בסוגיה דאריה דרמי עליה והמסתעף

איתא בפרקי דפוליטא (הלכות מנהיגי הש"ס פ"ז): "אריה שפיקח היה, מה ראה לשטות זו". וביארו הפולמוסנים, דהרי קי"ל שהאריה פיקח הוא, ונהירין לו שבילי דפרלמנטיא כשבילי דבית כנישתא לעדת היזדים, ואם כך, מה ראה לתת ראשו שוב תחת גיליוטינא דרשיעי, שהכל יודעים שליבם עקר ואכזרים אף מן הדוב והברדלס. (ופוק חזי את אשר עשו לפני עשר שנים, שהוליכוהו אחר הסורגים ולא שעו לבכיות העם)

ואמנם, לפי שעה, אין לפנינו ידיעה ברורה כיצד יפסקו כהני הדת היושבים ראשונה בהיכלות ערכותיהם המאוסים, אולם שנינו, הלך אחר הרוב, ורוב יושבי קרנות דאיצקוביץ' וגלילותיה חרצו ופסקו, כי בבוא סוגיה זו אל שולחנם יוגפו בפניו אף בפעם הזו שערי ברזל כשערי ניקנור, ואת כיכר ספרא יראה מרחוק ואליה לא יבוא.

ויש שתירצו בדוחק, לפי מש"כ במשנת חכמי השעה פ"ג: "מה יעשה אדם וינצל משכחת הציבור, ישכים ויבעיר שערוריא רבה שהכול דשים בה ומחמת זה שמו יתגדל". ולפ"ז אמור מעתה, כל מעשיו של האריה לא באו לעולם למען קרתא דשופריא, אלא לאכשורא דרא לעתיד לבוא, להיות להם למנהיג ומושל מדן ועד אילת ולהחזיר עטרה ליושנה.

ובשו"ת "פניני המזנון" צידד בטעם זה והוסיף נופך מדיליה וז"ל: "ובידוע שכוחו של האריה גובר שבעתיים כאשר חש נרדף על ידי מבקשי רעתו, וכל העם מתמלאים עוז ותעצומות, ופניהם כאש להבה לצאת אל הרחובות ולהאדיר שמו. ומטעם זה הלך האריה בלב חפץ ובעיניים פקוחות אל מלתעות השופטים, למען יכתירוהו שוב בכתר נרדף ויפיחו רוח חדשה בגחלי המהפכה הדועכים".

וסברא זו לא נראית לי כלל ועיקר, ולדידי הוויא כשגגה היוצאת מאת השליט. ופליאה רבה היא, כיצד נשתכחה ממנו דברי הפרש"ן בפרק "סודות בתי גדולים" סימן ה': "מיום שירד האריה מגדולתו, אין בבית הרב אלא מלכות ישי בלבד". ובפרש"ן שם: "ומכיוון שחלפה מלכותו של האריה ובאה מלכות ישי, שוב אין מחזירים את האריה כי כבר נפלה קרנו ובאה שמשו, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה". (ויעוין בביאור נייעס שהחמיר טובא ופסק, שאף אם יסעד האריה תרי"ג סעודות על שולחנא דרבנן, לא יעלה ולא יוריד שערה מזקנו המקוצץ של ישי, כי כן צווה המלך לפני יודעי דת ודין).

העולה מן הדברים, כי כלה ונחרצה לפני המלך שאין לו בעולמו אלא מלכות ישי בלבד. ואם כן, מאי אהני ליה לאריה לבוא בתגרות חדשות ועצומות עם מלכות הרשעה, והלא כבר נחרץ דינו בבית הקבלן, וגם רוח שאיננה מצויה לא תפיל את מלכות ישי ותשיב תחתיה את האריה. וא"כ הדרה קושיא לדוכתא, אריה שפיקח היה מה ראה לשטות זו.

ובאמת, כבר נתחבטו בקושיא זו גדולי הלבלרים, ויש שלא מצאו מנוח לנפשם להבין עומק סוגיה זו. וראה מה שכתב רבי יוחנן עיתונוב, בספרו "האריה והסורג": "וכמה קולומוסין שיברתי להבין פשר מעשה זה, וחלשה דעתי עד כי עלתה במחשבתי הרהורי כפירה, שמא נסתתרה בינתו של האריה חלילה באותם רגעים".

ובספר "חכמת המסדרונות" להר"ר יהושע מיקרופונסקי דחה בתוקף את הדברים הללו, והביא את דברי ה"זוכר וכותב" על גדולתו של האריה, אשר "נתגלגלה בגופו נשמתם של אריה ושועל גם יחד, ומכאן שכוחו ותחבולותיו רבים ועצומים יותר מכל באי כנסת דגבעת רם מיום היווסדה". ופירש לפי שיטתו, שידע האריה מה שלא ידעו רבים, והקדים רפואה למכה בשיחות ועיצות שנטל מן הזקנים והמלומדים שבחבורה, בעלי הגלימות השחורות, והמה נתייגעו בסוגיא ופסקו שבישורת האחרונה יפתחו השערים בפניו, כדרך שאמרו: פתח לנו שער בעת נעילת שער, וביאר שדווקא נעילת השער היא הנותנת לפתיחת השערים, וע"ש אריכות לשונו.

ואני הקטן, לולי דמסתפינא מיראת קדושתם של מצוקי ארץ, הייתי מעז פני לומר, כי אין כאן לא קושיא ולא תמיהה. ואקדים ואביא את דברי הפיסקא בפרק "מכות והדחות" דף י"א ע"ב: "ואין לך צער גדול מזה של האיש אשר היה באיגרא רמה ונפל עד בירא עמיקתא, ולא עוד אלא שרואה את ביתו אשר בנה בעמל ויזע נתון לשליטה בדי אויביו ומבקשי רעתו".

עוד יש להוסיף את דברי ה"השאגה" למוהר"ר בנימין אלב"ז, על מצוות "שלא ישתכח אריה מישראל", וז"ל: "וכי תאמר בלבבך, הנה קם דור חדש אשר לא ידע את האריה ולא התחלחל מזעם שאגתו דברי הבל הם, יען כי שאגתו של האריה ממשיכה ומתעצמת גם בשנות המדבר הצחיחים, ועוברת מאב לבן ומשתמרת כעיר המוקפת חומה מימות יהושע בין נון ומתמלאת כיסופים".

וא"כ לענ"ד יש לומר, שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. נתקבצו ובאו צערו של האריה וגעגועי אוהדיו לפונדק אחד, ונתבשלו כדי צרכם עד שניחוחם עלה והגיע לחוטמיהם של התנזים. וברגע שנפלו חומות ירושלים והוסר כתרו של השליט הקיים, מרכבת האריה והמון צבאותיו יצאו ופרצו חומות מגדלי, כמאמריו ז"ל: "מלך פורץ גדר ואין מוחין בידו". ומשניצתה אש המהפכה שוב לא תכבה, ותמשיך לבעור בשלהבת העולה מאליה, אם בירושלים ואם בארעא דישראל כולה, עד בוא ינון ואליה אכי"ר.

נדפס לשומעי השיעור בלבד.

טורו של אשר מדינה, 'לך תבנה מדינה', מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!