איש השבוע: החייל מגוש קטיף

כאשר ישתתקו רעמי התותחים, וצבא ישראל ישוב הביתה, יכתירו כולם את המנצח הגדול של המלחמה. לאיש השבוע יהפוך אז, בפי התקשורת, גבי אשכנזי, אהוד ברק, ואולי גם אהוד אולמרט.

לא כאן, ב'בחדרי חרדים'.

כי על פי ראות עינינו, האיש הגדול של המלחמה, הוא האיש הקטן של הקרב. זהו הבחור שהועלה רק לפני שלוש וחצי שנים אל האוטובוסים במשיכה עזה, לקול פקודת חיילים 'לעזוב את השטח, ומיד'.

הוא נאחז באדמה, חיבק את רגבי העפר, אחז בחוזקה את פיסת הבד הכתומה, ומלמל אל חלל העולם: 'עוד אשוב לכאן, גוש יקר, אני מבטיח, בעזרת ה'!'.

חודשים חלפו, הבחור גדל, ועת גיוס הגיעה. הוא יכול היה לאחוז בכל רגשות הנקם שבקרבו ולבחור להיות ג'ובניק. אבל הוא, בשארית כוחותיו, התגבר על הטעם החמוץ שבפה והכריז: אני לקרבי/גולני/צנחנים.

"אתה?! אחרי כל מה שעולל הצבא לך ולמשפחתך?!" – שאלו רבים וטובים.

והוא, נחוש יותר מאי-פעם, לא התלבט ולו אף לרגע.

בשבוע שלפני פרוץ הקרבות הוא יצא מבעד לדלת החורקת של הקארווילה הרעועה, נישק את המזוזה, העיף מבט אחרון אל האם הדומעת, אל האב החרד ואל האחים והאחיות הקטנים. אחר-כך פסע לעבר הבלתי נודע, לכיוון השיבה אל הגוש.

הפעם שב לשם במדי חייל, עם הרבה מסירות בלב, ועם נכונות להקריב את חייו למען קידוש ה'. וכדי להציל את אחיו, תושבי הדרום, מן הגורל אותו הכיר היטב מזמן מגוריו אי שם ברצועה.

אט-אט התמלאו בתי החולים בפצועים, רבים מדי עבור עם הרואה בכל יחיד עולם ומלואו.

ובמסדרונות עוד ועוד משפחות, שרק לפני 3 שנים קראו להם 'מתנחלים' ו'הזויים'. הם נעו בין חדרי הניתוח למחלקות הטיפול הנמרץ, נשאו את דברם מול מיקרופונים של ערוצים כאלו ואחרים. אולם מבין כל מילותיהם לא מצאנו אלא דברי אהבה לעם הזה, גם לצבא, שגירש אותם בחוזקה מעל אדמתם.

המנצחים האמיתיים של המלחמה הזו אינם אדריכליה. המנצחים הענקיים של המלחמה הזו הם החייל הקטן ששב אל הגוש, מוחה מעל ליבו כל רגש של טינה או נקם.

הוא, החייל הגיבור ברוחו, הוא זה שיזכה אצלנו בעיטור הניצחון. הוא איש השבוע של המלחמה הזו. הוא, אביו, אמו, אחיו הקטנים ובני משפחתו.

מן הווילה המפוארת שבגוש, אל הקראוון הדולף והקט, היישר אל מדי הצבא, וחזרה אל הגוש.

במאמץ נואש להגן על אחים!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!