הפוליטיקה של הרגע אחרי הרגע האחרון

לטורים קודמים:

• 'קרן הרכש' שתציל את עולם התורה
• ההשראה של אובמה והתנ"ך של מפקד גולני



שוב אנחנו עומדים לפני בחירות, ושוב המפלגות החרדיות המתינו לרגע האחרון. כי אצלנו, החרדים, הכל אחרי הרגע האחרון. שבועיים לפני הבחירות, כאשר כל המפלגות צחצחו חרבות ולשונות, קבעו מועדים וזמנים לבחירת המועמדים, שכרו יועצים, סוקרים ופרסומאים, צילמו תשדירים והפיקו מודעות - הסיעות החרדיות עדיין שקטו על שמריהם. כי לנציגות החרדית אין חזון, אין תוכנית ואין תכנון לטווח ארוך.

כך היה בעבר, ברשימות המקומיות, ברשימות לכנסת. עד הרגע האחרון לא הוגשו הרשימות, וגם אחרי הרגע האחרון לא היה ברור מי תומך ומי מתנגד, מי בעד ומי נגד הבעד.

האם הופקו לקחים? האם לומדים מטעויות?

ובכן, אצלנו בציבור החרדי – אין תכנון לטווח ארוך, אין השתדלות, וסומכין על הנס. ירושלים, כדוגמא. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, אסף לעצמו במשך הקדנציה הארוכה של אורי לופוליאנסקי עוד 43,000 מצביעים. ביום שבו הובס בשנת 2003, התיישב עם יועצים, ערך חישובים ותכנן תוכניות. ולבסוף - קצר את פירות יגיעתו.

כשניר ברקת ישב עם ארתור פינקשלטיין ואייל ארד, שתכננו את מסע הבחירות שלו, אצלנו עוד עסקו בסעיפי ההסכם. רק שלושה חודשים אחרי שהחל הקמפיין, הליטאים עוד לא החליטו אם הם תומכים או לא, שבועיים לפני הבחירות לא היה ברור אם יש תמיכה או אין תמיכה, ועד הרגע האחרון (שנמשך אצלנו גם אחרי הרגע האחרון) גור עוד היו בחוץ. למה? כי לפעמים אצלנו, בנציגות החרדית, מתארגנים גם ברגע אחרי האחרון. האם יש מי מהמועמדים העתידיים (שניתן כבר להניח מי זה יהיה) שהחל לעבוד (בגלוי או בחשאי), כדי לכבוש את ראשות העיר בעוד 5 שנים?

התשובה ברורה לכל.

כרגיל במחוזותינו הוא ימתין עד שבועיים לפני הבחירות, ואז ירוץ, כנגד כל הסיכויים, מתנשף ומתנשם, להשיג את כס ראשות העיר. ככל הנראה, זה מה שיהיה. כי הנציגות החרדית לא מתכננת, לא לטווח קצר ולא לטווח ארוך.

המפלגות החרדיות התחילו לעבוד שבועיים לפני יום הבחירות. והתוצאה? התוצאה תמיד תהיה סך-כל אותם אלו שנאמנים לקריאת הקודש של גדולי הדור שליט"א. הא ותו לא. וזאת מדוע? כי אצלנו לנציגות החרדית - אין חזון, אין תוכנית ואין תכנון לטווח ארוך.

הנה, יהדות התורה והשבת. רשימה מפולגת ומסוכסכת, הסוחבת איתה צלקות וחתכים עמוקים, הגיעה שותתת דם אל יום הגשת הרשימות לכנסת (להזכירכם: לפני למעלה מחודש). מאז חלפו ארבעה שבועות, שבהם היה אפשר לתכנן, לגייס, לבדוק, לבצע ניתוחי עומק, לקיים קבוצות מיקוד, לפתח פתרונות, לחדד עמדות, להרים קמפיין נגטיבי, פוזיטיבי, קריאטיבי, לגעת בשדות, לגעת בנשמה של צבורים נוספים, לגנוב חזרה קולות שזולגים אל ש"ס, אל האיחוד הלאומי, אל האבדון.

אבל לא.

רק בשבוע האחרון, יום לפני השבעת אובמה – ושבועיים וחצי לפני הבחירות ישבו נציגנו על מנת לבחון (באופן ראשוני) את המצב. שלשה ימים לקח כדי לקבל החלטה. כי לנציגות החרדית אין חזון, אין תוכנית ואין תכנון לטווח ארוך.

כעס ונקמה

בעבר הייתי בין המנהלים של 'מנוף'-מרכז להסברה יהודית. היה זה אחד הגופים המקוריים שקמו לציבור החרדי, והתאדו מחוסר משאבים. פעילות המרכז צומצמה למרכז מחקרי. בעבר – כאשר החלו הדיונים על קיצוצי תקציבי הישיבות, גיוס בחורי הישיבות, התקיים דיון בלובי הדתי בכנסת. אמרתי אז כי חברי הכנסת החרדיים יואילו להקצות משאבים לנושא ההסברה. שכן, אין מדובר במותרות. מדובר, בסופו של דבר, במערכת שתסייע להם בעבודתם הפרלמנטרית.

אין דומה דיון בוועדת הכספים לגיוס תקציבים לישיבות כיום, לדיון דומה בוועדת הכספים, כאשר ניתן להציג נתונים על תרומת הישיבות וכדומה. אך, כמובן, שהבקשה נענתה בשלילה ובמשיכת כתפיים. כי מה שכל אחד מבין, שיש בעידן הזה ליטול את החנית מיד המצרי, הנציגים שלנו לא מבינים. לצערנו, אין הם מבינים כי גם בעת הזאת, כמו בכל עת, יש להקצות משאבים, מחשבה וזמן להעלות על סדר היום את מצוקת המוסדות, את העוני, את התקציב. להביא את חשיבות המסר של היהדות, ושל היהדות החרדית - לעם שבשדות.

ואף שלימדונו רבותינו כי יגעת ומצאת תאמין, וכי רק מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אצלנו, בנציגות החרדית, מאמינים כי גם מי שלא טרח בערב שבת, הרבנים יתנו לו, בעזרת ה', לאכול גם בשבת. הבעיה שבמקרה הזה - לעיתים קרובות - כפי שראינו בירושלים, האוכל מצטמק ורע לנו.

ואני לא ארחיב ואדבר על המצב האנומלי של מפלגה שבה לכל חבר-כנסת יש עיתון, ולכל עיתון יש אג'נדה משלה, ולכל אחד רב משלו. ולא אדבר על השכבות התת-קרקעיות של ריב ומדון. אני שומע קולות רבים, רבים מאוד, שבבחירות הקרובות לא יצביעו כלל, או יצביעו למפלגות אחרות. הם אומרים שמה שקרה בירושלים כאשר קבוצה אחת יצאה מן הכלל והיא זאת שעומדת בראש הרשימה, כאן תבוא ענישה קשה.

כקמפיינר פוליטי, למדתי מניסיון שהמניע החזק ביותר להביא אנשים לפעולה זהו הכעס. הנקמה. עוררת באנשים כעס ונקמה, ידרשו מים רבים לכבות את האש הזו. ואף שאני (ואולי שכמותי) ישמרו אמונים, כמובן, ויצביעו על-פי צו הרבנים. נעשה זאת, למרות המחסור בהסברה נכונה, למרות אי שביעות הרצון שלנו, למרות שנעשה זאת בחוסר חשק, וגרוע מכך - לא יהיו לנו את הכלים לסחוב איתנו את השכנים מעבר לפינה, אלו שהכעס העביר אותם על מצוות דתם, או אלו שהמלחמה נמצאת בראש מעיינם.

לכן, עצתי למטה ההסברה, הפעילות, הארגון ויום הבחירות לקחת את תקציב ההסברה, ובמקום להשקיע במודעות מיותרות - שלא יפעלו – לפרסם, מצד אחד, רק את ה'קול קורא' שוב ושוב.

ומצד שני, להשקיע את התקציב בתכנון קמפיין הבחירות הבאות: להציג מועמדים נוספים מושכי קולות, להכין פרויקטים מיוחדים שיעניקו מענה מקורי למצוקות הציבור החרדי, להפעיל צוותי חשיבה ותכנון איך מגיעים לבחירות הבאות באופן ראוי, מוצלח ואטרקטיבי.
כי ההצלחה של יהדות התורה היא לא רק בהבאת בוחרים הנענים לקול הרבנים ומכוח זה מצביעים, הצלחת יהדות התורה הוא להביא את הבוחרים להביא בוחרים נוספים, ולהביא קבוצות מצביעים שבאופן מסורתי לא היו מצביעים ליהדות התורה.

כאן תיבחן ההצלחה. ולצערנו, הלוואי שנתבדה, בפעם הזאת תהיה אכזבה. אכזבה מרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!