רכבת לבני עושה את דרכה

בימים אלו עוצר עמישראל את נשימתו, עומד נפעם מול התמרונים הלולייניים של המועמדת לראשות ממשלת ישראל.

בנשימה אחת היא מדברת עם מר"צ ועם ג', על ירושלים ועל קצבאותיה.
בעוד השמועות מדברות על טלפון שלה לשאול מופז, משהו בסגנון ה'אתן לך תיק בממשלתי', דואגת הגברת להכחיש את השמועות. לא, היא לא עוסקת בתיקים של ממשלת היום הבא.
עם ש"ס ואגודת ישראל היא מנסה להרים את סיר התבשיל הבא: קצבאות ילדים שייעטפו בשם שונה, למען לא להרגיז את החבר'ה. אלו מהתקשורת, בעיקר.

עכשיו, כשגם העבודה מנפנפת לה בידידותיות מרשימה, יש לה סיכויים.

דווקא כעת, נחמד להיזכר בימים עברו, ימים בהם התקשורת לא בחשה בקדירה והנבחרים נבחרו בחדרי חדרים סגורים ואפופי עשן.

יוסי שריד, בטור מאלף, נזכר בימים ההם. הוא לא ממש זוכר איך נקלע לאותה אסיפה של שנת 69', אבל הוא בהחלט מתגעגע אליה ואל שכמותה.

"היה זה זמן קצר לאחר מותו של ראש הממשלה, לוי אשכול, כאשר התכנסו קובעי הדברים לניסיון נושא, "איך חוסמים את 'הטורקים הצעירים', את יגאל אלון ומשה דיין, בדרכם למעלה'" (עדותו של שריד, כאמור). "הכל ציפו בדריכות לשם המפורש שיעלה סוף סוף, לאחר כל הסחור-סחור הזה".
"אז קם לובה אליאב: 'אני חושב', אמר, 'שגולדה צריכה להיות ראש ממשלה'. ונימק: 'כי היא הכי רוצה'. הושלך הס, רק בליעת רוק נשמעה. רבינוביץ נטה להתפלץ וכמו ביקש להקיא, מחה במטפחת זיעה קרה ממצחו, גלילי שוטט כהרגלו אנה ואנה, אחוז שרעפים המכבידים על השמיעה, כלום הוא לא שמע, וספיר, לאחר רגע של דומייה, זימזם מנגינה חסידית ותופף קלות באצבע כבדה, ואני התפוצצתי מצחוק, אבל בלב, פני גולדה התכרכמו בהעוויה של גועל, ונטועה בכיסאה היא סיננה בלי ניע שפתיים: 'על מה אתה מדבר בכלל - אני? אני רוצה? אני? רוצה? מה קרה לך, לובה'. גם לובה לא היה 'נחמד' לטעמה.

מאז ועד היום לא השתנה דבר. גולדה 'לא' רצתה, גם לבני אינה רוצה. רק טובת המדינה לנגד עיניהם של הפוליטיקאים, חילוניים כחרדים כאחד.
אצלם מסתפקים ב'אני רוצה?!' ו'מה קרה לך, לובה?!', אצלנו המנגינה קצת שונה. 'אני רוצה?! אלו הם הגדוילים שציוו עלי את השליחות'.

"גולדה נכנעה, כמובן, לדין התנועה", מגלה שריד את הידוע לנו.
גם לבני תיכנע לדין התנועה, אילו רק תצליח להרכיב אחד ועוד אחד ולהגיע לרוב המיוחל.

בדרך אל הפסגה היא תיתן כמעט את הכול, תמיד אפשר אחר כך שלא לקיים.

היא תבטיח, בטח תבטיח, אבל יש פוליטיקאים רבים שהבטיחו בעבר, רק שלא הבטיחו לקיים.

"אל מול המאכערים וקבלני הקולות וראשי החמולות וראשי הוועדים המצעידים בסך, ולמראה הארגזים הנרגזים בדרך אל הספירה - אולי עוד אתגעגע לוועדה מסדרת", מתנגן שריד.
היום עושה את זה התקשורת. 'רק לא ביבי', ומצידם כל מועמד/ת אחר/ת יקבל את מלוא התמיכה והסיוע.

מגולדה ועד ציפי, ארבעים שנה, ומרחק שנות אור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!