כולם יחד • גלריה מיוחדת

מי שלא היה שם, באולם המזח הענק אשר לחוף ימה של ניו יורק, לא יכול היה לאמוד אל נכון את העוצמה הבלתי נתפסת שלכדה את כל החושים לכל אורכו של הערב.

בערבו של יום ראשון השבוע הגיע אל שיאו המעמד השנתי של 'כינוס השלוחים העולמי', בו נוטלים חלק כארבעת אלפים שליחי חב"ד מהעולם כולו. 'באנקט', קוראים לזה בשפת המקום. במקומות אחרים אולי קוראים לזה, 'דינר'. אבל כינוי כזה או אחר לא יוכלו לבטא את מה שבאמת התרחש שם והצמית את כל הנוכחים למקומותיהם למשך קרוב לחמש שעות של חוויה אדירה מאין כמותה.

לא בכל יום אתה מוצא עצמך יושב מוקף בנציגים אותנטיים מכל חלקי הגלובוס, ללא מליצות או גוזמאות, אשר באו הנה, למטרופולין הגדול של ניו יורק, לימים אחדים של ליכוד ודיבוק חברים, דיונים אינטנסיביים על המשימות העומדות על סדר יומה של האומה היהודית באשר היא ובעיקר השתטחות על ציונו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל והתחזקות בדרכיו ובהוראותיו שבשליחותו הם פועלים להפיח רוח בעצמות היבשות של כל יהודי. לקיים מה שנאמר, "כי לא יידח ממנו נידח", הלכה למעשה.

בראש המנגנון של מפעל השליחות, 'המרכז לענייני חינוך', ניצב לכל אורך השנים, הרב חיים יהודה קרינסקי, המנווט את הספינה רבת הזרועות והשלוחות, בהתאם להוראות הישירות והמדויקות שקיבל למעלה בקודש, מימים ימימה.

כמו על מנת להגשים את עוצמת הפרישה האדירה ולא להותירה לתחום הדמיון, יש רגע מסוים בערב המרכזי, הלא הוא ה'באנקט', שבו נרשמת אתנחתא בנאומים המרתקים ובמצגות המרהיבות, לטובת הכרזה, 'רול קול' בשפה המקומית. שם כל אחת ממדינות העולם נקרא בקול בפי המנחה והשליח, או השליחים, של אותה מדינה, ניצבים על רגליהם בעוד הקהל כולו, המונה את השליחים ותומכיהם הראשיים, מוחאים כף.

כל מי שינסה לתאר את ההתרגשות שנצרבת בקולו של המנחה, הרב משה קוטלרסקי, ברגעים הללו, יחטא לאמת. האינטונציה בקולו מסגירה היטב את ההיכרות האישית שלו עם כל אחד מהשליחים ששם המדינה שלהם מוכרז ברמה בהטעמה גרונית.

הוא האיש שמתוקף תפקידו מטעם 'המרכז' מקיים את הקשר היומיומי עם כל שליחי הרבי באשר הם. הוא המודע אישית לימי הבראשית הקשים מנשוא של הפסיעות הרכות אותן מבצע השליח עם בני משפחתו עם נחיתתם בארץ לא זרועה. עוד קודם לכן הוא הקושר את הקשרים הראשונים עם בני הקהילה המקומית, או אם מי שעשוי להיות הפוטנציאל להקמה של קהילה כזו. הוא גם האיש הפוקד את השליח, בכל נקודה שהיא על פני הגלובוס, כל אימת שהדבר אך נדרש, על מנת לעמוד מקרוב, לתמוך, לסייע ואולי אף להביא מוצרים בסיסיים לילדים רכים שזה יותר מחצי שנה לא בא טעם חלבי כלשהו אל פיהם.

רק אז, בחלוף כחצי שעה של הכרזה סוחפת, כשהרגש באולם נוסק אל על, ניתן האות. שניות אחדות קודם לכן, עם תום הסדר האלפביתי הרץ של כל מדינות העולם מבקש הרב קוטלרסקי את התייצבותם על מקומותיהם של השליחים, לפי עשורי השנים. מדהים ומטלטל להיווכח במאות שליחים צעירים שרק לאחר הסתלקות כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, יחד עם רעיותיהם, הותירו חיי קהילה ומשפחה ויצאו אל משימת חייהם, ממנה לא ישובו עד כי יבוא שילה.

וברגע זה, עם תום ההקראה, בהינתן האות, פורצים כל האלפים הגודשים את האולם בריקוד סוער. איש בקהל, לרבות נגידים שועי ארץ ועיתונאים מאופקים, אינו נותר אדיש. רגלי כולם מנתרות טפח וטפחיים מעל הקרקע.

האמונה החב"דית הנשענת על דברי הזוהר המצוטטים בספר התניא, לפיהם פעולת הצדיק, לאחר הסתלקותו, היא "יתיר מבחיוהי", קורמת במעמד הזה, עור וגידים, בדמות מאות ובעצם כל האלפים הממשיכים בשליחותם, באותה חיות תוססת, עם אותו מבט קורן ובאותו להט שאיש לא יוכל לו.

רגע של גילוי מרגש


כדובר עברית, עם כניסתי למעמד המרכזי של הכינוס, קיבלתי אוזניות מיוחדות שבאמצעותן יכולתי להאזין לנאומים שנישאו במהלך הערב בתרגום סימולטני לעברית. באוזניות דומות הועבר תרגום בו זמני לשפות נוספות, רוסית, צרפתית, ספרדית ועוד.
תוך כדי נאומו העשוי לתלפיות של המרצה האורח, יהודה אבנר, שהיה יד ימינם של חמישה ראשי ממשלה בישראל, בהם לוי אשכול, מנחם בגין ועוד – נסדק לפתע קולו של המתרגם והוא עצמו הצטרף לבכיו של הנואם. מבט קל בפני מי שיכולתי לקלוט ממקום מושבי, גילה כי עיני כולם הצטעפו.

היה זה כשמר אבנר סיפר לקהל על הפיגוע הקטלני שהתרחש בבניין השגרירות הישראלית בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, לפני 17 שנה.

"ילדה בשם יעל מיכאלי נעדרה והייתה דאגה רבה. משפחתה של הילדה ניסתה ליצור עמה קשר, אך לא הצלחה. בני המשפחה אף יצרו קשר עם הרב קוטלרסקי, על מנת שימצא עבורם שליח שמתגורר באזור, כדי שהוא יוכל לאתר את הילדה. הרב קוטלרסקי פנה מיידית אל הרב צבי גרינבלט, השליח הראשי בארגנטינה, והוא מצא את הילדה באחד מבתי החולים באזור.

מצבה של הילדה היה בכי רע והיא סבלה מכוויות בכל גופה. הרב גרינבלט טיפל בילדה במסירות נפש של ממש, ריכז את כל הטיפול הרפואי ובדקות המעטות שנותרו לו, בין כל ההתרוצצויות אף ישב ליד מיטתה ואמר, כמו חסיד, פרקי תהלים לרפואתה".

בשלב זה של הסיפור, פנה הנואם אל הרב גרינבלט, הנמנה עם חמשת אלפים האיש הגודשים את האולם הענק וביקש ממנו לעמוד. "אני רוצה לגלות לך משהו שאינך יודע", אמר.

דממה מתוחה של שניות אחדות חלפה ולאחריה, בקול רועד שאליו מצטרפת דמעה סוררת, אמר הנואם: "הילדה הזו הייתה בתי". בשנייה הזו, שבה, כאמור, רעד גם קולו של המתרגם, דומה היה כי אין איש בקהל שעיניו לא לחות. פרץ ההתרגשות מצא את ביטויו תוך שניות במחיאות כפיים סוערות שזעזעו את אמות הסיפים והביאו את הערב המחשמל אל אחד משיאיו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!