מחלים כאריה

קשה לעמוד מול מיטתו של אריה דויטש ולא להתרגש. כמעט ארבעה שבועות חלפו מאז נפצע באורח קשה מאוד בראשו ממכת פטישו של אחמד יעקוב, הפועל הערבי שעבד אצל אחיו, הקבלן צביקה דויטש - והשינוי במצבו הוא נס בכל קנה מידה.

חבריו הטובים, העומדים ליד מיטתו, מנסים להסביר לו את קורות היום ההוא, יום פציעתו. כששומע אריה את שמו של הערבי, המפגע, ניצת זיק בעיניו, הגם שעדיין אינו למסוגל לענות.

"נס גדול אירע לנו", אומרת אמו, העומדת אף היא לצד מיטתו, נרגשת כולה. "לא הצלחתי לישון במהלך כל השבת האחרונה", היא מודה. ההתרגשות הייתה גדולה. "מאז יום שישי חל מהפך במצבו, אנחנו רואים איך הוא מבין את הנאמר לו, ואפילו מנסה להגיב. המכשירים הרבים המוצמדים עדיין לגופו מונעים ממנו לדבר, בשלב הזה, אבל ניכר בו כי יש לו מה לומר".

מפעם לפעם אריה מתיישב. נראה כי השכיבה הארוכה במיטה מקשה עליו. "אוהבים אותך, אריה", אומר לו צביקה, אחיו, שמאז הפציעה נמצא ליד מיטת אחיו יום ולילה. "שוב ושוב מתקשרים חברים, להתעניין בשלומו. מאז נפצע, אני מתקשה ללכת בקריה. אנשים עוצרים אותי ודורשים בשלום אחי, גם אנשים שמעולם לא הכירו אותו. מדהים לראות עד כמה גדולה הדאגה לשלומו".

צבי לוי, מנהל מחלקת איכות הסביבה בעיריית מודיעין עילית ומתנדב ב'איחוד הצלה', מגיע אף הוא לבקר, ומספר על הרגעים הראשונים של הפציעה: "הגעתי אל אריה זמן קצר לאחר פציעתו, ולאחר שקיבלתי הודעה בקשר. למען האמת, מצבו היה נראה בכי רע, הוא התקשה לנשום וחרחר באופן מעורר דאגה. חלק מרופאי בית החולים היה מאוד פסימי בנוגע לסיכויי החלמתו, ורבנים אף הורו להוסיף לשמו את השם 'רפאל'. הערב הזה אני מתקשה להאמין למראה עיני, ונרגש כולי".

אמו של אריה מבקשת להדגיש כי עדיין צריך להתפלל לשלומו של בנה, וכי לפניהם תהליך ארוך הכולל שיקום נוירולוגי. "אבל ברוך ה' שהגענו לשלב הזה ולמצב הזה".

הציבור נקרא להמשיך ולבקש רחמים להחלמתו השלמה של אריה - רפאל אריה בן ורדה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!