"את רוב הנזק ללב אנו עושים לעצמנו במו ידינו"

למרות המגמה הכללית של השתפרות בתפוצת מחלת הלב, באוכלוסיה החרדית עדיין אין שיפור במניעת גורמי הסיכון המגבירים את הסיכוי לחלות בה • פרופסור חיים לוטן, מנהל מערך הלב בהדסה עין-כרם, המטפל במאות חולי לב חרדיים בשנה, בראיון מיוחד ומאיר עיניים על גילויים חדשים בתחום מחלות הלב, על הדרך בה ניתן למנוע אותם, על הסיפור ששינה את נקודת מבטו כרופא צעיר ועל קריאתו לעסקני הבריאות החרדיים • אני רואה לפעמים את עלוני המגביות ליתומים שאביהם מת בגיל צעיר מדום לב ואני מזדעזע וכואב: אם רק היינו משקיעים מעט מאמץ לשמור על כללי הבריאות, מי יודע כמה חיים היינו יכולים להציל

מקובל לומר שמחלות הלב הינן הגורם המרכזי לתמותה בארצות המערב. האם כך הדבר גם בישראל?

בהחלט, גם בישראל מחלות הלב ובעיקר טרשת העורקים, הינן הגורמים העיקריים לתמותה.

כמנהל אחד המרכזים הגדולים בישראל לטיפול במחלות הלב. מתבקשת קודם כל השאלה, מה עושים כדי לא להיכלל בסטטיסטיקה הזו?

השאלה הזו היא אכן השאלה החשובה והראשונה שעלינו לשאול את עצמנו. אמנם, בשנים האחרונות הרפואה התקדמה מאד בטיפול יעיל בחולים שלקו בהתקפת לב וירדנו מאחוזי תמותה של 15% ל5%, אך הבעיה היא, שחמישים אחוז מאלו שלקו בהתקפת לב, אינם מגיעים כלל לבית החולים, והם נפטרים מחוץ לבית החולים. חלקם הולכים לישון ואינם קמים בבוקר. לכן ההתקדמות בטיפול היא רק באותו חלק שמגיע לבית החולים, ועיקר הבעיה היא עם החמישים אחוז שלעולם לא מספיקים להגיע לבתי החולים. לכל המקרים האלו רק הרפואה המונעת יכולה לעזור.

ניתן עם זאת לייעל את המערכת המחישה את החולים לבית החולים

בהחלט, בעניין הזה גם חלה התקדמות בשנים האחרונות, גם בהערכות של מד”א ונט”ן וגם בהיערכות של בית החולים להענקת טיפול מיידי לחולה המגיע אלינו לאחר התקף לב. ישנו פרק זמן קריטי מהרגע שמתרחש התקף הלב שבו עוד ניתן להציל את שריר הלב. כמו שאומרים <זמן שווה לב’. לאחר פרק זמן של מספר שעות שבו לא מגיע חמצן לשריר הלב הוא נהרס כליל ולא ניתן לעשות דבר.

לכן יחד עם כל הצוות ייעלתי את המערכת כך שבעוד שהנט”ן בדרך לכאן, הרופאים מוזעקים וחדרי הצנתור מתחילים להיערך לטיפול מיידי. אני אמרתי שעדיף שנגייס את המערכת לכל קריאה כזו, וגם אם מתברר שלעתים גייסנו את המערכת לחינם, בסופו של דבר הענקנו טיפול טוב יותר למרבית החולים. אבל כאמור מדובר שוב באותם החולים המגיעים בסופו של דבר לטיפול. אך מה באשר לאותם חמישים אחוז שלעולם לא יגיעו?

לכן החשיבות של הרפואה המונעת היא גדולה מאוד, ובעניין הזה ישנה התקדמות די משמעותית.
אספר לך סיפור: לפני כשש עשרה שנים בעודי רופא צעיר הוזמנתי לכנס אפידיומולגי (התחום החוקר את הגורמים המשפיעים על בריאות האוכלוסיה) בנושא בריאות הלב. מקום הכנס היה במזרח ברלין וזו הייתה הפעם הראשונה בה הוזמן מומחה ישראלי להגיע לכנס במזרח ברלין. הביקור עצמו הייה חוויה גדולה בשבילי בגלל שבמהלכו הייתי עד לנפילת החומה, ויש לי עד היום אבן מהחומה. אבל יותר מכל נחרט בזכרוני סיפור שהוצג בכנס הפתיחה ואשר מדגים היטב את עיקרון הרפואה המונעת.

הסיפור הוא כזה: בוקר אחד הלכו להם קרדיולוג ואפידמיולוג לטייל על שפת הנהר, כשלפתע הם שומעים זעקת עזרה מכיוון הנהר ושם הם רואים אדם טובע וזועק לעזרה. השניים קופצים לנהר, שוחים אליו, מוציאים אותו מהמים ומתחילים בהחייאה. לאחר מספר דקות הם רואים עוד אחד שנסחף ממעלה הנהר, וגם אותו הם מצילים. לאחר כמה דקות מופיעים עוד טובעים והשניים בלי לנוח לרגע שוחים בקדחתנות הלוך ושוב להציל עוד ועוד טובעים שמספרם רק הולך וגדל. ואז קם האפידיומולוג ואומר לקרדיולוג: “אתה תישאר פה ותמשיך בעבודת ההצלה, אני רץ עכשיו במעלה הנהר למצוא איפה הגשר ממנו נופלים האנשים”.

אז זה מה שאני מרגיש: שהנה אני פה בבית חולים, עומד עדיין במורד הגשר ומצליח להציל חלק מאלה שנסחפים אלינו. אבל זה רק חלק קטן, ומה עם השאר שלא מספיקים אפילו להגיע? לכן מאוד חשוב לי גם להגיע לגשר במעלה הנהר.

והמיקום של הגשר ברור היום? נמצאה הפרצה?

ללא ספק גורמי הסיכון למחלות הלב ידועים, וככל שמתרבים המחקרים כך נמצאת יותר ויותר תמיכה בגורמים הללו.

אם נפרט אותם: יש גורמי סיכון שאין לנו שליטה עליהם, שהם נקבעו בעיקר על ידי הגנטיקה והתורשה שלנו. אך חלק אחר קשור בגורמים הניתנים בהחלט לשליטה. בין אלה ניתן להזכיר את הדיאטה - דיאטה עתירת שומנים וכולסטרול גורמת לטרשת. כמו כן חוסר פעילות גופנית, עישון סיגריות, יתר לחץ דם, וסכרת.

בשנים האחרונות ניתן לראות בבירור שיפור בסטטיסטיקה וירידה בשכיחות התקפי הלב בשל שיפור הטיפול בלחץ דם ובשומנים, הפעילות הנמרצת נגד העישון, בעד דיאטה דלת כולסטרול ועידוד הפעילות הגופנית.

ישנם חידושים בשדה המחקר בנושא הזה?

בהחלט ישנם גילויים חדשים, למשל: הלב הרי הוא בעצם משאבה, הפועלת באמצעות התכווצות שריר הלב ולאחר מכן הרפייה. היא שואבת דם בהרפיה ומזרימה בהתכווצות.

עד היום הדגש המחקרי דיבר על השפעת גורמי הסיכון על פעילות ההתכווצות של הלב. היום מחקרים חדשים מראים גם את חשיבות פעילות ההרפיה. מתברר שהעדר בפעילות גופנית פוגע בגמישות של הלב וביכולתו לבצע את פעילות ההרפיה, דבר המתבטא בקוצר נשימה.

כמנהל מערך לב גדול בבית חולים ירושלמי המטפל גם באוכלוסייה חרדית גדולה, האם גם כאן אתה רואה שיפור?

צר לי לומר אבל אני לא איש בשורות בכל הנוגע לטיפול המניעתי באוכלוסיה חרדית. עדיין אין בו שינוי מספק של הרגלים מזיקים הקשורים לגורמי הסיכון כמו עישון, תזונה לא נכונה, והעדר פעילות גופנית מספקת.

אם אינני טועה בעניין העישון ישנה ירידה גם במגזר החרדי

בהחלט אבל זה לא מספיק. אני עדיין רואה אנשים צעירים, לפעמים צעירים מאוד מעשנים. הנזק שהם גורמים לעצמם ולסביבה הוא נזק בלתי הפיך.

היה מקרה שבו הגיע אלי אדם לאחר התקף לב כשהוא עדיין מעשן. שאלתי אותו, “מה היית חושב על מי שהיה נכנס לבית הכנסת ביום כיפור ואוכל טריפות מעל הבימה? ודאי שהאיש הזה ראוי לכל מילות הגנאי בעולם. אבל כל יהודי יודע שפיקוח נפש דוחה אפילו מצוות יום כיפור ואיסור אכילת טריפות, כי שמירת נפש חשובה יותר. לכן, אם הוא ממשיך לעשן עם מחלת לב, הוא אפילו הרבה יותר גרוע מאותו אדם”.

לצערי, אין עדיין מודעות מספקת לצורך לשנות את ההרגלים הפסולים הללו שגובים מאיתנו מחיר יקר. לא רק העישון: גם אי פעילות גופנית והרגלי אכילה עתירי השומן. כבר אמר אדם חכם ש”החמין של שבת הרגו יותר יהודים מכל שונאי ישראל”.

במהלך עבודתך כאן ודאי שוחחת עם רבנים וגדולי תורה בעניין: מה הייתה תגובתם?

אכן, שוחחתי עם לא מעטים מהם שהסכימו לחלוטין עם הדברים. גם הרב עובדיה יוסף יצא בעקבות הדברים האלה בפסק הלכה שיש להימנע מעישון והדברים פורסמו בזמנו.

המצב החמור אליו אתה מתייחס מתבטא בתוחלת חיים נמוכה יותר?

איני חושב שהסטטיסטיקה בנושא הזה מדויקת ומספקת, אבל חשוב להבין שתוחלת החיים היא לא חזות הכל. יש נושא חשוב לא פחות והוא איכות החיים: אני מתכוון ליכולת שלנו לתפקד כראוי בגיל בוגר יותר - לעלות מדרגות, ללכת ברחוב. אני פוגש יהודים טובים בגיל שישים והם כבר לא מתפקדים, אחרי הליכה של כמה דקות הם כבר לא מסוגלים לנוע.

לגוף שלנו יש רזרבות בגיל צעיר, הנשמרות לגיל המבוגר יותר. אבל אם בגיל צעיר שרפת את הרזרבות בעשן הסיגריות או באי פעילות גופנית, כשתגיע לגיל מבוגר לא תוכל לתפקד כראוי, ואני רואה אנשים צעירים יחסית כשהגוף שלהם כבר זקן.

הגוף הוא כמו מכונית שאתה קונה אותה חדשה. אם תטפל בה כראוי, תחליף שמנים בזמן ותעניק לה טיפולים בזמן, אחרי שלוש שנים וגם אחרי חמש שנים היא עדיין תעבוד יפה. אבל אם תזניח אותה, היא תעבוד שנה שנתיים ואחרי שלוש שנים יתחילו הבעיות. בעיני מדהים שאנשים מטפלים במכונית שלהם יותר טוב מהטיפול בעצמם.

ישנו היבט נוסף שבו האוכלוסייה החרדית היא חריגה וזה בתפוצת מחלות הלב בקרב נשים: מקובל לחשוב שיש הבדל בין נשים לגברים בנושא התחלואה: מחלת הנשים הנפוצה היא סרטן הנשים, מחלת הגברים הנפוצה היא טרשת העורקים בלב. אבל האמת שונה, וגם בקרב נשים הסיבה העיקרית לתמותה הוא מחלת לב – אמנם בגיל מעט מבוגר יותר מגברים, בדרך כלל לאחר גיל המעבר.

לנשים אחרי לידות תכופות, חשוב שישמרו על המשקל, לעשות פעילות גופנית, ולאכול דיאטה ראויה. כשזה לא קורה ומשקל הגוף גבוה, מתפתחת סוכרת ומכאן להתדרדרות מצב הלב, הדרך מהירה.
היה לנו מקרה של אשה צעירה בגיל 40 שהתלוננה על כאבים בחזה, הרופאים בתחילה אבחנו בעיות בגב וכדו’ כי איש לא חלם לפי הידע הרפואי, שבגיל הזה אצל אישה מדובר במחלות לב. שלחו אותה הבייתה והיא נפטרה לפתע מדום לב. אלו הפתעות בהחלט לא נעימות.

אתה מציג מצג חמור, האם גם ניסית לעניין בנושא את עסקני הבריאות החרדיים?

אנשים כמו הרב פירר וחבריו עושים עבודת קודש של ממש בטיפול דחוף ועזרה לאנשים חולים. אני בהחלט הייתי מציע שביחד נפעל גם בחינוך למניעת המחלות.

אני רואה לפעמים את עלוני המגביות ליתומים שאביהם מת בגיל צעיר ואני מזדעזע, זה כואב מאוד. כי אם רק היינו משקיעים מעט מאמץ בלשמור על כללי הבריאות, להימנע מעישון, להקפיד על פעילות גופנית, להימנע מדיאטה עתירת שומן ועתירת מלח ולהקפיד להיבדק בגיל מבוגר, מי יודע כמה חיים היינו יכולים להציל.

ומה באשר לחידושים בתחום הטיפול הקרדיולוגי?

יש לא מעט חידושים, בנושא של טיפולים בחולי הלב. סטנטים מצופים, צנתורים ועוד. אבל האמת היא שלמרות שאני אכן עוסק בכך, הרי שבכל הקשור לתמונה הכוללת זה בשוליים, זה יכול להציל רק מעט מאוד ולא מכאן תצמח לנו הישועה אלא דווקא משינוי בהרגלי חיים, מפעילות מניעתית. רק זה מה שבאמת יציל חיים.

תעודת זהות

פרופסור חיים לוטן הינו יליד 1952, בעל תואר MD מאוניברסיטה העברית והתמחות בקרדיולוגיה. כיהן כמנהל היחידת טיפול נמרץ לב, וכן כמנהל חדרי הצנתור וכיום מנהל את מערך הלב, בבי”ח הדסה עין-כרם ירושלים.

מייסד ויו”ר החוג הישראלי לקרדיולוגיה פולשנית.

הוא מכהן כפרופסור בקתדרא ע”ש דוד ורוז אורזן בקרדיולוגיה, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית.

על שמו רשומים מספר רב של מחקרים בתחום הקרדיולוגיה הפולשנית, בנושא סטנטים קורונריים מפרישי תרופות. טיפול בחולים עם יתר לחץ דם ועוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!