יצאו בחוץ

"אלי ישי עשה לכם בית ספר", קרא מזכ"ל העבודה לעברו של מזכ"ל דגל התורה במזנון הכנסת. "עד היום אתם האשכנזים שלטתם על הש"סניקים הספרדים. הם חששו מכם, הסתכלו לכיוונכם לפני שהחליטו, והנה היוצרות התהפכו, אתם אלה שמסתכלים לכיוונם ולא זזים בלעדיהם".

איתן כבל, הוא אומנם מזכ"ל מפלגה חילונית, אך שורשיו נטועים בחממת גידול תורנית, בישיבת עזתה בנגב. כתלמידו של ראש-הישיבה הגר"י מאיר, הוא עדיין זוכר פרק או שניים בסוגיית 'ברי ושמא': "אני לא מצליח להבין אתכם", הוא הוסיף ותמה: "עשיתם את שטות חייכם, היה לכם ביד עולם ומלואו. אף אחד לא ייתן לישיבות, את מה שלבני הסכימה לתת. לזרוק את כל מה שהיה לכם בוודאות, בשביל ספק ספיקא, ועוד של ספק של מי? של ביבי?".

אומרים שבחיי היום-יום, שולט בעיקר התחום האפור. אין שחור ולבן. האמת מצויה איפשהו, באמצע. לשם שינוי, בכל הנוגע למהלכים הפוליטיים להם היינו עדים בשבוע האחרון, הקוטביות היא השולטת. אלי ישי, טרף את כל הקלפים והקדים את הבחירות. יש מי שרואה בכך טקטיקה פוליטית במיטבה, ויש מי שמגדיר זאת כטעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. קצוות, טוב, או רע. אין אמצע.

באשר לתובנה הפוליטית, הדעות חלוקות בקיצוניות. לא כן בנוגע לגילוי המנהיגות. כאן קנה ישי את עולמו והוכיח לכל השואגים לטרף, כי כוחו כיו"ר התנועה הקדושה, במותניו. מזה למעלה מחצי שנה הוא מוביל קו ניצי של פרישה מהקואליציה, ויהי מה. המטרה הייתה תמיד זהה. רק העילה השתנתה לפי הסיטואציה. פעם ירושלים, פעם קצבאות, אפילו הקפאת ביתר היוותה כר נוח להשמעת איומי הפרישה.

היו"ר איים, ושרי התנועה נותרו דבוקים בכורסאות עור הצבי. מה לא אמרו עליו לכל אורך הדרך? שהוא הפך ליו"ר בתואר. שבצמתים הגורליים, דעתו אינה מכרעת. שאין לו כדורים בקנה. ישי שמע ושתק. לא מפני שהוא נמנה על אותם אלו ששומעים חרפתם ואינם משיבים, אלא משום שאת שהיה לו לומר, הוא המשיך ללחוש ולהשמיע, באוזניו של מי שבידו להכריע.

מרחוב הקבלן בירושלים, הוא חייג בבוקר יום שישי האחרון, למעונה של 'המיועדת' בשכונת רמת החי"ל בתל-אביב. "מה עם ירושלים?", הוא שאל. שאלה מכשילה, שתשובתה ידועה: "האם את מוכנה להצהיר שהיא לא תעלה למשא-ומתן?". לבני, שמראשית הדרך לא עשתה שיעורי בית, השיבה בשלילה. ישי סגר – כמעט טרק - את הטלפון ושחרר אנחת רווחה. מיני אז, הוא לא מפסיק לחייך. ירושלים על ראש שמחתו. את רגעי זכירת החורבן, הוא מותיר ללבני.


רצים למיליארד

שאלת מיליארד השקלים הייתה ונותרה, מה באמת רצתה ש"ס? ציפי לבני מתעקשת, שאלי ישי ניהל את המשא-ומתן שלא בתום לב. שלא הייתה לו כל כוונה להיכנס, גם אם הייתה מציעה קצבאות ילדים, מענקי לידה ומלגת בר מצווה.

לבני טועה, כפי שטעתה לאורך כל הדרך. ישי אומנם רצה בחירות בכל מחיר, אך תוצאה אחרת, הייתה מבחינתה של לבני, רק שאלה של מחיר. אם הייתה מגלה נכונות לבוא לקראת ולתת את המיליארד, במקום לנהל משא-ומתן דווקני, היה מי שדואג, לאו דווקא ישי, להביא לכך שההכרעה תהייה אחרת. אלא שבמצב בו המיליארד לא סופק, זכה ישי לרוח גבית גם מכיוונו של השר הבכיר.
אלי ישי אומנם סגר עם נתניהו, אך הייתה זאת בעיקר לבני שסגרה את הדלת. ביבי נשאר ביבי.

אם ירכיב את הממשלה העתידית, הוא יכבד את הבטחותיו, כל עוד יעלו בקנה אחד עם האינטרס האישי שלו, ולא רגע אחד אחרי. אבל נתניהו, בניגוד ללבני, כבש מסילות. הוא הגיע ל'ביתו של הרב', שמר על קשר, יומיומי כמעט, עם ישי. בניגוד ללבני, הרי שביבי לא הותיר דבר ליד המקרה. כל זאת, בעוד 'המיועדת', מדברת בשפה 'אחרת'. מסרבת להתקרב לדל"ת אמות של רחוב הקבלן. ליתר דיוק, בישורת האחרונה, חבולה ומותשת, היא הביעה את נכונותה 'לעלות לרגל', ואפילו להקריב קורבן, אך התנתה זאת בכך שלפני כן ייסגרו כל הקצוות. על זה בדיוק נאמר "עבר זמנו בטל קורבנו". המומנטום פוספס. הקצוות אכן נסגרו. עם יו"ר הליכוד, לא עם יו"ר קדימה.


סוחרי ירושלים

יענק'ל ליצמן הוא סוחר פולני ממולח. עד לרגע בו נשלח אליו צחי הנגבי, הוא אכל בלי מלח את הנושאים-ונותנים מולו מטעם קדימה. עוד טעות של ראש הממשלה המיועדת-לשעבר, ששלחה למו"מ בירוקרטים דווקניים, במקום פוליטיקאים מפולפלים.

יו"ר ועדת הכספים לשעבר (וכמעט גם בהווה), התבונן בדף שהציג לו אמיר גולדשטיין איש צוות המו"מ של קדימה. 950 מיליוני שקלים בסך הכל, כשהאופציה לחלוקת הכספים, נעה - על פי הצעת קדימה - משש מאות מיליון לקצבאות ושלוש מאות וחמישים לישיבות, ועד שבע מאות מיליון לקצבאות ומאתיים וחמישים מיליון לישיבות.

הפוילישער התבונן בקדימאי וירה: "זה מה שהצעתם לש"ס?". גולדשטיין הנהן בראשו וליצמן הנחית את המכה: "זו עבודה בעיניים, זו לא תוספת, אלא קיצוץ". קיצוץ? עקירה! על פי החשבון שערך ליצמן על אתר, גם לאחר הצעת קדימה, מדובר בקיצוץ של כארבע מאות וחמישים מיליוני שקלים מתקציב הישיבות, וכל זה, אחרי הצעת קדימה.

מדוע? ובכן, מתברר כי האוצר הציע את התוספות המרובות על בסיס התקציב המקוצץ גם כך. חישוב מהיר של הגידול הטבעי העלה, כי הצורך לקראת שנת הכספים הבאה עומד על כ-850 מיליוני שקלים. הוי אומר פער של למעלה מ-400 מיליון בין הרצוי למוצע.

גולדשטיין הבין והחוויר. ניכר, כי גם הוא עצמו לא היה מודע לכך שנשלח להגיש הצעת סרק. לאחר מכן, כשהתאושש, הוא חזר עם הצעה משופרת, ולפיה הקיצוץ יבוטל, והכסף המובטח, אכן יתווסף לתקציב הישיבות שניתן בפועל ב-2008. אבל כאן לא הסתיים המקח וממכר, שכן נתברר, כי קדימה מבטיחה לאגודת-ישראל תקציבים, על חשבון הכסף הקואליציוני של תנועת ש"ס. בשלב זה גילה ליצמן יצירתיות: "לא איכפת לי מה מקור הכסף. תשברו אתם את הראש מול ש"ס". שלי שלי, שלך שלי, גירסת הסיעה המרכזית.

בצהרי יום שישי, הגיע יו"ר ועדת חוץ וביטחון צחי הנגבי לביתו של ליצמן, כשהוא מלווה במזכיר הממשלה לשעבר ישראל מימון ואמיר גולדשטיין. השלושה הגיעו לבית חדורי 'ביטחון' כי ניתן לסגור עניין. אם בש"ס טוענים, כי בכספים שהוצעו לא היה די, הרי שביהדות התורה לא מאששים את הגירסה: "מבחינה כספית הכל היה סגור", מבהיר ליצמן. ובכל זאת, קול הצופר שנשמע בשכונה עם כניסת השבת, לא שימש כצפירת הרגעה. להיפך.

הנושא-ונותן הירושלמי, כבר ראה עצמו כיו"ר ועדת הכספים. באופן רשמי הובטח הג'וב לעבודה, אך כולם הבינו, כי היו"ר הנוכחי אבישי ברוורמן ייאלץ לוותר. יו"ר מפלגתו "הבכיר הראשון ברק", היה נותן הכל כדי למנוע את ההליכה לבחירות. גם את ראשו של ברוורמן.

ליצמן רצה, אבל חזקה עליו הוראת רבו. ירושלים, ולא העירייה, היא שמנעה את החתימה. ההוראה שנתקבלה הייתה חד משמעית. בנושא זה, ירושלים היא לא רק פתק לבן, אלא סדין אדום: בלא הצהרה ברורה, כי ירושלים לא תעלה למשא-ומתן, תיוותר אגודת-ישראל באופוזיציה. צחי הנגבי המפוכח וקר הרוח, שמע, ונטש את הדיון. הוא הבין שבזבז את זמנו לריק. שהכל מכור. שיש תיאום מוחלט בין דרישותיו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור, לאלו של מרן הגר"ע יוסף. על מפתן הדלת של הבית הירושלמי הצנוע בשכונת עזרת תורה, הוא הפטיר משפט פרידה קצר: "להתראות בבחירות".


הדגל לחצי התורן

בלשכתו החדשה והמרווחת של יו"ר דגל התורה הרב אברהם רביץ, מתכנסים שלושת ח"כי התנועה לישיבת סיעה מאולתרת. האווירה בתוככי החדר, סוערת כמו מזג האוויר החורפי מחוצה לו.

גפני הוא הנחרץ מכולם: "שיגידו לי מה המטרה. מה אלי ישי רצה להרוויח? אם היה כאן רצון להוכיח מנהיגות בתוך התנועה, המטרה הושגה, אבל אם יש כאן חשיבה אמיתית על צורכי הציבור החרדי, מה השגנו?". עמדה זו מאחדת את שלושת חברי הסיעה, מחזה נדיר כשלעצמו. הם בטוחים שארבעת חודשי האופוזיציה הקרובים, וגם חודשי הקואליציה שיבואו לאחריהם, לא יטיבו עם היהדות החרדית, אלא רק יזיקו לה.

"ביבי", אומר מוישה, "לא ייתן מחצית ממה שלבני הסכימה כעת לתת. וגם אם הבטיח לאלי ישי עולם ומלואו, אנו יודעים מה שוות הבטחותיו". ועוד לא דיברנו על החלפת שר המשפטים פרידמן – יקיר החרדים, בדן מרידור – יקיר כנופיית שלטון החוק. הציבור החרדי, נראה לעיתים כלוקה בתסמונת בן המשפחה המוכה, שמגיש את הלחי השנייה ומבקש עוד. הסיטואציה שנוצרה, כך לדידם של ח"כי הדגל, הייתה הזדמנות בלתי חוזרת להקל מעט על מצוקת עולם התורה, שרק תלך ותגבר ככל שהמשבר הכלכלי יעמיק.

צריך גם לקחת בחשבון את העובדה, שאנו מצויים בתפר. המשבר הכלכלי עדיין לא הותיר את אותותיו על אדמת הקודש. בעוד ארבעה חודשים, כשהצונאמי יתקוף גם כאן, וספינת הכלכלה הישראלית תיטרף במים סוערים, לא יימצא ראש ממשלה שיעז להציע את מה שהציעה לבני.

יו"ר התנועה הרב רביץ, כאוב במיוחד. קטני אמונה (לא אנחנו), יתלו זאת בעובדה שהקדמת הבחירות היא תחילת הסוף מבחינתו, אך רביץ, כדרכו, מתייחס לנושא בענייניות נטולת אג'נדה אישית: "מה הרצון הזה לתקן את העולם? וכי אנחנו צריכים לדאוג לקצבאות של כלל ילדי ישראל, כולל מוחמד בן פאטמה מאום אל פאחם? הגיע הזמן שנדאג לעצמנו. רק לעצמנו. מותר לנו להיות אגואיסטים".

ועל כך אומר בכיר בש"ס: "אני מבין את התסכול של חברי דגל התורה, אבל טוב שגדולי ישראל מכריעים, ולא הם". שורת המחץ, שמורה כמו תמיד למנכ"ל יעקב מרגי: "שגפני יחליט מה הוא רוצה מאיתנו, כשהיינו בפנים הוא תקף ודרש ש'נצא בחוץ'. עכשיו כשאנחנו בחוץ הוא דורש שניכנס?".

כשבתנועה הקדושה מדברים על גדולי ישראל הליטאיים, מתכוונים למסרים הישירים שהועברו בין יושב הבית ברחוב הקבלן, לבין יושב הבית ברחוב חזו"א. מסרים ישירים אמרנו, מחצר לחצר. לא באמצעות שליחים, גם לא 'שלוחי דרבנן על באמת', כלשונו של יו"ר דגל התורה בכנס היווסדה.


קואליציית חילול ה'

אם יש דבר מה שצריך לעמוד בראש סדר היום, הרי זה נושא הדיור. חשבון מתמטי פשוט מעלה, כי הוזלה בתחום זה עולה לאין ערוך, על כל הישג שיושג אי פעם בתחום הקצבאות. אז נכון, הרווח אינו מיידי, אבל בראייה אל מעבר לקצה החוטם מדובר בסכומי עתק. אם נכפיל את סכום ההוזלה בסך עשרות אלפי שקלים ליחידת דיור, במספר הילדים בבית, שעול רכישת הדירה עם נישואיהם רובץ על כתפי הוריהם, נגיע לסכומים ששום קיצבה לא תוכל להדביק.

כאן מדובר בדרישה שעוברת מסך. גם הגיונית וגם כלכלית. לכל ברור כי הציבור החרדי צריך לגור היכן שהוא. גם מהבחינה הכלכלית, האוצר יכול לספק את צרכינו באמצעות שחרור קרקעות מדינה במחירים סבירים, מבלי שהוא נדרש להכניס יד לכיס, מה שגורם לתקשורת לצאת מיד בריקודים ובמחולות.

סגן שר השיכון לשעבר הרב אברהם רביץ, ניסח טיוטת הבנה, שאומצה על ידי אנשי קדימה במסגרת המו"מ, ולפיה יחודש השיווק במסגרת תוכנית 'מחיר למשתכן', יימנע מראשי ערים מלקבוע את אופי השכונות שייבנו בתחומם – על מנת שלא לאפשר לראשי עיר חילוניים לעצור את השתלטות החרדים, וכן תחודש שיטת השיווק באמצעות עמותות. רביץ אף ביקש לעטוף זאת באריזה לא חרדית בעליל, כשהציע להכריז על "מבצע לאומי לפתרון מצוקת הדיור בדגש על אוכלוסיות מיוחדות". (על ההצעה המהפכנית, ראה בהרחבה בעמודי החדשות).

ח"כי דגל התורה חתרו נגד הזרם, אבל בבני ברק ובירושלים החליטו ללכת עם הזרם. הנימוק שנשמע במוצאי שבת ברחוב חזו"א, היה שונה בתכלית מזה שנשמע בבית הסמוך לבית המדרש הגדול בגור וברחוב הקבלן.

לא ירושלים, וגם לא הקצבאות עמדו לנגד עיניו של מרן ראש הישיבה. מבחינה זאת, ההצעות שהעלתה קדימה היו ראויות ואיפשרו, שלא לומר חייבו, תמיכה בקואליציה. זו הסיבה שבצמרת התנועה, היו בטוחים עד לרגע האחרון שהם הולכים לסגור עניין. וכי מה חשבתם, שייתנו לכם להיכנס לממשלה עם מרצ, שאלנו את רביץ: "תלוי לאיזו מרצ", משיב רביץ ומחלק בין זהבה גלאון האנטי-דתית, לג'ומס הענייני. במהלך המשא-ומתן אף הושגו הבנות מפורשות בנוגע לכך. ואידך זיל גמור. "אני בטוח שמרן הרב שך, למרות שהתנגד בשעתו לכניסה לממשלת שמאל, היה תומך הפעם בכניסה לקואליציה. במצב דהיום, השמאל אינו שמאל והימין אינו ימין. היינו צריכים לעשות שיקול קר וענייני", מסביר רביץ.

אבל מרן הגראי"ל שטיינמן הכריע אחרת: "אנו לא יכולים להצטרף לממשלת שמאל חילונית", הוא הסביר במוצאי-שבת לח"כ גפני וסתם את הגולל על אופציית הכניסה לממשלה. הפור נפל. שעה קלה אחר כך, הודיעה לבני כי הוא הולכת לבחירות.

לדעתו של ראש הישיבה, דגל התורה לבדה, אינה יכולה לתמוך בממשלה שחבריה כולם חילוניים. לא עקב החשש מהתוצאה ההרסנית בשטח. בנוגע לכך היה ברור כי הממשלה שתהייה תלויה בקולותיה של דגל התורה, לא תוכל לעשות צעד בלעדיה. הסיבה להישארות בחוץ, הייתה בעיקרה תדמיתית. בש"ס הגדירו זאת טוב מכל, כאשר לנוכח המגעים בין יהדות התורה לקדימה התבטאו: "נראה אותם משמשים כגויים של שבת". ובדיוק את המצב הזה, רצה הגראי"ל למנוע. מצב בו דגל התורה נתפסת כמי שמהווה בסיס יחיד לממשלה שאין בה אף שר דתי. במחוזותינו מכנים זאת: חילול ה'.


בטיחות ירושלים

אמרנו 'שלמות ירושלים', בשים לב, כי אין מדובר בשלמותה הלאומנית של בירת ישראל. מבחינתה של היהדות החרדית, יש לראות בכך בעיקר שאלה של בטיחות. לא ביטחון לאומי, אלא בטיחות גרידא של יושביה החרדים של העיר. חשש אמיתי מכך שקני הקטיושות שיוצבו במזרח העיר יכוונו היישר לשכונותיה המערביות של ירושלים.

גם כאן, הוויכוח הוא בעיקר סמנטי. בתוככי ירושלים לפחות, דעתו של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב ברורה ונחרצת ולפיה, אין לאפשר העברת שכונות מזרחיות לשלטון ערבי. הנימוק, כפי שאמרנו, בטיחותי בעיקרו. מי שישב בצידה האחד של ירושלים, וחווה על בשרו את נפילות הפגזים הירדניים, אינו ממהר לתת את אמונו בערבים. כך, חד ופשוט. אפרופו אמון. גם בממשל הישראלי לא נותן פוסק הדור את אמונו. זה בא לידי ביטוי בסוגיית ההתנתקות, כאשר היה מי שהביא לפני הגרי"ש את המסר שביקש להעביר היועץ החוואי דובי וייסגלס ולפיו, יינתן פתרון לכל מתיישב שייעקר. הגרי"ש שמע וסימן בידו בתנועת ביטול, כאומר: אין אמונה. לא בערבים, גם לא בציונים.

מירושלים לבני ברק, במוצאי שבת, לא היוותה ירושלים סיבה מספקת להימנעות מתמיכה בקואליציה. אמת, ההתנגדות הבטיחותית להפקרת ירושלים אינה מוטלת בספק. אלא שמרן ראש הישיבה סבור היה, כי הדרישה לקבלת הצהרה מפורשת ולפיה, לא יתנהל מו"מ על ירושלים, אינה במקומה. "אנחנו מתנגדים לחלוקה, אבל מכאן ועד לבוא בדרישה לקבוע מה יעלה על שולחן הדיונים, הדרך רחוקה", מסביר הח"כ השלישי אורי מקלב. דגל התורה, דרשה מאז ומתמיד חופש הצבעה בנושאים מדיניים, אך מכאן ועד קביעת סדר היום, הדרך רחוקה.


שנות הרעב

הדלת נטרקה. את החודשים הבאים עלינו לרעה, עד שתורכב הממשלה הבאה, צריך לצלוח באווירה של 'ממשלת זדון'. בהתמודדות עם מפלגת שלטון שרק תחפש כל העת, היכן ניתן להתנקם בחרדים, שלא תמכו בה ברגע האמת.

זה כבר קורה כאן ועכשיו, כאשר האוצר מתחמק מההבנות המפורשות שהושגו ומסרב להשלים את מלוא החסר בתקציב הישיבות. אחרי תחנונים הושלם פער בסך 45 מיליון, אך אחר 17 מיליון נוספים שחסרים, נמשך המרוץ כל הדרך אל השר הממונה.

ועוד לא דיברנו על תקציב 2009. אם לא יועבר התקציב בכנסת, הרי שהחל מה-1 לינואר, יחולק תקציב 2008 לשנים עשר חלקים שיהוו את בסיס התקציב, עד להעברת תקציב מסודר עם כינונה של הממשלה.

למרבה האבסורד, החלוקה במקרה שכזה הינה על פי חישוב הסכומים המופיעים בספר התקציב, ולא על פי התקציבים שהועברו בפועל. דא עקא, ולעניין זה מסתבר כיום כי לא היה ממש בהבטחותיו דאז של השר משולם נהרי שהסביר, כי התוספת לישיבות שהשיגה ש"ס תהווה חלק מבסיס התקציב. כיום מתברר כי לא מיניה ולא מקצתיה: הבסיס נותר כשהיה על סך 198 מיליוני שקלים בלבד. המשמעות מבחינת חלוקת הסכום ל-12 בשנת התקציב הבאה הינה, קיצוץ של יותר ממחצית במלגת הדתות של אברכי הכוללים.

נפתלות דרכי הפוליטיקה. רגע אחד מצויים הח"כים החרדים בעמדת כוח חסרת תקדים, וברגע שאחרי, הם נאלצים לפעול כאחרוני השתדלנים. משחרים לפתחו של שר האוצר בר-און. מנסים לדבר על לבו כי לא יפגע בבסיס קיומו של עולם התורה. מאיגרא רמה, לבירא עמיקתא.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת קו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!