הכתובת על הקיר, במודיעין עילית

אחמד עשה את הדרך המוליכה החוצה מדיר קאדיס, יחד עם עוד שמונה מחבריו. בבית רעבים הילדים ללחם, ועל אף הקשיים המרובים לצאת החוצה, לעבודה בשטחי ישראל, למציאות יש כללים משל עצמה, ויצר הקיום חזק מכל יצר אחר.

השיחה בין חברי הקבוצה הלכה והתפתחה. תוך כדי התנשמויות מן המאמץ שבעשיית הקילומטרים הרבים, עלתה רצועת עזה לדיון. השנאה לישראל ולצבאה נטפה כאן מכל עבר, התמונות הקשות של ההרוגים והפצועים לא הניחו להם ודרשו נקמה. אחמד היה המתון מבין כולם. "החמאס עושה צרות לעם הערבי. ההתקפות שלו על אזרחים ישראליים לא תרמו לכלום. הערבים ברצועה רק סובלים מזה, וזו הסיבה שבחיים לא אצביע להנייה".

אבל דבריו נבלעו בהמולה של דברי שנאה וכעס. איש לא הסכים איתו, והטונים הלכו ועלו. הדרך לתכנון התוכנית היה רק עניין של זמן.

תרחישי אימה


התרחיש הראשון: אחמד הביט אל הכביש. בתעלה בה צעדו היו מוסתרים מעין רואים, אך בדקות הקרובות הוא התכוון להגיח החוצה, וכביש ריק ממכוניות היה תנאי הכרחי להצלחת פעולתו. תוך דקות אחדות הייתה הגדר חתוכה בידיו המאומנות, והיות ששום אמצעי התראה לא הוצמד אליה מעולם, לאיש לא הייתה דרך כלשהי לדעת על מה שעשה. מבעוד מועד הצטייד בתחפושת 'חרדית' אופיינית.

הזקן שבלחייו רק הקל עליו את המלאכה. כאשר נכנס אל הישיבה, הממוקמת בקראוונים הסמוכים אל הגדר, הביטו בו הבחורים במבט תמוה. 'אברך תמהוני', חלפה מחשבה במוחם. איש לא חשד כי מדובר במחבל ערבי. כאשר החל לקצור בהם, בעזרת הסכין החדה שבידו, היה זה מאוחר מדי.

התרחיש השני: אחמד הגיח מן התעלה, נעמד בשולי הכביש. נעלי הספורט שלרגליו עשו רושם של יהודי, הצועד לאורך הכביש את ההליכה היומית שלו. מבעוד מועד הצטייד כמובן גם בכיפה ובציצית. בשלב מסוים התנשף בקולניות, נעצר בשולי הכביש, והושיט ידו לעבר המכוניות החולפות. מי לא ירחם על יהודי, שעייפה נפשו מללכת מרחק כה רב בואכה מודיעין עילית?! רכב נעצר בשולי הכביש ואסף לתוכו את המחבל, כאשר הנהג מאמין בכל ליבו כי מעשה חסד גדול הוא עושה עם האיש.

השומר בשער הכניסה של העיר העיף מבט חטוף אל הרכב, אך לא העלה בדעתו לעצרו. כנהוג כאן. בכיכר הראשונה ירד 'הטרמפיסט' מן הרכב, עושה את דרכו לעבר הקבוצה הראשונה שנקרתה בדרכו, מניף את סכינו לעברם.

בתרחיש השלישי נעצר הטרמפיסט ליד התלמוד תורה המקומי. השומר שבשער, בין פיהוק לפיהוק, הניח לו להיכנס, סבור כי מדובר באביו של אחד התלמידים. קציר הדמים שנערך שם בדקות הקרובות האפיל בחומרתו על חומרתם של כל אירועי הסקאדים/גראדים למיניהם.

בתרחישים הבאים משתנות השיטות, אך זהות התוצאות. חדירה דרך פרצה בגדר ההפרדה השברירית, המפרידה בין הכפרים העוינים לבין מודיעין עילית/פרצה בגדר הקלילה המפרידה במקומות מסוימים בין הכפרים לבינינו/נסיעה באדיבות 'סופרבוס' אל יעד הפיגוע: בני-ברק/ירושלים. במקרה הזה אפילו אין צורך בתחפושת, מירב הסיכויים כי איש לא יבדוק אותך מלבד בדיקת תקיפותה של הכרטיסייה אשר בידך.

באופן חוקי בדלת הקדמית


אפשר לנשום לרווחה.

דבר מבין התרחישים הנ"ל לא התרחש במציאות, ובעזרת ה' נקווה כי גם לא יקרה לעולם. אבל אין ספק כי אירועי יום שני במודיעין עילית שמו קץ לאשליית הדו-קיום ערבים-יהודים ולאחוות ה'בוא נתן להם לחם/עבודה'. הכתובת הייתה כל העת על הקיר, רבים העדיפו להתעלם ממנה.

עם פתיחתו של מבצע "עופרת יצוקה" חזרו גורמי הביטחון והזהירו מפני אפשרות של פיגוע טרור כזה או אחר בכל רחבי הארץ. במקומות בהן עומדת גדר ההפרדה על תילה, מתקשים הפלשתינים להוציא אל הפועל פיגועי התאבדות, והם מחפשים בכל דרך את אזורי הבטן הרכה. מודיעין עילית הפכה, למרבה הצער, בשנים האחרונות, להיות השטח הפרוץ, זה שדרכו מסתננים פנימה בכל יום עשרות, אם לא מאות, ערבים כאלו ואחרים.

בתחקיר, שערכנו לפני מספר חודשים, התרענו על הבעיה ועל היקפה, תוך שאנו מביעים תקווה כי דבר מכל מה שאמרנו לא יקרה, וכי תמיד ישרור כאן השקט. אבל מבין השורות עלו זעקותיהם של נשים, המוצאות עצמן בכל יום מחדש עושות את הדרך מבני-ברק/ירושלים בואכה הביתה למודיעין עילית, לצידם של בני ישמעאל.

"בעוד כוחות הביטחון מנסים לעשות הכול כדי למנוע פיגועים, מתחת לאפה של המדינה מצליחים עשרות ערבים שב"חים להסתנן בכל יום אל שטחה", זעקו הכותרות אצלנו. "שרה גל שוחחה עם נוסעים נזעמים, שמעה על נהגי האוטובוסים העומדים אין אונים בפני התופעה ובפני כעס הלקוחות, ראתה את הפרצות שבגדר ואת השיירות הנוהרות בין ההרים * מחסומים בלתי יעילים, חיילים שאינם בודקים, משמר אזרחי המנסה לתפוס פיקוד, וסיפורים מצמררים על פחד ועל תחושת אין אונים * מדינת ישראל שנת 2008, חומת הפרדה ומעבר גבול פרוץ לחלוטין".

"תגידו, השתגעתם?! – שאל אותי אז אחד מהגורמים אותם ניסיתי לראיין בהקשר לאותה בעיה. "הם עובדים אצלכם, בתוך הבתים. אז מה הבעיה לנסוע איתם באוטובוס?!" אמר, ולא ידע עד כמה צדק. לא צריך להיות מתוחכם ולפעול על פי תרחישים. די לו לערבי לעבוד בתוככי הקריה כך שיוכל להיכנס באופן חוקי בדלת הקדמית. עכשיו, כשהוא בפנים, מתקין מזגן, מטייח קיר או מרצף מרצפות, אין לו אלא להוציא מכיסו את הסכין היפנית או כל סכין אחרת ולפתוח במסע הזדהות עם תושבי עזה המופגזים.

לערבים מותר להיכנס לכאן


הרכב עושה את דרכו, חולף על פני עמדת השמירה שבכניסה למודיעין עילית ונעצר בחריקת בלמים. השומר אינו מעיף מבט לעברנו. בשלב מסוים אנחנו יוצאים מן הרכב וניגשים אליו.

מה היית אומר אילו היו בתא המטען שלנו אמצעי לחימה? לא בדקת לא אותנו ולא את שורת המכוניות שקדמה לנו.

"לא בודק. אני עובד פה כמעט שנתיים ומכיר את כולם" – הוא עונה, אינו מוכן לחשוף את שמו ואת פרטיו.

על פנינו חולף רכב ובתוכו זוג חילוני.

אתה מכיר אותם?

"לא, אותם לא מכיר. אבל הם נראים לי בסדר".

איך אפשר לראות?

"ההוראות הן שלא לבדוק. ככה זה. אם יגידו לי לפתוח את תאי המטען, אתחיל לפתוח. עד היום לא אמרו. ובכלל, לערבים מותר להיכנס לכאן. מאות מהם נכנסים כל בוקר דרך הכניסות השונות, אז מה הבעיה?"

באמת, מה הבעיה?

לכל מקום בארץ


למה מכניסים ערבים אל העיר? – אני שואלת את אחד מאנשי הביטחון בעיר. באופן רשמי, הוא אינו מוכן להשיב לשאלותיי, אך שלא לציטוט בשמו הוא מוכן להסביר. "מדובר במדיניות ממשלתית, אין לעירייה קשר איתה. תפנו אל הממשלה ותשאלו אותה למה הם מצדדים בכניסת ערבים למודיעין עילית", הוא אומר.

אין מי שבודק אותם בכניסה?

"בודקים, אבל את רואה שלא תמיד אפשר לצפות מראש את כל האפשרויות".

מה אתם עושים נגד האפשרות של חדירת ערבים העושים את דרכם רגלית אל מחוץ לכפרים שבסביבה?

"אין מה לעשות. הם יכולים לחדור למודיעין עילית, הם יכולים לחדור גם לירושלים ולבני ברק. גם שם לא יכולים לעשות הרבה".

מכאן בדיוק הם חודרים לשם, זהו קו התפר הפרוץ.

"דברו עם הצבא, הם אמורים לחסום את הערבים".

סופרבוס מעלה אותם לאוטובוסים.

"על פי החוק היא חייבת להעלות ערבים בעלי רישיון כניסה".

הערבי שרצח היום היה בעל רישיון. זה לא מנע את יצר הפיגוע שלו.

"שוב, מדובר במדיניות ממשלתית, זה לא קשור אלינו".

פה, במודיעין עילית, הם עובדים רשמית. מכאן קל להם לברוח חזרה אל הכפרים.

"בכל מקום בארץ יש פועלים ערבים".

ומי שהדברים הללו מנחמים אותו, שיקום.

פורסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!