גור לר' מנחם פרוש: "כמה חבל על הנתק"

כדי לכתוב את המכתב הזה ולשגרו אל הנמען נדרשו ליו"ר אגודת ישראל, הרב יוסף קופרברג, שבועיים ימים. אולי פרק הזמן הנכבד שהוקדש לניסוחו המפולפל, הוא שהפך אותו לכל-כך מתוחכם.

תחילתו של הסיפור במכתב ששיגר הרב מנחם פרוש אל ראשי 'הסיעה המרכזית' באגודת ישראל, ובו בקשה להקים ועדת רבנים או לקיים בוררות זבל"א בנושא 'החינוך העצמאי'. בתמורה, כך הובטח, יתגייסו חסידי גור לבחירת הבן, מאיר, לראשות עיריית ירושלים, ובא לציון גואל.

"יאמין לי כבודו", פתח הרב פרוש את מכתבו בצורה נעימה וידידותית, "שכחבר ותיק באגו"י וגם זכיתי להיות זקן חברי התנועה הקדושה, אני מבקש לפנות אליך בצורה חברית וידידותית".

"אם נגיע להבנה, תהא השמחה גדולה", הוא מכריז. אלא שיש גם את ה"חלילה" שמנגד. וה"חלילה" הלזה "עלול לגלגל השלכות כאובות מאוד", דברי פרוש. בצורה נעימה וידידותית, עם איום מרומז, כמקובל מקדמת דנן בקרב הנושאים והנותנים המפולפלים של התנועה הקדושה.

לצד שירות ותשבחות על הבן החשוב וגודל פועלו ומעשיו, ועל כוונתו ל"עבודה משותפת לכל חלקי הציבור כאשר יבחר" ועל הסכנות הצפויות באי-בחירתו, הוא מסיים בדברי תחנונים: "אנא אנא תקבלו את הדברים...קשה לי, קשה לי עד מאד להגיע למצב שההיסטוריה לא תסלח לנו והציבור לא ישלים עם זה ומי יודע למה שנתגלגל".

ימים רבים ישבו בגור על התשובה.

פנייה יפה פנה אליהם הרב פרוש? אף הם ישיבו לו מניה וביה תשובה מנומסת ומנומקת, שרק בשוליה שתולים רמזיה.

"קבלתי מכתבו מיום י"ז באלול השתא", פותח הרב יוסף קופרברג את מכתבו. "והנני מעריך מאוד את פנייתו...בצורה חברית וידידותית".

ידידותית? חברית? גם בגור יודעים להיות ידידותיים להפליא: "בתחילת חודש מנחם-אב השתא, נועדנו ממושכות, הח"מ בצוותא עם ח"כ הרב יעקב ליצמן שיחי', עם איש-ביניים שנשלח ע"י נציג 'שלומי-אמונים' במטרה לגשר בין הצדדים ולנסות להגיע להבנה. הסכמנו לדבר, שיתפנו עמו פעולה, הוא ישב עמנו, למחרת הוא ישב עם בנך הרב מאיר, התקדמנו – אך לפתע, כעבור יום, ר' מאיר נסוג ואמר שאינו מסכים להתקדם הלאה.

"הגיעה עת ישיבת מזכירות אגודת-ישראל בירושלים, שדנה במועמדות ר' מאיר לראשות העיר. כזכור בוודאי לכבודו, ביקשנו, הסיעה המרכזית, הסיעה המאוחדת ומספר אישים נוספים במזכירות לדחות את הישיבה במספר ימים, כדי שנוכל להיפגש, לתאם עמדות, להגיע להבנות ולפעול במשותף. בקשתנו נדחתה, שלא בצדק ושלא בכבוד הראוי להתנהגות בין חברים. אך יחד עם זאת, ולמרות המסר העולה מדרך התנהלות זו, האומר למבקשים: אין לנו צורך בכם וניתן להסתדר בלעדיכם, הודענו שאנו מכבדים את החלטת המזכירות שאושרה בהעדרנו, ובכך ממלאים חלקנו בהסכם הפנימי בתוכנו".

רוצה לומר, עד כאן היינו בסדר, הרב פרוש, למרות שהבן, להזכירך, לא נהג בנו כשורה.
"אך יורשה לי, ויאמין לי שהנני כותב זאת בכאב רב: הבסיס להסכמה הפנימית, נשען - כל עוד לא הוחלט אחרת - על הבחירות הפנימיות שהיו בשעתן באגודת ישראל. הוא הדבר המחייב בירושלים, והוא הדבר שמחייב בבני-ברק ובשאר הערים. אך הנה, בבני-ברק, קמו נציגים השייכים ל'שלומי-אמנים' והודיעו חד-צדדית על פרישה מתנועת האם.

"מה הייתה תגובת כב' אילו היה נציג הסיעה המרכזית ברשימתנו בעיריית ירושלים - קם ומודיע, שבגלל חילוקי דעות כאלו או אחרים, הוא מכריז על עצמו כסיעה עצמאית? הרי זעקתו היתה עולה בכל עוז. כזאת לא עלתה בדעתנו, ב"ה. אך הנה, למרות מה שקרה בבני-ברק, ולמרות העובדה שבירושלים נהגנו כמתחייב, למרות שהננו מודיעים שאנו מכבדים החלטת המזכירות - הינו בא אלי במכתבו ומלין שאנו עומדים מן הצד?

"אפשר שכוונתו, שאין די בכך שאתם מכבדים את החלטת המזכירות, אין די בכך שתלכו להצביע, אלא אני מחפש את התלהבותכם והתמסרותכם, את פעילותכם ועשייתכם - אך לזאת צריכים ליצור מצב מתאים; מתבקשת התייחסות, וגישה בונה של נכונות ורצון להגיע להסדר ולהבנה מהירה, ולא לנקוט בגישה של התעלמות וכד'.

"כבודו מצוי בענייני הציבור ובעסקיהם שנים ארוכות לאיוש"ט, ובוודאי יודע שיש דרכים שונות לגשר על פני חלוקי דעות. יש דרך שהיא עניינית, מיוסדת על רצון טוב ונכונות להגיע להבנה - והיא אינה מופיעה במכתבך; ויש דרך, שמבקשת להעביר את ההכרעה למסגרת שלא ניתן להשיג בה הסכמה על אדם מוסכם. יש דרך של התמקדות בנושא שעומד על הפרק ע"מ להגיע בו להכרעה - והיא אינה מופיעה במכתבך, ויש דרך של הערמת נושאים מנושאים שונים, כדי לדחות סיכומים".

אתה הוא האיש הקובע, קובע נחרצות הרב קופרברג: "במלוא הערכה אליך, מכובדי הרב מנחם פרוש שיחי', ולאחר דיבורים ושיחות רבות וכנות עם אנשיך הקרובים והסובבים לך, דומני שביכולתי לקבוע ברורות: אילו רק אתה תרצה, אילו רק אתה תחליט הרי שבכוחך - עם רצון טוב, עם נכונות ועם ראיית עתיד נכונה - להביא לסיום ולסיכום מה שעומד על הפרק לטובת הכלל כולו.

"בהעדרם של אלו, הרי שהעיסוק ב'מציאת אשמים' לא יועיל לאיש, שכן גם לגביו לא נגיע להסכמה, וזהות האשמים לדידנו, הרי שונה בתכלית מזהות האשמים לדידו, ואין טעם או צורך להרחיב בכך בהזדמנות זו. וכמה חבל על הנתק, וכמה חמורות יכולות להיות ההשלכות, וכמה חבל שההיסטוריה תשפוט ולא תסלח, כפי שכתב כב' במכתבו.

"אנו מציעים את הגישה המעשית. אנו מוכנים לייחד לכך כל זמן שנדרש ובכל עת.

"לאור החשיבות שהוא מייחס לנושא הבחירות בירושלים, נוכח ההכרח להגיע להבנות ולתיאום עם כל חלקי 'יהדות התורה' בירושלים, ולאור העובדה שהזמן קצר מאוד - הנני קורא לו, כחבר ותיק בתנועה הקדושה – לעשות כל אשר ביכולתו להביא לשינוי הגישה, לשבת לדיון מסודר ורציני להסדיר מה שצריך להסדיר, כדי שנוכל לפתוח דף חדש לפעילות רחבה ואגו"י תשיג את מעמדה, כהגדרתו".

ובתרגום העברי-פוליטי: אל תהלך עלינו אימים עם ההיסטוריה ומשפטה, שהרי לגבי דידנו תשפוט ההיסטוריה את הדברים לטובתנו, ולרעתך, איך לא.

קישורים:
ר' מנחם פרוש לגור: השלכות העיקשות יהיו כאובות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!