"חייבים לחזור 30 שנה אחורה"

בכינוסים מיוחדים שהתקיימו בשבועות האחרונים בריכוזי חסידות גור ברחבי הארץ, נשא הרב יצחק מאיר טאומן, שליחו של האדמו"ר מגור, דברים בפני האברכים אודות המצב הכלכלי הקשה והשלכותיו על הפרט ועל מוסדות התורה.

הרב טאומן, שהינו החוזר המיתולוגי על שיחות הקודש של אדמו"רי גור עוד מימי ה'לב שמחה', הוא איש אמונם של אדמו"רי גור ומכהן כמשגיח רוחני בישיבת שפת אמת בירושלים. הרב טאומן נשלח על-ידי האדמו"ר מגור לעורר ולזעוק בקרב ציבור החסידים על הצורך בשינוי בחשיבה ובדפוסי החיים, עקב המצב הכלכלי הקשה בעולם.

בדבריו עמד על שתי נקודות: הצורך הדחוף "לחזור עשרים שלושים שנה אחורה ברמת החיים", כדבריו, בכדי שתהיה האפשרות להמשיך להתקיים במצב הנוכחי, ועל הצורך הדחוף של כלל ציבור החסידים להתגייס ולסייע, ככל יכולתם, לגוף העל של מוסדות התורה של גור - "איחוד מוסדות גור".

לידי אתר 'בחדרי חרדים' הגיעה קלטת של אחת משיחותיו הסגורות בפני האברכים, שתוכנה מתפרסם כאן לראשונה. להלן ציטוטים נרחבים מהדברים שנאמרו באותם כינוסים:

"להציל את איחוד מוסדות גור מקריסה"

ברשות מרנן ורבנן. תלמידי חכמים, עסקנים וקהל קדוש.

רבותי, המצב הקשה של המוסדות, הישיבות והכוללים בכלל, וארגון העל והבריח התיכון של מוסדותינו "איחוד מוסדות גור" בפרט, נמצאים במצוקה נוראה. התכנסנו כאן יחד הערב, בכדי להביא לקהלינו הסברה בנושא. חייבים להביא לציבור הסברה. הציבור לא יכול להרשות לעצמו רק לשמוע וללכת הלאה. רק להפנים את הדברים עד עמקי הנפש.

ההוצאות והעלויות של המוסדות הם בשקלים וההכנסות ברובן הם בדולרים. הפער העצום בין הדולר הנשחק לשקל, הביא את ה"איחוד" ואת המוסדות אל סף התמוטטות חלילה. בנוסף לכך, חלק מהגבירים העולמיים נקלעו עקב המצב הכלכלי בעולם והתמוטטות הבנקים והבורסות לקשיי נזילות קשים. לפחות לעת עתה נעצרו חלק מהתחייבויות של גבירים, שגם כך הם היו בדולרים. כך שהמצב קשה בכפל כפליים.

האיחוד הוא הגוף המרכזי שדואג לילדנו ולבני משפחותינו המורחבות. למעלה מאלפיים אברכים כ"י מילדנו, לאחר נישואיהם, לומדים כיום בכוללים, ומדי חודש מכניס האיחוד ישירות לחשבונות הבנק שלהם 550 ₪ לחודש. בכדי לסייע בעדם בהוצאות המחיה בשנים הראשונות.

המצוקה נוראה. לאברכים רבים אין לקראת סוף החודש כסף לשקית חלב ולקופסת גבינה.
ודבר זה לא נותן מנוח בקודש פנימה יומם ולילה.

גם הישיבות הקטנות והגדולות, נתמכות על ידי האיחוד מדי חודש בחודשו עבור מזון בסיסי, בעלות של כמה מאות שקלים לכל בחור. גם התמיכה על כל בחור בישיבות מגיעה לכ-550 ₪ מדי חודש לכל בחור. ומדובר באלפי בחורים כ"י.

היוקר מאמיר בצורה לא רגילה. אותה קופסת גבינה שעלתה לפני שנה 4.2 ₪ עולה היום 6.3 ש"ח. הלחם התייקר. הירקות התייקרו. מוצרי יסוד התייקרו בעשרות אחוזים. ועד כה האיחוד ספג את כל ההוצאות הללו מול הדולר הנשחק והמשיך לתמוך בישיבות ובאברכים.

האיחוד מחזיק את מוסדות התורה שלנו, מפעלי חסד גדולים. את ארגוני תלמודו בידו וגירסא דינקותא, ועוד.

המצב קשה מנשוא. רבותנו עמלו וטרחו להקים את האיחוד ואת המוסדות. בואו חשבון.
הבה נעשה חשבון נפש אמיתי. יחשוב כל אחד למעשה. מה הוא יכול לעשות ולסייע. כמו שהיה הלב שמחה זי"ע אומר "חסידים ואנשי מעשה" שעושים למעשה.

הנקודה המרכזית שנדרשת מעימנו, עשירים כעניים, בעלי יכולת גבוהה ונמוכה, מבוגרים וצעירים, היא לחוש קשר אישי והכרה ואהבה לאיחוד. יעשה כל אחד חשבון אישי כמה אלפי שקלים משלם האיחוד מדי חודש בחודשו עבור ילדיו הנשואים והלומדים עדיין בישיבות. כל אברך ובחור כפול 550 שקלים. מדובר באלפי שקלים לחודש ובעשרות אלפי שקלים לשנה.

כשהדוד מאמריקה מביא מתנה, אומרים לו תודה. אבל לאבא ואמא שדואגים לכל הצרכים במסירות נפש ובטורח רב, לא חושבים לפעמים שצריך להודות. זה מתקבל כטבעי ומובן מאיליו. האיחוד דואג במסירות כאב וכאם והתרגלנו לזה. אנו לא חשים במה מדובר כאן.

עיקר נקודת ההתכנסות כאן היא חשבון נפש אמיתי: כמה עזרה אישית יש לכל הורה מהאיחוד. גם בעלי פרנסה שמתוכנו אינם מסוגלים לתמוך בכל ילד נשוי ובכל בן שלהם בישיבה ב-550 שקל לחודש. למרות רצונם והשתדלותם לתת ולתמוך בילדיהם הנשואים כמידת יכולתם. הביטו ימין ושמאל על אחיכם וגיסכם, כמה הם וילדיהם מקבלים בסיכום מהאיחוד מדי שנה. באיזה סכומים מסתכמים התמיכות של האיחוד בבני משפחותינו הקרובים.

כאשר נעשה חשבון זה נקבל הערכה ואהבה לאיחוד, נדע להאריך את "איחוד מוסדות גור" והיקף תמיכותיו באחינו ובשרנו.

האיחוד הוא עמוד הצלה של דורנו בתורה ובחסד, בנשיאות מרן אדמור שליט"א, שעמל למען האיחוד יום ולילה 24 שעות ביממה, ללא שום גבולות של מדינות ושעות, למען ישמר החינוך הטהור והקדוש של מוסדותינו וילדנו ברוח ישראל סבא. כדי שאברך מיד אחרי נישואיו, שתיל רך, לא יאלץ עקב המצב הכלכלי לצאת לרחוב להביא טרף לביתו. בכדי שהעניות בישיבות לא תעביר את הבחורים על דעת קונם, כפי שאירע לפני יובל שנים בעת המצוקה הכלכלית בארץ.

מלבד ההשתדלות של כל אחד לתת כפי יכולתו ולהשתדל לעבור לשקלים ולא בדולרים, עלינו לעשות מאמץ ולהשפיע על ידידים ומכרים בני משפחה ואנשי עסקים נדיבים ואוהבי תורה ומוקירי חסידות גור, לתמוך במוסדות התורה של האיחוד. ודברים היוצאים מן הלב יכנסו ללב. אם נכיר בכך שהאיחוד הוא עצם מעצמנו ובשר מבשרנו הרי שנפעל בכל יכולתנו לסייע לדבר הזה לעשות ולהפעיל למען האיחוד.

בכלל עלינו לחזק את עניין העסקנות לשם שמיים "איש רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", בשטיבלך להיות נושא בעול עם חביריו, ולהכניס רוח של עשיה והקרבה למען האיחוד. הלב שמחה היה אומר כשעוזרים לשני הן בגשמיות והן ברוחניות, זה עזרה הכי גדולה לעצמך.

חובה עלינו לעזור. לא לפרוש מן הציבור. חינכו אותנו לעסקנות לשם שמיים.

יושבים כאן טובי אברכינו. לפחות חמישה אחוז מתוכם יש להם את הכישרונות להיות עסקנים לשם שמיים בכל התחומים. בחסד ובתורה. וזה לא נקרא לתת, רק לקבל. כאימרה הידועה "ויקחו לי תרומה". עלינו להיות מוכנים להשקיע למוסדות ולאיחוד. לציבור לחברים. להיות נושא בעול עם חביריו.

וגם אלו שאינם מסוגלים לכך, שלפחות יעריכו את האיחוד וגודל פעולותיו להחזקת התורה בדורנו, נגיד מילה טובה ונעודד את תומכי התורה הנדיבים שתורמים למוסדות ולאיחוד כאשר הם מגיעים לארץ. נחוש שהם תורמים לנו ולאחינו בשרנו ונעודד אותם ונעריך אותם. זה יכול לפעול גדולות ונצורות בליבותיהם של הנדיבים בראותם את הערכה שרוחשים להם. איננו יכולים לחוש מנותקים מכל הענין הזה.

עלינו לכבד ולעודד להוקיר ולהעריך את העסקנים, מנהלי הישיבות והת"תים, מנהלי הכוללים ועסקני האיחוד, שנוסעים מעיר לעיר וממדינה למדינה במסירות נפש למען המוסדות ולמען האיחוד. בפרט ראשי האיחוד וחברי הנהלת האיחוד.

האיחוד עושה מה שבידו להקל על המוסדות ועל האברכים. כמה שנעריך את האיחוד ככה יהיו יותר תרומות ויגדל הסיוע ללומדי התורה.

אדמו"ר שליט"א מבקש שמי שיכול שיפעל ויעשה, ומי שלא יכול שלפחות יעודד ויעריך את העסקנים. הוא עורר בעבר שיצאו לבקר במוסדות. לו נצא לביקור במוסדות נבין במה מדובר. נטפס בקומות הישיבות עוד קומה ועוד קומה ונדע במה תומכים. באיזה היקף עצום של תורה.

למה לפני שנות דור שמחו כל אנ"ש בכל בניין ישיבה חדש שהוקמה. ישיבת אמרי אמת וישיבת חידושי הרי"מ. אנ"ש תרמו בשמחה מעמל יומם ומפת לחמם להקמת מוסדות התורה. קיבלו בזרועות פתוחות את עסקני המוסדות. למה היום לא רואים את האהבה וההתקשרות הזאת?

לא נוכל להיוותר מנותקים ואדישים לנעשה. זה המקדשי מעט שלנו. אם רוצים שהמוסדות ימשיכו להתקיים, זה יהיה רק על-ידי שנעריך ונכבד כל תורם וכל עסקן. נדבר טוב ונראה טוב. מתוך אחדות למען מטרה זו נוכל להמשיך להתקיים.

"לרדת ברמת החיים"

עניין נוסף שלשמו התכנסנו היום הוא להסברה אודות המצב הכלכלי הקשה. אנו חייבים ללמוד לשוב ולהסתפק במועט. לשמור על כל שקל בכפל כפליים. גם האיחוד עושה עכשיו צמצומים בכל התחומים ובכל המשרדים. עלינו לחזור אחורה ברמת החיים עשרים ושלושים שנה.

חיבים להתרגל לשמור על כל שקל. להסביר זאת לצעירים. לא לבזבז אפילו שקל למותרות. להבין כמה עובדים אנשים אבות ואמהות על כל שקל. נשים שטורחות הרבה במשק ביתן לבשל לכבס וכל שאר ענייני הבית, מחפשות לצאת גם כמה פעמים בשבוע לעבודות נוספות בכדי לסייע למחיית המשפחה ולפרנסת הבית.

וכמה הן מקבלות? 18-25 שקל לשעה. בכדי שיהיה עוד אלף שקל לחודש לתשלום המכולת. אברכינו בחורנו וילדנו אינם יכולים להישאר מנותקים מהיגיעה הגדולה הזו על כל שקל.

חשמל שדולק חינם זה בל תשחית. מזגנים שדולקים בחינם על אחת כמה וכמה. כשם שלא יעלה על הדעת לאפשר לילד לגזור ולהשחית שטר של 20 שקל להנאתו, כך לא יעלה על הדעת להשחית שעות חשמל שמצטרפים לסכומי כסף גדולים. חייבים להקפיד שלא להשחית ולזרוק אוכל בקלות דעת. עלינו לחזור אחורה לרמת החיים של לפני שנות דור.

אין הכוונה להנהיג משטר קמצנות בבתים. האמרי אמת היה אומר שאין מדה רעה כקמצנות הגורמת להרבה מידות רעות. הלב שמחה שהיה הגדול במידת הנתינה לפרט ולכלל נתן וחילק בלי גבול ומידה, למרות זאת היה חוסך בכל קניה ןבכל הוצאה. בכל חשמל מיותר. כשהיתה נזילה קלה בביתו מהברז, שם דלי מים למשך הלילה שיתמלא עד שיבוא בבוקר האינסטלטור לתקן זאת. והשתמש אחר כך במים הנקיים הללו.

בעני ראיתי באחת השנים שהלב שמחה התפלל לאחר קבלת הקהל ב"שלום שטוב" מעריב עם מניין מצומצם. ולפתע לאחר ברכת המעריב ערבים הוא קם ממקומו ונכנס חזרה ל"קבינט" לכבות את החשמל שנותר דלוק ושב למקומו לתפילת אהבה רבה. היום אנשים בני 20 מתעצלים לקום לכבות חשמל שנותר דולק.

אדמו"ר שליט"א מספר שה'בית ישראל' נכנס לבית המדרש בליל יום הכיפורים בשעות הקטנות של הלילה וישבו כמה יהודים יחידים ולמדו שם, והבית ישראל שאל למה לא הכינו שעון שבת. לשם מה כל כך הרבה תאורה מיותרת? הההפך ממה שקורה היום בישיבות, שדולקת תאורה כל השבת ללא חשבון. זה חינוך לא טוב לילדנו. זה מחנך לא להעריך כסף. ילדנו לא יסתדרו ככה בחיים. מה שצריך צריך. אבל לא לבזבז מותרות. לא נברשות ולא מה שלא חייבים.

רבותי. למה לא נגדור עצמנו מהפלאפונים? יכולים לחיות בלי זה. למרות שזה קשה אחרי שהתרגלנו לכך. נגמל מכך ונחסוך עוד 200 שקל לחודש. נשוב אחורה ונסתדר כמו שהסתדרו לפני שנות דור ללא הפלאפון. מלבד מה שמתפרסם היום על נזקיו הבריאותיים.

התרגלנו לרמת חיים גבוהה וחייבים לרדת ממנה. אין ברירה. חייבים לחזור אחורה. לקנות ביגוד פשוט. לא את החלטל' היקר ביותר ואת הכובע היפה ביותר. נרד לחיי פשטות. נחזור אחורה. אין ברירה. מוטב שנעשה זאת רגע אחד קודם.

בידנו לעשות ולהנהיג זאת בבתינו בדרכי נועם. דברי חכמים בנחת נשמעים. רק בדרכי נועם. בכוח נשיג רק מטרה הפוכה. דורנו לא מקבל דרישות רק בנחת. נהיה חכמים הרואים את הנולד ונעשה זאת היום טרם יהיה מאוחר.

הבית ישראל סיפר בשם הרר"ב מפשיסחא שסיפר על עצמו שראה פעם בדאנציג יהודי עני מרוד הולך יחף המרים בשמחה חתיכת ניר שמצא בצידי הדרך ומגלגל את זה עם מעט עלי טאבק שהיו לו לעשן. שאל אותו למה לך העישון. והשיב לו אין לי לאכול, לפחות אעשן מעט ואשיב את נפשי. והנה בצד שני של הרחוב יהודי עשיר, המעשן במקטורת של זהב בכדי להקל על עצמו את עיכול ארוחתו הדשנה שאכל קודם לכן. אמר הרר"ב: אם העשיר היה עוזר לעני לא היו צריכים שניהם לעשן... אמרה עמוקה מאוד.

יהודי נכנס לאדמו"ר שליט"א ואמר שחושב לצאת עם משפחתו לשוויץ. שאל אותו אד"ש יש לך כסף? השיב כן. ולילדיך יש? השיב בחיוב ולא נרמז. שאל אותו אד"ש: ולאיחוד יש כסף???

אד"ש אומר: נכנסים אלי מאות אברכים ומשפחות שמתייסרים בייסורי מחיה בסיסיים מדי חודש בחודשו. אין להם כסף לעשות שבת. לאלפים אין כסף להשיא ילדיהם, אין להם כסף לשום הוצאה חריגה. אם לא נעשה שינוי גדול להסתפקות במועט, לקזז בהוצאות ולהחשיב כל שקל, לא נוכל להמשיך כך. אם אין קמח אין תורה. ללא שינוי וירידה ברמת החיים לא נוכל להמשיך לגדל את ילדנו על התורה ועל העבודה.

עלינו להסביר זאת לילדנו ולמשפחותינו. חייבים שינוי דרסטי בהרגלי החיים של השנים האחרונות. יעזור ה' שנפנים את הדברים ושזכה לקמח ולתורה ולנחת מילדינו וכל טוב.

ערבי תה למען ה"איחוד"

כהמשך לכינוסים אלו, מתקיימים בימים אלו בחסידות גור 'ערבי תה', אותם ממנים אברכים נדיבי לב על חשבונם. בערבים אלה מעוררים שוב למען החזקת התורה על ידי התמיכה באיחוד המוסדות השרוי במצב קשה מנשוא.

כל משתתף מקבל מעטפה ובה דו"ח מלא על כל התמיכות שקיבלו בני משפחתו מצד אביו וחמיו בשנה החולפת על ידי איחוד מוסדות גור. דו"ח זה הוכן בתוכנה מיוחדת, ומסתבר שהוא פועל את פעולתו. אברכים גילו כי משפחתם הקרובה נתמכת מדי שנה בעשרות אלפי שקלים על-ידי איחוד המוסדות.

בערבים אלו נקראים האברכים להמיר את תרומותיהם לשקלים ולהשתדל להגדיל את התרומות כמיטב יכולתם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!