מיהו חרדי?

יום חמישי האחרון. הנהלת דגל התורה עומדת להתכנס לדיון על פי דרישתו של יו"ר המפלגה וזקן השבט הרב אברהם רביץ. בירושלים כמו בביתר, דעתו של היו"ר על הצורך בכיבוד הסכמים, ידועה. מנגד, עמדתו של המזכ"ל גפני, ברורה לא פחות. שניהם מתבוננים על התבוסה במשחק הביתרי, אך מגיעים למסקנה טקטית שונה. רביץ מדבר על החטא ועונשו. מסביר מדוע פרוש פסול אישית מלכהן בתפקיד. גפני רואה את ההפרה ותוצאתה. מתבונן על המקרו ולא על המיקרו. כמי שחזה את התבוסה בביתר החל משריקת הפתיחה, הוא חוזר ומביע בירושלים, את אותה עמדה שלא התקבלה בביתר. כפי שהתבטא לראשונה באכסניה זו, עם בחירתו של פרוש במזכירות אגודת-ישראל, סבור מזכ"ל דגל התורה כי "הסכמים יש לכבד". גפני לא הסתיר כי הוא מתכוון לחזור על עמדתו הברורה ביום חמישי, בפני הנהלת דגל התורה.

מזמין הישיבה היו"ר רביץ כבר צחצח את גרונו, אלא שברגע האחרון נדחתה ישיבת ההנהלה. ראש העירייה היוצא אורי לופוליאנסקי הוא זה שפנה וביקש לדחות את הישיבה מאחר ובאותה שעה אמורה הייתה להתכנס מליאת העירייה. חזקה על רביץ שימצא את ההזדמנות להביע את עמדתו במלוא הלהט, ואת דבריו בנדון הוא אכן השמיע במהלך ישיבת המטה המוניציפאלי, שהתקיימה בצהרי יום ב' במשרדי דגל התורה בבני ברק. (ראה ידיעה נפרדת בעמודי החדשות).

לא עברה שעה קלה מרגע דחיית הישיבה, ומכשיר הסלולרי האישי של גפני החל לרטוט. מהצד השני של הקו שמע גפני פעם אחר פעם, גירסה שונה בתכלית מאשר זו שהתרחשה במציאות, ולפיה התבטלה ישיבת ההנהלה, לאחר נזיפה שיצאה מהבית בחנן 10 בנוגע לדבריו על המחויבות הטוטאלית לכיבוד חתימת ידה של התנועה.

בימים כתיקונם ניתן היה להתעלם מגל השמועות הבלתי פוסק, אך כשמדובר באותו סוף-שבוע שבו התפרסמו דבריו הנוקבים בחריפותם של יענק'ל ליצמן, העמית לסיעה המשותפת, שהפכה בתקופה האחרונה מג"ל עוצמתי של שיתוף פעולה, לגל של מים עכורים, הרי שידיעה כמו זו המספרת על ישיבת הנהלה שבוטלה, מרוממת את גלי המתקפה השוצפים לגובה של סופת 'גוסטב' בחופי ניו-אורלינס, שמאיימת להטביע את מותקפיה.

מבקר פנים

אם חשבתם עד היום שהביקורת הפנימית כנגד הלבלרים מטעם עצמם של גדולי ישראל, היא נחלתו של יו"ר דגל התורה לבדו, טעיתם. מסתבר, כי גם למזכ"ל התנועה, ששתק עד היום כשמדובר היה במתקפות כנגד עמיתו המבוגר, דעה ברורה ונחרצת, אם כי, לא בהכרח כלפי אותם גורמים זהים. אין זו הפעם הראשונה בה הוא מוצא עצמו מותקף, אלא שהפעם, לאור האווירה בה נאמרו הדברים, מחליט גפני שלא להחריש ולהשיב מלחמה, גם אם החיצים מכוונים לעברם של גורמי מפתח בסמטאות הצרות בירושלים של מעלה, כאלה שעומדים על המשמר כ'כהנים בעבודתם': "הגיע הזמן שיפסיקו להמציא דברים בשם גדולי ישראל", אומר גפני לציטוט ולייחוס. בגינן של התבטאויות שכאלה, הוצא רביץ אל מחוץ לתחום בביטאון התנועה, תוך שברחוב חנן מבהירים לו כי נחצו כל הקווים האדומים. האם לגפני הכל מותר? ימים יגידו.

על השולחן מונחים הררי טענות, שנתבררו כברר מוץ מתבן במאמרו של עורכנו אבי רוזן בשבוע שעבר. הגורמים שמתריסים כנגד הכרזתו של גפני כי הסכמים יש לכבד, מעלים טענות קשות, ולפיהן הליכה בעיניים עוורות אחר פרוש, תוך התעלמות מתמונת המצב שמעידה על היתכנות גבוהה למפלה, תוביל להתרסקות היהדות החרדית. על הפרק אף הועלתה אלטרנטיבת התמיכה באריה דרעי כגורם היחיד שבכוחו להותיר את ראשות העיר בשליטה חרדית. גפני שומע ומחייך: "אנשים עושים סיבוב וחושבים שיעצרו את הגלגל ברגע שיגיע אליהם". לופוליאנסקי (ואל תאמינו למכתבים...) מאמין שיעצור את הגלגל כשיגיע אליו ויקפוץ על העגלה כשיידרש ברגע האחרון להציל את הבירה. גם דרעי בטוח בכך. אבל מה שיקרה בסוף, שהגלגל ימשיך להתגלגל על כל היהדות החרדית, על לופוליאנסקי, על דרעי, וגם על פרוש.

לפחות לעת הזאת, ברור לגפני שיש לתת צ'אנס. לפני הכל, לכבד את ההסכם: "בניגוד לאחרים שמפחדים שפרוש ינצח, אני מפחד שפרוש יפסיד. אם לא תהיה עמדה ברורה של כיבוד ההסכם, כולנו נפסיד את ירושלים".

ובאשר לדרעי? אין זו הפעם הראשונה שבה נשמעות שאגות מכיוונו של האריה רב- הניסיון. כזכור, רעיון מועמדותו של דרעי, הופרח לחלל האוויר על ידי יענק'ל ליצמן כבר לפני עשרה חודשים, כתשובת המשקל לחבירת ש"ס לשלומי אמונים בביתר. אז, הייתה זו הפעם השנייה, בה נעשה שימוש בשמו של דרעי במסגרת המאבקים הפנים- אגודאיים.

ערב הבחירות האחרונות לכנסת, בעת שבבעלזא זעמו על איבוד המנדט השישי ודיברו בגלוי על חבירה לש"ס, נשלף לראשונה 'ספין דרעי' לנגד עיניהם הכלות של בכירי ש"ס. אומנם לא באמצעות דף מסרים רשמי, אך בהיגיון ליצמני צרוף, הוסבר על ידי אנשי מטה ההסברה של 'יהדות התורה המאוחדת' בקריית אריה בפתח תקווה, כי אם ש"ס מתערבת בענייניה של יהדות התורה, תתערב גם יהדות התורה בענייניה של ש"ס, כשאריה דרעי, הוא ולא אחר, יעמוד בחזית ההסברתית של 'המשפחה האשכנזית הגדולה'. בש"ס שמעו והפנימו. רעיון החבירה לבעלזא, ירד מסדר היום באותה מהירות בה עלה.

אלא שלעת הזאת, בטוחים גורמים המקורבים לאריה השואג, שחלקם נמנים על צמרת ש"ס דהיום, כי מדובר בצו השעה. במנייה הבטוחה היחידה, להותרת השליטה החרדית בבירה. במטה פרוש לעומת זאת, (ויחד אתם גורמים בש"ס שיש להם המון מה להפסיד אם דרעי חוזר לזירה) בטוחים כי מה שאירע בפעם הראשונה והשנייה, יתרחש גם בפעם השלישית. (על 'מועמדות דרעי' שלעולם לא נס ליחו כבר הורחבה היריעה בשעתו, תחת הכותרת 'סרק סרק').

אך עם כל הכבוד לפרוש ולמלחמה על הלשכה המפוארת בכיכר ספרא, המסר החריף של גפני, מופנה לחזית ירושלמית שונה בתכלית. הוא מדבר על ההבדל שבין מנהיגיה הרוחניים של דגל התורה, לבין הנעשה בחצרות האדמו"רים, ומכוון את החיצים לבית פנימה: "אצלנו כל אחד יכול להיכנס ואפילו להפוך לבן בית. הדלת פתוחה ולכולם יש את הזכות להביע דעה בפני ה'גדול'". זוהי המעלה, אך זהו גם החיסרון: "נוצר מצב שכל אחד יכול לנזוף בשמם של גדולי ישראל, לדבר בשמם, ואין פוצה פה ומצפצף". מה לעשות והא בהא תליא, לא ניתן לדרוש יישור קו טוטאלי ממי שאמונים על מדיניות של דלת פתוחה, וקבלת והעברת מסרים באמצעות צינורות רבים.

כשגפני משווה זאת לגיבוי לו זוכה הצלע השנייה בסיעת ג"ל נשמעת נימה של קנאה בקולו: "מישהו היה מעלה בדעתו להוציא על דעת עצמו הודעות נגד יענק'ל ליצמן בשם הגערער-רב'ה? הרי באותו רגע הוא היה מסולק מהחסידות. אבל אצלנו הכל מותר", מבכה הח"כ הליטאי חובש הספודיק, שהיה שמח לקבל מטריית הגנה אווירית, מהסוג לה זוכה יענק'ל ליצמן במגזרו שלו.

הגורם המותקף שומע את הדברים ומגיב בחריפות חסרת תקדים למתקפתו של גפני: "אם בחסידות גור היה מי שמעז לדבר על חצר הרב'ה, כמו שגפני מדבר על חצר המנהיג שלו בירושלים, הוא היה עף מיד מהמפלגה עם הספודיק שעל ראשו".

נציג לא עצמאי

פנים שוחקות, נראו ביום שישי האחרון ברחוב חזו"א 5. מוישה גפני הגיע לבית וכמעט ש'הרים לחיים'. המזכ"ל הפעלתן, הציג לפני מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, תמונה של ניצחון ברור, לא בנקודות, אלא בנוק-אאוט. וכל זאת, למרות הפרסום, לראשונה באכסניה זו לפני שבועיים, בדבר הוראת החשב המלווה שלא לאשר את ההעברה התקציבית המתבקשת להצטיידות בתי הספר, מבלי שיחתום עליה גם היו"ר מטעם הסיעה המרכזית הרב אברהם יוסף לייזרזון.

פרסומים לחוד ומציאות לחוד. בדגל התורה רואים בהוראת החשב כלא יותר מטרדה חולפת. כך גם מתייחסים למתקפת המחץ של יענק'ל ליצמן בשבוע האחרון. "עם פתיחת שנת הלימודים, אני יכול לומר בבירור שניצחנו במערכה", מכריז גפני, וטעמו עימו. לייזרזון אומנם ישב בכל הדיונים, אך נוטרל בכל פעם שהגיעו לתכל'ס של חלוקת התקנים במערכת. ועם כל הכבוד לעיכובי התקציב, חלוקת הג'ובים היא הקריטריון העיקרי לבחינת השליטה בארגון, ושם – כך לדברי בכירי דגל - נחתכים הדברים ללא כל צורך בחתימה.

בסיעה המרכזית אגב, טוענים שמדובר בעורבא פרח וכי גם בנושא איוש המשרות, נרשם שיתוף פעולה מלא לכל אורך הדרך. "לייזרזון משתף פעולה עם בוימל שמצידו פועל בשיתוף פעולה, אבל גפני הוא זה שמחרחר מלחמה ומדרדר את החינוך העצמאי לתהום", טוענים בסיעה המרכזית ומביאים כראיה את הידיעה הכמעט זהה שהתפרסמה בבוקר יום שלישי ב'יתד' ו'המודיע'. בכותרת נכתב: כי "שנת הלימודים החדשה נפתחה במאות מוסדות החינוך העצמאי ברחבי הארץ", תוך שבגוף הידיעה צוין כי "הרב אברהם יוסף לייזרזון (אליבא ד'המודיע' בלבד, תוך הקדמת התואר: "יו"ר החינוך העצמאי") והרב צבי בוימל ערכו סיור נרחב בבתי ספר שונים", לתפארת האחדות והשלום.

"ורק גפני ממשיך לעורר ריב ומדון", טוענים בסיעה המרכזית. בסביבתו של גפני שומעים ולא מתרשמים. שם מפנים אצבע מכווינה לרמת השטח, להנהלות בתי הספר בשטח, מהן ניתן ללמוד על מידת ההשפעה האמיתית של נציג דגל התורה צבי בוימל לעומת עמיתו הרב לייזרזון.

אלא שגם בסיפור הזה, החינוך העצמאי הוא רק הסימפטום. מה שחורה בעיקר לגפני, הינו הניסיון להציגו כמי שפועל מטעם עצמו. ליצמן התבטא, בין השאר בפני כותב השורות, כי בסוגיית החינוך העצמאי היה גפני הגורם המתסיס, שליבה את האש ולא בהכרח על דעתו של ראש הישיבה. הלוחם העצמאי שומע, ואש אוחזת בו: "אני לא הראשון שהוא אומר עליו את זה. הרי גם על אלי ישי הוא אמר שהוא פועל על דעת עצמו ואם הרב עובדיה היה יודע את האמת, היה מורה לו לנהוג אחרת. עכשיו הוא אומר את אותם דברים חמורים על בית ראש הישיבה. זה בלתי נסלח". וכאן, שב הח"כ הליטאי ומשווה בין היכל הישיבה הליטאי לבית המדרש הגוראי, כשהוא מפנה שאלה נוקבת: "האם מישהו היה מעלה בדעתו לרמוז שליצמן פועל שלא על דעתו של האדמו"ר מגור?", שואל גפני ומשיב מיניה-וביה: "הרי כולנו יודעים איך צעד כזה היה מסתיים. ברור לכל כיצד ליצמן עצמו היה מגיב. אז למה כשמדובר ברבותיהם של חבריו הכל מותר?". לזכותו של ליצמן ייאמר, כי בכל הנוגע לפקפוק בשליחותו האותנטית של גפני, הוא יכול להיתלות באילנא רברבא, בתוככי דגל התורה עצמה, ועל כך בדיוק, ביכה גפני בראשית דברינו.

כך או כך, בדגל התורה כמו גם בבית ברחוב חזו"א 5 מבהירים, כי מי שהורה שלא להתפשר בסוגיית החינוך העצמאי, היה ראש הישיבה בכבודו ובעצמו. גפני אף נתפס לא אחת כגורם ממתן שדעתו לא התקבלה. כך היה כשהציג לפני הגראי"ל הצעת פשרה שנדחתה על ידו.

הדברים החדים והחריפים שנאמרו מפיו של מרן ראש הישיבה רודף השלום, מעידים כי במקרה זה הוא נכון למאבק, על מה שהוא רואה כ"חינוך ילדי ישראל". המילה 'מלחמה' נשמעה בחלל החדר הצנוע בחזו"א 5 יותר מפעם אחת. ולכל מי שבקיא באורחות הבית, המשמעות החריפה, כמו ברורה מאליה.

כאילו כדי לחדד את המסר התקיף כלפי עמיתו, מבהיר גפני, כי הכרזתו ולפיה הוא דורש לקבל את ועדת הכספים, משמעותה בעיקר, שליצמן לא יקבל את ראשות אותה ועדה, בבחינת, "גם לי גם לך לא יהיה" - קשרים מעל ומתחת לשולחן עם בכירי וחשבי האוצר, כאלה שיאפשרו להם לנקוט צד במאבקים פנים מפלגתיים כשהם מצדדים בעמדתו של יו"ר ועדת הכספים בפוטנציה.

נהרות דם רע נשפכים, במקום בו חלף זה לא מכבר ג"ל משותף. ליצמן מצידו, מחריף השבוע את התבטאויותיו ומבהיר: "מי שלא מסוגל לשלוט על עצמו, שלא ישמש כנציג ציבור". מנכ"ל אגו"י חנוך זייברט אף קיבל הוראה שלא לשבת לדיונים עם גפני על מערכת הבחירות המוניציפאלית, עקב התבטאויותיו.

ולמרות זאת, גפני כמו ליצמן יודעים ששיתוף הפעולה ביניהם הוא כורח המציאות. גם ליהדות החרדית אין את הפריבילגיה לוותר על שירותיהם של הטובים בפרלמנטריה. כמו ליצמן וגפני בזירה הארצית, כך גם פרוש ומקלב באגף הירושלמי (לא אמרנו רביץ), מבינים כי חייבים ליישר קו על מנת להגיע לשיתוף פעולה מקסימלי. נותר רק לקוות שרגעי שיתוף הפעולה, ירבו מעיתות המחלוקת. לעיתונות זה אולי יספק פחות כותרות, אבל היהדות החרדית בכלל והציבור הירושלמי בפרט, רק ייצאו נשכרים.

בית ספר לקריטריונים

את השאלה ההיסטורית מעוררת המחלוקת "מיהו יהודי", מחליפה בעת האחרונה שאלה אקוטית לא פחות: מיהו חרדי?

לא, אין המדובר בשאלה שהפנו מנהלות בתי הספר של החינוך העצמאי לגדולי ישראל, בנוגע לסלקציית הקבלה של בנות חרדיות לבתי הספר. גם לא בקריטריון להשתתפות בפריימריז של מפלגה חרדית כזאת או אחרת. המדובר, לא פחות ולא יותר, במסמך רשמי שנשלח מלשכתו של סמנכ"ל המשרד לביטחון פנים שמבקש, כהאי לישנא: ""לקבל הגדרה ברורה מיהו חרדי".

שורשיה של שאלת מיליון הדולר, באפליה הכפולה שסוקרה במדור זה לפני כחצי שנה. המדובר בחקיקה שנועדה להעדיף את האוכלוסיות המופלות לרעה בכל הנוגע למינויים, לא רק במסגרת בחירת דירקטורים בחברות ממשלתיות, אלא אף בכל משרה כלשהי בשירות הציבורי.

אלא שבאורח לא פלא, בעוד שהעדפתם המתקנת של ערבים נקבעה בחקיקה, הרי שמאפליית החרדים נרשמה התעלמות מוחלטת. וכאילו לא די בחקיקה עצמה, כמו בהעברת תקציבי עתק למגזר באמצעות בן העדה השר ראלב מג'אדלה, החליטה הכנסת, ברוח אופנת ועדות החקירה, על הקמת "ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי".

על פי לשון הפרוטוקול, אמורה הייתה הוועדה לחקור את "יישום חוקי הייצוג ההולם לערבים בשירות הציבורי, החסמים הניצבים בפני מועמדים לעבודה ועובדים ערבים בשירות הציבורי והצעת כלים כדי להסיר חסמים אלו". הוי אומר, לא רק בדיקה וחקירה, אלא הצעת כלים אופרטיביים שיאפשרו את העדפתם של הערבים.

העדפתם של הערבים, נקבעה בחקיקה לא רק בכל הנוגע למינויים בחברות ממשלתיות, אלא גם בגופים דו-מהותיים שהוקמו על פי חוק (דוגמת חברת החשמל). "הוועדה תבדוק", כך על פי הנוסח שהובא כאן בשעתו: "את עבודת משרדי הממשלה השונים, וכן חברות ממשלתיות ורשויות שהוקמו על פי חוק, בקשר לקליטת עובדים".

ומי כפה עצמו והשתחל כחבר באותה ועדה? לא אחר מאשר הלוחם הפרלמנטרי מוישה גפני. כשנשאל בשעתו על ידי כותב השורות מה לו ולאפליית הערבים, הסביר כי כחלק אינטגרלי מוועדת החקירה לא ירפה מנושא אפליית החרדים, עד שיבוא לכדי פיתרון תחיקתי.

מסתבר, כי כאשר מדברים בשפה הנכונה, יש גם מקום להבנה. לפני שבועיים הבאנו את סיפורו של יענק'ל גוטרמן ש'מדבר תעסוקה' ומשיג הרבה יותר מאלה ש'מתבכיינים קצבאות'. אותה נוסחה, כך מסתבר, עובדת גם כשמדובר בהנהגת העדפה במסגרות תעסוקתיות. השילוב בין 'תעסוקה' ל'חרדים' מניב דיבידנדים. את השפה הזאת מבינים גם גורמים שאינם קשובים דרך קבע, בלשון המעטה, לפתרון מצוקות המגזר החרדי.

וכך, בהוראת הוועדה, נתבקשו משרדי הממשלה השונים מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לרכז את נתוני תעסוקת החרדים. צעד משמעותי, מיני אותה ישיבה בה הבהירו בכירי האוצר, כי על פי האומדנים המקצועיים שבידיהם, החרדים אינם מופלים לרעה.
אלא שכאן, באה תשובתם המבולבלת משהו של הגורמים המקצועיים במשרדים השונים. "קודם שאוכל להתייחס לבקשה", כותב יואל לוי, הסמנכ"ל הבכיר והמוערך של המשרד לביטחון פנים, "הייתי מבקש לקבל הגדרה ברורה מיהו חרדי".

מי יידרש להשיב על השאלה רבת המשמעות והאם בין הקריטריונים יוכלל גם סעיף המחייב אחזקת פלאפון כשר? על כל אלה ועוד יצטרך להשיב לא אחר מאשר היועץ המשפטי לוועדה שמגבש בימים אלו חוות דעת שתציב קריטריונים ברורים שיאפיינו את המונח 'חרדי'. או במילים אחרות: ועדת קבלה חרדית, עם גושפנקא משפטית חילונית.

'בית ספר לפוליטיקה', טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!