"בוודאי נכון לעורר על סכנת השבועונים..."

לאחר 16 שעות של כתיבה יגעה ומחשבה מאומצת, חלץ ח. פובב את עצמותיו בתנוחת סיפוק, כיבה את מנורת שלחן העבודה וסר אל חדר השינה.

השעה הייתה שלוש לפנות בוקר.

זהו זה. הפעם באמת הכנסתי לו כמו שצריך. עכשיו נראה אותו, את החיים-גרינבוים הזה. חושב שהוא מצחיק, אה?

את דלת החדר הוא פתח בזהירות, שלא להעיר את הזוגה משנתה. זה מה שחסר לו עכשיו, שעוד פעם תזלזל בכתיבה שלו.

באמת, מה יש לה? - חשב לעצמו בפעם המיליון - היא באמת חושבת שאני לא מצחיק? אני, הקומיקאי המיתולוגי של שופרם הנאמן של בני התורה וכו', ידא אריכתא של מרן זצ"ל למצוות ליצנותא דעבודה זרה, היא באמת חושבת שאין לי את זה? טוב, מה נשים מבינות?

אבל גם בפעם המיליון, זה לא הלך. הזוגה היקרה הבחינה בכניסתו, התהפכה קלות בכירבול עמוק אל מעמקי שמיכתה ומילמלה בבוז: "נו, מה עכשיו, משהו באמת-באמת מצחיק?..."

- את יכולה לזלזל עד מחר! הפעם עשיתי את זה ובגדול. מצחיק, שנון, קולע. אי לך, ח. פובב במיטבו!!

- מה? עוד פעם ציפרשטיין?

- לא, נו, אני אומר לך משהו טוב. טוב מאד. חדש כולו.

- שוורצגנדרוביץ?

- טוב, די. אמרתי לך משהו חדש.

- סיפור על ראש הקהל, אה?

- לא עונה.

- למה? ניחשתי נכון? אולי משל מקקים מתחכם?

- כשתפסיקי ללגלג אני אענה לך.

- אני מלגלגלת?

כאן כבר היתה הזוגה ערה לחלוטין, נכונה למונולוג הבא:

- תבין, חֵיתל'ה, מה שאני מנסה להסביר לך ולחבריך ההזויים במערכת. עיתונות היא דבר מתקדם. גם אם תהפכו ת'עולם לא תוכלו למכור לנצח את החדשות של תשמ"ו. אוקיי? תפנימו, פעם כשכתבת מעשיה על ראש הקהל, או סיפור מטופש על נחצ'ה שוורצגנדרוביץ, עוד היה מי שצחק על זה. אבל המישהו הזה התבגר בכמה שנים, ראה עולם, יצא מהביצה שאתם מאמינים שהיא מרכז ההוייה, וכעת הוא מצפה למשהו רענן, טרי יותר. מה כל-כך קשה להבין את זה?

תסביר לי איך בדיוק החבר שלך, נתי מה-שמו, מצפה שהקוראים הסבלניים יסכימו לקרוא במשך עשרים שנה את אותם ציטוטים בנאליים מד"ר בירנבוים, או ממורנו ר' משה שינפלד? מה זה נראה לכם, שעיתון יומי זה עותק של 'דגלנו', שכמה זקנים אגודאיים בכולל-ערב של לורינץ מתענגים עליו!?

אבל מה, אתם מתעקשים להשאר עם הבנאליות שלכם, עם השיעמום הכרוני והטפילות, עם כל הכתבות המרוחות על מסיבת חומש בחיידר בקרית-ים או על "תסיסה והתרגשות בקרב בני הציבור התורתי", עם טורי דעות של כל מיני שוטלנדים שעולם מושגיהם מקביל לזה של ילד תשב"רניק בן שמונה, ומנגד - שבועונים הולכים ופורחים כפטריות, הציבור קונה, מתעניין, מזדהה. אז מה עושים? פשוט מאוד! "בוודאי נכון לעורר על סכנת השבועונים...". מחתימים את כל חותמות-הגומי הישישות שלנו, אגב דפיקת מסמר נוסף בארון המתים של כבודם, והופ! יוצאים לדרך. ציד השבועונים. מה בדיוק עובר לכם בראש? שמודעה מטופשת נגד עיתון מתחרה תהפוך את כותרת הסרק שלכם בעמ' הראשון על "המעמד האדיר לנבחני דגל-ירושלים" (כאן געתה הזוגה בצחוק גדול שנגדע מחשש לשינת השכנים) למשהו מעניין?

הציבור מחפש חדשות. אקשן. אם כל מה שיש לכם להציע זה פימפומים נצחיים על העגלה הריקה, פירות הבאושים של החינוך החופשי, ראייתם למרחוק של מרנן זיע"א ושאר סיסמאות שדופות, אז טעיתם בדרככם. סיגרו את העיתון ופתחו דוכן לממכר אוגדנים מכורכים של "לחושבי שמו". הרשה לי לנחש כמה יבואו לקנות...

ח. היה מותש. הוא חשש לאבד את תחושת הנועם מהטור הנפלא (כן! שתקפוץ, הוא באמת טוב. אפילו כתבתי שם שהם כמו המשכילים של פעם, חזק, לא?), ועל כן העדיף לתת לה לסיים בשתיקה.

אבל היא המשיכה:

- אחת ולתמיד, תקלטו. בכל מאבק, אם צד אחד אינו מוכן לשום נסיגה טקטית, מובטח לו כשלון מוחלט. אם לוחם אינו יודע להפסיד פה ושם כדי לנצח בדבר האמיתי, מוטב שיפרוש מהלחימה. כמה זמן תוכלו למכור את הלוקש הזה? נניח שר' ישראל אל'ע ינפיק לכם עוד מכתב הזוי עם איומים והשבעות, ונניח שתארגנו עוד איזה כנס מטופש ומיותר עם כמה ראשי ישיבות בנופש, תכל'ס מה? השבועונים יסגרו? במקרה הטוב, הם יביעו בגלוי את תחושת המיאוס מהשימוש הנאלח בחתימות גדולי תורה, והאמן לי, הם עוד ימצאו מספיק רבנים שיתמכו בהם בפומבי.

רגע, לא אתה זה שתיאר פעם ברוב צבע את המשל על חמורו של הקמצן, שהפחית מיום ליום את מזונותיו עד שמת? זה בדיוק מה שקורה איתכם. אתם כל שבוע מוחקים עוד מישהו מהרשימה, מצמצמים את מעגל הזהות שלכם לאפס, עד ש...? עד שתשארו באמת עם ששה קוראים נאמנים בלבד, שאחד מהם ידוע בראייתו הלקויה.

- עכשיו עצבנת אותי. אין לי טעם להמשיך לשמוע אותך. אין לך גרם של מושג מה זה דעת תורה. כלום. את רחוקה מאוד-מאוד מלהבין מהי השקפה טהורה, פך השמן, תיבת נח במבול. מדהים להווכח בחומרת הסכנה של השבועונים.

- לך לישון, עיתונאי קטן שלי.

פורסם לראשונה בפורום 'בחדרי חרדים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!