בג"ץ בפס"ד תקדימי: מותר לפנות קברים עתיקים

בפסק דין המשתרע על כ-120 עמודים, קובעים השופטים פרוקצ'יה, ארבל וחשין, כי כיוון שבית הקברות הוא עתיק, עדיפה הזכות להקמת מוזיאון לסובלנות, על פני חילול בית הקברות, וניתן להעביר את הקברים למתחם אחר.

את העתירה הגישה חברת אלאקסא, במטרה למנוע הרס בית קברות מוסלמי, הנמצא במתחם ממילא בירושלים, לשם הקמת מוזיאון על שם ויזנטל לסובלנות.

טענות העותרים הם, כי בניית מוזיאון במתחם בית קברות, מהווה פגיעה בכבוד המתים וברגשות הציבור.

השופטת פרוקצ'יה דוחה את טענתם, בטענה כי מדובר בבית קברות עתיק ולא ידוע ולכן הוא חשוב פחות מהקמת המוזיאון. וכלשונה "התועלת הכוללת שבמימוש תכנית המוזיאון, גוברת על הפגיעה העלולה להיגרם לערך כבוד המת".

בנימוקיה לפסק הדין כותבת השופטת כי "מדובר בארץ בעלת היסטוריה עתיקה בת אלפי שנים, שבה עשויים להימצא שטחי קבורה עתיקים רבים, ברובם סמויים מעין, הטמונים עמוק מתחת לפני הקרקע. וכיוון שמתחמים כאלה, שאינם ידועים ואינם מוכרים, אינם מהווים, מטבע הדברים, מוקד להתייחסות הקהילה בת-זמננו, ולרוב בני הקהילה אינם מודעים כלל לקיומם של שרידי קברים מוסתרים. ככל שמתחם בית קברות חדל לשמש מוקד התייחסות לפרט ולקהילה, וככל שהוא ננטש, נזנח, ואף נעלם מן העין ומתכסה עפר במהלך הדורות, כך הולכת ונחלשת עם השנים עוצמת הערך החוקתי של כבוד המת במתחם כזה. ככל שמתחם בית הקברות מתכסה בעפר ואינו נראה לעין, וככל ששוב אין פוקדים אותו, ואין יודעים בבירור על קיומו, כך נחלשת עם הדורות הציפייה לשימורו של המקום. וכי למימד חלוף הזמן יש משקל בבחינת עוצמתה של הזכות החוקתית לכבוד המת, וככל שפוחתת עוצמה זו, כך עשוי להינתן משקל הולך וגובר לצרכי החיים".

"המדובר במקרה זה בשרידי קברים עתיקים בני כ-300-400 שנה, ויש להבחין בעוצמת ערך כבוד המת בין בית קברות גלוי לעין, מוכר וידוע בציבור, לבין מציאות קברים עתיקים בקרקע".
השופטת עורכת גם הבחנה בין בית קברות פעיל, לשרידי קברים שהיו מכוסים בעפר במשך שנים רבות, וכלשונה "מדובר בזהות בלתי מסוימת של קברים ונקברים ובעותרים ובקהילה שלא הייתה להם במהלך כל השנים שחלפו כל זיקה לאתר זה ולקברים מסוימים שבו. בנסיבות אלה, היקף הפגיעה מהתכנית מצומצם".

באמרת אגב דוחה השופטת גם את טענת אנשי המוזיאון, כי יש לדחות את העתירה מכיוון שהעותרים הוצאו לפני מספר חודשים מחוץ לחוק, בשל קשריה ההדוקים של חב' אלאקסא לארגון החמאס, וזאת, מפני העניין העקרוני שמעוררת העתירה, וכן שבעת הגשת העתירה (לפני שנתיים) העמותה הייתה חוקית...

השופטת ארבל אף היא מסכימה עם דעת השופטת פרוקציה, ומוסיפה כי "הקמת המוזיאון מגשימה תכלית ראויה ושקולה כנגד פגיעה בכבוד האדם וכבוד מתיו, קדושת שרידי הקברים ורגישות דתית".

השופט דוד חשין (ששהה באומן בראש השנה) מתייחס בפסק הדין לטענות העותרים כי "כשם שבתי קברות של יהודים בארץ ובעולם זוכים להגנה מירבית מפני חילולם, כך יש להגן גם על בתי קברות מוסלמים ולמנוע את ביזויים, ואין להפלות בין קבר לקבר".

ובסיכום מעניין סוקר את ההלכה היהודית בעניין פינוי קברים, ואף מביא מספר דוגמאות שבהם פונו קברים או נבנו מבנים ונסללו כבישים מעל בתי קברות יהודיים, תוך נקיטת אמצעים מיוחדים למנוע פגיעה בקברים.

והדוגמאות הם: המקרה בעיר המבורג, שבו נתקבל פתרון הלכתי בעקבות פסיקתו של הרב יצחק קוליץ.

וכך גם בשנות השמונים של המאה הקודמת נבנה מלון גני חמת בטבריה על קרקע של בית קברות יהודי עתיק. פסק ההלכה של הראשון לציון הרב הראשי לישראל, מרדכי אליהו, התיר את הקמתו של המלון, לאחר שנקבעו הסדרים לשם בנייתו, באופן "שאפשר יהיה גם לכהנים להשתמש שם" כשהפתרון היה "חלונות טומאה", "צינורות טומאה" ו"מנהרות טומאה".

ומקרה נוסף במהלך סלילת כביש בגבעה הצרפתית, נמצאו קברים מימי בית שני, פסק הרב אלישיב, מנהיג הציבור החרדי הליטאי, כי ניתן לבצע קידוח אלכסוני תחת אתר הקבורה ולהכניס את תכולת הקברים לתחתית הפיר, ובכך לאפשר חציבה של מפלס הקבורה. עם גמר החפירה נסלל הכביש באתר.

ומקרה נוסף הוא משנות השמונים של המאה הקודמת בתל אביב, הרחבת כביש נתקלה בקברים יהודיים. ולאחר שאנשי "אתרא קדישא", ובראשם הרב דוד שמידל, הבינו כי אין אפשרות אחרת אלא להרחיב את הכביש למקום בו מצויים הקברים, הם הסכימו לפתרון של הרמת מפלס הכביש באמצעות בניית גשר בטון מעל הקברים ויצירת חציצה של "אוהל" (או "כיפה" במינוח הלכתי דומה).

החשש הכבד הוא, כי בבית הקברות המוסלמי העתיק הבנוי ממספר שכבות, נמצאים בשכבות התחתונות קברי יהודים.

את החשש כי בעקבות פסק הדין יתקיימו מהומות ומעשי אלימות הן מהמגזר הערבי והן מהמגזר החרדי, דחו השופטים: "הטענות בדבר חשש למעשי אלימות ולהפרות סדר עקב מימוש תכנית המוזיאון אינן נכללות, אפוא, בגדר השיקולים הרלבנטיים לצורך הכרעה בהליך זה, וחזקה על הציבור בישראל, על כל פלגיו וזרמיו, כי יכבד את הכרעת בית המשפט ויתנהג על-פיה, הכל במסגרת החוק".

קישורים:
קישור לפסק הדין

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!