במקום שיש חילול ה'

חמש שנים אחורה בגלגל הזמן, התמודד פוסק הדור עם סוגיה אישית גורלית. בערב ראש השנה, נעו המאזניים מצד לצד, כשעל כפותיהם מונחת שאלת השאלות של יום הדין: 'מי יחיה ומי ימות'? הגוף, נזקק ל'מנות דם' חיצוניות על מנת לשרוד את המחלה. בהיכלי התורה זעקו בני התורה בתפילה ובתחנונים "לקיים בנו חכמי ישראל".

הרופאים נכנסו בחרדת קודש לחדר טיפול נמרץ בבית-החולים הדסה עין כרם, שם אושפז מרן שליט"א. הם עצמם התקשו להכריע בשאלה הגורלית. לנגד עיניו של מרן הגרי"ש אלישיב הוצגו שתי האופציות. אחת רעה, ורעותה רעה יותר.

פוסק הדור בחן את הדברים בקור רוח, כביכול לא בו אמורים הדברים. כאילו אין הדיון נוגע לו כלל ועיקר. הוא שמע את הצדדים. האזין בקשב ללבטים הרפואיים של המומחים, כמו גם לצדדים התורניים של דעת חתנו מרן הגר"ח קנייבסקי. כל זאת כשהוא ממוקד, דרוך לקראת הכרעה. פוסק הדור במלוא עוזו.

כמו באינספור דילמות הלכתיות סבוכות וגורליות שמוגשות אל שולחנו, חכך הגרי"ש בדעתו, והכריע בקול שליו וענייני, חד וממוקד: "בגיל כזה מבוגר, מסוכן לעשות ניתוח". כך, מבלי להניד עפעף. ללא שמץ של פאניקה אישית. "בגיל כזה... ניתוח...", כאילו בגילו ובניתוחו של אחר עסקינן. הצדדים נבחנו במאזני פלס ונחתכו באזמל מנתחים. באותם כלים שבהם נחתכים גורלותיהם של אחרים. קנה המידה היה זהה, גם הפסיקה התכליתית.

אז כהיום, היה ביטאון הבית 'יתד נאמן', לחלק בלתי נפרד מהסיטואציה. מהדורה מיוחדת הודפסה על מנת למנוע ממרן הגרי"ש את הצער שבקריאת המודעות שסיפרו על 'תפילת רבים' שנערכת לרפואתו בכל אתר ואתר.

קנייטש גוראי

גם הפעם מונחת על הפרק סוגיה בעלת מימד אישי. את המונח "פגיעה", שמעו בני הבית ורבני גור, מפיו של גדול ישראל. שמע זאת גם כ"ק האדמו"ר מערלוי שהגיע כדי לדבר למענו של פרוש, ונמצא שח בבקשת סליחה. ובכל זאת, ההוראה הייתה ברורה: "לפעול, ולא רק להצביע". וכפי שהגדיר זאת בפניו, אחד מבאי הבית: במקום שיש חילול ה', אין חולקים כבוד לרב.

על זאת אין חולק. מראשית המערכה, היה ברור כי ברחוב חנן, לא נשללת על הסף אופציית מועמד אלטרנטיבי שומר תורה ומצוות. שורש הפרובלמה היה ההסכם שנציגי דגל התורה חתמו עליו ערב הבחירות המוניציפאליות האחרונות, ואשר כתוצאה ממנו, היה זה בגדר הבלתי אפשרי, להציג מועמד אחר, כנגד המועמד שנבחר במזכירות אגודת-ישראל בירושלים.

זו גם הייתה הסיבה, שבניגוד לכל הפרסומים, הרי שהאריה השואג דרעי, לא נתבקש על-ידי הגרי"ש בשום שלב להציג את מועמדותו. בעיניו ההלכתיות של פוסק הדור, הוראה שכזאת למועמד כלשהו שמשמעותה 'ריצה מטעם', הייתה שקולה להרצתו של נציג 'דגל' לראשות העירייה בניגוד להסכם. לזאת לא הסכים פוסק הדור, אף לא לרגע. להתחייבות שניתנה, היה תוקף לא רק מוסרי, אלא אף הלכתי.

מגמה להרצת מועמד אלטרנטיבי נדחתה על הסף. לעומת זאת, האפשרות שמועמדות – כמעט כל מועמדות שהיא - תוצג עצמאית, עלתה גם עלתה. דובר על כך שתימצא אופציה אחרת. שניתן יהיה לתמוך במועמד חרדי שומר שבת, זולתי מאיר פרוש. דרעי ככזה, התאים לסיטואציה. אם היה מציג את מועמדותו על דעת עצמו, היה זוכה לאחר מכן לתמיכת הגרי"ש. בדיעבד ולא לכתחילה. לא כמשחק פוליטי של עצימת עין, אלא כהכרעה הלכתית הרואה את המציאות עין בעין, ולפיה להריץ אלטרנטיבה, אסור. לתמוך במועמד חלופי שכבר רץ, מותר ואף רצוי.

לנישה הזאת, ניסה בשלב מסוים להיכנס לא אחר מאשר ראש העירייה היוצא אורי לופוליאנסקי. זה האחרון, עשה יד אחת (ולא 'יד שרה') לדחיקת רגליו של מאיר פרוש מלשכת ראש העירייה בכיכר ספרא. גם בשבוע האחרון של מערכת הבחירות, לא משלימים אנשיו עם אופציית בחירתו של פרוש, כשהם דואגים לא לסייע יתר על המידה למערכה, בלשון המעטה.

לופו הגיע לבית הגרי"ש ובפיו הצעה: על התמיכה בו כמועמד לראשות העיר, לא יכריז פוסק ההלכה הליטאי, אלא האדמו"ר החסידי. בשנת העשרים להקמת דגל התורה, הסביר המועמד חובש הקנייטש, כי הואיל וניתן לו להבין שכ"ק מרן האדמו"ר מגור יעניק לו את ברכת הדרך, לאחר שיכריז על ריצתו, בקשתו שטוחה, להגשת מועמדותו, כאשר רק לאחר מעשה יקבל את ברכת מרן. במילים אחרות ביקש לופוליאנסקי שייעשה בו מעשה דרעי. לא בתמיכה המנוגדת הלכתית להסכם, אלא במתן לגיטימציה שלאחר מעשה. בניגוד לאריה השואג, הרי שלופו המחייך, לא נזקק לאישור הבג"ץ. בד"צ, הספיק לו.

הבקשה הייתה ברורה, התשובה לא פחות. "אם אתה נציג מטעם גור והרב'ה שולח אותך, תתמודד". הוי אומר, אם את כובע הקנייטש יחליף הספודיק, יש על מה לדבר. אך כל עוד לופו הוא איש דגל התורה, אין די בתמיכה גוראית שלאחר הגשת מועמדות, שכן ייווצר מצב שנציג דגל התורה, מפר את ההסכם. ולזאת, לא הסכים פוסק ההלכה לתת יד, לא במישרין ולא בעקיפין.

את הסטירה הסופית, ולא מסוג סטירות חיבה שנוהג להרעיף מרן הגר"ע יוסף על לחי מבקריו, קיבל לופו בשבוע האחרון, כאשר הגיע לרחוב הקבלן 45 כדי לנחם את נשיא מועצת חכמי התורה. "אני לא אשכנזי, ואני תומך בו", אמר 'חכם עובדיה' לאורי - על מאיר, ולא יסף. יותר מזה, לא היה צריך לומר.

הקלון שהוסר

הנימוק שנשמע במוצאי שבת שלאחר חג הסוכות בחזו"א 5 בבני ברק, הוא אותו טיעון שהושמע שוב ושוב, בחול-המועד סוכות, בחנן 10 בירושלים. בשאלת הכניסה לממשלה, כמו בסוגיית התמיכה בעירייה. הטיעון המכריע זהה, וגובר על כל שיקול אחר: חשש מחילול ה'.

המונח 'פגיעה' חזר על עצמו בחדרו של פוסק הדור, כאשר רבני גור הגיעו אליו בנדון מספר פעמים, לפעמים בהרכב של שלושה ולעיתים בהרכב יחיד. המסרים הועברו, הלוך ושוב, מבית המדרש הגדול בגור לבית ההלכה בחנן 10 וחוזר חלילה. "אבל יש פה שאלה של חילול ה'. מה יגידו בעולם? שבגלל פגיעה, החרדים תמכו במועמד מחלל שבת, והפילו מועמד שומר שבת?".

לנגד עיניו של הגרי"ש אלישיב, עמדה סיטואציית 'היום שאחרי'. לא באשר למה שיתרחש במסדרונות העירייה. על הפרק לא עמדה כל שאלה של רווחיות שבטית. בעיניו הצופיות למרחוק, חרד הגרי"ש מהיווצרותה של תופעה שאין בה שמץ של נגיעה פוליטית. בחלל החדר, בעת שנשקלו הצדדים לכאן ולכאן, ריחפה כל העת האפשרות של ניצחון מועמד מחלל שבת, על פני מועמד שומר שבת, בעידודם - הישיר או העקיף, של גדולי ישראל.

פוסק ההלכה תמה, הכיצד תישא היהדות החרדית פניה, כאשר בעיתוני העולם יתפרסם, כי עקב סכסוך פנימי בין הפלגים האורתודוקסיים השונים בירושלים, עלה לשלטון מועמד חילוני? מבחינתו, משמעותה של תמיכה שכזאת, נוסקת בעוצמתה אל על, ועשויה לגרום לשפע של חילול ה', בשוקי העולם.

ולמרות שבסופו של יום, המסקנה ברורה. הדרך אליה, לא הייתה קלה. במשך ימים ארוכים התלבט הגרי"ש עד שהכריע. הדילמה הייתה קשה ומרוכבת. אומנם דרעי ירד מהפרק, אך ניכר היה כי גם בנוגע לאלטרנטיבה, הקלון רלוונטי.

למרות זאת, ואולי דווקא בשל כך, משנפלה ההכרעה, היא נאמרה ברורות. אם כל הסיבה להצבעה הינה חילול ה' – התפלפל אחד מבני הבית – הלוא די בכך שנודיע שאנו הולכים עם מאיר פרוש. האם זה מספיק או שצריך גם לעזור לו לנצח?. ועל כך השיב הגרי"ש בשפה ברורה. כאשר הוא מוצא לנכון לחזור על הדברים מספר פעמים במהלך השבוע האחרון: "תעשו הכל כדי שפרוש שינצח".

חרד לניצחון

המסרים עימם באו השלוחים מבית המדרש הגדול בגור לרחוב חנן, היו שונים. אולם בסיס השיקולים, היה זהה. במשך השבועות האחרונים, ניסה ברקת שוב ושוב, לסגור עניינים עם בכירי הסיעה המרכזית, אולם ההוראה שנתקבלה הייתה חד משמעית, שלא לשלב ידיים עם המועמד החילוני. הנימוק, כן כן, הוא אותו נימוק: חשש מחילול ה'.

זו הסיבה, שעם כל הרצון שבער בקרבם של אי אלו גורמים להגיע להבנות עם ברקת, חזקה עליהם ההוראה, כי במצב שכזה, יש לנקוט ב"שב ואל תעשה". הגרי"ש אלישיב לעומת זאת, רואה את הדברים אחרת, כאשר שוב ושוב חזר על השאלה: ומה עם חילול ה'?

בעיניו של פוסק הדור, גם 'שב ואל תעשה' זוהי עשייה שכן המדד היחיד הינו התוצאה, ואם הימנעות שתביא להכתרתו של מועמד חילוני, תוביל לאותה תוצאה של חילול ה', הרי שיש לעשות – ולעשות הכל, כלשונו – כדי שהמועמד החרדי ינצח.

והיה מי שבניגוד לדרכו, נקט ב'קום ועשה'. כ"ק האדמו"ר מבעלזא שהטיל את כל כובד משקלו למערכה, ויתר על חבר עמותה מטעמו בחינוך העצמאי, הכל על מנת להביא לשלום המיוחל, ולמנוע מצב בו מועמד חרדי, אינו זוכה לתמיכתה של כלל היהדות הנאמנה. ולמרות זאת, השלום המיוחל, עד לעת כתיבת השורות בצהרי יום שני, טרם הושג. בסיעה המרכזית מתעקשים להחזיר את הגלגל לאחור, ולהביא לכך שפרשת העמותה החדשה, תוחזר לנקודת ההתחלה. הפרושים, מסרבים לקבל את התכתיב. יש מי שיאמר, משום שהם יודעים, שרווח אלפי קולות הסיעה המרכזית, יעלה להם בהפסד רבבות קולותיהם של אנשי דגל התורה.

אבל בבעלזא עסקינן, ובסופו של יום - כפי שמסבירים בכנות בכירים בחסידות - ההחלטה לתמוך במאיר פרוש, אינה פשוטה. הדבר הנוח ביותר מבחינתה של בעלזא היה, לשבת על הגדר, וזאת בהתחשב בעובדה שלאחר שנות התעלמות רבות, נוצר לראשונה שיתוף פעולה אמיתי מול גור. ההכרזה הפומבית על תמיכה במאיר פרוש, לא יכולה לסייע להידוק היחסים, בלשון המעטה, ועל משמעותו של נתק מחודש אם ייווצר, אין צורך להרחיב. (פרטים ניתן למצוא בגיליון יום שישי האחרון של 'המודיע', גם אם בנוגע לחסידות גדולה אחרת. ודו"ק). אבל כמו ברחוב חנן, כך בבית המדרש הבעלזאי, החשש מחילול ה', הכריע.

'תקע' יתד

"הם לא מבינים שיתד הוא העיתון שלי, ואם היה כתוב בו בעד פרוש, אני אמרתי זאת?", שאל הגרי"ש אלישיב בסוף-השבוע האחרון, כאשר נודע לו כי בעיתונות הכללית התפרסמה בשמו האמירה שפרוש אינו ראוי, וכי הבלבול ששורר בציבור בעקבות אותו פרסום, גדול.

היה זה, לאחר שרק באמצע השבוע האחרון, בחינמון יום ג' של 'יתד', נתפרסמה כתבת התמיכה בפרוש, תחת הכותרת: "התלכדות של הציבור החרדי בירושלים סביב רשימת 'יהדות התורה' ומועמדה לראשות העירייה הרב מאיר פרוש".

היה מי שדאג לכך שבמקביל לכתבה בביטאון הבית, תופח רוח חיים מחודשת בהתנגדותו של הגרי"ש למועמדותו של פרוש. אותו דאגן, לא שיער שההדלפה תפעל נגדו כבומרנג, אבל זה בדיוק מה שקרה.

מרן הגרי"ש הבין שהפרסום בעיתון אינו מספק, וביקש לפרסם מודעה, בחתימת נאמני ביתו, תחת הכותרת: "דעת תורה: הננו בזה להודיע דעת תורה של רבנו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א בעניין העומד על הפרק – הבחירות לעיריית ירושלים".

אלא שהנוסח הראשוני, שהובא לעיני מרן הגרי"ש ונחתם על ידי הרבנים הגאונים רבי ברוך שמואל הכהן דויטש רבי עזריאל אויערבך ורבי יוסף יקותיאל אפרתי, לא היה זהה לנוסח שפורסם לבסוף ב'יתד'.

בנוסח המקורי, שראשיתו מבהירה "כי יש לעשות הכל להצלחת רשימת 'יהדות התורה' – ג' ומועמדה לראשות העיר הר' מאיר פרוש", הופיעה הפיסקה דלהלן: "על אף שיש טענות, אבל הואיל ועומד על הפרק מועמד חרדי מול מועמדים חילוניים הדבר ברור שחייבים לעשות הכל כדי שייבחר ראש עיר חרדי".

הנוסח דלעיל, נכתב ונחתם בבוקר יום שישי, אך בצהרי היום, העלה אחד הרבנים את החשש, כי הניסוח הדיעבדי, יביא לכך שיימצא מי שיעשה שבת לעצמו ויישאר בבית. מרן הגרי"ש, שכמו מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל, נודע כמי שמעניק חשיבות רבה למילה הכתובה, ביקש לשוחח עם מי שהמכתב נמסר בידו, על מנת שיקריא באוזניו את הניסוח המדויק, בטרם יכריע.

"הוא צודק. צריך למחוק", אמר הגרי"ש והמודעה שופצה. לא עוד "על אף שיש טענות, אבל הואיל ועומד על הפרק", אלא "הואיל ועומד על הפרק". הוי אומר: צאו והצביעו. בלי 'אבל' ובלי 'על אף'. פשוט להצביע: "על מנת לשמור על קדשי ירושלים וח"ו לא יהיה חילול ד' גדול, בהמנעות וברפיון הציבור".

הזדעזעי ירושלים

נכנסנו לישורת האחרונה. המועמדים ניזונים זה מטעותו של זה. מאיר פרוש, זכה השבוע לחיבוק דב, שכלל מאמר מערכת אוהד ב'עיתון לאנשים חושבים', שכותרתו: "להסיר את התמיכה מברקת". חטאו של זה האחרון, היה סיורו באזור הכפר ענתא שבמזרח העיר, והתחייבותו, כי אם יזכה בבחירות, יפעל לקידום היוזמה להקמת שכונה יהודית במקום. "במבחר הנוכחי, מוטב להשאיר את השלטון בירושלים בידי חרדי אחראי, מאשר להפקירה בידי איש ימין חסר תבונה פוליטית", חתם כותב המאמר עקיבא אלדר.

פרוש מצידו, נתן לברקת את ליטרת הבשר, כאשר בתקשורת החילונית צוטט קטע הפחדה, מדבריו באידיש בפני חסידי בעלזא. בשמונה בערב, בדיוק בשעת השיא התקשורתית, התפרסם בערוצי התקשורת השונים תרגום זהה בהפחדתו, פרי הדלפתם הלא אחראית של אנ"ש דוברי אידיש עסיסית. היה מי שדאג לתת לחילוני המצוי היושב בביתו, את הרושם כי פרוש – המועמד האידישאי - מאיים בהשתלטות ראשי ערים חרדים על הרשויות המקומיות, בתוך עשור. שום תירוץ, בוודאי שלא 'הדברים הוצאו מהקשרם', אינו מצדיק פליטת פה שכזאת. אך במקביל, שום תירוץ, וודאי שלא קבלת תמורה כספית או פוליטית, אינו מצדיק התגייסות של אנשים משלנו לשירות התעמולה האנטי-חרדית.

באשר למאבק גור-פרוש, הרי שלמרבה הפרדוקס, את העובדה שניר ברקת הולך על חבל דק ונמנע מלהוביל קו של חרדה מהשתלטות החרדים, חב פרוש בעיקר לגור. בסיטואציה ההזויה שנוצרה, גם ברקת מבין, שהסיעה המרכזית לא תוכל לשבת בצד ולהימנע, אם הקרב על ראשות הבירה יהפוך למלחמת חרדים-חילונים, ולפיכך מעדיף ללהטט בהליכה על החבל, במקום לקרוע אותו.

המילה האחרונה ביחסי גור-פרוש, לא נאמרה. פוליטית, יש לכולנו בעיקר מה להפסיד. או שמישהו יירד מהעץ בכוחות עצמו, או שבמוצאי הבחירות, אחד מהצדדים (אם לא שניהם), ייפול מהעץ בקול חבטה עזה.

בל נשכח, שבאופק קיימת האופציה שבעקבות הנפילה מהעץ, ריסוק האברים יהיה קולקטיבי, של הציבור החרדי כאיש אחד, גם אם בלבבות שונים. או אז, חילול ה' שייגרם, בנעיצת ציפורני מועמד מחלל שבת בחומות ירושלים, יזעזע ת"ק על ת"ק פרסה.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם בקו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!