כיצד הפכתי לאדם אלים

מאז ימות עולם, ומקדמת דנא, יקר בעיני כבוד הזולת כמרגלית הנטועה בכובעו של יוסף מוקיר שבת, נזהר עד קצה היכולת בכבודם של אנשים. לא סוטר, לא בועט, לא מפצח גרעינים. מחלק בנדיבות כבוד לזקנים ולצעירים כאחד. גם עם הארץ עם התלמיד חכם.

פעם, כשהייתי צעיר ועול ימים, עוד בימים שהייתי מהלך על המדרכה, אחד כן ואחד לא לסירוגין, עוד בתקופה שהסתובבתי עם שטרות של 'מונופול' בכיסי על כל צרה שלא תבוא, כבר אז קננו בי עוד כמה מידות טובות. ביניהן היו היושר, אהבת הזולת, ושנאת הבצע.

לטורי 'סחוג' האחרונים

• וחיות הקודש
• שיטת מצליח ושיטת מטיאס
• עוף או שניצל?



בכל ענייני הממונות, הייתי ישר כסרגל מתכת שכולו תכלת. שום קורטוב גרגיר של מילימטר של פרוטה שלא היתה שלי, במלא השייכות, לא היתה נכנסת לכיסי, ויקוב הדין את ההר נקבים-נקבים, חלולים-חלולים. ידעתי גם ידעתי, שראוי ונכון שלא אקח מה שלא שייך לי.

עד שיום אחד, עלעלתי בעיתון עלה אחר עלה, וראיתי שאני בכותרות. כתבו עלי. כתבו שאני גנב. כתבו שאני רמאי. כתבו שנטלתי כסף במרמה.

"מיליוני שקלים לישיבות הקטנות החרדיות"; "תלמיד ישיבה מרוויח יותר מסטודנט"; "תלמיד ישיבה פטור מ.....".

אם עשקתי מישהו - שיקום. אם גנבתי ממישהו - שיבוא ויקבל חזרה את כל כספו. אבל, כנראה שלא משנה מה אני אעשה, אם כיפה שחורה לראשי - תאב ממון אני. גנב אני.

אוהב בצע ורודף שלמונים. אומרים שהכול אמכור בעד נזיד עדשים (ולא המשוקלדים עושי הצרבת).

ואם בין כה וכה אומרים שאני כזה, מה יש להפסיד? למה לא להיות כזה?

תמיד ניסיתי בכל שבריר של כח - לעזור לשני. כל מי שהיה אצלי בכלל זולת, היה זוכה לסיוע ככל צורכו. אם שמעתי שהוא צמא - השקתיו. אם אמרו לי שהוא רעב - האכלתיו. אם רצה השמועה שעייף הוא - שרתי לו "נומה נומה וגו'". וכמובן שאם צריך ללדת, לקחתיו לחדר לידה. לא הפלתי בין דם לדם, לא בין דין לדין, ולא בין נגע לנגע. לא בדקתיו בציציותיו אם זכר, אם נקבה, בין גדול ובין קטן, בין יהודי ובין גוי, ואפילו חתול הצמא לחלב זכה, ואם בא - כל מחסורו עלי.

עד שיום אחד, קראתי או שמעתי או ראיתי או צפיתי באחד מכלי התקשורת, ונודע לי גם נודע, שקשים גרים לחרדים כספחת וכקדחת. סיפרו, שכל בן נכר הרוצה להסתופף בצילה של השכינה, ומשתוקק לקבל על עצמו תרי"ג מצוות לעבודת הבורא, החרדים מקשים עליו כספחת וכצהבת. לא נותנים לו.

ואני, שידעתי עד אז, שהלכה עוקרת תדמית, ומה שנפסק כך יהיה. ולא מרוע לב ומזדון, אלא קושט דברי אמת. חשבתי בתמימות, שאם התורה אמרה, כל אחד יבין שזה לא נגדו. חשבתי.

האשימו אותי שאני שונא בעלי חיים. לדידם, אם חובש כיפה שחורה אני, ודאי וודאי שאני מתעלל בחיות. אין ספק.

ואם בין כה וכה אומרים שאני כזה, מה יש להפסיד? למה לא להיות כזה?

מעולם לא הכיתי איש. לא מכות נמרצות ולא פצעי אוהב. פצע וחבורה ומכה לא באו אל לשוני. גם אם היו לי חילוקי דעות עם אדם, לא עלה בדעתי מעולם להכותו מנה אחת אפים ארצה. דרכם של בני האדם שמנסים בדרכי שלום ומתעקשים בבתי דין, אבל מכות? חלילה וחס.

עד שיום אחד, סיפרו לי בתקשורת, שתלמידי ישיבה התפרעו, שאברכים זרקו אבנים, שחרדים ניפצו שמשות, ש"דוסים" הפכו ניידות.

עד שיום אחד, סיפרו לי בתקשורת "המקוונת", שחרדים רבו על מנה של קוגעל. נתנו מכות זה לזה. דווחו לי שהחרדים אלימים. אמרו לי, שבעד מנת קוגעל ירושלמי ה'שווראצע' יתנו מכות זה לזה.

ואם בין כה וכה אומרים שאני כזה, מה יש להפסיד? למה לא להיות כזה?

קישורים:
היי, תורידו ת'ידיים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!