'גני גאולה' ניצחו את עיריית ירושלים

בתביעה שהוגשה על-ידי אברהם ביטון ונועם סגל, יו"ר וועד הבית של מתחם 'גני גאולה' בירושלים, קבע שופט בית המשפט לתביעות קטנות, ד"ר אברהם טננבוים, כי על-פי החוק חייבת העיריה לדאוג לתאורה ברחובות העיר.

התובעים תבעו את העירייה על הוצאות החשמל שהוציא ועד הבית לשם תאורת הרחוב, בטענה, כי זו תפקידה של העירייה להאיר את רחובות ירושלים.

בפסק הדין קובע השופט כי מדין "עשיית עושר ולא במשפט" חייבת העירייה לשלם לוועד הבית את הוצאות החשמל שבו השתמשו כדי להאיר את הרחוב.

השופט ערך חשבון וקבע, כי כל שעת תאורה עולה 6 אגורות, את הסכום הוא הכפיל ב-10 שעות ללילה, כפול 7 שנים, כפול 3 פנסים, ובתוספת מחיר הנורות, הוא חייב את העיריה לשלם 5,599 שקלים לתובעים.

השופט הביא לכך ראיה ממסכת בבא בתרא וכלשונו: "חיבור זה מזכיר במקצת את המשנה במסכת בבא בתרא (פרק השותפין משנה ג') האומרת: 'המקיף את חברו משלוש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השנייה ואת השלישית, אין מחייבין אותו. רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית, מגלגלין עליו את הכול.

"כך גם בדרך ההיקש לענייננו. מהרגע שבו העירייה נכנסה לנעלי הדיירים והאירה את הרחוב, מעידה היא על עצמה כי נוח ורצוי היה לה כי הדיירים יאירו את הסימטא. אין היא יכולה לומר כעת כי הדיירים עשו זאת מרצונם. ממילא לגבי קטע זה הוכיחו הדיירים כי חובת העירייה הייתה להאירו וצריכה העירייה לשלם להם פיצוי".

בתביעה אחרת שהגישו כנגד העירייה על קלקול ה"צפרדע" המשוכללת הנקראת "דוחסנית אשפה", דחה השופט את טענת העירייה כי התושבים קילקלו את פח הזבל וקבע: "נפילה או חבטה כגון דא הנגרמת לדחסנית לא יכולה להיגרם ע"י הדיירים עצמם. לטענתם, הדחסנית שוקלת כ-20 טון ועל כן האפשרות היחידה בה הדחסנית זזה ויכולה להינזק, היא רק בפינויה ע"י עובדי הנתבעת".

בכך הטיל השופט את האחריות על העירייה, וחייב אותה בתשלום 3,220 שקל. השופט אף ממליץ לעיריה לקחת אחריות על כל מתקני הדחיסה.

קישורים:
לפסק הדין בעניין התאורה
לפסק הדין בעניין פח הזבל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!