עולם התורה, תוך הבהרה, מפיהם של אותם גורמים, כי היעד הינו, ציבור מצביעי יהדות התורה המאוכזב.

ביהדות התורה שמעו את הקולות, ראו את החוברות ונזעקו. באכסניה זו, נשלפה תוכנית המגירה שהשורה התחתונה שלה הייתה אחת: אם ש"ס תנסה להיבנות על סכסוכי יהדות התורה, תשלוף בתגובה התנועה האשכנזית, את מחדליה וסכסוכיה של ש"ס. ואם בכל הנוגע לסכסוכי יהדות התורה כמעט ואין מה לחדש, שהלוא הכל גלוי לעין, הרי שבש"ס, פרסומם של הדברים המתרחשים מאחורי הקלעים, כמו גם חשיפת התנהגות כמה מנציגיה של התנועה במליאת הכנסת ובלשכות השרים הזוטרים, תרעיד את אמות הסיפים, כך שמענו וציטטנו אך בשבוע שעבר, מפיו של הגורם הבכיר, שיודע בדרך כלל, על מה הוא שח.

אבל גם יהדות התורה עשתה את הטעות הסדרתית שלה. לדבר על מחדלי הש"סניקים זה דבר אחד, ולזלזל במחויבותם להצלת עולם התורה, זה דבר אחר. היה מי שמיהר להזכיר, כי את ההוראות הנוגעות לסוגיית עולם התורה, קיבל יו"ר ש"ס לא רק ברחוב הקבלן 45 בירושלים, אלא גם בחזו"א 5 בבני ברק. "ואם הם לא ייזכרו בזה לבד, יהיה מישהו בבני ברק שיזכיר להם זאת", כפי ששמענו מפיו של גורם אשכנזי דווקא.

טעות נוספת, ולא פחות משמעותית, הייתה שליפתו מהבקבוק של השד העדתי – נעים להכיר – האשכנזי. המוטו היה הזוי למדי: אשכנזים היזהרו, אם תתנו את קולכם לש"סניקים, ניאלץ להגדיל את מכסת הילדים הספרדים במוסדות החינוך, איים מי שאיים. היה מי ששמע זאת במטה ותפס את ראשו. רק זה מה שחסר ליהדות התורה, לאבד גם אלפים ממצביעי ה'מרביצי' (ספרדים בני תורה), בעטיה של אמירה מיותרת אחת.

כמו יהדות התורה, גם הש"סניקים הבינו שטעו, שנגררו אחרי מהלך מוטעה, כשזינבו בחוסר טקט במצביעים האשכנזים. אם יהיו מביניהם כאלו שיצביעו ש"ס, הם יעשו זאת כהצבעת מחאה נגד יהדות התורה המסוכסכת, ולא כמפגן תמיכה בתנועה הקדושה.

תהליך שכזה, ראוי לו שיבשיל בשקט. שליבת הזעם הרותחת תתפרץ מעצמה, ללא סיוע חיצוני. מצביעים בכלל, ובוחרים אשכנזיים בפרט, לא ממש אוהבים שאלו שאינם משויכים למחנה הטבעי שלהם, מסבירים מדוע הם חייבים להצביע ש"ס. בדיוק כמו אותו ראש ישיבה אשכנזי, שמסביר לאביו של הבחור הספרדי הלומד בישיבתו, שכהכרת הטוב, הוא מחויב להצביע למפלגה אשכנזית. שכנוע שכזה, חוזר אל המשכנע כבומרנג. את האות ג', אותו אב ספרדי גאה, כבר לא ישים בקלפי. ומה שנכון לגבי האב הספרדי וההצבעה האשכנזית, נכון שבעתיים כשמדובר בהצבעה אשכנזית לתנועה ספרדית.

לא לחינם מיהר אלי ישי להבהיר, כי מבחינתו, על כל איש ואיש לנהוג לפי הוראות רבותיו. כל הצהרה אחרת, כמוה כדחיפת המתלבטים האשכנזיים, לזרועות יהדות התורה, הבינו בש"ס הרשמית באיחור מה. אלי ישי אישית, הבין זאת מזמן. כך בדיוק התנהל, משך כל הקדנציה האחרונה.
על הרקע הזה הועבר המסר הפייסני, בנימה לא מבוטלת של הערכה. גם בעת משבר לא היו לגפני מילים רעות על ישי, שאת שיתוף הפעולה שלו לכל דבר שבקדושה, הוא מעריך. אבל הייתה גם הייתה לחברים ביהדות התורה, בטן מלאה על ההסברה המזנבת, שעלולה הייתה להביא לשליפת סכינים חדות וארוכות. טוב ששני הצדדים התעשתו. הרגע המיוחד שלאחר מכן, של התלכדות והרכנת ראש סביב מיטתו של הרב רביץ, תרם גם כן לאווירת האחדות היחסית.

נכון לעת כתיבת השורות, נשמר הסטטוס-קוו: ש"ס מפזרת את החוברת המדוברת, אך דובריה אינם מזכירים עוד במילה וחצי מילה את ההגייה: "אשכנזי", ואילו יהדות התורה מחדדת מסרים בדיוק באותו תחום: "מי ישמור על טהרת חינוך ילדינו?" זעקה הכותרת בביטאונים המפלגתיים: "להצביע ג', זה לקחת אחריות על חינוך הילדים שלנו. רק מפלגה אחת מכירה ומבינה את עקרונות החינוך הטהור, פנימה". ואף לא מילה מפורשת על המפלגה האחרת.

האברכים של ש"ס

עשייה שקטה בלי הרבה דיבורים. זה המוטו שהוביל ישי קדנציה שלמה, זו התבנית שהוא ממשיך להוביל גם עתה. משהו קורה בתוככי יהדות התורה. לישי אסור לדבר על זה. לזרום עם זה, מותר לו ועוד איך. בצהרי יום שני, הגיעו כל ראשי הערים החרדיות ללשכת שר התמ"ת אלי ישי, על מנת לדון בתוכנית בינוי למגזר החרדי. שבועיים לפני הבחירות, נכחו שם יעקב אשר מבני ברק, יענק'ל גוטרמן ממודיעין עילית ומאיר רובינשטיין מביתר, כאילו השלושה אינם חברים במפלגה אחרת, שראשיה נלחמים בחירוק שיניים, כנגד זליגת מצביעים מתנועתם, לתנועתו של ישי. ולמען הסר ספק, באה מודעת האבל הרשמית של תנועת ש"ס, שפורסמה השבוע, כאשר שם התנועה מופיע בגודל כמעט זהה של פתק הקלפי ובאותו פונט. לא ב'יום ליום', אלא ב'יתד נאמן'. על החתום, אליהו ישי ויעקב מרגי.

ביהדות התורה מדברים על ש"ס, אבל חושבים פנימה – כנוסח מודעות הפרסום של הקמפיין. בשתי החזיתות, האחת בבני ברק, והשנייה ברחוב פרס בירושלים, טרם הוכרז על סיום הלחימה. "ראית מה עשו לנו עם ההסברה?" שואל אחד מראשי שלומי אמונים: "הרי כלום לא השתנה, אין לנו שום סיבה ללכת ולהצביע". אחרי רגע של שתיקה, הוסיף: "להצביע ג', התכוונתי".

גם בזירה הפנים-דגלאית, ממתינים הכל למוצא פיו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, שמוסיף להתבטא בנחרצות. ביום שני בערב, עלו לביתו כמה מראשי הכוללים הגדולים בארץ. הם הפצירו בו שידבר על ליבם של חברי-הכנסת שלוחי דרבנן – ושלוחו של אדם כמותו - כנגד גזירת קיצוץ המלגות. ראש הישיבה השיב מה שהשיב. ועוד לא דיברנו על ההסבר הברור שנשמע לאחר צאתו של האיש, שמועמדותו שנויה במחלוקת, מדוע קיבלו בביתו בימים אלו רגע לפני הבחירות.
עד כדי כך כבדה היא התחושה, שבסיעה המרכזית יש מי שמפנה אצבע מאשימה לכיוונם של בכירים בדגל התורה, בטענה כי העיסוק האובססיבי בסוגיית החינוך העצמאי לפני הבחירות, בא במכוון, כתקיעת מקלות בגלגלי מערכת הבחירות של יהדות התורה המאוחדת. ולמרות זאת, אם יתקבל הרושם שיהדות התורה עומדת לפני קריסה, בטוחים ב'בית סטימצקי' שראש הישיבה ייקח את מקלו ותרמילו ולא יסתפק רק בחתימה על 'קול קורא'. "אם יבינו שהמנדט השלישי בסכנה, יפעלו למניעת הקריסה", שמענו מפיו של בר סמכא. מבט של מנהיג, ששם את כל השיקולים בצד.

אחד מבאי הבית שהתגייס רק בסוף השבוע לפעילות ההסברה, ועשה זאת כמי שכפאו שד, נמצא בראשית השבוע, בעיצומו של פתיחת הקמפיין, משכשך להנאתו במרחצאות חמת גדר. חיים רמון, נהג לומר ברגעים בהם יצא מהמשחק, כי הוא הולך לים. בדגל התורה, הולכים לחמת גדר.

בינתיים, היחידים שעובדים בשטח, אלו הש"סניקים. הסקרים הלא מחמיאים, רק מפיחים בהם רוח חיים. למרות התחזית הקודרת, הממקמת את התנועה כסיעה החמישית בגודלה בכנסת הבאה, רואים הפעילים את האור בקצה המנהרה. נותר רק להמתין ולראות האם מדובר באור של ישועה, או בפנסיה של רכבת מתקרבת, בואכה תאונת דרכים חזיתית.

בעוד שביהדות התורה, מחשבים את צעדי הקמפיין הראשונים, בש"ס מצויים כבר בלב ליבה של המערכה. קחו לדוגמא, את מטה בני תורה שמוביל באופן אישי שר התקשורת אריאל אטיאס. ביום חמישי האחרון, החלו הפשיטות של אברכי הכוללים ובחורי הישיבות.

כשישים אלף מצביעים שסומנו בתשאול הטלפוני כמהססים, מצויים במאגר המטה. כאלף וחמש מאות פעילים, מתכוונים להגיע לכל אחד ואחד מהם. לצורך כך, מחולק בין הפעילים 'הליכון' בו מסומנות הכתובות שהם צריכים להגיע אליהן באותו ערב – כשמונה כתובות לכל זוג פעילים, הנע בכל ערב בין השעות שש לתשע, ברדיוס מתוחם מראש.

ההסעות יוצאות לדרך היישר מהכוללים, כשסנדביצ'ים בידיהם, עוברים הפעילים מכתובת לכתובת, ממוקדי מטרה. טווח הפעילות הינו, מבאר שבע ועד חדרה. שלושה מטות אזוריים הוקמו, בירושלים, בני ברק ובנתיבות. ביום הפעילות הראשון בסוף השבוע שעבר, הסתובבו בשטח כמאה ושמונים פעילים, חלקם מתנדבים. ביום ראשון שלאחר מכן, עמד מספרם על מאתיים חמישים, ועוד היד נטויה. בין המתנדבים, בחורים ספרדים מישיבות אשכנזיות. אפשר והוצאת השד העדתי האשכנזי מהבקבוק, שכנעה אותם, לא רק להצביע, אלא גם ללכת לעבוד.

הלך בדרכו

יותר מכל, היה חסר פה קולו של רביץ. לשמוע עליו כל כך הרבה, ולא לשמוע אותו, את נאומיו מלאי הפאתוס, המטלטלים את השומע חלופות, למעלה ולמטה. להיות עם רביץ בשעתו האחרונה, ולהרגיש בלעדיו, זהו בגדר הבלתי אפשרי. "רק רביץ יכול להספיד את רביץ", היה מי שאמר וביטא זאת יותר מכל. בלי שמץ של ציניות פוליטית המקובלת בין האוחזים במקצוע בכל סיטואציה, עמדה באוויר תחושה אמיתית של צער, על לכתו לבלי שוב של איש האמת היחיד בפוליטיקה.

זה לא שלא היה מסוגל להוציא מפיו דבר שקר פוליטי, כמו שלא יכול היה לכבוש בתוכו את האמת. היא בערה בעצמותיו, יצאה ממנו במלוא עוצמתה. תמיד בקול רעש גדול, כפי שראוי לה לאמת להישמע. את החשבונות, הוא הותיר לאחרים.

עם האמת הפנימית הזאת, שנשפכה תדיר החוצה בעוצמתיות מרשימה, איש לא יכול היה להתמודד. להתמודד דיקא, שכן היו כאלו, מתוככי הבית, בעיקר בערוב ימיו, שכברירת מחדל, בחרו פשוט להתעלם ממנה. רביץ לא התחשב בכך. עם האמת שלו, הוא הלך עד הסוף.

אומרים שהיה פוליטיקאי מזן אחר, אך למען האמת, הוא אף פעם לא היה פוליטיקאי. השימוש בקנה המידה הנכלולי הלזה, עושה לו עוול. הרב אברהם רביץ, היה ונותר תלמיד חכם בכל רמ"ח אבריו, גם כשנתמעטו. היכן נמצא הפוליטיקאי שבכל שיחה דברי תורה שגורים על לשונו, שבזמן אלול מתנתק מהוויות העסקונה וחוזר לספסלי הישיבה בחברותא עם בניו וחתניו, באותו להט למדני שבו נשא-ונתן בבחרותו כחברותא להגאון הגדול רבי אריה לייב מלין זצ"ל. הוא היה 'מקרב' בכל שס"ה גידיו, והפרק המפואר הזה, מימי הפעילים, בעת שנשלח על ידי מרן החזו"א לקנות כיפות וציציות לילדים, ועד לימי "אור שמח" שם יצר במו פיו את תנועת התשובה החשיבתית, מעולם לא הסתיים.

הוא עסק בקירוב רחוקים, במליאת הכנסת, כמו בראיונות לתקשורת. זו הייתה מהותו, זה היה תוכנו, גם בעת שעסק בפוליטיקה, שאחזה בו כבר בשנת תשל"ג, בעת שהתמודד בבחירות הפנימיות באגודת ישראל כנציג בני הישיבות ופרש, לבקשת מרן הסטייפלער זצוק"ל. "כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אקבל שכר על הפרישה", הוא אמר אז, ויאמר שוב בשנת פטירתו, לכשיניח את המפתחות.
עוד אומרים, שהדיבור היה כלי נשקו העיקרי. גם זה לא ממש מדויק. לא פחות מנאומיו, עשייתו היא פאר יצירתו. לא רק במערכה היהודית החוץ-פרלמנטרית, אלא גם בתוככי משכן הכנסת. נכון, הוא לא עסק בזוטות. מעצם טיבו וטבעו, לא היה בנוי להן. אבל הסדרת נושאים עקרוניים, כבדי משקל, הייתה לחם חוקו, בימיו במשרדי השיכון והרווחה, כמו בעת כהונתו כיו"ר ועדת הכספים. הוא עשה זאת באותו הדר חברונאי שאינו בנמצא. לעולם לא מעמדת החרדי המבקש על נפשו. תמיד מנקודה עוצמתית, ממלכתית, קוראים לה במחוזותינו.

בשילוב של אומץ בלתי נדלה וחשיבה עצמאית, הוא צעד בעיניים פקוחות לתוך שדות מוקשים שאיש לא העז לנטרל, לבד ממנו. כך היה בחוק טל ובחוק החינוך החרדי. הוא לא חת מפני איש, נכנס לבתיהם של גדולי ישראל והציג את התמונה במלוא היקפה. לא התיישר לפי קו שאחרים ניסו להכתיב, גם כשמלוא העוצמה, הייתה נתונה בידיהם. גם כשידע כי התגובה תהייה התעלמות מוחלטת ממנו ומפועלו. כן, אחרי מות, יש מי שצריך לעשות חשבון נפש. רביץ, היה רוצה שנזכור זאת, גם בעיצומו של האבל הקולקטיבי, ולו בשל העובדה הפשוטה, שזו האמת לאמיתה.

"יש לי עוד הרבה מה לעשות בעולם", הוא אמר רק לפני שבוע, בשיא חולשתו. האיש שצעד תמיד בדרכו שלו, הלך השבוע לדרכו האחרונה, ולא הותיר אחריו, מי שיעשה את העבודה במקומו.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!