מחלה ושמה השמנה

השמנת יתר היא אחת הבעיות הרפואיות המשמעותיות ביותר של העולם המערבי, עימה הרפואה המודרנית איננה מצליחה להתמודד בהצלחה. אין ספק שהשמנת יתר גורמת, בצורה זו או אחרת, לירידה משמעותית באיכות החיים, אם בדרך עקיפה על ידי תרומה להתפתחות סוכרת, יתר לחץ דם ושומני דם גבוהים ואם ישירות על ידי תחלואה ריאתית (כדוגמת דום נשימה בשינה), היא גם לעיתים מביאה להתערבויות כירורגיות שונות, תופעות לוואי של תרופות להרזיה ולבסוף גם לקשיים חברתיים ולהשפעה פסיכולוגית שלילית. אך האם השמנת יתר היא עצמה מחלה או רק גורם סיכון המאפשר את הופעתן של מחלות ובין היתר גם תחלואה ותמותה מוגברת ממחלת לב וכלי דם. לדעתי, התשובה חד משמעית כן!

גם ללא נוכחות גורמי סיכון אחרים, אנשים שמנים לא רק חולים יותר במחלת לב וכלי דם, אלא שהשמנה מאפשרת מחלות שלולי ההשמנה כמעט שלא היו קיימות, לפחות לא באותה החומרה.

סוכרת סוג II

להבדיל מסוכרת נעורים (סוג I), שאיננה תלויה בהשמנת יתר, למעלה מ – 85% ממקרי סוכרת המבוגרים, מסוג II תלויים ישירות בעליה משמעותית במשקל.

מחלת הסוכרת היא הגורם אולי המשמעותי ביותר למחלת לב וכלי דם – אוטם חד בשריר הלב, תעוקת חזה, מחלה בכלי הדם הפריפריים של הגפיים והצרויות בעורקי הכליות העלולות לדרדר את החולים לקטיעת גפיים ואי ספיקת כליות עד כדי דיאליזה.

על כך יש להוסיף את התחלואה והתמותה הנגרמת ישירות כתוצאה מפעולות פולשניות המבוצעות לחולים אלו לעיתים קרובות כדוגמת צנתור, ניתוח לב פתוח, ניתוחים לכלי דם, זיהומים בעקבות אשפוזים מרובים ועוד. וכן חשוב לציין שסוכרת היא הסיבה השכיחה ביותר לעיוורון בגיל המבוגר.

העובדה המרה היא שהתרופות והטיפולים הקיימים כיום אינם יעילים מספיק בהפחתת התחלואה הרבה הקשורה במחלת הסוכרת. מאידך גיסא, הפחתה משמעותית במשקל עד כדי משקל “אידיאלי”, ולא פחות מכך, יכולה להסדיר את ההפרעה המטבולית הבסיסית של מחלת הסוכרת.

יתר לחץ דם

לחץ דם גבוה היא תופעה הקיימת אצל 75% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי. ערכי לחץ הדם עולים בהדרגה במהלך השנים. איזון אופטימלי של לחץ דם גבוה מפחית בעשרות אחוזים את הסיכויים להתקף לב, אי ספיקת כליות, מחלה של העורקים בגפיים ובעיקר את הסיכויים לשבץ מוחי.

אצל חולי יל”ד שמנים שלא ירדו במשקל, לחץ הדם היה ללא שינוי או אף עלה זאת אף שעברו טיפול תרופתי, בעוד שאצל חולים שהפחיתו ממשקלם מעל 10% ערכי לחץ הדם ירד באחוזים רבים.
המנגנון האחראי לשינויים אלו בלחץ הדם תוצאה מירידה במשקל לא ברור לחלוטין. אחת הסברות טוענת שהשינוי הדיאטטי בכיוון של פחות מזון תעשייתי בעל תכולת מלח גבוהה, פחות קמחים וסוכרים ובמקביל לכך גם פעילות גופנית, שלעיתים קרובות מתלווה לשינויים באורחות החיים, הם האחראיים לירידה בלחץ הדם.

שומני הדם

שומני דם גבוהים ובעיקר כולסטרול “רע” גבוה (LDL), מהווים גורם סיכון משמעותי לאוטם שריר הלב ושבץ מוחי. שומני דם גבוהים לרוב קשורים בנטייה משפחתית כזו או אחרת והפחתתם לערכים סביב 70 מ”ג% מפחיתה משמעותית את הסיכויים להתקף לב ראשון (מניעה ראשונית) או התקף לב חוזר (מניעה שניונית).

במחקרים רבים הוכחה אף נסיגה בכמות הטרשת בעורקי הלב לאחר טיפול אגרסיבי בתרופות המפחיתות את ה – LDL לערכים נמוכים. השפעת הירידה במשקל על הכולסטרול הרע מועטת ומוגבלת בעיקר לחולים שמנים מאוד, שעיקר תזונתם מבוססת על מזון שמן.

מאידך הפחתה במשקל גורמת לירידה מאוד משמעותית בכמות טריגליצרידים שתרומתם למחלת לב וכלי דם גם כן חשובה. יתרה מכך במספר עבודות באנשים שמנים שהפחיתו במשקל נצפתה עליה ברוכה ברמת הכולסטרול ה”טוב” (HDL).

השמנת יתר בטנית

השמנת יתר בטנית מקורה בצבירת שומן סביב האברים הפנימיים בבטן ולא רק ברקמה התת עורית.
השמנה בטנית פתולוגית מוגדרת על ידי הקף המותניים: אצל גברים ערך זה עומד על 102 ס”מ ואצל נשים על 88 ס”מ וגם על ידי היחס בין היקף המותניים להיקף הבטן. בטן רחבה יותר מהמותניים היא פתולוגית. חשוב לציין שיחס זה מהווה גורם סיכון גם אצל אנשים שמשקלם הכללי לא גבוה.

הסינדרום המטבולי

הסינדרום המטבולי הוא מצב בו מספר גורמי סיכון קיימים אצל אותו אדם שיחדיו מהווים גורם סיכון מוגבר יותר מסך המחלות. התופעה נפוצה מאוד. הסינדרום המטבולי קיים אצל כרבע מאוכלוסיית ארה”ב.

המרכיבים של הסינדרום המטבולי כוללים:
1. סוכרת או “נטייה” לסוכרת
2. עמידות לאינסולין
3. יתר לחץ דם
4. השמנה בטנית
5. שומני דם גבוהים ובעיקר טריגליצרידים גבוהים וכולסטרול “טוב” (HDL) נמוך.

לא רק רפואה

במהלך שני העשורים האחרונים, הושקעו מאמצים אדירים בטיפול בגורמי סיכון אלו, כמו למשל תרופות שונות להורדת לחץ דם, לאיזון סוכרת, להפחתת הכולסטרול וגם תרופות להרזיה, במקביל להצפה של תוכניות פרטיות להורדת משקל, סימון מוצרים ועוד אמצעים כאלו או אחרים, הכל על מנת להפחית את שכיחות מחלת כלי הדם – התוצר הסופי אליו מובילים גורמי סיכון אלו.

אומנם היו הצלחות מסוימות, אך במבט כללי נראה שבעיית ההשמנה רק הולכת ומחמירה ובד בבד גם מחלת הסוכרת ומחלת הלב וכלי הדם. יש להודות שכאן, הרפואה המודרנית על מגוון הטיפולים שהיא מציעה, איננה מסוגלת להעניק פתרון מלא.

נראה על כן, שהתרומה העיקרית לשינויים האפידמיולוגיים אשר אולי יפחיתו את ההשמנה ואיתה את יתר גורמי הסיכון לא יכולה להגיע רק מצדה של הרפואה המודרנית במתכונתה הנוכחית שיודעת לטפל די טוב בסיבוכי המחלה שמופיעים לעיתים עשרות שנים לאחר שזו החלה לגרום נזקים מצטברים לכלי הדם. לכן, יש לציין את חשיבותה של המניעה הראשונית ומניעת ההשמנה כליל. העבודה צריכה להיעשות על ידינו עצמנו, האוכלוסייה, רשויות הבריאות השונות והרשויות הממלכתיות.

אין בליבי ספק שהשינוי הגדול יכול להתרחש רק על ידי שינוי רדיקאלי באיכות וכמות המזון. פתרונות יש, לפחות על הנייר, אך לשם ביצועם צריכה להתקיים התגייסות כללית גורפת של השלטונות באמצעות חוקים ותקנות, תעשיית המזון, הפרסומאים, איגודי הרופאים והאוכלוסייה עצמה שצריכה ל”הצביע ברגליים” לטובת מזון איכותי יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!