"הוא היה האדם הכי חכם שהכרתי"

קשה לסכם פעילות של 75 שנה. קשה עוד יותר לסכם פעילות של 75 שנים של איש שכולו עשייה ציבורית. איש רב גוונים היה הרב אברהם רביץ ז"ל. הרב דייקא, ולא ח"כ. פועלו של הרב רביץ, במשך שנים ארוכות, היה בתחום ההחזרה בתשובה. עוד בגיל 14 נלחם רביץ במחנות העולים נגד הרצון להעביר את העולים החדשים על דתם.

בכדי לעמוד על דמותו של הרב אברהם רביץ, כינס אתר 'בחדרי חרדים' את מי שמלווים אותו לאורך שנים ארוכות – הפרשנים הפוליטיים של העיתונות החרדית.

מסע הלויה-צילום ועריכה -אלי שקד

העניק ערך מוסף

הפרשן הפוליטי של עיתון 'בקהילה', יעקב ריבלין, מלווה את רביץ מיום הקמת תנועת 'דגל התורה', וקיים איתו עשרות ראיונות לאורך השנים.

• מה השתנה ב'דגל התורה' בפרט ופוליטיקה בכלל?

"אין ספק, משהו השתנה ב'דגל התורה'. רביץ, עם אומץ הלב והאינטרגריטי שלו, העניק ל'דגל התורה' ערך מוסף שאין לאף אחת מהסיעות החרדיות האחרות. משלומי אמונים ועד ש"ס, ומהסיעה המרכזית עד המאוחדת".

• מה יזכרו מפעילותו של הרב אברהם רביץ במישור הפוליטי?

"היכולות שלו היו אדירות, מדובר ביכולת להוביל חוקים רגישים בנושאים שאינם בקונצנזוס הכלל-חרדי. כשאף אחד לא העז לטפל בתפוח האדמה הלוהט של חוק טל, היה זה ח"כ רביץ שטבל במים הרותחים עד כתפיו וקיבל את האחריות להשתתף בוועדה שניסחה את החוק, ואף להעביר אותו בכנסת.

"למי שהספיק לשכוח, היו מגדולי ישראל שראו בחוק את הרע במיעוטו והיו שראו בו גזירה שיש להיאבק בה כמו העברה על הדת. למרות ש'דגל התורה' כפופה רשמית לראשונים ופועלת לפי הנחיותיהם - היה ברור מראש שמי שיכנס לקלחת הרותחת הזאת לא יצא ממנה כפי שנכנס.

"ואכן רביץ שילם על כך מחיר אישי יקר. מתנגדי החוק הפכו אותו כמטרה לחיצים וסימנו אותו כליברל, שיש לנסות ולהפטר ממנו בכל דרך אפשרית (וכמעט שהצליחו כבר אז). לנוכח המתקפות העזות, היו שעות שגם הגיבוי מגדולי ישראל שתמכו בחוק לא היה נראה כמובן מאליו.

"אבל רביץ לא הרים ידים, ונתן את גוו למכים והעביר את החוק, תוך מאבקים קשים מבית ומחוץ. מחוץ - הוא נאבק עם כמה מחבריו לוועדת טל, שביקשו להעמיס תנאים וסייגים בלתי אפשריים, תמורת המשך ההסדר של תורתו אומנותו לבני הישיבות. מבפנים - הוא נאבק מול הטוענים כי סעיפים מסוימים בחוק, כמו שנת ההכרעה ומסלולי שירות אזרחי לאברכים שיצאו לשוק העבודה, הם בגדר פגיעה בציפור הנפש.

"ומה באשר למסלול השירות האזרחי. ובכן, המקום היחיד בו תופס המסלול דנן מקום של כבוד הוא בדו"חות מבקר המדינה המתרעם קשות על אוזלת ידה של הממשלה בהפעלתו. הסיבה לכך היא כלכלית מובהקת: עלות הפעלת המסלול נאמדת בעשרות מיליוני שקלים לשנה והאוצר אינו מוצא טעם לבזבז סכומים שכאלה על מספר לא ידוע של צעירים חרדים שתועלת שירותם אינה ברורה".

• המאבק השתלם בסופו של דבר?

"מי נביא וידע זאת. מה שידוע הוא שחמש שנים מאז חקיקת החוק הוא הוארך לחמש שנים נוספות של שקט מוחלט בנושא הרגיש של דחיית גיוס בני הישיבות. מה היה קורה אלמלי נחקק החוק? אף בן ישיבה לא היה נגרר בעל כורחו לקסרקטיני הצבא, אך תקציב עולם התורה היה נמחק מספר חוקיה של המדינה ועשרות אלפי בני ישיבות היו הופכים לאנשים בלתי לגליים ולעריקים, שכל מגע עם שלטונות החוק, היה בלתי אפשרי מבחינתם".

• איזו עוד פעילות פרלמנטרית תיזקף לזכותו?

"כמובן שחוק החינוך החרדי, שעבר מסלול יסורים והתנגדויות דומה למדי לזה של חוק טל. רביץ הריץ את החוק חרף האש שחטף מכיוונים שונים ובסיועם הפעיל של עמיתיו ( ובראשם ח"כ משה גפני) צלח את המכשולים הפרלמנטריים מבחוץ ומול הביקורת הקשה מבפנים. החלטת הבג"ץ לפני כחצי שנה הקובעת, כי רק בגין חוק זה אי-אפשר לעצור את תקציב הישיבות הקטנות היא תעודת כבוד רשמית לרביץ ולחבריו.

"ואלמלי כיהן בכנסת עשרים שנה אלא בשביל שני חוקי צאן ברזל אלו- דיינו גם דיינו".

נתן מבט אחר לכל דבר

יוסי אליטוב, הפרשן הפוליטי של עיתון 'משפחה', מלווה את הרב אברהם רביץ בעשור האחרון, וסקר את פעילותו הפוליטית לאורך השנים.

• מהי התכונה שאפיינה את רביץ יותר מכל?

"השונות שבו. היא התכונה שאפיינה בו יותר מכל, והיא עמדה לו לרועץ. דווקא העובדה שהוא סירב ללכת בתלם. דווקא העובדה שהוא לא שיקר מעולם, ותמיד חשב מה שאמר ואמר מה שחשב, דווקא זה הזמין לו את כל הצרות בסביבה הפוליטית בה חי. אין ספק שהוא שריד אחרון לדור דעה של מנהיגים פוליטיים חרדים. דור שעליו נמנים משה בלוי, משה פרוש, ואיצ'ה מאיר לווין. הדור הזה ראה תמונה פנורמית. ללא תככים פוליטיים, ללא שאגות במליאה, ובלי עקיצות. פוליטיקה ששייכת לדור אחר.

"די לראות את הדיונים בהם פרח: ילדי ישראל, החברה הישראלית- לאן?, ודיונים מהסוג הזה. לא היה מקדש שמיים יותר ממנו. אפשר לומר שהוא היה מחזיק תיק החזון בציבור החרדי. היה דובר רהוט ומרשים ביותר, אבל הוא לא היה איש של מסגרות. לא הסתדר במסגרות פוליטיות. מסגרות המחייבות תחמנות ועורמה, לא התחברו אליו. הלב היה נצבט לראות אותו יושב בכנסת, כשהוא חמוץ פנים על כך שאין הערכה לעושר התרבותי והראיה הרחבה אותה הוא ייצג".

• כיצד יזכרו אותו?

"תלוי מאוד באיזה שנתונים. צריך להבין שהיו שלושה רביצים שונים. היה את רביץ שלפני חמישים שנה, שנאבק ברצון להעביר את ילדי העולים על דתם, ונאבק ממש מאבק פיזי על עקרונותיו. רביץ השני היה מי שהקים את החטיבה הישראלית בישיבת 'אור שמח', והיה אחראי על החזרתם בתשובה של ידוענים רבים. ורביץ השלישי היו חייו הציבוריים כשכיהן כיו"ר תנועת 'דגל התורה'.

"החלק האחרון לא היה החלק המפואר ביותר בחייו. בכל תפקיד אותו מילא היו נדרשות תכונות אחרות: עימות, לצורך מניעת העברת ילדים על דתם. הסברה, לצורך ההחזרה בתשובה. תימרון פוליטי, לצורך תפקידו כיו"ר 'דגל התורה'. לא ידענו לייקר את סגנון הנהגתו כי רצינו להכניס אותו למסגרות, ואופיו לא התאים לכך".

• יש לך זיכרונות אישיים ממנו?

"היו לנו הרבה שעות של שיחה. בעשור האחרון קיימתי עמו לפחות מניין של ראיונות. בראיונות איתו הוא היה מעניק השראה ולא סתם גיבובי מילים. אוצר המילים של פוליטיקאים חרדים עומד בדרך כלל על 500-600 מילה, הוא נתן מבט אחר לכל דבר. הוא היה תלמיד-חכם אמיתי, ושילב את ידיעותיו בראיונות איתו. היה לו חוש הומור עצמי. הוא לא היה מלא מעצמו. הפוליטיקאים של הדור הזה לא יודעים לקבל ביקורת, הוא תמיד שמח לשמוע ביקורת. לצערי, הוא לא משאיר מישהו בדמותו בעסקונה החרדית, יהי זכרו ברוך".

היה איש מקורי לגמרי

שמואל מאיר הירשמן, יו"ר עיתון 'בקהילה', שימש כיועצו הבכיר של רביץ במשרד הרווחה. היום הוא מספר על הבוס.

• איזו תכונה אפיינה אותו יותר מכל?

"אני חושב שמה שאפיין אותו יותר מכל היא 'גדלות האדם'. הוא היה חברונער אמיתי. האישיות שלו משכה אנשים, ולאו דווקא המעשים. הוא היה איש מקורי לגמרי, והיו לו תכונות נוספות שיצרו את התמהיל שקוראים לו אברהם רביץ".

• איך יזכרו אותו בציבור החרדי?

"אני חושב שמה שהוא השאיר אחריו זה הנאומים שלו. הנאומים שלו היו מכוננים בציבור החרדי. הנאום המפורסם שלו בו צעק: "יישר כח ששיברת". אלו דברים שייזכרו לעד".

• איך אתה תזכור אותו באופן אישי?

"הוא האיש הכי חכם שהכרתי. אני מכיר הרבה אנשים חכמים, אבל כמוהו לא הכרתי. כל רגע במחיצתו היה תענוג צרוף. בכל נושא הוא ידע להאיר את הזוויות הנכונות. הוא היה כמה רמות מעל כולם, האישיות שלו הייתה אישות של תלמיד-חכם. במקום אחר הוא היה נקרא 'הרה"ג', הוא היה ירא שמיים אמיתי, מתפלל בדבקות גדולה. בסביבתו הייתה תחושה של 'יראת הרוממות', למרות שהיה נוהג בעממיות. הרגישו במחיצת תלמיד חכם אמיתי".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!