גאב"ד 'העדה החרדית': לא לנו לדעת חשבונות שמים

מאות מתושבי ירושלים השתתפו בעצרת חיזוק במלאות השבעה על הירצחו של הרב לייביש טייטלבוים הי"ד מקדושי מומביי, שהתקיימה בביהמ"ד הגדול של חסידות תולדות אברהם יצחק, בשכונת מאה שערים בירושלים.

במעמד עוררו את הציבור ונשאו דברים הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר, חבר בד"ץ העדה החרדית ורבם של חסידי תולדות אברהם יצחק, האדמו"ר מבארשא-ספינקא רבי משה יעקב האראוויץ - גיסו של המנוח, אחיו של הק' זצ"ל יבדלח"ט רבי נפתלי טייטלבוים, הגה"צ רבי דוב בעריש מייזליש, רב דק"ק סאטמאר בבורו פארק, ורבי אהרן טויסיג.

גאב"ד העדה החרדית, הגרי"ט וייס, הרעיף דברי חיזוק ועידוד על טוהר האמונה ואמר כי עלינו לדעת שאין שואלים קושיות ולא לנו להבין ולדעת חשבונות שמים. עלינו להתחזק באמונה כפי שהורונו רבותינו ואבותינו הק' ששיננו לנו תמיד שאין אתנו יודע עד מה וזהו ניסיון גדול לעמוד איתן בטהרת האמונה שכל מה דעביד לטב ומאתו לא תצא הרעות. הוא הדגיש כי ראה לחובה לשנן נושא זה בנוסף לדברי הבכי ואבל על מות קדושים, היות ושונים וזרים מנצלים ח"ו את האסונות לשאול ולהטיח דברים שהנפש הנקיה אינה שואלת גם לעת צער ושכול ואבדון, ובזכות עמידתנו על טהרת האמונה, נזכה לראות עין בעין בחסדי ה' הגלויים בביאת משיח בב"א.

בהספדים סיפרו קרוביו, שלאחר שיבדלח"ט חותנו כ"ק אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק ערך לאחרונה סיום הש"ס שלמד במשך מספר שנים, ע"י סדר ארבעה דפים ליום, קיבל על עצמו הק' לסיים גם הוא את הש"ס על סדר זה, ובשעה שפרצו המרצחים הטרוריסטים לבית חב"ד במומביי, היה ספון בחדר הספרים עסוק בלימוד הגמרא על הסדר בהתחלת הש"ס במסכת ברכות.

ובתוך כך במלאת השבעה שלח הגרמ"י ליפקוביץ מכתב תנחומים למשפחת טייטלבוים, כשהוא מתנצל על שלא בא לנחם "לאשר לגודל חולשתי נמנע ממני הדבר לבוא לנחמכם, לזאת אבא בצער וכאב לקיים מצוות ניחומים בכתיבה כדיבור על האסון הכבד בדין שמים שעשה הבוי"ת. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד".

כאן מתייחס הגרמ"י בשל מה הסער הגדול הזה: "הנה קל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, אין אנו יכולים לדעת חשבון שמים ולהבין דרכי הנהגתו ית"ש עמנו, ובפרט כאשר נסתלק מהעולם בהרצחו על קידוש השם בהיותו הולך בדרך מצוה, הרי בוודאי שנלקח כקרבן ציבור של כלל ישראל והוא מחשבונות ההנהגה הנסתרת של ית"ש עם כלל הציבור לא חשבון פרטי של המשפחה, והחיוב הוא על הציבור כולו להתעורר ולחשב דרכיו בעת הזו.

"אמנם בוודאי כי הכאב אצל הקרובים אל החלל גדול ועצום, ואצלם יהיה מצוי החסרון מעתה בכל עת ובכל שעה, אך הלא זאת היא הנחמה כי מאמינים בני מאמינים אנחנו שהבורא יתברך שמו הוא אבינו כנאמר בפסוק בנים אתם לה' אלוקיכם, ובכל עת וזמן הוא אוהב אותנו אהבה שלימה יותר מאהבת אב לבניו, והוא יתברך בהנהגתו אב הרחמים שכל הרחמים בבריאה הם רק מכח רחמיו שלו, וכל אשר יעשה לנו בניו הכל הוא רק לטוב, ולכן אף אם אנו לא נבין ונראה בחוש את הטובה הרי נאמין ונבטח עליו (כמו שכתב זאת הרמב"ן דברי"ם י"ד א')".

בהמשך דבריו המרגשים כותב הגרמ"י: "גם אנו יודעים כי אמנם נסתלק מלחיות עמנו כאן בעוה"ז, אך הוא חי וקיים בעולם הטוב ולא נסתלק ונאבד, ושם הוא ממשיך לחיות, וכל מעשה טוב שיעשו לע"נ כאן בעוה"ז בפרט ע"י יו"כ שיחיו, מוסיף לו שמחה וזכות שם בעולם הבא. ועי"ש ברמב"ן שכתב עוד דההבטחה בקיום הנפשות הוא סיבה שאין ראוי להתגודד ולהקרח על הנפש ואפילו ימות בנוער. דההבנה שעיקר החיים הוא חיי הנפשות ובזה אין מיתה והנפש חיה לנצח, אף שהגוף אין מרגישה, הרגשה זו נותנת חיזוק בעת פרידת הגופין. עיי"ש דבריו".

בסוף המכתב כותב הגרמ"י, כי "בוודאי ימליץ טוב על כל המשפחה. ואביו וחמיו כ"ק הגאונים הצדיקים שליט"א וביתם וכל הנלווים אליהם יוכלו להמשיך בעבודת הקודש ברב אונים ואמיץ כח להורות דעת ויראה לעם ה' ויזכו לראות טובה וברכה כל הימים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!