"היום המאושר בחיי הפך ליום השחור בחיי"

כואב ועצוב הסתובב אתמול צחיאל ועקנין על כסא הגלגלים בבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים ובמקום לשמוח לשמוח על הולדת בנו הוא בוכה על אימו שנהרגה בתאונת דרכים שעה קודם לכן.

• אסון בירושלים: הסבתא נהרגה בדרך ללידת הנכד

זה אמור היה להיות יום של שמחה גדולה. למשפחת ועקנין יש כבר שני ילדים קטנים ועתה הם ציפו לתינוק נוסף שימלא את הבית בשכונת רמות בירושלים באושר. האישה, מיטל, בהריון מתקדם ואמורה ללדת בכל יום. אתמול בחמש בבוקר החלה מיטל ועקנין לחוש בצירי לידה. הבעל, צחיאל, בן ‭,27‬ התלבט אם להזעיק אמבולנס שיבהיל אותה לבית החולים "שערי צדק" או למהר אל בית החולים במכונית המשפחה.

"חשבתי להזעיק אמבולנס אבל אשתי מיטל מפחדת מאמבולנסים ולכן החלטנו לנסוע ברכב הפרטי שלנו‭,"‬ הוא משחזר בשיחה עם 'מעריב', תוך שהוא בוכה, את נסיבות האסון. "אמא שלי, שמחה, רצתה לנהוג אבל התעקשתי לנהוג בעצמי‭."‬

כשהגיעה ההונדה המשפחתית לכביש יגאל ידין הגיחה מן הצומת מכונית סובארו נהוגה בידי צעיר בן 19 ממחנה הפליטים שועפאט במזרח ירושלים. נהג הסובארו לא נתן זכות קדימה, כמתבקש בחוק, והתנגש בעוצמה במכונית של משפחת ועקנין. כתוצאה מההתנגשות נפצעה אנושות האם שמחה, בת ‭.49‬

אמבולנסים שהוזעקו למקום פינו את המשפחה ואת הנהג הפוגע לבית החולים "הדסה‭,"‬ שם נאקו הרופאים על חייה של האם אולם נאלצו לבסוף לקבוע את מותה. במקביל הובהלה האם מיטל לחדר היולדות והביאה לעולם בן זכר. מן החקירה התברר כי הנהג הפוגע הוא נהג חדש, בעל הרשעה תעבורתית אחת.

"בחמש בבוקר אשתי העירה אותי ואמרה לי שיש לה צירי לידה‭,"‬ מספר צחיאל, הסובל משבר בידו. "התארגנו לנסיעה לבית החולים ומכיוון שאמא שלי היא אחות במקצועה וליוותה אותנו במהלך כל ההריון, רצינו שהיא תלווה אותנו גם בלידה ולכן היא הצטרפה לנסיעה. ירדנו בכביש רמות ובאמצע הדרך אמא שלי פתאום צעקה: 'צחי, יש פה מכונית, יש פה מכונית‭.'‬ פתאום הרגשתי את הרכב פוגע בי.

"אחרי שנעצרנו‭,"‬ ממשיך צחיאל, "אמא שלי אמרה: 'תוציא מהר את אשתך מהאוטו‭.'‬ הסתכלתי על אמא שלי וכל הפנים שלה היו אפורות. נבהלתי נורא. אמא שלי ישבה לידי ואשתי מאחורה. צחוק הגורל הוא שדווקא אמא שלי היתה היחידה שחג־רה חגורת בטיחות. אשתי בהריון ולא היתה יכולה לחגור ואני בכלל שכחתי בגלל ההתרגשות שלפני הלידה. יצאתי מהאוטו וניסיתי להוציא את שתיהן מהרכב אבל לא הצלחתי כי הדלתות היו עקומות. בסוף הוצאנו את אמא שלי מהחלון והנחנו אותה על הכביש. עובר אורח עזר לשבור את הדלת והוצאנו גם את אשתי, שכבר היתה בשלבי לידה‭." ‬

בתוך כל הכאב וההלם הביט צחיאל סביב ועולמו חשך עליו. "מהרכב השני יצא הנהג הפוגע‭,"‬ הוא ממשיך. "צעקתי לעברו: 'מה עשית? מה עשית‭.'?‬ הוא רק מלמל כמה מילים לא ברורות. זה נראה לי כאילו הוא שיכור. ניסיתי לדבר אל אמא שלי אבל היא בקושי הצליחה לפתוח את העיניים‭."‬

ההמשך היה בתוך אמבולנס מיילל שדהר אל בית החולים, כדי לנסות ולהציל את חייה של הסבתא המיועדת. "נסענו לבית החולים 'הדסה עין כרם‭.'‬ את אמא שלחו לחדר ניתוח ואת אשתי יילדו בחדר הטראומה‭,"‬ מספר צחיאל. "הייתי איתה בכל הלידה ומיד אחריה רצתי לחדר הניתוח, לנסות לברר מה קורה עם אמא שלי. ידעתי שנקרע לה עורק ראשי בלב. בסופו של דבר יצאו שני רופאים ובישרו לי שהיא נפטרה‭."‬

צחיאל מתקשה לעכל את העובדה שאמו האהובה כבר לא בין החיים, שהיא לא תלטף יותר את נכדיה ותסייע לטפל בהם. שבנו התינוק הטרי כבר לא יזכה להכיר את הסבתא שמחה.

"אני בן־אדם רגיש אבל היום קשה לי להתרגש ולשמוח מהולדת הבן שלי‭,"‬ הוא מודה בשיחה ל'מעריב'. "אני מרוקן מרגש ובוכה על אמא שלי. היא היתה אישה מיוחדת, אחות רחמניה שעזרה לכולם. זהב טהור. אני מתקשה לעכל את העובדה שהיום, שצריך היה להיות המאושר בחיי, הפך ליום השחור בחיי ובחייהם של אנשים אחרים‭."‬

רעייתו מיטל עדיין מתאוששת מהלידה, אינה מודעת לגודל האסון. "עדיין לא סיפרתי לאשתי שאמא נפטרה‭,"‬ הוא אומר. "היא יודעת שאמא נפצעה ונמצאת במצב קשה אבל אני לא רוצה להטריד אותה עכשיו בבשורה כל־כך קשה. היא בטיפול נמרץ ואני מעדיף לחכות עד שתתאושש ואז אבשר לה את הבשורה המרה‭."‬

צחיאל ועקנין כבר חושב כיצד ינציח את זכרה של אמו האהובה. "אני לא יודע אם אקרא לבני על שמה של אמא‭,"‬ הוא ממרר בבכי. "אני צריך לשאול את אשתי. עוד כמה שניות של סבלנות מצד הנהג הפוגע היו חוסכות את האסון הזה. אני פשוט מתקשה לעכל את מה שקרה לי. זה הגורל: אמא שלי רצתה לנהוג אבל התעקשתי לנהוג בעצמי. עכשיו אני חושב שאם לא הייתי מתעקש, היא היתה נשארת בחיים ואני הייתי מת‭." ‬

קישורים:
מקור: מעריב

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!