יבוא מאיר אצל שאול ויוסף לקח

"יום כיפור של הסוקרים", זועקות הכותרות. בבלוגי האינטרנט ובקרנות-רחוב מתקיימים דיונים תוססים על הבלוף הגדול של הסקרים והמדגמים, על חוסר הדיוק ועל הפנאטיות - שיזכו מן הסתם לכותרות אדומות בעיתוני מחר. מכיוון שבחירתה של לבני ליו"ר קדימה עדיין אינה משנה בכהוא-זה את המפה הפוליטית בפועל כרגע (הדגש על כרגע), היא אינה מעניינת ולא נעסוק בה.

נעסוק דווקא בשם החם ביותר בעיתונות המודפסת ובמדיה החרדית - המועמד לראשות עיריית ירושלים ח"כ מאיר פרוש. לליל השימורים האחרון במפלגת 'קדימה' ולתוצאותיו יש השלכה ישירה עליו. ליל הבלהות שעבר על לבני ומופז הוא בית הספר הטוב והמועיל ביותר עבור מאיר פרוש.

מאז כניעתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט לדרישת יו"ר העבודה אהוד ברק לערוך בחירות פנימיות בקדימה, החלה הסערה. לבני הציגה את מועמדותה, מופז גם, כנ"ל שטרית ודיכטר. התקשורת לא התביישה לתמוך בריש גלי במועמדותה של 'מיסיס קלין', כפי שכונתה ציפורה.

באורח פלא, במכוון או שלא, קבעו כל הסקרים: ציפי לבני מנצחת בפריימריס. שאול מופז השתרך הרבה מאחור, ואילו שני המתמודדים האחרים נחשבו קיקיוניים, ובצדק. דהיינו, אחת מן השתיים: או שהתקשורת מיישרת קו עם הסוקרים, או שאלו מכוונים את הסקרים לרצון העיתונאים.

כך או כך, במהלך שלושת החודשים האחרונים הובילה לבני על מופז בפער ניכר. פעם בהפרש של 20 אחוזים ופעם בהפרש קטן יותר. הסקרים שהתפרסמו בכל כלי התקשורת קיבעו את לבני הירוקה ('סוכנת מוסד' שהועסקה במשימה בלתי ברורה בפריז) כראש הממשלה הבאה של ישראל.

בראשית השבוע התייצב שאול מופז אל מול המיקרופונים, ואמר ללא מורא: אנצח עם 43.7 אחוזים את הפריימריז. צריך להיות שוטה מופלג או לחילופין בעל הוכחות נחרצות בכדי לומר זאת. לאחר מעשה הסתבר שהוא טעה. בקטן, לא בגדול.

שאול מופז זכה ל-42%, בעוד לבני זכתה ל43.1% מקולות מצביעי קדימה. ההפרש ביניהם היה קטן מאוד - 431 מצביעים. זהו. ארבע מאות שלושים ואחד אנשים חרצו גורל. נקל לשער וקשה לתאר כיצד מרגיש מופז. הוא מורט את שערות ראשו ותוהה בתסכול - למה לא הרמתי עוד 200 טלפונים. עוד 200 שיחות שמתבצעות בתוך שעתיים-שלוש היו מכתירות אותו כראש קדימה.

שאול מופז כבר אכל אותה, אבל מאיר פרוש עדיין לא.

וזה הזמן של פרוש ואנשיו לקחת את הדוגמה החיה ולהשתמש בה. כל-כך הרבה מהלכים, רעיונות ולקחים ניתן ללמוד ולהפיק מסיפורו העצוב של שאול. כל-כך דומה וקרוב להתרחשויות בזירת ירושלים.

כל הסקרים עד עתה קובעים: ניר ברקת מנצח בירושלים. בכל מצב. (ישנם גם נתונים אחרים, פנימיים, אולם לא ניתן להרחיב עליהם את הדיבור בשלב זה). המסקנה הראשונה ממעשה שאול וציפורה - הסוקרים הולכים עם כיוון הרוח, והתקשורת הולכת עם התוצאות. אם כך בפרסי ואשכנזייה, על אחת כמה וכמה בחרדי מזוקן וחילוני מגולח למשעי.

המסקנה השנייה. כפי שפרסמנו לראשונה, הגרי"ש אלישיב התבטא לגבי מועמדותו של פרוש: "המומחים הרי אומרים שאין סיכוי". מי הם אותם מומחים? אלו הם כמובן הסקרים שפורסמו עד עתה, ומן הסתם עיקריהם הובאו בפני הגרי"ש. זה הזמן לדאוג ש'הרב'ה' ישמע גם על מומחיותם של 'המומחים' שהוכחה קבל עם ומסך אתמול בלילה. (מסקנה זו תקפה כל עוד לא מחשיבים את חיים כהן ואנשיו ל'מומחים').

המסקנה השלישית: ייתכן מאוד שבאמת היה פער ענק בתחילת המרוץ בין שאול לציפי, אולם פער זה הלך והצטמצם, מן הסתם בזכות הפעילים ברמת השטח, לטובתו של מופז, ולא בא לידי ביטוי בסקרים. מכאן, שעל פרוש להשקיע בעיקר בשטח ופחות בבניית תדמית ומסיבות אינטרנט. עבודת שטח אינטנסיבית תעשה את שלה, בטוח. לא מן הנמנע שאם מטה פרוש יפעל בצורה נכונה, הרי שהמכה שקיבלו מכוני הסקרים בלילה האחרון תהיה צביטה קטנה לעומת מכת-המוות שהם יחטפו עם פתיחת הקלפיות בירושלים.

מסקנה רביעית (ואחרונה): שאול מופז לא יסלח לעצמו, לעולם, על 210 הקולות שיכלו להפוך את הקערה על פיה ולגרום לניצחונו. היות וגם האופטימיים שבינינו מודים שההתמודדות בירושלים צמודה מאוד, הרי שנדרשת עבודה אינטנסיבית ובלתי פוסקת. המטה המרכזי צריך לרחוש פעילות אמיתית ביום ובלילה, מיציאת השבת ועד כניסתה, ולא להיות ספק הג'ובים וכוסות הקפה הזמני לחבר'ה. לישון יהיה זמן אחרי הבחירות. או בלשכת ראש העיר או בקבר (הפוליטי).

ברגעים של עייפות או תסכול תדמיינו לעצמכם, אנשי פרוש, את הסיטואציה הבאה. בוקר למחרת הבחירות, השעה 7. ברשת ב' (מקור האינפורמציה הטוב ביותר בלילי בחירות, אגב) מודיעים: "ניר ברקת הוא ראש עיריית ירושלים הבא. הוא גבר על יריבו, מאיר פרוש בשיעור זעום. רק 151 מצביעים הפרידו בין השניים".

זה יהיה מר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!