יהדות התורה: תהיה מאוחדת?

התפתחויות מפתיעות בימים האחרונים בירושלים. לאחר שנשמעו כל ההצהרות הלוחמניות, וכללי המשחק הוגדרו מחדש בידי הצדדים, הגיע הזמן לשבת ליד השולחן. כולם מבינים שרגע האמת קרב והולך וההחלטות חייבות להתקבל. ויפה שעה אחת קודם.

שתי החזיתות העיקריות איתם מתמודד המועמד מאיר פרוש בדרך לכיכר ספרא מגיעות דווקא מתוך הציבור החרדי. בשתי החזיתות ההסכמים כבר נראים באופק, ובקרב הלוחמים הגדולים אפשר לשמוע אי אלו קולות מרוככים, מפויסים, רגועים יותר. ההבנה שאי-אפשר לתת לציבור לחזור לימי תשמ"ט הארורים מביאה את נציגי הציבור, בסופו של יום, לעמדות גמישות יותר.

החזית הליטאית: מה לא נכתב על פרשיית ביתר? טובי הפובליציסטים הליטאיים התגייסו בחודשים האחרונים להסביר את גודל העוול שנגרם להם בביתר. נהרות של דיו נשפכו במטרה להשחיר את פני מאיר פרוש, כמי שאינו קשוב להוראות גדולי הדור.

אתמול (א') חשף 'הקול החרדי' פגישה שנערכה בין יצחק פינדרוס, מי שמיועד לתפקיד ממלא-מקום ראש עיריית ירושלים, באם ייבחר מאיר פרוש לראשות (בפגישה השתתף גם ח"כ אורי מקלב שידיו רב לו בכל המהלכים, והכל בהצנע לכת). חשיבותה של הפגישה אינה בתוכנה, אלא בקיומה. השניים נמצאים בנתק מוחלט מאז פרשיית ביתר. גם בישיבות המטה של 'יהדות התורה' שחייבה את נוכחתם לא הוחלפו ברכות שלום בין הצדדים, והנתק נראה כבלתי ניתן לאיחוי.

מאחורי הפגישה אתמול עומד אברך המתגורר בביתר עילית. שמו יצחק רביץ, בנו של ח"כ אברהם רביץ. בלי לפקפק בכוונותיו הטובות של ר' יצחק להרבות שלום בעולם, ולגרום לפגישת הפיוס להתקיים, מתחבא כאן אינטרס סמוי של 'דגל התורה'.

לאחר ההפסד הצורב בביתר, נתן ראש העיר הנוכחי, מאיר רובינשטיין, במין נדיבות של מנצחים, את סגנות ראש העיר ליצחק פינדרוס. לאחר שהאחרון עבר להתגורר בירושלים, עקב הבחירות, הפסידה 'דגל התורה' את הסגנות. הבא אחרי פינדרוס ברשימת 'דגל התורה' בביתר היה לא אחר מאשר מיודענו יצחק רביץ, שציפה לקבל את תפקיד הסגנות.

אך לרובינשטיין היו תוכניות אחרות. פטרונו הפוליטי, מאיר פרוש, הורה לו להקפיא בינתיים את מינויו של רביץ. "מי שלא תומך בי לראשות העיר, לא יקבל את הסגנות", אמר. רביץ, שהנוסחה לא מצאה חן בעיניו בלשון המעטה, הזדרז לפשר בין הצדדים, והביא לפגישה שהתקיימה ברחוב שרי ישראל 6 (ביתו של פרוש). בפגישה, שכותרתה הייתה 'הפשרת קרח', דובר - איך לא - על מינויו של רביץ לסגנות המועצה בביתר.

הפגישה הייתה חיובית ונראה שהצדדים עלו על דרך המשא ומתן.

למי שלא מסתפק במגעים ברמת העסקנים, גם בבית ברחוב חנן נשמעים קולות פיוס. אמש (א) הגיעו נציגי משלחת של גור, בראשות הגר"ד לנדא, משגיח ישיבת גור בקרית הרצוג, שצברו בימים האחרונים קילומטרז' גבוה במסעם לבתי גדולי ישראל, על מנת להבהיר את העוול שנעשה להם ב'חינוך העצמאי'. המשלחת הסבירה את השתלשלות העניינים לגרי"ש ונענו שהכל נכון, אבל מכיוון שיהיה זה חילול ה' להצביע למועמד חילוני, אי-אפשר שלא לתמוך במועמד שומר תורה ומצוות. לפני מספר ימים הורה בזה הלשון גם לחברי הכנסת של דגל התורה.

אי-אפשר להגיד שנוצרה אהבה גדולה, אבל גם ברחוב חנן משלימים עם המצב. או כמו שאומר לנו היום אחד מנאמני ביתו של הגרי"ש: "אם לא מאהבת מרדכי, לכל הפחות משנאת המן". כלומר לא מאהבה גדולה לפרוש, כמו הפחד מברקת.

אחדות חסידית

החזית הבאה, קשה פי כמה וכמה. חסידות גור.

הח"כ שמייצג אותה לא מבין מאיפה זה בא לו. מגיע לו מאיר פרוש, שלא ברור את מי הוא מייצג, ו"עושה לו בית ספר". הוא, שמייצג את החסידות הגדולה באגודת ישראל, הוא שעשה תרגילים מפולפלים בוועדת הכספים, סופג תעלולים פוליטיים שמעמידים אותו באור מגוחך.

בתחילת המערכה, היה נראה שאין סליחה ואין מחילה וכי הפעם הולכים עד הסוף. חסידות גור לא תצביע למאיר פרוש. בפני כל במה שנקרתה הוצג המסר הבלתי מתפשר, הלוחמני, והחד משמעי: "שמים פתק לבן". אפילו דובר על מסמך הבנות עם ברקת.

לבעיה הכאובה נכנסו כל המי ומי בעסקונה החרדית. חלק ניסו לפשר, וחלק אחר ניסה ללבות את האש. במוצאי-שבת הוצאה משימת התיווך מידי העסקנים ועברה לטיפולו המסור של האדמו"ר מבעלזא. האדמו"ר שכאב המחלוקת בערה כאש בעצמותיו, החליט לנסות לתווך בין הצדדים.

בשעת לילה מאוחרת נקראו מנחם פרוש ובנו מאיר לבית האדמו"ר מבעלזא, שדיבר על ליבם למצוא נוסחה שתוביל לפשרה בנושא ה'חינוך העצמאי'. הפגישה נמשכה עד שעות הלילה הקטנות, מה שמוכיח את המשקל הרב שמייחס הרבי לפשרה ושלום בציבור החרדי.

גורמים הקרובים למשא ומתן בין הצדדים אומרים ל'בחדרי חרדים': "בסופו של דבר, תימצא הנוסחה לפשרה. אם יהיה רצון טוב משתי הצדדים יהיה אפשר להכריז על סיום הסאגה עד סוף השבוע".

ממטה פרוש נמסר בתגובה:"אנחנו נהפוך כל אבן, במאמצים להגיע אל השלום. השלום בתוך המגזר עומד בראש מעיננו, ואנחנו בטוחים שבסופו של יום יוכיח הציבור החרדי אחדות, ובעזרת ה' ננצח את הבחירות".

פרשנות: הלקחים מתשמ"ט לא הופקו

"חוב קדוש, דעת תורה, על ימין שהוא שמאל, ככל אשר יורוך, עיקרי הדת, קריאה קדושה..." אלו המינוחים והסגנונות בהם השתמשו ביהדות החרדית, ובפרט בעיתונות החרדית, מזה שנות דור בכל מערכות הבחירות, הארצית והמקומית.

מה לא עשו לנו כדי שנלך ונקיים את המצווה רבה של "לשמוע בקול דברי חכמים... שהרבה גופי תורה תלויים בה...". בעבר הבטיחו לנו בתקיעת כף "בני חיי ומזוני", קמיעות, ברכות והפחדות, במטרה לעודד ולהתריע מבעוד מועד על הסכנה הצפויה ליהדות החרדית בהימנעות, חלילה וחס, מקיום המצווה בקלפי, ובמקביל להטיל את כובד האחריות למי שעושה שבת לעצמו וקודח בספינה המאיימת להטביע את כולנו...

האווירה בתשס"ט אמנם לוהטת כמעט כמו בתשמ"ט, ימי הפילוג הגדול, אך האינטרסים יכתיבו תוצאה אחרת. הן לפרוש והן לליצמן יש כאן מה להפסיד. עבור גור, ניצחון של פרוש יהווה מכה קשה, אך גם הפסד יסמן אותם לאורך כל הקדנציה כמי שאחראים להעלאת מועמד חילוני. כל חילול שבת ידבק בהם, כל עיכוב תקציבי, יגרום להפניית אצבע מאשימה כלפיהם. גם מבחינתו של פרוש, ניצחון ללא תמיכת גור יהיה מתוק מדבש, אך אין לו את הפריבילגיה לקחת את הסיכון.

לשני הצדדים, אם כן, יש אינטרס לא לקרוע את החבל. ההיגיון אומר שתימצא הדרך לפשרה. בקונסטלציה של התלכדות כלל-חרדית, לפרוש יש סיכויים לא רעים לנצח. אין רע בלא טוב, ואפילו המהלך האחרון של גור, הקנה לו נקודות זכות בציבור הליטאי. אם אכן גור תתמוך בפרוש לבסוף, וגאידמק יצליח לגרד כמה אחוזים ולגרוע מקולותיו של ברקת, יש לפרוש סיכוי טוב לנצח.

גם זקני צפת (אפרופו צפת, רבים לא מודעים למערכת הבחירות הסוערת בעיר הגלילית והשקטה לרוב, בימים אלו) לא זוכרים מערכת בחירות כה מרכזית וחשובה, בה עומדים כשבועיים לפני פתיחת הקלפיות, ושום דבר עדיין לא ברור.

העיתונות החרדית (היומית לפחות) מתעקשת לדווח שוב על תהפוכות הסקרים בין אובאמה ומקיין, התזוזות בשער הדולר והבורסות העולמיות, מזג האוויר. הכל. חוץ מעל הדבר האמיתי - הבחירות לעיריית ירושלים.

ליל סגירת הרשימות הוגדר תמיד כדד-ליין האחרון. מערכת הבחירות הנוכחית חידשה לנו "רגע אחרון נוסף". למדנו שגם אחרי סגירת הרשימות, שום דבר לא סגור וכנראה שעד לספירת קולות החיילים, לא נדע מה קורה בבירה, מי הולך עם מי, מי נגד מי, ומי מעדיף את מי למעלה או למטה.

על זה אין עוררין. האמוציות המלוות את מערכת הבחירות הנוכחית הינן באוקטאבות גבוהות מתמיד. אחרים ידמו זאת לבחירות תשמ"ט, שרבים כבר הספיקו או השתדלו לשכוח. ולמרות שדילים תמיד היו, הרי שהם קיבלו מימד חדש בימינו; ערים נמכרות תמורת ערים, ודילים חוצי סיעות וחצרות בבחינת "תן לי את ראשות עיר פלונית, תמורת נציגות עיירה פלמונית..." הפכו למטבע עובר לסוחר, בצורה שלא זכורה לנו עד היום.

מבלי להתייחס ישירות למועמד זה או אחר, דומה שגם בחלומות השחורים ביותר לא חשבו פעם שמועמדותו של ראש עיר חרדי, אהוד ומוערך במשך שנים ארוכות, תהיה מוטלת בספק, תוך איתותים ברורים על קרע עמוק ואמיתי ביהדות החרדית. עוצמתו של הציבור החרדי נמדדה תמיד בהפגנת כוחות בבחירות. תמיד ידענו להילחץ ולעמוד יחד, גם עם עד סגירת הרשימות ידעו משברים ואיומים, בדרך המובטחת לקלפי ובמסרים אחידים, לפחות בשני העשורים האחרונים.

אולי זו עילה מתאימה לחשבון נפש. אין ספק שזה אומר משהו על אופי ההתארגנות החרדית, הפוליטית בעיקר, ומי שראה עד היום את הציבור החרדי, כהומוגני ומרוכז, עם צבע אחד שולט בכיפה, מקבל כיום את הציבוריות החרדית משוסעת ומפולגת, סיעתית ואינטרסנטית, שההגדרה "הציבור החרדי", לצערנו, אינה תואמת את מהלכיה כציבור אחד ומאוחד. זה לא הציבור אותו הכרנו בעבר. ואת חדוות העשייה המאוחדת מאז האיחוד קשה לשכפל כיום וחבל. חבל מאוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!