"הוא היה לי כמו בן"
3 ימים לאחר פטירת אריה מכלוף דאהן ז"ל, נכדו של אריה דרעי, יוצאת המטפלת נגד הטוקבקיסטים שחרצו את דינה: "דרעי הודה לי שגידלתי את נכדו, הכי חשוב לי שההורים יודעים האמת"
- כתב בחדרי חרדים
- י"א טבת התשס"ט
- 10 תגובות
אריה דרעי. עודד את המטפלת
שלושה ימים לאחר מות נכדו בן השישה חודשים של מנהיג ש"ס לשעבר, אריה דרעי, לא מצליחה יעל, המטפלת של התינוק, להתגבר על הטראומה. "החיים שלי מבחינתי נגמרו. יש לי 11 ילדים שפשוט בשבילם אני צריכה לקום בבוקר, אחרת לא הייתי יכולה להמשיך", היא אומרת ל-YNET.
כאשר משפחתה של המטפלת הקריאה לה את הטוקבקים שנכתבו נגדה בתגובה לידיעה שפורסמה בדבר הטרגדיה, ביקשה להבהיר: "נעשה לי עוול אמיתי - הוא היה לי כמו בן".
"זה היה בוקר רגיל. הוא הגיע אלי ב-9:30. אמא שלו אמרה שהוא רעב - נתתי לו בקבוק לאכול. הוא אכל, אחר-כך שיחק קצת. לקראת 10:45 הוא התחיל לבכות - הבנתי שהוא מאוד עייף ושמתי אותו במיטה לישון". הייתה זו הפעם האחרונה בה ראתה יעל את התינוק בחיים. "בסביבות 11:40 נכנסתי לחדר וראיתי אותו בפרופיל. הוא לא נראה טוב", פורצת המטפלת בבכי.
"הוא היה כחול. ניסיתי לבצע בו החייאה. ישר צרחתי לעזרה, וירדתי לשכן חובש שיבוא לעזור. הוא ביצע את ההחייאה עם עוד חובש. צרחתי לאלוקים, אמרתי: 'הקדוש ברוך הוא קח אותי, בבקשה, לא אותו!'".
אך ללא הועיל. "הוא ילד כזה טוב, אני אהבתי אותו. אני מרגישה שאיבדתי בן".
לדברי המטפלת, ההשערה הראשונית כי מדובר בחנק של התינוק אינה נכונה. "הטעות שהייתה היא שהפראמדיק הראשון שהגיע ביצע החייאה והכניס את הצינור לגוף של התינוק - מה שגרם לו להקיא. אחר-כך הגיע הפראמדיק השני, ראה את הקיא, ומשם הייתה ההנחה שמדובר בחנק", הסבירה. "מוות בעריסה הוא אימת חיי. אני בודקת כל הזמן את התינוקות. כל היום אני בקשר עין איתם".
על אף הטרגדיה שפקדה את המשפחה, זו לא נוטרת טינה ולא מאשימה את יעל המטפלת באשר קרה. "האבא של התינוק הגיע אלי, ואחר-כך גם יפה דרעי באה, יחד עם רופא. הוא ניסה להסביר לי שלא היה מה לעשות. הוא אמר שמוות בעריסה זה עניין של שלוש שניות, שזה לא קשור אלי, אבל זה לא משכנע אותי - אני בצער, אני בטראומה. אני גם מתגעגעת אליו - גם כואבת את כאב ההורים. אני לא יודעת איך אמשיך לחיות", אמרה יעל.
הורי התינוק כבר התקשרו ליעל, וביקשו את הבטחתה שתמשיך לטפל במשפחה, אך היא לא יודעת אם תוכל לעמוד בכך. "אני לא יכולה כרגע", אומרת המטפלת. "ההורים לא מפסיקים להתקשר ולהגיד שהילדים מתגעגעים ומבקשים רק אותי, אבל אני לא רואה את עצמי חוזרת. אני לא יודעת אם אני אצליח לשמור עליהם טוב - אם יהיו לי את הכוחות. לא אוכל להפסיק לחשוב: 'אולי זה יקרה שוב'", טוענת יעל.
"אריה דרעי נכנס לחדר ואמר לי שהוא מאוד מודה לי שטיפלתי בנכד שלו, והוא יודע שהוא נתן לו את המטפלת הכי טובה, ושאין לו שום ייסורי שמצפון. גם הרב לאו היה שם, ואריה דרעי ביקש ממנו לנחם אותי. הרב לאו סיפר לי על רחל אמנו: כאשר היא נפטרה, יעקב בעלה קבר אותה בצד הדרך, אבל שהמטפלת של הילד נפטרה הוא עשה לה עץ אלון על הקבר. שאלו את יעקב אבינו 'למה?', והוא אמר שהמינקת היא זו שמעצבת את הדמות של הילד".
"הכי חשוב לי שההורים יודעים שמדובר במוות בעריסה. זה מה שאומרים בבית החולים, ומה שכתוב בתעודת הפטירה. אם ההורים יודעים ומאמינים, בשבילי זה הכל", מבהירה יעל. "אני רק רוצה שבאמת כולם יתפללו לתת להורים של הילד כוח, ושאלוקים ישלח להם עוד הרבה ילדים מתוקים וטובים, וזהו. מבחינתי - זה חור בלב לכל החיים". קישורים:
מקור: YNET
כאשר משפחתה של המטפלת הקריאה לה את הטוקבקים שנכתבו נגדה בתגובה לידיעה שפורסמה בדבר הטרגדיה, ביקשה להבהיר: "נעשה לי עוול אמיתי - הוא היה לי כמו בן".
"זה היה בוקר רגיל. הוא הגיע אלי ב-9:30. אמא שלו אמרה שהוא רעב - נתתי לו בקבוק לאכול. הוא אכל, אחר-כך שיחק קצת. לקראת 10:45 הוא התחיל לבכות - הבנתי שהוא מאוד עייף ושמתי אותו במיטה לישון". הייתה זו הפעם האחרונה בה ראתה יעל את התינוק בחיים. "בסביבות 11:40 נכנסתי לחדר וראיתי אותו בפרופיל. הוא לא נראה טוב", פורצת המטפלת בבכי.
"הוא היה כחול. ניסיתי לבצע בו החייאה. ישר צרחתי לעזרה, וירדתי לשכן חובש שיבוא לעזור. הוא ביצע את ההחייאה עם עוד חובש. צרחתי לאלוקים, אמרתי: 'הקדוש ברוך הוא קח אותי, בבקשה, לא אותו!'".
אך ללא הועיל. "הוא ילד כזה טוב, אני אהבתי אותו. אני מרגישה שאיבדתי בן".
לדברי המטפלת, ההשערה הראשונית כי מדובר בחנק של התינוק אינה נכונה. "הטעות שהייתה היא שהפראמדיק הראשון שהגיע ביצע החייאה והכניס את הצינור לגוף של התינוק - מה שגרם לו להקיא. אחר-כך הגיע הפראמדיק השני, ראה את הקיא, ומשם הייתה ההנחה שמדובר בחנק", הסבירה. "מוות בעריסה הוא אימת חיי. אני בודקת כל הזמן את התינוקות. כל היום אני בקשר עין איתם".
על אף הטרגדיה שפקדה את המשפחה, זו לא נוטרת טינה ולא מאשימה את יעל המטפלת באשר קרה. "האבא של התינוק הגיע אלי, ואחר-כך גם יפה דרעי באה, יחד עם רופא. הוא ניסה להסביר לי שלא היה מה לעשות. הוא אמר שמוות בעריסה זה עניין של שלוש שניות, שזה לא קשור אלי, אבל זה לא משכנע אותי - אני בצער, אני בטראומה. אני גם מתגעגעת אליו - גם כואבת את כאב ההורים. אני לא יודעת איך אמשיך לחיות", אמרה יעל.
הורי התינוק כבר התקשרו ליעל, וביקשו את הבטחתה שתמשיך לטפל במשפחה, אך היא לא יודעת אם תוכל לעמוד בכך. "אני לא יכולה כרגע", אומרת המטפלת. "ההורים לא מפסיקים להתקשר ולהגיד שהילדים מתגעגעים ומבקשים רק אותי, אבל אני לא רואה את עצמי חוזרת. אני לא יודעת אם אני אצליח לשמור עליהם טוב - אם יהיו לי את הכוחות. לא אוכל להפסיק לחשוב: 'אולי זה יקרה שוב'", טוענת יעל.
"אריה דרעי נכנס לחדר ואמר לי שהוא מאוד מודה לי שטיפלתי בנכד שלו, והוא יודע שהוא נתן לו את המטפלת הכי טובה, ושאין לו שום ייסורי שמצפון. גם הרב לאו היה שם, ואריה דרעי ביקש ממנו לנחם אותי. הרב לאו סיפר לי על רחל אמנו: כאשר היא נפטרה, יעקב בעלה קבר אותה בצד הדרך, אבל שהמטפלת של הילד נפטרה הוא עשה לה עץ אלון על הקבר. שאלו את יעקב אבינו 'למה?', והוא אמר שהמינקת היא זו שמעצבת את הדמות של הילד".
"הכי חשוב לי שההורים יודעים שמדובר במוות בעריסה. זה מה שאומרים בבית החולים, ומה שכתוב בתעודת הפטירה. אם ההורים יודעים ומאמינים, בשבילי זה הכל", מבהירה יעל. "אני רק רוצה שבאמת כולם יתפללו לתת להורים של הילד כוח, ושאלוקים ישלח להם עוד הרבה ילדים מתוקים וטובים, וזהו. מבחינתי - זה חור בלב לכל החיים". קישורים:
מקור: YNET
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות