הם מ פ ח ד י ם

מטען צינור שנתגלה בשבוע שעבר בפתח ביתו של אדם פרטי בשם פרופ' זאב שטרנהל, וההד הציבורי-תקשורתי היזום שבא בעקבותיו, כולל הפגנות התמיכה שהתקיימו השבוע סמוך לביתו שבירושלים, הזכירו לכולנו את הימים היפים של חגיגות השמאל, שזכו בזמנו לכינוי העממי 'פסטיבל רצח רבין'.

כותרות ראשיות בעיתונים, מהדורות מורחבות ברדיו בטלוויזיה, תחרות בין פרשנים מזדקנים, מי מזועזע יותר מהמעשה, החמור, הנתעב, המזעזע, השפל, האיום, הנורא, המפלצתי.

בניגוד לרבין, שם נקבעו חגיגות והילולות של שמחה על ידי גדולי הגורואים מהתקשורת, מעצבי דעת הקהל בישראל, לא חלילה כהזדמנות לעשיית דה לגיטימציה לכל מי שאינו מזוהה עם דעות השמאל, אלא רק כדי לחנך ולהסביר לנוער היקר שלנו, שאין להשוות בין רצח רגיל לרצח ראש ממשלה, וכי נעיצת סכין בגבו של ראש הממשלה היא בעצם נעיצת סכין בליבה של הדמוקרטיה, וכמוה כניסיון להתערב בתוצאות הבחירות ולהפיל ראשי ממשלות ושרים שנבחרו באופן דמוקרטי ע"י הציבור. (כמובן, הדבר מתועב ומסוכן לדמוקרטיה רק אם הוא נעשה באמצעות רצח, ולא למשל אם הוא נעשה באמצעות הגשת כתבי אישום יזומים ומפוברקים נגד אישי ציבור כמו נתניהו, יעקב נאמן, רפול, ריבלין, רמון), כאשר כל חטאם הוא אג'נדה פוליטית לגיטימית.

הסיפור של פרופ' שטרנהל הוא שונה לחלוטין. אין המדובר בנבחר ציבור, אין המדובר אפילו באישיות פוליטית פעילה. המדובר בסך הכל באיש אקדמיה פרטי, המפרסם מעת לעת את דעותיו והשקפותיו הקיצוניות, בעיתונות ובכתבי עת למיניהם.

גם אם נניח שמי שהטמין את מטען הצינור בפתח ביתו, משתייך לחוגי הימין ולא מדובר בסטודנט מתוסכל שבא לנקום על ציון נמוך שקיבל במבחני הסמסטר האחרון, או לחילופין סתם איזה שכן שלא רווה נחת ממזגו הנוח במיוחד של פרופ' שטרנהל; וגם אם נניח ששטרנהל אכן נפצע קל ברגלו הימנית, ואין המדובר כאן שוב בתרמית מאורגנת, כמו למשל אותו מקרה ידוע שהמשטרה, בשיתוף פעולה של התקשורת פרסמה על עשרות השוטרים שפונו לבתי חולים לאחר שנפצעו בדרגות פציעה שונות ע"י חרדים באחת ההפגנות במאה שערים, עד שח"כ פרוש גילה שבשום בית חולים בירושלים לא נרשם אשפוז באותו היום של אף שוטר.

קשה יהיה לקבוע שהחגיגה התקשורתית הפעם, היא עוד ניסיון שגרתי של השמאל לצאת במסע להשחרת פניהם של המתנחלים. נכון, אנו עומדים עכשיו לפני תקופה שכל הסימנים מראים שמדינת ישראל בראשות אולמרט ולבני עומדת לפני פרסומו של 'הסכם שלום' נוסף ואמיץ במיוחד עם הפלסטינים, בו ישראל מוותרת על רוב האינטרסים שלה, כאילו שלא הספיקו לנו הסכמי השלום "האמיצים" כמו אוסלו וההתנתקות מעזה שהביאו אותנו לקטסטרופה שבה אנו נמצאים היום.

אמת גם כי כדי להכשיר את הלבבות מחדש לקראת 'תהליך השלום' האמיץ כל כך, אין דבר שיותר מתבקש מאשר התגייסות מסיווית של התקשורת המפלגתית בכל הכח והעוצמה, כדי להסיח את דעת הקהל מהסכנה האורבת לנו מהחמאס. ולהסיט את תשומת הלב לסכנה העיקרית והמרכזית שעומדת לפני מדינת ישראל, והיא הקיצוניות של המתנחלים. כן, האסון שלנו הוא לא החמאס הפלסטיני. שורש כל הפורענות והצרות המתרגשות ובאות עלינו, נובע ממקבילו של החמאס הישראלי, המתנחלים.

מי שחושב שהמתנחלים הם אנשים מתונים, חייכנים, נעימי הליכות, אולי הקבוצה הנחמדה ביותר במדינה - טועה בגדול. במקרה הטוב הוא תמים שנפגש באקראי במתנחל מתון ובודד. המתנחלים באופן כללי, הם אנשים חמורי סבר, קפדניים, קיצוניים, אלימים. להיות שכן שלהם בבניין זה סיוט של ממש, לעולם לא יקדימו לך מנופחי האגו השבעים האלו, בשלום ובבוקר טוב, לעומת למשל, השכן החייכני, העניו והענוג מצפון תל אביב. אוי ואבוי לך אם ילדך ישליך בטעות שקית ניילון בחדר מדרגות של מתנחל.

מה ניתן כבר לצפות מהחמאס אם כך נראים הקיצוניים שלנו? איך הסכם אוסלו יחזיק מעמד אם יש לנו עסק עם מתנחלים קיצוניים? וכי לא צודק שטרנהל בקריאתו לפלסטינים לבצע פיגועים רק בהתנחלויות?

כל זה טוב ויפה, אך הפעם נראה שיש לתקשורת המפלגתית סיבה נוספת לחגיגות, או אולי יותר נכון, הפעם אין המדובר בחגיגות, הפעם לשם שינוי מדובר גם בפחד אמיתי.

כל זמן שאנשים מסוגו של יגאל עמיר, היו משוכנעים שמוקד הכח האמיתי נמצא בידיו של הדרג המדיני, הרי שהתקשורת יכלה להמשיך ולפעול באופן חופשי ומשוחרר. היא יכלה לשנות ברגע את התדמית המפלצתית של 'הקיצוני הרוצח' אריק שרון שהצליחה בכשרון רב לעשות לו במשך כל השנים שהיה עדיין נאמן לאינטרסים של מדינת ישראל, ולהופכו באבחה אחת, לאדם חביב, שקול ואהוב, ברגע שהצליחה במזימתה ושרון נפל שדוד בקרב ונכנע לסחטנות שלה ושל הפרקליטות. היא יכלה להפוך בשנייה, פוליטקאי זול ותחמן קטן, נכלולי ומתלהם ידוע, לוקח שוחד מפורסם מירושלים. ולהפוך אתו לאולמרט הרציני וקר הרוח, לעומת נתנחהו המתלהם והלא אמין. היא הצליחה לקחת גב' אחת מת"א, שלכל הדעות הינה אפורה וחסרת ברק, שכל ראשי הממשלה לשעבר כמו נתניהו, ברק ואולמרט, חושבים עליה שהיא סמל הבינוניות, ולבנות לה תדמית של מבינה בוגרת ושקולה יותר מכל מבקריה. היא הצליחה להטעות את העם במצג שוא של תוצאות סקרים, עצמאיים כמובן, עם טעויות באחוזים ניכרים מדי, באופן עקבי מדי, ולצד אחד מדי, ואח"כ לחזור שוב ביום הפריימריז במצג שוא של מדגמים עם אותן טעויות, שנתפרסמו מוקדם מדי, ובהמשך בהשתקת עוולות וזיופים שנעשו בפריימריז, וכל זאת כדי לגרום לגב' שבייקרה הם חפצים, לזכות בפריימריז דמוקרטיים על פני יריבה רב אלוף בצה"ל, שלטעמם לא מספיק השתנה וטרם הפך ל"אמיץ" כמותה.

המקרה של מטען הצינור שהתגלה בשבוע שעבר, בפתח ביתו של אדם פרטי, שדווקא לא נמנה על אנשי הדרג המדיני, מטריד אותם מאוד, ובצדק. העסק מתחיל להיות מסוכן.

החשש הגדול הוא מעצם העובדה, שציבורים מסויימים התחילו להפנים, מי הם המחזיקים באמת במושכות השלטון ומי הן רק הבובות האנוסות על פי הדיבור, מי הם המחזיקים בידיהם בנשק ארטילרי רב עוצמה, שאולי הוא העוצמתי ביותר במדינה. ורק בידיהם הכח להפיל ראשי ממשלה ושרים, אם באמצעות פרסום מצגי שוא והסתה שיטתית מרוכזת, אם באמצעות הפרקליטות המשמשת להם (רק במקרי הצורך, כמובן) כזרוע שניה. מי הם אלו העושים בדמוקרטיה כבתוך שלהם ועוד מעזים לגלגל את עיניהם לשמים ולכנות זאת דמוקרטיה. ככל שהציבור ילך ויבין זאת יותר, בהחלט שיש להם מה לחשוש ממטורפים כמו יגאל עמיר שעלולים גם לראות במעשיהם הקיצוניים, מלחמה על הצלת הדמוקרטיה.

ברגע שהתקשורת בישראל זנחה את תפקידה המיועד לה בעולם המערבי, שהוא לכסות תהליכים לסקר ולדווח עליהם, ובמקום זאת, לא רק שחצתה את הקווים והפכה לגוף פוליטי אקטיבי, בלא שאיש הטיל עליה את המנדט, אלא אף הפכה לגוף שלטוני עצמאי ורב מערכתי, המעלה - מוריד - ממנה – מפטר – מרשיע, ראשי ממשלה ושרים, במקומו של העם על חשבונו ובנגוד לרצונו. בהחלט שהיא צריכה לקחת בחשבון, שיהיו מטורפים קיצוניים שיראו אותם כיעד בבואם להציל מבחינתם את הדמוקרטיה ולבצע מהפכה צרפתית לשלטון העם. מבחינתם, מדובר במלחמת קודש על הדמוקרטיה בישראל.

מועדון בני הגילדה הסגורה בתקשורת, מונה בסך הכל עשרות בודדות של אנשים, ובראשם מספר אדמו"רים קשישים ששומרים על פך השמן הטהור באדיקות, בקנאות ובכישרון לא מבוטלים. ומטען צינור כתופעה, בהחלט שעשוי להטריד את מנוחתם. כי בניגוד לדרג המדיני, שיכול להרשות לעצמו להיות מוקף במאבטחים 24 שעות ביממה, אותם עיתונאים ואנשי תקשורת לא יוכלו לעמוד בזה. זה לא פרקטי, זה גם יקר, יקר מאוד.

ההיסטריה שחווה העם בישראל השבוע כתוצאה מהילולא סביב מעשה של צינור בפתח בית אחד, הרי שמלבד הרווחים הקבועים שהשיגה התקשורת מעצם החגיגה הגדולה לכבודה של הדמוקרטיה, ועל הדרך, הזדמנות להסתה וגידופים כלפי כל מי שהצביע בבחירות שלא כפי רצונה ולכל מי שעדיין אינו מזוהה לגמרי עם השמאל הרדיקלי, היא בהחלט כללה הפעם, לשם שינוי יש לומר, גם אלמנטים אמיתיים של חששות עמוקים מפני הבאות.

הפעם זה נראה שהם באמת מ פ ח ד י ם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!