שוקי לרר: "בכזה אירוע עוד לא הייתי"

המונח "גשמי ברכה" בקע שוב ושוב מהרמקולים שעמדו בסכנת הכחדה, מול ההרים המתנשאים בפרויקט גבעת זאב החדשה. הגשם, שהחל בזרזיפים קטנים, הפך לנחשול אדיר שהציב דילמה אמיתית בפני החוגגים: האם להישאר ולשמוע את הנאומים לאחר שטרחו והגיעו עד כאן, או להימלט אל הרכבים מאימת הגשם.

ההתחלה דווקא נראתה מבטיחה. החזאים הבטיחו יום מעונן חלקית. ואכן, בשעות הצהרים שמש ירושלמית שטפה את רחבת הטקס. כסאות הפלסטיק והבמה המפוארת כבר ניצבו במקומם והמתינו לאוטובוסים. הגראי"ל שטיינמן, שהבטיח את בואו למעמד הנחת 'אבן הפינה' למבני הציבור ות"ת המסורה, הביא רבים למקום, להיות עדים לכינונה של השכונה החדשה והמדוברת בצפון ירושלים.

הרב מרדכי בלוי הנחה את המעמד והזמין את ראשי הישיבות הגר"ש דויטש, הגר"ד כהן, הגר"ש רוזנגרטן, הגר"א חדש ועוד לשאת דברים. השעה הראשונה חלפה בנעימים, ללא אף ענן ברקיע. הדוברים שיבחו את חברת "חיש נופי ישראל", יזמי הפרויקט, שהחלו לייסד מוסדות חינוך כבר בשלב יסוד השכונה, ולא כמו במקומות אחרים - קודם בונים בניינים ואחר-כך משכנים את התלמידים בקרוונים רעועים.

אבל אז התקדרו השמים בעבים. יזמי האירוע דאגו לצייד כל משתתף במטריה ממותגת שנפתחה באחת על ידי המשתתפים ויצרה מראה מרהיב. גם בימת המכובדים התכנסה תחת מטריות ואפילו תזמורת שלהבת, עם הזמר אפרים מנדלסון, נאלצו לנגן ולשיר תחת הגשם, תוך הגנבת מבטים חוששים לעבר איש הסאונד שחרד על הציוד היקר העלול להתקלקל.

הרב בלוי מנסה להרגיע את הציבור, אבל הגשם רק מתחזק. את ברכת הגראי"ל שטיינמן נאלצו המשתתפים לשמוע באמצעות הטלפון המחובר לרמקולים. בשלב מסוים הפך הגשם למטחים כבדים שאיימו להכריע גם את המטריות. למרות זאת הציבור לא ויתר. הוא התכנס סביב הבור המיועד וצפה בראשי הישיבות משליכים בטון לתוך אבן הפינה.

שוקי לרר, צלם המעמד, לא יכול היה לברוח. הוא היה מחויב לצילומים, וכך מצא עצמו נאבק בין המתקהלים לבין הגשם העז השוטף את עדשתו. "הייתי באין ספור אירועים, אבל בכזה אירוע עוד לא הייתי", אמר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!