צרחת האומלל

במקום בו אני עומד לפניכם, אזרחי ישראל, ללמד קטגוריה על גרפיקאיות חסרות מצפון - אינני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, שש מאות אלף קטגורים. אך אין הם יכולים לקום על רגליהם לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא המערכת ולזעוק כלפי היושבות שם - אני מאשים.

מפני שרגליהם שקועות עד ברכיים בהררי גליונות נייר כרומו, בין תיבת הדואר למפתן ביתם. נשטפים הם ביערות מלל וסבליהם פזורים על פני העיתונות לאורכה ולרוחבה. לבם זועק, אך קולם לא יישמע.

אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא.

אני מאשים את כל אותן נשים נואשות, שעניות המנַולת הביאתן למכור את נשמתן לשטן, וליטול חלק בפשע הנורא של הטפשת הציבור כולו והמאסתו בעיני עצמו. אני מאשים כל אחת מהן בכל ההשלכות הנוראות, המיידיות והעתידיות, של פסטיבל הצדקה הקולני שנערך בשנים האחרונות באין מפריע.

אני רואה בכל אחת מהן, שהביאה עמה את יצירתיותה וכישוריה, העמידתן לשירות הטירוף והוסיפה שמן למדורת השבט, אשמה ישירה ואחראית לאינפלציה המסחררת המשגעת אותנו בכל עת מצוא; למחול סיפורי הבלהות והמופתים המולעטים לעינינו מרצפת הרחוב, משולחן התפילה, מלוח המודעות, מתיבת הדואר, מנספחים לעיתונות, מהתור לקופ"ח, מהשירותים של איצקוביץ, ומאיפה לא.

איני פונה אל העסקנים הנמרצים שתאווֹת שררה וכבוד העבירום על דעתם, שבמוחות יצירתיים בראו חיה משונה זו שככל שתביט בה לא יעלה בידך לקראה בשמה הראוי לה. אלה לעולם לא יבינוני, עסוקים הם עד מעל לראש בהגיית הרעיון הבא. אבל אתן, נשים צעירות ושפויות, מה לכן פה ומי לכן פה?!?! מה ראיתן לשטות זו?

ובכן, אתן, בשעה שעמדתן רכונות על מקלדתכן טרוטות עיניים והנהנתן בהכנעה לכל גחמה של העסקן הנמרץ, הצעתן למתוח מעט את הדמעה כלפי מטה, להאפיל על המקרר הצולע, להטיל צל קודר של נר מרצד על פני הקויטלאך של מרנינו, להגדיל את הגופן המזעזע של "צרחת האומלל" או לצבוע באדום את האותיות, כדי לעורר את הנים החבוי האחרון ששמרנו בנפשנו לדברים חשובים באמת - בשעה זו היתה בידכן האפשרות לקום ולמחות, להצהיר כי אינכן מוכנות להיות חלק מהסאגה הזו.

אבל שתקתן. על אף כל הזוועות שחוויתן בשעת יצירתן, החלטתן בבחירה גמורה להמשיך במעשיכן הנפשעים והטחתן על כולנו את האסון הבא.

אתן האחראיות הישירות לגודש המלל המפוצץ והחסר כל תוכן, המואבס בנו ותורם את חלקו לעילגות הלאומית; להסבתם של גדולי תורה מתפקידם כמורי הוראה ומרביצי תורה לדוגמנים במשרה מלאה; להפיכת מצוה אנושית בסיסית, כלי לליכוד חברתי, לענף כלכלי ויח"צני רדוד. אתן אחראיות לא פחות לחושפנות הטורדנית אל חייהם של נדכאים, דמויות שהצנעה מפלט להן. בשל תחרות מטופשת העמדתן את גלגל ההצלה לחייהם העלובים תלוי במחיר הסכמתן לחשיפה ולהתבזות.

והנה באו ימי החגים, חודש אלול כולו הוקדש אצלנו להערכות נפשית לקראת הסופה החדשה, והיא באה. ובגדול. גם הפעם יש לנו פסקי הלכה תקדימיים, עניים דחוקים טובא, עניי בלוקך קודמים, סיפורי מופת מכלי ראשון, שני ונ"ט בר נ"ט, קויטלאך מהוהים טבולים בדמעות מרן ושאר מרעין ומראין בישין.

גם הפעם מרן הגרמשי"ש משפילץ שליט"א יוצא מגדרו! לראשונה, מהפכה בעולם הצדקה, תפנית, הנה מרן נוטל את העט. והעט, רבויתיי, לא כותב! מרן לא מתייאש, מתנצל, מבקש עט אחר. העסקן הדגול ר' ... שליט"א ממהר לשלוף את עטו. מרן מודה לו. העסקן משיב בנימוס. מרן מהנהן בראשו. העסקן מסמיק. מרן מלטף. העסקן מתעודד. מרן שמח. מרן כותב, כן, כן, כותב רבויתיי, ההתרגשות בשיאה. איי, הלב דומע רבויתיי.

כל לב נצבט, כל מעי חמרמר, הכבד נהפך והברך פקה, ירך נופלת ובטן צבה, אוזן תצל ועין תכהה לנוכח הטרגדיה הנוראה; מרנים מתרגשים ועסקנים רוגשים, קויטלאך נסרקים ומיקרופונים רועשים, והעיר שושן צהלה ונבוכה. די!!! שבענו, הותרנו והקאנו. השיבונו אל הימים השלוים, אל זוג הגבאים החמודים הנוקשים בעדינות על הדלת ומבקשים לדבר רק רגע עם הרב.

מה מחכה לנו בסיבוב הבא!? איזה גימיק יבוא בדמות האומלל התורן? מה דעתכן על ניצול חרדה מפשיטת מכס על חלפן חסידי, שאיבד את אימו בסיבוב מסוכן תוך כדי מנוסה ממרדף משטרתי? אה? אמורנה לי, גם אז תמשיכו להציע את שירותיכן?!

אני מצטרף בחגיגיות אל מסדר היוצאים מגדרם, גובר על בדידותי, נוטל את עטי הקדוש, טובלו בים של דמעות ופונה אליכן, נשות ישראל הצנועות והחסודות, אמרו למשחית הרף. תנו לנו רחמים ורחמונו והסירו מעלינו רק את המות הזה.

ומי יודע, אולי ישובו העסקנים וניחמו, ויחתמו במהרה על הסכם נצירת נשק ובא לציון גואל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!