מהודו ועד קראון-הייטס

רק מקום אחד בעולם - למען הדיוק הגיאוגרפי, על פני שלושת אלפים סניפים - יכול לאחד תחת קורת גג אחת יהודי תלמיד-חכם קנאי, חתנו של אחד מגדולי האדמו"רים בירושלים של מעלה, ויהודייה חילונית מגבעתיים, תושבת ישראל של מטה. רק בכתובת אחת מתקבלים אלו, כמו אלו, בחיוך יהודי קורן.

קרן השמש החב"דית מספקת לכל אחד ואחד, כמידת צרכיו הייחודיים. את זה, היא מחממת בהענקת מקום לתפילה במניין וארוחה חמה. לליבו של השני היא מבליחה, מבעירה ניצוץ של יהדות במקום שמעולם לא הואר בגפרור של אידישקייט.

הייתי שם, בכינוס השלוחים העולמי בראשית השבוע שעבר, שסופו היה מר כלענה, באווירה שונה לגמרי. בצוותא עם כארבעת אלפים שליחים, שהתכנסו באוהל הענק שהוקם במזח 94 במנהטן, והתאספו לאחר מכן לצילום המסורתי המשותף, בפתחו של 'סוון סוונטי', במקום ממנו הם שואבים השראה לשליחותם. כשהשלוחים חדורי הלהט דיברו על מסירות נפש, הם כיוונו למובן היהודי-רוחני של המונח. איש לא שיער, כי בסופו של שבוע, יקבלו הדברים משמעות כה מצמררת.

פגשתי באחד מבני השלוחים להודו, שעלה לתורה ב'סוון סוונטי', בצוותא עם חתנים נוספים שבאו לחגוג את האויפרוף. בחיק המשפחה המורחבת, סמוך עד כמה שאפשר לציונו של האב הרוחני. ערכתי היכרות עם 'החתן ההודי', שנישא באמצע השבוע שעבר בארץ הקודש (וביקש שלא להזכיר את שמו). בחור צעיר וצנוע. על פניו חיוך לבבי, נראה כמו האח הקטן שקפץ לשבת חופשית. יחי ההבדל הקטן שבין פונה לירושלים.

ושבתות אחרי החתונה, תעשו אצל ההורים שלך בהודו, או אצל ההורים של כלתך בישראל - שאלתי, ולמשמע התשובה נותרתי פעור פה: "מה זאת אומרת? חיפשתי מלכתחילה שידוך שמיד אחרי החתונה, נצא ביחד לשליחות". זוג צעיר, שנה ראשונה. והמחשבות כבר ניתנות לבנייתם של בתים יהודיים נוספים, אי שם בגולה הדוויה.

לכל אחד מהשלוחים, סיפור משלו. כל משפחה שכזאת המשתקעת בנכר, לא לשנה-שנתיים, אלא כחוזה לכל החיים, ראויה לספר עב-כרס. הסיפורים שונים ומרתקים. קוד השליחות הוא אחד:
אלו שנשלחו לפני ג' תמוז תשנ"ד, כמו אלו שנשלחו אחרי. בני השלושים פלוס שזכו להכיר, כמו בני העשרים פלוס שניזונים בעיקר מהסיפורים. כולם חשים כאילו נשלחו זה עתה על ידי הרבי זי"ע. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, לימדונו חז"ל. יש כאלה שלומדים, וישנם כאלו שמיישמים.
לצופה מן הצד זה בלתי נתפס. לך תסביר לבתך הקטנה מדוע חברתה הקרובה ביותר מצויה מרחק שעות של טיסה. על מה ולמה היא לומדת בכיתה מקוונת. כן כן, זוהי השיטה שבה לומדים ילדי השלוחים במחוזות נידחים. מול מסך מחשב, מאזינים למורה היושב במרכז השלוחים העולמי. עולם וירטואלי, שאין מעשי ממנו.

השאלה הבאה, הופנתה לחסיד שאינו נמנה על חסידות חב"ד, ויש בה כדי להמחיש את מקור העוצמה של מפעל השלוחים. גם בר הפלוגתא האידיאולוגי החריף ביותר, לא יכול להתעלם ממנה. שמעתיה משליח צעיר שאינו חשוד על משיחיסטיות. את הרבי, הוא כמעט ולא זכה להכיר, ולמרות זאת, אין לו ספק בשליחותו של מי הוא יצא. "תגיד", הוא שאל את אותו חסיד, "אם הרב'ה שלך יאמר לך לנסוע להודו ולהשתקע שם תיסע?". הנשאל הסתכל כה וכה, 'וירא כי אין איש' מאנשי חסידותו, ובמבט נבוך וכנה, השיב "השתגעת?".

"אז תאמר לי עכשיו", סיים השליח החב"די בנימת ניצחון "הרב'ה של מי חי יותר...". בניגוד למעטים מחבריו (וגם בכאלה פגשנו), הוא לא התכוון לרגע לחיים במובן הגשמי, אלא לחיותו של אדמו"ר בתוככי הלב והנפש של חסידיו. זר לא יבין זאת. אך לכל הפחות אם יהא נוכח כאן, בליבה החב"דית המשולחת, יבין, שהוא איננו מבין. וגם זה, תסכימו, סוג מינימליסטי של הבנה.
אלפי השלוחים שנחתו בסוף השבוע שעבר, איש איש בארצו הנידחת, הגיעו למחוזותיהם כשהם טעונים כוח ותעצומות. כמי שבא לסקר ונמצא מתרשם, התכוונתי להתמקד בעיקר בדברים שמתחברים למתחדש בכותרות העיתונים: התמודדות השלוחים עם המשבר הכלכלי העולמי, שפוגע קשות גם בעוגני הספינה דוגמת לב לבייב שמחזיק כמעט לבדו את מוסד השלוחים בחבר העמים. אבל הנחיתה הרכה, הפכה לנחיתת חירום. כמו המוני בית ישראל, אי אפשר לחדול לרגע מלחשוב על גבי ורבקי, שגם בימי הכינוס נותרו מאחור, לא נוטשים את הבית שפתחו לרווחה לכל דכפין. ולמי איכפת כלכלה, כשעל כולנו רובצת קללה שכזאת.

האירועים רצים לכולנו בראש. הקולות, לא מרפים. אתה שומע לרגע את זעקותיו של מוישי הקטן 'אמא, אמא'. ברגע שאחרי אינך יכול שלא להתרגש מהסב שבקול חנוק מדמעות מבטיח לגדל את הנכד ולהעביר לו את לפיד השליחות.

ובתוך כל היגון הזה, אתה מבין, שכאשר החבד"ניקים מדברים על 'מסירות נפש', הם מתכוונים בכלל ל'ספרה' אחרת. למונח רווי ההוד, במלוא משמעותו. ורק אורח לרגע, לא הצליח אפילו להבין, שהוא פשוט לא מבין.

וילך אברהם


אחרי מות קדושים וטהורים, קשה עד בלתי אפשרי לדבר על עניינים שבחולין. אבל החיים – כך שיננו באוזנינו מנהיגיה הפוליטיים של ארצנו מוכת הטרור - חייבים להימשך. הלב כואב, המועקה רובצת כסלע על החזה. בנוגע לשאר חדשות השבוע (חדשות? זוטות!), אי אתה יכול להרחיב, ואין אתה יכול להתעלם.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, לא רק שלוחי חסידות חב"ד, אלא גם שליח התנועה הליטאית, הוזכר בשבוע החולף בנסיבות שאינן משמחות, בביטאון תנועת דגל התורה.

אם לא בתקופת דמדומי כהונתו, לפחות עם עזיבתו, הצליח הרב אברהם רביץ ליצור סביבו קונצנזוס, בתוככי תנועתו. דלת הלשכה הפרלמנטרית של זקן השבט ננעלה, לא לפני שמסדרון של שיתוף פעולה דיסקרטי בין בני ברק לירושלים נפתח.

את ההודעה הרשמית שפורסמה בשמו ב'יתד' ולפיה "אינני מתכוון להשתתף בבחירות הבאות ברשימת יהדות התורה במתכונתה", שזפה רק עינם של אנשי ביתו של הח"כ בבית וגן, ואנשי חצרותיהם של מרנן ורבנן, שההודעה – כך על פי המודעה – נמסרה להם. למרנן ורבנן, מיעוט רבים, שניים. חנן 10 וחזו"א 5.

הפרישה הרשמית, התבצעה ללא הדלפות. במסדרון המסרים, לא היו כל חרכים. עד כדי כך שהעמית הטרי שהצטרף לכנסת לאחרונה ח"כ אורי מקלב, נותר פעור פה למשך מספר שניות כשרביץ הודיעו בשיחת טלפון לילית, לאחר ירידת ביטאון הבית לדפוס, כי גמר אומר לפרוש מהרשימה. את הח"כ הוותיק יותר, מוישה גפני, שצעד עמו יד ביד מהכנסת הראשונה, למעט הפסקת רוטציה של חצי קדנציה, לא הצליח רביץ לתפוס למרות הרצון הטוב. מן השמיים גלגלו, ורביץ כידוע, הוא האחרון שינסה לשנות גזירת עליון.

איש עתיר זכויות הוא, הרב רביץ. פה מפיק מרגליות, גם אם לדעת יריביו, לא תמיד מלוטשות. רטוריקן בחסד, ובעל מנהיגות טבעית, ששם את היהדות החרדית על המפה הורבאלית. אחד שלא נופל מהדוכן, גם כשמולו ניצב חד לשון כיוסי שריד.

את הקריירה בכנסת החל, לערך בגילו של גפני כיום, כשבאמתחתו שנים רבות של הרבצת תורה בעולם התשובה, וגם גיחה קטנה לפוליטיקה כשהתמודד וכשל ברשימה עצמאית למועצת העיר ירושלים.
אבל לא על העבר הרחוק, דיברו השבוע בתנועה שהוא שימש כיו"ר מיום היווסדה, אלא על שהתרחש השתא הכא, מעבר לדלת הלשכה הנסגרת. אין זה סוד, שהקדנציה האחרונה הייתה הלעומתית ביותר שעברה על הח"כ הידוע בעצמאותו. רביץ, מעולם לא עשה חשבון ואף פעם לא הגיש חשבון. איש שתוכו כברו וברו כתוכו.

ישבנו איתו, ביום בו הודיעה לבני לנשיא על כישלון הרכבת הממשלה. רביץ ישב בחדרו, מעברו השני של השולחן, עמיתיו גפני ומקלב. הם אומנם הסבו כאורחים בחדרו של יו"ר התנועה, אך ישבו בטוחים במקומם יותר ממנו. באותו מעמד, היצר יו"ר דגל התורה על הפספוס הגדול של היהדות החרדית שלא השכילה להיכנס לקואליציה, למרות הצעותיה הנדיבות של לבני. הוא הציג את הצעתו לפתרון מצוקת הדיור החרדית. אותה מצוקה שבראשית ימיו הפוליטיים, הצליח לפתור כסגנו של שרון במשרד השיכון, עם הקמת ערי הפריפריה החרדיות.

פיו וליבו של רביץ כה שווים, עד שגם כאשר הצהיר כי פניו לקדנציה נוספת, ניתן היה להבחין בזוויות פיו, כי בתוכו הוא מטיל ספק. בראשו, הוא כבר גלגל את הודעת הפרישה. הבין שסיבוב נוסף, יהיה בבחינת פעם אחת יותר מדי. הסיומת שייכת רק לו. רביץ כדרכו, עשה זאת בכוחות עצמו. אפילו סיועם של רבני דגל התורה, לא נדרש לצורכי הכרעה.

רביץ אומנם הוריד את הדגל לחצי התורן, אבל הוא בהחלט לא מתכוון לקפלו. מסמך מפורט בנוגע לסמכויותיו כיו"ר התנועה על כל המשתמע מכך, כבר קיים וממתין לאישור הגורמים הרלוונטיים, במתחמי הרחובות, האמורים בראשית הדברים.

"אנחנו, בניגוד למפלגות אחרות, יודעים לתת כבוד", אומרים בצמרת התנועה. אך דומה שמאחורי כל המילים היפות, תוכנו של תפקיד היו"ר יתמלא בכבוד רב ובמעש מועט. "כנסת לא עוזבים", ציטט בשעתו זקן השבט רביץ, את קשיש השבט פרוש. ויודע יו"ר דגל התורה ר' אברהם, כי הצדק עם יו"ר שלומי אמונים ר' מנחם.

תם פרק. זן שכמותו לא נראה באופק. עצמאות המחשבה, הפאתוס, ההדר החברונאי. קולו יחסר, בתוכן ובנימת הטון.

מלחמת ג"ג ומגוג

אין וואקום בפוליטיקה. עוד בטרם יבשה הדיו על מאמר המערכת המפרגן שבא בעקבות ההודעה, בביטאון הבית (להספיד הם יודעים, אחרי שהם מוציאים את הנשמה), והמאבק על זהותו של הח"כ השלישי מטעם דגל, החל.

על השלישי אמרנו, שכן מעמדו של הח"כ השני אורי מקלב כבר מובטח ועומד. זאת כבר הובהר לו בעת שנטש את הגאי הספינה (הטובעת) בעיריית הבירה, והטיל עוגן בכנסת. אורי (מקלב, לא לופוליאנסקי!), חשש אז כי ייצא קרח מכאן ומכאן, כאשר בבחירות שלאחר מכן יוותר ללא מקום ישיבה – בכיכר ספרא ובמשכן הכנסת. או אז הובהר לו, כי מעמדו, גם בכנסת הבאה, בטוח, כפי שנחשף באכסניה זו בשעת מעשה, בשבוע בו התבצעה הרוטציה. אז מי אמר שבדגל לא מכבדים הבנות והסכמים?

מירושלים ועד רכסים, רוחשת לה מסכת השמועות בדבר זהות המועמד המחליף. כפי שזה נראה כעת, גלגל המזל, ייעצר מעבר לקו הירוק. הז'יטונים כולם יפלו בכיסו של מי שכבר דרך (כוכבו) בכנסת בתפקיד אחר. עוזרו של רביץ, בעת שכיהן כיו"ר ועדת הכספים. העוזר שהפך לראש עיר וידוע כמי שמוצא מסילות וכבישים עוקפים לכיסיהם של נערי האוצר.

יעקב גוטרמן, שהיה המועמד המועדף בחזו"א 5 למנכ"לות החינוך העצמאי, מוצא עצמו שוב בעמדת הובלה, למשבצת הח"כ השלישי, מוטב לקדנציה שלמה, ואם לאו, לכל הפחות ברוטציה. ומודיעין עילית מה יהא עליה? בחירות הרי לא יהיו שם, כפי שלא היו.

ישנו גם נימוק רשמי. מקלב שהיה על משבצת הח"כ השלישי, קודם עם הפרישה למקום השני, ואם כך, אך טבעי שגוטרמן, שברשימה האחרונה הוצב כמועמד הרביעי מטעמה של דגל, יקודם למקום השלישי. וכשהתירוץ והאינטרס חוברים להם יחדיו, מה טוב.

מבני ברק תצא הכרעה. על פי כל האינדיקציות, ההחלטה הפעם, תיפול בחזו"א 5 (שיתוף הפעולה שהתהדק בפרישת רביץ, רק יועיל לעניין), דבר המבסס את מעמדו של האיש שמעבר לקו הירוק.
מי שלא רווה נחת מהמהלך, גם אם אינו מביע מורת רוח גלויה, הינו המזכ"ל הנמרץ והלוחם הפרלמנטרי מוישה גפני. לוחם לוחם, אך כפי שאמר בשעתו גדול הגנרלים שרון, "לפעמים גם איפוק זה כוח". זו בדיוק הסיבה, שלנוכח ההתפתחויות, (כמעט) לא תשמעו מגפני מילה רעה. אם שמענו נכון, אפילו מילת שבח כלפי החבר ממודיעין עילית, יצאה לאחרונה מפיו של המזכ"ל, אם כי, בהקשר מוניציפאלי בלבד.

היחסים המתוחים שבין מוישה ליענק'ל (גוטרמן. לא ליצמן), ידעו עליות ובעיקר מורדות. הגיעו הדברים לידי כך, שגפני, בהתבטאות חצי פומבית, אמר על עמיתו לתנועה, שהגיע לפורום משותף לדגל ולאגודה: "הוא הרי יושב על המשבצת של ליצמן".

בימים בהם יוצאת המלחמה על החינוך העצמאי מהבית מרחוב חזו"א, לא בטוח שגוטרמן מעדיף להבליט את הקשר לבכיר הסיעה המרכזית. כך או כך, דבר אחד בטוח. גם אם ישמש כח"כ רק למחצית קדנציה, התקופה בה יכהנו גוטרמן וגפני באותה כנסת, תהיה סוערת לא פחות, מהכנסות בהן ישבו רביץ וגפני סביב אותו שולחן.

"תהיה פה מלחמת ג"ג ומגוג", אומר לנו אחד מעסקני התנועה הבכירים, שגם מסביר את פשר המתיחות שבין שני העסקנים הליטאיים, חובשי הספודיק: בניגוד למועמדים אחרים ששמם עומד על הפרק, גוטרמן אינו מאלה שנוהגים לומר את תפילת 'הנני העני ממעש' לפני שהם ניגשים למלאכתם. הוסף לזאת את העובדה שאת המסלולים העוקפים לפקידי הממשלה ונערי האוצר, הוא מכיר טוב יותר מפרלמנטרים ותיקים, וקיבלת הרכב היושב על חבית חומר נפץ, שהדי פיצוציו יגיעו גם לאוזניו של עורך כותרות היומון, ברחוב ז'בוטינסקי.

"עוד יגיע היום, שגפני יתגעגע לרביץ", מסיים אותו עסקן בחיוך ציני ומוסיף: "לא אתפלא, אם רביץ הלך רק לאחר שבירר טוב טוב, מי הבא בתור".

עיניים באדמה

יהושע פולק, לא הולך לשום מקום. לא לעירייה, לא לכנסת. גם לא לים. הוא תקוע בגזברות ביתר? אז מה, נחיה ונראה אם גם משם, מישהו יוכל להתעלם מנוכחותו.

עם נפילתה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים, היה מי שהחל לחשוב על האלטרנטיבה הקרקעית בעיר השמש העולה. עוד לפני שהוצעה לשמחיוף מנכ"לות עיריית בית שמש, היה מי שחשב על פולק. "הציעו לי את התפקיד, אך סירבתי", הוא מספר לכותב השורות.

וכל כך למה? מסתבר, כי במצב הנוכחי, אין כל אפשרות להחזיק בכפל תפקידים פקידותיים, בעיריות שונות. פולק, כמונה מעותיה של העירייה היחידה שבשליטתה של שלומי אמונים, ממש לא מתכוון לוותר על התענוג. כזהו איש המספרים, שעליו כבר כתב לפני שנים פרשן חילוני בכיר, כי עוד לא נמצאה האגורה התקציבית, שפולק לא הצליח לסדר לה ישיבה...

בקדנציה החולפת זה לא מנע ממנו לשמש כאיש ביתר ירושלים - גם כסגן ראש עיריית הבירה בשכר, וגם כגזבר ביתר. (בשכר גם כן. אלא מה?).

אבל הפעם זה שונה. למה? כובע! הוי אומר, הכובעים השונים, האחד כנבחר ציבור בבירה, והשני כעובד ציבור בביתר, הם שאפשרו לו את המעבר הקל והבטוח בכביש המנהרות, מירושלים לביתר וחוזר חלילה. מה לעשות, ואת הכובע של נבחר ציבור, לקחו לו.

בבסיס הצעת המנכ"לות בעיריית בית שמש, עמד הרצון להסתייע בבולדוזריות של פולק, על מנת להפוך את אדמות הטרשים בגבעות בית שמש וליישב בהם זוגות צעירים לרוב, כבר בקדנציה זאת.
פולק השיב בסירוב. בתפקיד המנכ"ל הוא רואה בעיקר, 'סדרן מחלקות'. לדבריו, זה ממש לא קורץ לו. בינתיים עלה שמו של שמחיוף כמועמד מטעמה של ש"ס למנכ"לות העירייה, והיה מי שהגה את הרעיון, להשתמש בכוחם של שני הירושלמים בעלי הניסיון, ולהעלותם על הקרקע, תרתי משמע.
כך קיבלנו את שמחיוף כמנכ"ל בפועל, בעוד יהושע פולק, ישמש כיועץ חיצוני בוועדה לתכנון ובנייה שתוחזק בכלל על ידי איש דגל התורה מוישה מונטג. "ביקשו ממני להיות שם ולסייע בייעוץ ובהכוונה, ואעזור ככל יכולתי", אומר פולק ומביע את ביטחונו שבעבודה יעילה ונכונה ועם שיתוף פעולה אמיתי, התוצאות ייראו בשטח, כבר בקדנציה זאת.

בניגוד לעסקנים ירושלמים אחרים, (שלמרות כל ההצהרות, עומדים להיכנס לקואליציה, אחד אחד), הרי שפולק אינו מסתובב עם עיניים (רק) באדמה, ויודע גם להרים את הראש, להתבונן לאחור ולהפיק לקחים, ולאו דווקא בתחומי ירושלים. "עשינו טעות עם ברקת", הוא אומר ומכוון לכך שבמשך כל הקדנציה האחרונה, נותר איש ההיי-טק שהנציגים החרדים אהבו כל כך לזלזל בו, באופוזיציה.

"אסור היה להשאיר אותו בחוץ, ואמרתי זאת כבר אז", אומר האיש שאף פעם לא מגלה נדיבות ליריב פוליטי, שלא לצורך. הייתה כאן פוליטיקה פשוטה. מישהו לא חישב את הקץ. אם אנחנו הותרנו את ברקת באופוזיציה ומיררנו לו את החיים, למה שיגמול לנו בעודף נדיבות?. סוף מעשה במחשבה תחילה.

יש כאלו - כמו אובמה שהעדיף את הילרי כשותפה ולא כיריבה - שמבינים לפני מעשה. וישנם כאלו שלומדים זאת רק לאחר מפלה. את הלקחים מירושלים, אומר פולק, יש ליישם בבית שמש. אם הנציגות החילונית והדתית-לאומית תישאר באופוזיציה, ניתן להתחיל כבר מעכשיו בספירה לאחור של שלטון חרדי בעיר. אבוטבול צריך להקים קואליציה מקיר לקיר. להכניס את החילונים פנימה ולא ליצור מצב של שלטון חרדי שרומס את המיעוט החילוני.
בא לסייע בתכנון ובניית דירות, ונמצא מעניק מעצותיו לבניית קואליציה

מוטב מאוחר

ערב הבחירות לעיריית ירושלים, נכתב בין השורות כאן, על המתיחות שבין אורי לופוליאנסקי למאיר פרוש. תואר, כיצד ביקש לופוליאנסקי להישאר בתפקידו. הובא סיפורם של דברים, מחדרו של מרן הגרי"ש אלישיב.

לופוליאנסקי, במימרא שלאחר מעשה, טען כי תגובתו לא נתבקשה מלכתחילה, ולפיכך כאן המקום להביא, גם אם באיחור, את גירסתו, ולפיה לא נעשה כל ניסיון מצידו לדחוק את רגלי פרוש ולהציג את מועמדותו שלו, ומבחינתו, לא הייתה כל פניה למרן הגרי"ש אלישיב בנושא.

את ההסכם כפשוטו הוא כיבד. את הטענה כי מאחורי הקלעים עשה נפשות למועמדותו, הוא שולל. אחרי קדנציה שלמה של עשייה, מגיעה לו לכל הפחות, זכות תגובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!