אוניברסיטה לשוויוניות

קומה 5, אולם בר לב, קריית הממשלה המזרחית, שייח ג'ארח. פחות משלושה שבועות לבחירות, זמן דיבורים העת הזאת, אבל הנוכחים כאן, אנשי עשייה הינם, בכל סיטואציה.

יו"ר ש"ס אלי ישי, נכנס לחדר אחוז תזזית. מהיר בהילוכו, מקמץ בדיבורו, נראה לרגע כחסיד פולני שורשי. אומר שלום, מוסיף מילות תודה והערכה. ניגש לאמו בת התשעים של 'חתן השמחה' חשב משרד המדע, התרבות והספורט היוצא עמנואל מודריק. "אני יודע שהדבר החשוב ביותר לבנך הוא לכבד אותך, באתי לכבד אותך כדי לכבד אותו", אומר סגן ראש הממשלה ומפליג בשבחו של הבן יקיר, לעיניה של האם הישישה מהעיר האדומה חיפה – ישראלית מהדור הישן, שרואה בסגן ראש ממשלה את שיא השיאים, הגם שמדובר בש"סניק אנטי ממסדי. ישי מסיים ללמד את הנוכחים פרק בהלכות כיבוד אם, וכמו חמקן המפציץ מהאוויר, נוטש את המקום במהירות. בה בשעה, הפולני המפולפל ח"כ יענק'ל ליצמן ממתין בסבלנות, יושב במקומו עד תום הטקס, מפליג בדיבורו, כמו משוריין כבד הנע לאיטו.

זה לא שהזמן מצוי בידי ליצמן יותר מאשר בידי ישי. זו הסיטואציה הלא זהה שבה מצויים השניים. לישי, אין כיסי התנגדות פנימיים. קצת חריקות ומאבקי שליטה בקמפיין המקרטע. התנצחויות שבשגרה, ולא יותר מכך. רק לפני רגע כפה עליו הקבינט הפסקת אש, והוא כבר אץ רץ ללבות את אש הפעילות בקרב פעילי המטות. בדרך הוא לא שוכח לפקוד את קבר שמעון הצדיק. אווירת הממוקדות המלחמתית, שורה עליו.

פושט חבר הקבינט את מדי הגנרל, ולובש את בגדי אלי ישי - פעיל השטח. ליצמן, לעומת זאת, בבגדיו הגוראיים היה ועודנו. גם בכובע, שלא מש מראשו. לח"כ המצוי בעין הסערה סדר יום משלו. שליו משהו: "אני יו"ר מטה הבחירות, אבל אצלנו ככל שעובדים פחות, כך יש יותר קולות", הוא יאמר מאוחר יותר לנוכחים, משמנה וסלתה של התרבות הישראלית הבורגנית, ויקצור פרצי צחוק עזים. מבחינתם של השומעים הבדיחה מוצלחת. מבחינתו של המשמיע מדובר במציאות כאובה. 'איש הסיעה המרכזית', מוצא עצמו במפלגה, שכמעט כל אחד מחבריה היה שמח לשנות את הרכב חבריה, מלבד מאשר את זה של עצמו. מאוחר יותר, בשעת ערב, יגיע בצוותא עם חבריו למטה רוחש הפעילות בבית סטימצקי בבני ברק, שם לכל ח"כ וח"כ, ישנו הסיפור שלו. 'ספרים, זה סטימצקי'.

גשר תרבותי

האירוע התרבותי, זר לכאורה לנוכחים החרדים. נמצאים כאן כל המי ומי בתרבות החילונית הישראלית. מראשי 'מוזיאון ישראל', מנהלי תיאטראות הבמיה, הקאמרי וגשר, עבור לראשי המדע בישראל, וכלה בראשי התאחדויות הספורט. לצד בכירי ועובדי המשרד נמצאים המנכ"לים לשעבר של המשרד מאריה שומר האגדי ועד איתן ברושי הבולדוזר. נוכחים כאן גם עו"ד יחזקאל ביניש - בעלה של, לצד עו"ד גיורא עיני איש הצללים המיתולוגי של 'העבודה', אבי ערמוני, הנציג הבכיר של 'בית התפוצות', ועוד אישים נכבדים נוספים שאי אפשר לפורטם כי רבים וזרים הם.

הנוכחים הגיעו לאולם, כדי להיפרד מהחשב המוערך (בה"א הידיעה פעמיים) עמנואל מודריק, איש יקר שהתרבות החרדית חבה לו את הכרתה הממסדית. בכובעו החדש, הוא יכהן בטריטוריה שתחת שר התמ"ת, כחשב 'תוכנית ויסקונסין' בנוסף לתפקידו הנוכחי כיו"ר ועדת המכרזים של תוכנית 'אורות לתעסוקה', היא ויסקונסין בשמה העברי המכובס. ישי מקווה שההיכרות במסגרת התפקיד החדש, תסתיים בפרק זמן קצר. יש לו ליו"ר ש"ס, תוכניות ליום שאחרי הבחירות, ומשרד התמ"ת אינו כלול בהן.

האולם מלא מפה לפה באייקוני תרבות חילוניים, אך ראה זה פלא, דווקא האישים החרדים, גונבים את 'ההצגה'. זוהי לא רק הנציגות הפוליטית הבכירה אלא גם גופים שעוסקים משך כל ימות השנה בתרבות יהודית אמיתית שבאו לכאן, כדי 'לעשות כבוד'. הרה"ג הרב יהושע ריינמן ראש מכון 'אוצר הפוסקים' ואבי מכוני המחקר התורניים, הרב מאיר פישמן חבר מועצת הספריות הציבוריות, כנציג הספריות החרדיות, בארץ בכלל ובירושלים בפרט. על תקן מייצג פורום ראשי הערים החרדיות, יושב כאן מאיר רובינשטיין ראש עיריית ביתר עילית. התחושה העומדת באוויר הינה, שהציבור החרדי יודע להכיר טובה. הניגוד התרבותי, בולט לעין, בעיקר לנוכח ההשוואה המתבקשת, לשאר מנהלי מוסדות התרבות החילונית, שחלקם, יודעים לדרוש הרבה למעלה מן המגיע להם, אך אינם מסוגלים להודות על שניתן להם. מודריק עצמו, בנאום הפרידה רב הקישורים והכישורים, מפליג בסיפורי מנהלי המוסדות התרבותיים שיושבים על קופה מלאה דינרים ומוכנים לקצץ בהכל – רק לא במשכורותיהם. עצמנו את עינינו ולרגע סברנו שהוא מדבר על מנהלי מוסדות חרדיים מסוימים. כששבנו ופתחנו גילינו כי הוא מכוון הרבה יותר גבוה, במדרג השכר. מסתבר, שהדשא של השכן – מנהל המוסד החילוני, ירוק יותר, במובן הדולרי של המושג.

ליצמן יושב במקומו וחש בבית, כמי שמוביל את המערכה. יש כאלו שאוהבים אותו יותר, וישנם כאלו שאוהבים אותו פחות – אלה האחרונים התרבו לאחרונה. אבל מעבר לאהבות ושנאות, ישנה כאן שאלה פשוטה, שאינה נוגעת לאיש כזה או אחר, אלא לעצם הצורך בקיומה של נציגות חרדית.
הדיבורים על ישיבה בבית, הולכים ומתרבים. השאלה מה צורך יש לנו בנציגות שכזאת, מסוכסכת ומפולגת, עולה ביותר ויותר בתים. עד עתה לא סיפקו לנו אנשי 'יהדות התורה' תשובה, אולי בשל העובדה הפשוטה שרבים מהם אינם יודעים בעצמם כיצד ינהגו מאחורי הפרגוד.

אבל התשובה לדידנו, אינה פוליטית. היא נוגעת למציאות חיינו במדינת ישראל, להכרה ההולכת וגוברת בצורכי קיומנו כמגזר חרדי. צריך להיות כאן, באירוע, כדי לראות זאת במוחשיות. להבין שללא נציגות חרדית חזקה, ולצורך העניין לא ממש משנה מאיזו מפלגה, אף אחד לא באמת יספור אותנו. טקס שאמור להתמקד בפעילותו הענפה בת העשור של 'החשב מודריק', הופך בעטיו של נשוא החגיגה, להעלאה על נס של הגישה התרבותית הנאותה ביחס לצרכים החרדיים. ה'שינוי' התפיסתי ניכר, ובמהופך מהמשמעות הפוליטית-מפלגתית המכוערת של המונח שאבד עליו הכלח. אין כאן שנאה, אלא הערכה. לא סחיטה אלא נתינה. קידוש ה' של הגורמים החרדיים העומדים לימין המשרד שנתפסים כמי שלוחמים עם המון חוכמה ואהבה למען הצרכים הלגיטימיים של הציבור אותו הם מייצגים. לו רק ניתן היה להתנהג כך כלפי פנים, לנהוג באותו כבוד בתוככי הבית, ח"כ כלפי רעהו החרדי, היינו מושלמים.

מה שנכון, מכון

יושב פה ליצמן משך שעה ארוכה, מקפיד בכבודם של עובדי המדינה שמהדרים בכבודו שלו.'יו"ר ועדת הכספים המיתולוגי', מכנה אותו מנכ"ל המשרד גל דאי שכדרכו מדבר קצר ולעניין. כשניתנת לליצמן רשות הדיבור הוא מסביר מדוע: "אני שלוש פעמים יו"ר ועדת כספים לשעבר", הוא אומר, ומקווה שגם הפעם הרביעית בוא תבוא, ואל תאמינו לסיפורי הג'ובים החילופיים. זו האהבה הישנה – ועדת הכספים, שהיתה ונותרה פסגת שאיפותיו. הישיבה מרובת הקדנציות סביב ברז הכספים, הולידה את ההערכה ההדדית, בינו לבין פקידי הממשלה. "אתה יודע", הוא אומר לשר מג'אדלה, "מי שקובע הוא לא השר ולא המנכ"ל אלא הרפרנט ממשרד האוצר".

מה ליהודי בעל כיפה גוראית ולמקום בו מתכנסים תחת כיפה אחת ראשי התרבות החילונית? דווקא לחשב גלוי הראש, פתרונים. אם הנציגות החרדית מורגלת תדיר בהתמודדות מול חשבים לעומתיים, הרי שכאן מדובר בסיפור יוצא דופן של התמודדות כתף אל כתף, תוך שיתוף פעולה יוצא דופן בין ליצמן ומודריק, בקרב משותף נגד אפליה שערורייתית. צעדנו במשעול הסיפור המרתק, וגילינו כי כל דקה שליצמן הקדיש לשהות כאן, הייתה מוצדקת. שלא לומר, מחוייבת.

כבר קרוב לשנה, נמשך המאבק. ריטואל של כיפוף ידיים מתמשך, שבהקפדה יתירה, לא ניתן לו ביטוי פומבי. כאילו גם בלוחמה הזאת, מעורב הדובר המצנזר אבי בניהו. כל משרד ו'המערפל' שלו.

המדובר במאבק לחיים ולמוות על קיומם של המכונים התורניים. אלה מייצגים את סיפורו האמיתי של עם הספר, לא במובן העברי של המונח, אלא במושגו התורני האותנטי, בישיבות, בכוללים, בבתי המדרשות ובספרייתו של כל יהודי שוחר תורה, באשר הוא. למי שגדל בין כותלי בית המדרש, וגם לאלו שמקפידים לשהות שם מפעם לפעם, אין צורך להציג את מהפכת ההתחדשות והרענון האדירה של דורנו בתחום זה.

בשישים השנים האחרונות, הצליח המחקר התורני להגיע להישגים תורניים כבירים המוערכים בעולם המחקר היהודי-תורני-הלכתי, בין השאר בתחום חשיפת, ההדרת והוצאתם לאור של כתבי יד, וכן עריכת ופרסום פסקי הלכה ומערכות למדניות של גאוני דורנו.

אין בית מדרש בלא ספרי רבותינו הראשונים בהוצאת 'מוסד הרב קוק', אין בית הוראה ללא ספרי הפסק של מכון 'אוצר הפוסקים'. אין חוקר תורני, שאינו מנוי על קובץ 'בית אהרון ישראל'. ועוד לא דיברנו על 'יחווה דעת', בראשות הגר"ד יוסף בנו של מרן הגר"ע, על האנציקלופדיה התלמודית מבית היוצר של 'יד הרב הרצוג', על 'מכון ירושלים', מייסודו של הרב בוקסבוים זצ"ל. ומדובר בעוד עשרות מכונים בהם עושים את העבודה שעות על גבי שעות, צוות תלמידי חכמים מובחר, שמנפה, ניפוי אחר ניפוי, עד שמתקבלת התוצאה המבוקשת שמהדירה ומאדירה את ארון הספרים התורני שפורח ומשגשג.

מדובר במלאכה קשה, שלעיתים רבות – כמעט תמיד – אין פרנסתה בצידה. קחו לדוגמא את שבעת הכרכים שהוציאו ב'אוצר הפוסקים' בסוגיית עגונות. אסופת חובה לכל מי שעוסק בנושא רגיש זה. מה לעשות וסך 'כל העוסקים במלאכה' מסתכם בכמה עשרות. קומץ איכותי של יושבי על מדין, אבל קומץ. כזה שאין בכוח קנייתו כדי להחזיר ולו פרומיל מההשקעה האדירה.

שוויון מעשי

התמיכה של המחלקה למכוני המחקר התורניים במשרד התרבות, קריטית לקיומם. מנהלת המחלקה ציפי גולדברג, מסייעת במקצועיות ובמסירות, לצלוח את הדרך הקשה מזה שנים. אומנם לא מדובר בסכומים אסטרונומיים, אך בכאלה בעלי משמעות, שבלעדיהם לא ניתן להתקיים. דא עקא, והשחיקה בתקציבי המדינה המועברים למגזר התורני, לא פסחה גם עליהם. מתקציב שעמד על כעשרים ושניים מיליוני שקלים לפני שמונה שנים, קוצץ התקציב לכשמונה מיליון שקלים. איך שורדים קיצוץ שכזה? שאלנו את הרב ריינמן, שמענו בתשובה אנחה. אבל המלאכה נמשכת במלוא עוזה. הנחה, הוא לא עושה לעצמו.

עם הקיצוץ הכואב הם מתמודדים איכשהו. יוצאים בשן ועין, כמו עמיתיהם בשאר מוסדות החינוך החרדי, אבל הגזירה הנוספת שניחתה על ראשם, זו כבר הייתה למעלה מכוחותיהם. לפני למעלה מחמש שנים החליטה נציבות מס הכנסה למסות את המלגות שמקבלים האברכים העוסקים במלאכה במכונים התורניים, כאילו מדובר במשכורות לכל דבר ועניין. ההחלטה נגעה למכלול המלגות הניתנות, לאברכי המכונים, כמו (להבדיל בין הקודש לחול) לסטודנטים באוניברסיטאות. חובת מס במקור הינה על המעסיק, ומנהלי המכונים נדרשו להוציא מכיסם המחורר סכומי עתק.

התמזל מזלם של מנהלי המכונים התורניים, ובסירה המיטלטלת במים שוצפים, יושבים גם ראשי האוניברסיטאות שמתמודדים עם אותם גלים בדיוק. עבור ראשי מערכת ההשכלה, מדובר בדרישה, שעשויה להטיל עליהם חיוב של עשרות מיליוני שקלים לקופת המדינה. בעקבות זה החליטו באוניברסיטאות להגיש עתירה לבג"צ, וכתוצאה מכך הוקפאו ההליכים לגביית המס.

בשביל זה בדיוק יש נציגות חרדית. מי שהתגייס בשעתו למערכה עם כל עוצמתו הפוליטית-תקציבית כיו"ר ועדת הכספים, היה יענק'ל ליצמן. הוא פנה לאיתן רוב, נציב מס הכנסה דאז, ובשיטות השכנוע הידועות שנתונות בידי היושב על השיבר, הצליח להקפיא את המיסוי עד שיינתן פסק הדין בעתירת האוניברסיטאות.

ביקשו המכונים התורניים לישב בשלווה עד שתינתן החלטת הבג"ץ, קפץ עליהם בשנה האחרונה רוגזם של פקידי האוצר. לצד ניצול העובדה שההשפעה החרדית הפרלמנטרית נפגעה, נמצא מי שניסה להפריד בין המכונים התורניים למחקר האוניברסיטאי, ולהטיל את המס על כתפם של המכונים התורניים, ללא כל קשר להחלטה שתינתן לגבי האוניברסיטאות. בתקופה שההכאה בתקציבים התורניים הפכה לאג'דנה מובילה וכחלק ממסע הגזירות כנגד עולם התורה, התקבלה דרישה חדשה למיסוי המלגות הניתנות לאברכי המכונים התורניים. מנהליהם, ניצבו בפני שוקת שבורה.

החשב המתחשב

לעת צרה זו, הגיעה הישועה מכיוון בלתי צפוי, כאשר חשב המשרד עמנואל מודריק הבהיר חד משמעית כי מבחינתו מדובר באפליה שלא ייתן לה יד. לא ייתכן – הוא הסביר – שבידי האחת כחשב משרד התרבות אמסה את מלגות המכונים התורניים, בעוד שבידי השנייה כחשב משרד המדע, אפטור כליל את מיסוי מלגות הסטודנטים, כאשר ועדת הפסיקה הרלוונטית של מס הכנסה מתייחסת באותה מידה לחוקרים במכונים, כמו לסטודנטים באוניברסיטאות.

מזה שנה, שגזירת 'מיסוי המלגות' עולה ויורדת במסגרת ועדת התמיכות של משרד המדע, התרבות והספורט, כאשר כל חבריה שותפים לדעה שדין אחד לשני סוגי המוסדות. בשתי ישיבות שהתקיימו, האחת בתקופתו של המנכ"ל לשעבר ד"ר יואב רוזן והשנייה בתקופת המנכ"ל דהיום גל דאי, הוחלט לאמץ את טענתו של החשב מודריק. פקידי האוצר התעקשו ובעקבות כך החליט דאי לקיים דיון רוחבי שוויוני אליו יוזמנו נציגי האוניברסיטאות, נציגי המכונים, והנציגים הרלוונטיים במנהלי המדע והתרבות. המשמעות איפוא ברורה: שוויוניות גם ברמת הדיון. החלטה זו, גררה בעקבותיה דרישה להתארגנות במסגרת איגוד גג של מכוני המחקר התורניים, תוך פזילה ברורה לכיוון הבג"צ.

ההצעה נתקבלה וראשי המכונים התאגדו וקיימו פגישות, בין היתר בלשכתו של ח"כ ליצמן, כדי לטכס עצה. לליצמן לא אצה הדרך לבג"צ. טלפון אחד ללשכת מודריק, הניב סדרת פעולות. בכובעו הפרלמנטרי הודיע ליצמן בוועדת הכספים, כי הוא מבקש לשלב הסתייגות מטעמו, להצעת החוק הפרטית של הח"כים מיסז'ניקוב, ברוורמן וארדן שעל פיה יינתן פטור ממס למלגות הסטודנטים. כאשר יו"ר הוועדה ממגישי החוק, דיבר על חשיבות לימודיהם ומחקרם של הסטודנטים באוניברסיטאות, קטע אותו ליצמן והרביץ פרק שלם בחשיבות המחקר התורני. מאוחר יותר, בישיבה שתיערך בלשכתו של ראש רשות המיסים בצוותא עם מיכה ינון, ראש מנהל תרבות שהציג את עמדת המשרד החד-משמעית נגד האפליה, הוא יסביר בעוקצנות, כי ביקש מהמכונים התורניים לא להצטרף לבג"ץ שהגישו האוניברסיטאות לעת עתה, כדי לא לגרום לדחייתו. "הרי אם נפנה לבג"ץ, אנחנו יודעים מראש מה התוצאה, ומתוך תחושת אחריות שלא לפגוע בסטודנטים יעצתי להם כבר אז להימנע מכך", הוא הסביר בפיכחון ציני.

מנהלי המכונים יופתעו לקרוא, כי רק בשבועות האחרונים שבו והעלו פקידי האוצר את סוגיית מיסוי המלגות, אך במשרד יש מי שעומד על המשמר. הואיל וכך הוחלט שלא לקיים דיון בשלב זה של ממשלת מעבר, ומה גם שהצעת החוק של מסז'ניקוב, עם הסתייגותו של ליצמן מקודמת בבית המחוקקים. ראשי המכונים מודעים רק לתגבור התמיכה התקציבית בהיקף של חצי מיליון שקלים בסוף שנת התקציב 2008, שהושגה בסיועו של מיכה ינון, שמזה שנים מטפח את המכונים התורניים.

כך או כך, 'וייוותר יעקב לבדו'. בסיבוב הבא מול גוזרי הגזירות, מודריק לא יהיה פה כדי לסייע, אך במשרד נשארו אנשים טובים, במלוא מובן המילה. בין היתר, החשבת החדשה שנכנסה לתפקידה, גב' דליה מרגלית, שמהתרשמות קצרה ניתן להיווכח כי אג'נדת השוויוניות, המידתיות ואי-האפליה חרוטים גם על ליבה. המנכ"ל הצעיר, ברוך הכישרון גל דאי, מרגיע: "מודריק הלך אבל רוחו נשארת כאן", הוא אומר ומבטיח: "גם ביום שאחרי לא אאפשר שתונהג מדיניות של איפה ואיפה. מאז ומתמיד האמנתי שהתרבות נמצאת לא רק בשינקין אלא גם בירושלים". ויפה שכר שיחה נאה, ובפרט כזו שמעש רב בצידה.

כבאי ליצמן

"שאלתי בשעתו את אריק שרון: מה עושים אצלכם כשבדיזינגוף פורצת שריפה", הסביר ליצמן לנוכחים את שורש האפליה. 'מה השאלה? מתקשרים למכבי אש', השיב שרון וליצמן מיהר להשוות: "אצלנו", הוא אמר לאריק, "מתקשרים לליצמן".

הנוכחים מחייכים. ארשת פניו של ליצמן נותרת רצינית: "אתם צריכים להבין שהורגלנו באפליה. מתקשרים אלי כדי להפעיל פרוטקציה במכבי-האש". הרגילו אותנו לכך שלא מגיע לנו כלום, אנחנו יכולים להשיג בפרוטקציה ולחצים, אבל זכויות לגיטימיות אין לנו. "אני פה, באירוע שהוא לא שגרתי עבורי. נמצאים פה ראשי הספורט, שאומנם גם להם עזרתי בהוגנות כיו"ר ועדת כספים, אבל עקרונית, אין לי מה לחפש פה. החבר'ה שלי לא משחקים בשום קבוצה, אין לנו מכבי גור נגד ביתר ש"ס" הוא אומר ורובינשטיין שיושב לצידו מחייך מפה לפה. הוא דווקא נוכח במשחק מעין זה שהתקיים בשנה האחרונה במגרש הביתרי שלו.

"באתי לכאן רק בגלל עובדה אחת. כדי להודות לעמנואל מודריק על כך שבמשרד הזה שונתה הנורמה. כאן אין פרוטקציות, ישנה תרבות על השולחן, עם קריטריונים ברורים גם לחרדים".

השר ראלב מג'אדלה, שכיבד את ליצמן וביקש ממנו לשאת דברים ראשונה, שומע ומהנהן בראשו. "הדבר שאמר הרב ליצמן הוא הדבר הנכון ביותר, שמגדיר הכי טוב את הבעיה הקיימת בחברה החרדית והערבית, אין דבר יותר נכון מזה", אמר השר שאת דגל ההעדפה המתקנת, הניף לראשונה בראיון שהעניק לאכסניה זו (בית ספר לפוליטיקה 'מאידיש ועד לאדינו'). "לא בכדי, הייתי השר הראשון שהחדיר את המודעות של הכרה בציבור החרדי. זוהי המדיניות הברורה שלי, ליצור העדפה מתקנת לשני ציבורי המיעוטים".

עוד פן באישיותו המיוחדת של חתן הפרידה גילינו בטקס, בהעניקו מנה גדושה של קרדיטים לכל עבר. הנואמים כמו גם השומעים נדבקו בחיידק הפרגון. גם כותב השורות הציץ ונפגע: 'שאפו' לנציגינו התורניים, הממלכתיים, הפרלמנטריים והמוניציפאליים שיודעים לומר תודה. 'מברוק' לסמנכ"ל המשרד, רן בר הבלתי נלאה שהרים טקס מכובד וממלכתי, עם תקרובת כשרה למהדרין מן המהדרין. כן, משרד התרבות ומהדרין, שני מושגים מנוגדים, חוברים להם יחדיו בהרמוניה של ממש.

עמנואל מודריק, יישר כוח.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!