"רוצה לנקום באליאור" • תחקיר הזוועה

זו לא הייתה מסיבת יום הולדת שגרתית. במיטה בחדר הקטן בבית החולים הרצוג בירושלים שכב א' בן השלוש וחצי. כבר חמישה חודשים שהוא מונח כך, בוהה בעיניים פקוחות, מחוסר הכרה, תוצאה ישירה למסכת של טלטולים ועינויים קשים שעבר, לפי כתב האישום, בביתו של אליאור חן. סביבו ישבו שבעת אחיו, בהם נ‭,'‬ שיום הולדתו החמישי היה סיבת ההתכנסות. כולם שרו שירים שנהגו לזמר בימים טובים יותר, כשאחיהם הקטן היה ילד נמרץ ושמח ובהכרה מלאה.

בדמיונם ראו הילדים את א' מתעורר בהתרגשות ומצטרף לשירה; הם נאלצו להסתפק בכמה תנודות קלות במוניטור שליד המיטה, שנתנו סיבה לאופטימיות זהירה. "הדופק שלו התחיל לרוץ למעלה‭,"‬ משחזר ש' בן ה־‭- 14‬ "ניגשתי אליו, לקחתי לו את היד ודיברתי איתו. ראיתי שהוא מרגיש אותי. אני חושב שהוא אפילו חייך. כשעזבנו אותו אחרי שעה הוא היה עצוב. ממש ירדו לו דמעות. אני מאוד קשור אליו ואני דואג לו וחושב עליו הרבה‭."‬

• אליאור חן כותב מהכלא • חשיפה בלעדית
• תוצאות ההתעללות בילדים - תמונה קשה לצפיה
• "אליאור חן - מעוות, תוקפן ופגוע"

כמעט חמישה חודשים עברו מהיום שילדי המשפחה המוכה הזו יצאו משלטון האימים של אליאור חן - "הרב‭,"‬ כפי שחלקם עדיין קוראים לו. מאז התפוצצה הפרשה הם מפוזרים בין בני משפחה. נ' בן החמש עבר ניתוח להשתלת עור ברגליו, שנכוו קשות, כך לפי כתב האישום, באחת מסדרות החינוך של חן ואנשיו. האחרים חוזרים אט־אט לחיים, מלווים מקרוב על ידי גורמי הרווחה, נערכים לקראת מגורים במסגרת משפחתית מחודשת יחד עם אביהם. ביום הולדתו של נ' לקח אותם אביהם לטיול משפחתי בצפון. חן נמלט מהארץ והוא עצור בברזיל, נאבק בבקשת ההסגרה שהגישה מדינת ישראל. ארבעת תלמידיו, שנטלו חלק פעיל ואלים בשלטון הטרור שהנהיג, מתמודדים עם כתבי אישום חמורים משלהם בגין תקיפה, חבלות חמורות והתעללות בקטינים.

אמם של הילדים, שהתגוררה איתם בביתו של חן באותם חודשיים מסויטים, עצורה מאז חודש מרס בכלא נווה תרצה, ממתינה למשפטה. שבועות ארוכים היא חיה באותו בית עם ילדיה והאיש שהפך אותם לשק חבטות, האיש ששבה את לבה והיה מושא הערצתה. ספק אם יש מומחה לנפש האדם שיוכל להסביר כיצד שתקה כשסביבה, לפי כתב האישום, הוכו ילדיה במקלות, נכפתו בחבלים והוצתו. הילדים עצמם אפילו לא כועסים עליה. לא מייחסים לה טיפת אחריות לגורלם. הם מחכים לה בבית, מתפללים שתשוב במהרה, מדברים איתה בטלפון ומבקרים אותה בכלא. אם זה היה תלוי בהם, היא היתה מזוכה מכל אשמה. "היא היתה מהופנטת‭,"‬ מנסה ש' להסביר. "היא היתה איתנו שם אבל לא יכלה לראות כלום‭."‬

פעם בחודש מובאים הילדים לכלא נווה תרצה לפגישה עם אמם. בבית הסוהר מוקצית למפגשים דירה עם ריהוט מלא, טלוויזיה ומשחקים, במטרה להעניק לילדים הרגשה נינוחה ככל האפשר. לפגישות מתלוות העובדות הסוציאליות המטפלות במשפחה. "פעם בחודש זה מעט מדי‭,"‬ אומר ש‭.'‬ "זה עובר מהר, לפני שאנחנו מרגישים. אנחנו מחכים מאוד לפגישות האלה. כולם רוצים לדבר עם אמא ולשבת קרוב אליה‭."‬

כשהגיעו למפגש האחרון, לפני כמה שבועות, הודיעו הילדים לאם כי הכינו לה הפתעה. הם נעמדו בשורה ושרו לה יחד: "אביא לך פרחים, אמא שלי/ מכל הלב אשיר לך, אמא שלי‭."‬ ש‭,'‬ בתפקיד הבמאי, הכין את החבורה עוד בבית וערך תרגול אחרון רגע לפני הכניסה לכלא. "שרנו לה כדי לשמח אותה‭,"‬ הוא מספר בהתלהבות, "אמא בכתה וכל מי שהיה שם התרגש. אפילו העובדות הסוציאליות בכו ומחאו לנו כפיים. בביקור הבא אנחנו מתכננים לשיר לה את השיר של אייל גולן 'אני רוצה אלייך‭.'‬ קשה לי לראות את אמא ככה. היא חסרה לנו הרבה אבל אני בטוח שהיא תצא מהר‭."‬
ש‭,'‬ מודע היטב להתנהלות החקירה, יודע שאמו לא התלהבה לשתף פעולה עם החוקרים. "אני חושב שאמא שלי מסרה גרסאות סותרות למשטרה כי היא היתה עדיין מהופנטת. אבל אני מאמין שהיום היא הבריאה והיא מבינה שהוא רשע. הבעיה שהמשטרה מנסה להפליל אותה‭."‬

כשהאם בבית הסוהר והם מפוזרים בין קרובים, לא קל לחזור לשגרה. במשפחה מספרים שמהרגע שיצאו לחופשי, נתקפו הילדים בבולמוס אכילה בלתי נשלט. "חלק מהם היו מחביאים אוכל‭,"‬ מספר בן משפחה. "נ' היה מבקש בכל ארוחה שיכינו לו עשר פרוסות לחם. הוא היה גונב אוכל מהמקרר ומחביא מתחת לכרית. לא היינו מבינים למה הוא מביא כל כך הרבה אוכל לגן. הוא היה גונב בקבוקי מים. את כל הקניות שהדודה היתה עושה הוא היה מחביא בחדר‭."‬

מאז הוגשו כתבי האישום נגד האם ותלמידיו של חן, הזרקורים מכוונים לעבר ש‭.'‬ "העד המרכזי‭,"‬ מכנים אותו. ש' הוא אמנם רק השני בין שמונת ילדי המשפחה אבל הנחוש והדומיננטי שבהם. חלק גדול מההתעללויות הוא עבר על בשרו. לחלק אחר היה עד. חוקרי המשטרה ומשרד הרווחה זיהו מיד כי לאחר מעצרה של האם האחים נושאים אליו את עיניהם. כשחשש והעדיף שישתקו בחקירה, שתקו. כשהשתכנע שאין עוד סכנה מצד אליאור חן, נפרץ הסכר בהוראה קצרה שלו. כעת הוא מגולל את הסיפור כולו כפי שחווה אותו.

השיחות עם ש' - ילד יפה עם פאות ארוכות ומסולסלות ועיניים כחולות עמוקות - לא קלות. השינויים בגרסתו קוטביים. לעתים הוא מתפרץ בשטף של תיאורים מפורטים, לעתים שותק, מתכנס פנימה בטענה "אין לי כוח" ומבקש להמשיך בפעם אחרת. לרגעים הוא מתבטא בתמימות ילדותית, כיאה לגילו. אבל כשהוא מנתח לעומק את התנהגותה של אמו ואת מעשיו של אליאור חן וחסידיו האפלים, קל לשכוח שהוא בסך הכל בן ‭.14‬

פרק א': בישיבה של אליאור

עד לפני כמה שנים זו היתה משפחה נורמטיבית. בעבר התגוררו בגוש קטיף. לפני שמונה שנים, כשש' סיים גן חובה, עברו לרובע היהודי בירושלים. "היה לי אז יופי‭,"‬ הוא נזכר. "היינו משפחה נורמלית. היינו מטיילים הרבה ביחד. אני ועוד ילד היינו הכי מקובלים בחברה. כולם בכיתה היו חברים שלי. הכל היה סבבה‭."‬ לפני כשש שנים החל לבקר בבית חבר חדש של האב, אליאור חן. חן, שהיה בתחילת העשור השלישי לחייו, נחשב אז לעילוי תורני והחל מרכז סביבו תלמידים מעריצים. "אבא היה מביא הרבה חברים‭,"‬ מספר ש‭.'‬ "זה לא היה חריג. אליאור הגיע כמה פעמים. החברות ביניהם התחזקה, הם היו נוסעים יחד לקברי צדיקים והוא התחיל להגיע עם המשפחה שלו אלינו לשבתות‭."‬

לקח זמן עד שהתגלתה הדמות האמיתית של מי שמגיל צעיר עסק בקבלה מעשית, בהשבעת שדים ובתקשורת עם מלאכים. לפני כשנה ביקש ש' לעזוב את התלמוד תורה שבו למד ולצאת עם חברים לפנימייה. לחן היתה הצעה אחרת. "הוא אמר להורים שלי, 'עזבו פנימייה. יש לנו ישיבה. שיבוא אליי‭."'‬ ההורים אהבו את הרעיון. גם ש' לא הביע התנגדות. "באותה תקופה הוא עוד היה אדם טוב. לא יכולתי לדמיין בשום אופן איזה דברים רעים הוא יכול לעשות‭."‬

ש' ארז מזוודה, ויצא אל מה שבסביבתו של חן כינו "הישיבה‭."‬ "זה היה מחסן קטן ברחוב שרי ישראל בירושלים, שלמדו בו אולי שמונה חבר'ה, חוץ ממנו כולם רווקים, כולם הרבה יותר מבוגרים ממני. בחדר היו שני שולחנות ומקרר שתפס חצי מהמקום, ארון ספרים ומזרנים שהיו פורשים בלילה, כי היינו גם ישנים שם. לזה הם קראו ישיבה. כל בוקר היינו קמים, הולכים למקווה, מתפללים ומתחילים ללמוד. זוהר, תיקון כללי, תיקון זה, תיקון אחר‭."‬ תנאי המחיה והלימוד במקום היו כמעט בלתי אפשריים, בוודאי עבור ילד בן ‭.13‬ "לארוחת צהריים היו עושים לפעמים איזו חביתה על אמגזית או משהו כזה. ליד המחסן היה חדר קטן עם שירותים‭."‬

ש‭,'‬ צעיר בהרבה משאר הבחורים, לא אהב את ימי הלימוד הארוכים. "הרב" כפי שהוא מכנה עדיין את אליאור חן, הצמיד לו את רועי צורף, בחור בשנות העשרים לחייו, שישגיח שהוא לומד כמו שצריך. בתחילת הדרך, הוא מספר, חן היה מתון וסבלני. אבל כשנכונותו של הילד לשבת ללמוד לא ענתה על דרישות המחנך, השתנו הכללים באופן קיצוני. "אליאור היה אומר לרועי, 'תביא לו מכות. צריך לחנך אותו‭.'‬ והוא היה נותן מכות. בהתחלה כאפות. אחרי זה בעיטות. אחרי זה סטירות ואחר כך זה הגיע למקל. תמיד זה התחיל משיחה של רועי ואליאור בצד, ואז רועי היה מגיע אליי. כשהייתי פונה לאליאור, הוא היה אומר לי, 'רועי אישר לך לבוא אליי‭,'?‬ רועי היה אחראי מבחינתי על הכל. הייתי צריך לבקש ממנו אם אני רוצה לשתות. אם אני רוצה לשירותים. בלי אישור שלו לא הייתי יכול לזוז. לפעמים היו נותנים לי מכות סתם. אליאור היה אומר לו, 'תחנך אותו, הוא חושב עכשיו מחשבות רעות‭.'‬ הוא היה אומר שהוא יודע מה אני חושב‭."‬

חצי שנה בילה ש' עם החבורה הבוגרת שכינס אליאור חן בחדרון הקטן, סופג מכות והשפלות. פעם בשלושה שבועות היה יוצא הביתה לשבת - ושותק. "לא אמרתי להורים כלום על מה שקורה שם. פחדתי. הם גם דאגו שכמעט בכל פעם שאני יוצא הביתה אחד מהבחורים יגיע אלינו לשבת. היה מגיע וישן לידי בחדר, ככה שגם אם רציתי לא יכולתי להגיד כלום. ידעתי שאם אני אגיד משהו יביאו אותי אחרי זה לאליאור והוא יגיד להם להרביץ לי. עבר לי בראש להתאבד. חשבתי לנסות להידרס או לקפוץ מהחלון. נמאס לי מהחיים. כל הזמן היו מכות. הייתי כבר מוכן ללמוד כל היום רק שלא יתקרבו אליי. לא היה כמעט יום שלא היו מרביצים לי. היו ימים שכל הגוף שלי היה סגול ואז הם לא היו נותנים לי ללכת למקווה, כדי שלא יראו אותי, או שהיו דואגים שאף אחד לא ייכנס. היו אומרים לי, 'תטבול, תצא מהר ותשים גופייה‭.'‬

"פעם אליאור טלפן לרועי ואמר לו, 'תבטל את ש‭.''‬ 'לבטל' זה ביטוי מהקבלה. כאילו לבטל את העקשנות שלי. להוריד את הזהות שלי. שאני אעשה מה שהוא אומר לי. ואז רועי אמר לי, 'תמצוץ לי את הציפורן של הרגל‭.'‬ לא רציתי. אז הוא הרביץ לי מכות עם מקל. בכל הגוף. בגב, ברגליים, בראש, בידיים. צרחתי. בכיתי אולי שלוש שעות. אחר כך אליאור התקשר ואמר לו להפסיק."
‬
סגל הלומדים השתנה עם הזמן. שלושה צעירים התמידו: אברהם דוד קוגמן, שמעון גבאי ואברהם מסקלצ'י - במחיצתם בילה ש' את הרגעים הקשים של חייו. אחרים היו עסוקים בענייניהם ובחרו לשתוק. "היה אחד שלא היה יכול לראות את זה אז הוא היה מסתובב עם הגב אליי, וממשיך להתנדנד וללמוד‭."‬ ש' מספר על חודשים ארוכים עמוסי סבל ובכי. רגעי החופש היחידים היו בלילה, כשישן, או בדקות הספורות שבילה בשירותים. "גם בשירותים היו מגבילים אותי בזמן. כשנתנו לי דקה הייתי נשאר שם עד השנייה האחרונה. עשו לי צומות ותעניות. לא נתנו לי לאכול ימים שלמים‭."‬

פרק ב': שום, עראק, ריטלין

במקביל ללימודים ב"ישיבה‭,"‬ המשיך אליאור חן להתקרב אל משפחתו של ש‭.'‬ אם בעבר היה זה ד‭,'‬ האב, שפתח את ביתו בפניו, עכשיו היתה זו רעייתו, מ‭,'‬ שמשכה את תשומת לבו. אליאור החל לבלות איתה יותר ויותר והיא מצאה את עצמה נשאבת על ידי עוצמתו הרוחנית. בכמה הזדמנויות ניסה להתקרב אליה באורח שעל פי הקודים של החברה החרדית נחשב גבולי. פעם, כשהצטרף אל בני הזוג בנסיעה לקברי צדיקים, העיר ד' לאשתו כי השיחות שמנהל איתה אליאור "לא מתאימות‭."‬ הסדק שפער בחיי הנישואים התרחב בהדרגה, עד שלפני כשנה נדחף ד' לעזוב את הבית אחרי 15 שנות נישואים ולתת גט לאשתו. כמה שבועות לפני ראש השנה חגג ש' בר מצווה. כמה ימים אחר כך, בטקס חשאי שתקפותו ההלכתית אינה ברורה, “נשא” חן את מ' לאישה. וזאת כשהוא לא טורח להתגרש מרות, אשתו הראשונה.

בראש השנה נסע אליאור עם קבוצה מחסידיו לאומן. בין הנוסעים היו גם ש' ואביו, שבתמימותו לא ידע כי מנהיג הפמליה הוא בן זוגה של אם ילדיו. כמו בחודשים שקדמו לנסיעה, ש' המשיך לשמור על שתיקה, לא משתף איש, גם לא את אביו, במה שעובר עליו. "פחדתי‭,"‬ הוא חוזר ומסביר.

החזרה מאומן ונישואיו של חן למ' סימנו שינוי כיוון בפעילות הקבוצה. חן הדף מעליו את חסידיו מאתמול, העביר את הפעילות לדירתו הקטנה ביישוב החרדי ביתר עילית, והותיר סביבו רק את גבאי, קוגמן ומסקלצ'י - ויחד איתם ש' הקטן. "בהתחלה, כשהם אמרו לי שהרב אוהב אותי ושגם אני עובר איתם לבית שלו, שמחתי‭,"‬ מספר ש‭.'‬ "חשבתי שהצלחתי להיפטר מרועי‭."‬ כבר בשבת הראשונה הבין שהמצב רק מחמיר. "לקראת תפילת מנחה אליאור הקים אותי מהמיטה, זרק אותי על הרצפה וצעק עליי, 'למה אתה לא קם‭,'?‬ אמרתי לו, 'לא אמרו לי לקום‭.'‬ הוא אמר לי, 'שקרן, אמרו לך לקום בשעה ארבע‭,'‬ ואמר לאחרים, 'תרביצו לו‭.'‬ הם הרביצו לי, טלטלו אותי והעיפו אותי מאחד לשני. נתנו לי כאפות. התחלתי לבכות. גם לילדים שלו הוא היה מרביץ. את הילד שלו, בן תשעה חודשים, היה תופס עם הידיים אחורה ומביא לו כאפות בלחיים, סטירות כאלה. הילד היה צורח ואז הוא היה מגביר את הכאפות. הוא עשה את זה כדי שגם הוא יתבטל‭."‬

ש' מצא את עצמו בתוך עולם זר ומאיים של קבלה מעשית, שדים ומלאכים. "נגיד, אם אתה חולה, הוא היה כותב בדיו שם של שד על לחם ונותן לך לאכול את הלחם. הוא היה מביא לי לשתות כל מיני סוגים של אלכוהול, שהיה מברך עליו. היה נותן לי כוס של עראק והייתי צריך לגמור לשתות את הכל. אם אני לא שותה נותנים לי מכות. או שהיו נותנים לי לאכול קוביית שום. הרי חתיכה הרבה יותר קטנה שמים בסלט שלם, אז אני יכול לאכול קובייה שלמה בלי כלום? זה היה שורף את הפה. הייתי מכניס וישר בולע הכל. זה היה חונק אותי. אצלו בבית עברתי דברים הרבה יותר קשים ממה שהיה לי איתם במחסן בישיבה. כשהיו מביאים מכות אז זה היה מכות. מסקלצ'י היה קושר אותי בידיים וברגליים, גורר אותי אחריו על הרצפה, שופך עליי מים חמים, קופץ עליי‭."‬

איפה היתה רות חן, אשתו של אליאור?

"היא היתה כל הזמן בבית ולא עשתה כלום. פחדתי שאם אדבר איתה היא תגיד לאליאור. פעם אחת, כשישנתי, אליאור צעק להם, 'תראו באיזו תנוחה הוא ישן' וקפץ לי על הראש. הוא דפק לי את הראש ברצפה וצחק. כשהתחלתי לבכות הוא סובב לי את היד חזק. פעם אחת הם סגרו אותי בתוך מחסן קטן או ארון כזה שאי אפשר לשבת, רק לעמוד וקצת להתכופף. הם תלו עליי עציצים קטנים דוקרים וסגרו אותי בפנים. נעלו את הארון. זה נראה לי כמו שלושה ימים. לא נתנו לי לאכול ולשתות כלום. הרגשתי מסוחרר. באמצע הם הביאו לי ריטלין עם קצת מים לשתות. הם השאירו לי ספר של 'ליקוטי מוהר"ן' ואמרו לי, 'אתה צריך ללמוד את זה תוך שמונה שעות‭.'‬ אחרי שמונה שעות באו ונתנו לי ספר אחר לסיים. כשיצאתי שאלו אותי, 'נו, היה כיף‭,'?‬ הם היו נותנים לי כוסות מלח לשתות. כוסות חומץ. לאליאור היו כל מיני מקלות שהוא היה מרביץ איתם. הוא היה נותן לי מכות עם פטיש‭."‬

ואמא שלך?

"כשאמא שלי היתה מגיעה הם היו עושים הצגה כאילו אני צדיק ולומד ואז היו מרשים לי להגיד לה שלום. הייתי הולך, מחבק אותה ואז אומר לה, 'אמא, אני בדיוק באמצע הלימוד, אני צריך להמשיך‭,'‬ והיא שמחה כאילו לראות אותי לומד. זה הם אמרו לי לעשות את ההצגות האלה‭."‬

כדי "לבטל" את ש' כמו שצריך, הכריחו אותו חן וחסידיו לנהל מעין מחברת אישית, קובץ דפים שבהם הסביר לעצמו, לכאורה, מה לא בסדר בו. אוסף הדפים בכתב ידו מלמד הרבה על מה שעבר. פעם אחת ביקשו אנשיו של חן מש' להסביר "למה אני לא מקשיב למה שאומרים לי‭."?‬ פעם אחרת להשיב לשאלה "למה אני עושה את עצמי מטומטם‭."?‬ במכתב שלישי בן 13 סעיפים, הנושא את הכותרת "מכתב לקנות סליחה‭,"‬ מתחייב ש' בין השאר: "אני אתבטל לכם כמה שתגידו לי‭,"‬ "אני לא אהיה מטומטם. מה שתגידו לי אני אעשה, גם אם זה יהיה קשה לי‭."‬

פרק ג': בוקס בפנים, תנור ספירלות

בחג החנוכה האחרון התנתקה מ' סופית מחייה הקודמים. היא עזבה את הבית ברובע היהודי ועברה עם ילדיה להתגורר בביתו של חן. לא פחות מ־17 בני אדם - חן, אשתו ושלושת ילדיהם, שלושת חסידיו ומ' וילדיה - התגוררו בדירה הקטנה. "היו מזרנים על הרצפה שעליהם ישנו כל האחים שלי עם גבאי ומסקלצ'י, אברהם קוגמן ישן על הספה, אליאור היה ישן בחדר הקבלה (חדר העבודה שלו - ק.ל) ואמא שלי היתה ישנה שם על הרצפה, לידו. הילדים של אליאור ישנו עם האמא שלהם‭."‬

המעבר אל ביתו של אליאור חן סימן עבור הילדים את תחילתה של מסכת אלימה וברוטלית, כך לפי כתב האישום. שני הקטנים, נ' וא‭,'‬ בני שלוש וארבע וחצי, היו קורבנות ההתעללות העיקריים. הילדים סבלו מכוויות, נכפתו באזיקונים, הוכו במקלות ונאלצו לאכול את הצואה שלהם. "גם אם תשב איתי שנה שלמה אני לא אגמור לספר לך מה היה שם‭,"‬ אומר ש‭.'‬ הפגיעות בא' הקטן, שאליו היה קרוב במיוחד, שברו את לבו יותר מכל.

"הוא ונ' עברו דברים נוראים‭,"‬ הוא משחזר. "היו אומרים להם, 'תביאו את היד‭,'‬ הם היו מושיטים את היד לצד ואז היו מדליקים מצית מתחת לכף היד, צמוד. הם עשו את זה כדי 'לבטל' אותם ולהוציא מהם את השדים שאליאור אמר שיש להם. פעם אחת, הכי אכזרית, אליאור תפס את היד של א‭,'‬ סיבב, סיבב, סיבב, סיבב, ופתאום שמענו 'קליק' גדול עד שנשברה לו היד. ואז הוא תפס פטיש ונתן לו מכות ברגליים וא' נפל. הוא היה נותן לו בוקס בפנים עד שהיה יורד לו דם.

"הוא היה כאילו שואל את השם כל מיני שאלות כל הזמן. היה כותב על דף: 'השם, אם אני מרביץ להם ושורף להם את הרגליים, זה עוזר‭,'?‬ ואז הוא היה אומר, 'תשובה: כן‭.'‬ הוא היה אומר שבקטנים יש הכי הרבה שדים. להם גם היה הכי קל להרביץ. ‘הם היו קושרים לא' את הידיים באזיקון והיו דוחפים לו בפה חומוס, חצילים, כל מה שלא אהבו לאכול. כש־ראיתי מה הם עושים לאחים שלי התחלתי לבכות. ואז היו אומרים לי, 'מה אתה בוכה, רוצה גם‭'?‬ אמרתי להם, 'תפסיקו, הוא בוכה. הוא קטן‭.'‬ כשא' היה נרדם בלי רשות אליאור היה מביא לו מכות חזקות עם מקל בציפורניים. בקושי נשארו לו ציפורניים.

"באחת הפעמים אליאור הצמיד לרגליים של נ' תנור חימום דולק. ספירלות. זה נגע לו ברגליים. זה היה באמצע הלילה. התחיל לנזול דם והעור שלו נפל על הרצפה. הוא לא צרח. הוא נשרף ושתק. אחר כך שמו לו אלכוהול ומלח על הפצע ואז הוא התחיל לצרוח. וואו, איזה צרחות.

"בפעם אחרת אליאור הכניס את א' למזוודה, סגר אותה, הכניס אותה מתחת למיטה והכניס לו כיפה לפה, שלא יצרח. היתה פעם שהם עשו את נ' משוגע לגמרי. הם דחפו לו קופסה גדולה של כדורים רב קשב, כמו ריטלין כזה, לתוך הפה. נדפק לו הסוויץ' לגמרי. הוא התחיל ללכת עקום. נכנס בספרים, דופק את הראש בקיר. הייתי בטוח שהוא ימות מחר.

"הם לא אהבו את זה שנ' עושה קקי בטיטול. הם אמרו לו שאם הוא יעשה עוד פעם אחת הם יאכילו אותו בקקי של עצמו. פעם אחת כשהוא עשה קקי, הם הכריחו אותי לקחת את הטיטול ולהאכיל אותו את הקקי שלו עם כפית. אמרתי להם שאני לא רוצה אבל הם נתנו לי מכות. זה לא מקל דק כמו שאתה חושב. זה מקל מקל. כואב. זאת לא היתה הפעם היחידה. פעם אחת הם העירו את ה' (האח בן ה־‭- 12‬ ק.ל) באמצע הלילה והכריחו גם אותו להאכיל את נ' קקי. זה היה גועל נפש‭."‬

ניסיתם לעשות משהו כדי למנוע את זה?

"פעם אחת הם תפסו את א‭,'‬ אחד מפה ואחד מפה, ואליאור ישב על הספה. אחד שורף אותו עם מצית ביד אחת, השני נותן לו מכות בפטיש ביד השנייה והשלישי נותן לו כאפות לפרצוף. היד שלו, שנשרפה, נהייתה שלפוחית ענקית. שקית צהובה. אני רואה את זה ואמרתי, 'עד כאן‭.'‬ קפצתי והעפתי אותם בכוח. העפתי את המצית ואמרתי להם, 'בואו עליי. תנו לי מכות. תעזבו אותו‭.'‬ הכניסו אותי לחדר והתחילו לפוצץ אותי מכות. בום בום. כולם ביחד. היו אנשים שאמרו לי, 'למה לא ברחת, אני הייתי בורח‭.'‬ אני אומר להם, 'אתה מדבר שטויות. אתה היית מחרבן כל היום במכנסיים מפחד‭.'‬ מי שלא היה בבית הזה לא יכול להבין כלום. כשראיתי את הדברים האלה רציתי למות. לא רציתי לחיות. נמאס לי‭."‬

פרק ד': אישה תחת השפעה

אולי ההיבט המחריד ביותר בפרשה נוגע לתפקיד שמילאה אם הילדים ובאחריותה למה שאירע להם. נכון לעכשיו הילדים לא דורשים מהאם כל הסברים. מבחינתם היא קורבן כמעט כמוהם. "אמא שלי כמעט לא היתה בבית כשהדברים קרו‭,"‬ מסנגר עליה ש‭.'‬ "חלק גדול מהיום היא היתה בשליחויות שהם שלחו אותה. בקניות. בדואר. בחנות בדים. בהכנות לארוחת ערב. כל יום היתה קנייה גדולה כזאת‭."‬

וכשהיתה בבית?

"כשהיא היתה בבית היא היתה מהופנטת. זה אומר שהיא היתה בבית אבל היא לא היתה רואה אותך. כאילו היא מסתכלת עליך בלי משקפיים. מטושטש. ראיתי את זה בעיניים שלה. הייתי אומר לה, 'אמא אני רוצה לדבר איתך‭,'‬ ואני רואה שהעיניים שלה כמו פוזלות. בכלל לא מכוונות אליי. אמרתי, 'אמא, את זוכרת מה אמרתי לך עכשיו‭'?‬ היא שאלה אותי, 'מה אמרת לי‭,'?‬ מסתכלת עליי אבל לא מסתכלת עליי. הייתי בטוח שהוא נתן לה לשתות סמים בחדר. זה היה מתוך הערצה לאליאור. כשהיתה לא' השלפוחית מהכוויות היא פשוט לא ראתה אותה. אמא שלי היתה בהלם.

"תסתכל על האחיות שלי, היחידות שאליאור נתן להן ללכת כל יום לבית ספר. הן ראו את אבא שלי. למה הן לא סיפרו לו מה קורה? למה לא שיתפו אף אחד אחר? כי הן היו מושפעות. וגם אמא שלי היתה מושפעת. אני בטוח שגם השופט, כשישמע מה היה שם, יגיד בעצמו שהיא היתה מושפעת. אמא שלי, לפני זה, היתה יכולה לקרוע מי שעשה לנו משהו. היא שמרה עלינו. אז עכשיו, ישרפו את הילדים שלה והיא לא תעשה כלום? זה חייב להיות הפנוט. אם היא היתה רואה את זה אני בטוח במאה אחוז שהיא היתה תולה אותו‭."‬

מתי הבנת שאמא שלך מהופנטת?

"כשהייתי אצלו בבית הרגשתי את זה. כשהסתכלתי עליה ראיתי בעיניים שלה שהיא מהופנטת. כשניסיתי לדבר איתה היא היתה אפופה. בעננים. אני מדבר איתה על משהו והיא עונה לי על משהו אחר. כל היום היתה שקועה במה היא צריכה לקנות. העיתונים כתבו על אמא שלי שקרים. דברים שאחרים עשו לנו הם כתבו כאילו היא עשתה. יש דברים שכתבו שהיא עשתה וקרו כשהיא בכלל לא היתה בבית. זה הרגיז אותי‭."‬

אווירת הפחד ששררה בבית משפחת חן גרמה לילדים לנקוט זהירות גם בשיחות שניהלו בינם לבין עצמם. אבל התקווה, הוא מדגיש, לא עזבה אותו לרגע. "ידעתי שיבוא יום והכל ייגמר. אמרתי לעצמי, 'כשאני אגיע לגיל 15 אני אברח. אני אהיה מספיק חזק‭.'‬ הייתי מרים כל לילה דברים כבדים. הייתי עוזר לאמא שלי לסחוב את הקניות כדי להתאמן, שיהיו לי שרירים. היתה לי תוכנית שכשאני אהיה יותר גדול ויהיה לי כוח אני אברח, אקרא לאבא. או שאני נהיה וואחד חילוני, נהיה הכי עבריין, ואז נוקם בהם. מביא אנשים שיענו אותם‭."‬

פרק ה': שיחתמו לי שאמא יוצאת

הכוויה ברגליו של נ' היא שהובילה לחשיפת הפרשה. בתחילת מרס החליטה האם להוציא את נ' הפגוע קשה מבית משפחת חן ולהעביר אותו לטיפולה של אישה שהכירה. זו הזדעזעה ממצב הילד ולקחה אותו לטיפול רפואי. כעבור כמה ימים הוציאה אותו האם משם, לקחה אותו לבית חבר בראשון לציון וביקשה את עזרתו. רשויות הרווחה, שעודכנו במצב, איתרו אותה במקרה כשהגיעה עם נ' לביתה שברובע היהודי. משם הדרך לבית החולים בצו חירום היתה קצרה.

כשרשויות הרווחה נכנסו לתמונה הבין אליאור חן שהסיפור עומד להתפוצץ. רגע לפני שיגיעו אליו, העלה את הילדים על מונית ושלח אותם לביתה של סבתם בירושלים עם הנחיה לספר לכל מי שישאל שהם מתגוררים שם כבר חודש וחצי. אשתו, הסייעת הנאמנה רות, עוד הספיקה לתפ חוב לכיסה של הבת הגדולה נייר עם הגרסה שעליהם לשנן: "אמא נסעה אתמול לחברה, וחברים של אבא שמרו עלינו. היתה שריפה ונשרפה שמיכה מהתנור לפני חודש וחצי‭."‬ רות חן הוסיפה עוד הנחיה קטנה בניסיון להגביר את אמינות הגרסה: "לסדר בגדים בארון ולהחביא המזוודה‭."‬

"לפני שעזבנו את אליאור, הוא ישב עם כל המשפחה ואמר לנו, 'אל תספרו שום דבר, כי אם תספרו אמא תינזק‭.'‬ הוא אמר, 'אפילו אם יגידו לכם לצייר ציור, אל תעשו את זה, כי אחר כך הם יוכלו להגיד שאנחנו עשינו משהו‭.'‬ לגבי הכוויות של האחים שלי, הוא אמר שנגיד שהיתה שריפה בבית, שהשמיכת פוך נשרפה ושנ' נפל מהקומה השנייה של המיטה ישר לתוך האש ונשרפו לו הרגליים. הוא אמר, 'אם תראו שא' או נ' הולכים לדבר, מיד תסתמו להם את הפה. ואם צריך תיתנו להם שם מכות‭.'‬ בסוף הוא שאל, 'נכון שלא עשינו לכם שום דבר רע‭,'?‬ כולנו אמרנו 'נכון‭."'‬

באותו לילה ישנו ילדי המשפחה יחד עם קוגמן וגבאי בדירת הסבתא, שמתגוררת בחו"ל. "באמצע הלילה אברהם קוגמן הגיע אל א' ואמר לו 'קום‭,"'‬ מספר ש‭.'‬ "פעמיים הוא נכנס אליו והביא לו כמה כאפות. בפעם השלישית הוא העמיד אותו על המיטה ונתן לו כאפה אחת אדירה. הראש של א' קטן. היד של קוגמן גדולה והיא התלבשה לו על כל הפנים. א' עף באוויר פגע בקיר ונפל. הוא שכב על הרצפה ולא זז‭."‬ לש' לקחו כמה דקות להיבהל. "כבר ראיתי אותו בחודשיים האחרונים כמה פעמים מתעלף מהמכות ומרעב‭."‬ קוגמן, שכן נבהל, התקשר למד"א וביצע בילד החייאה בהדרכה צמודה של המוקדנית. כעבור זמן קצר הגיע אמבולנס, וא' הובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. עד היום לא השתנה מצבו. קוגמן כמעט שלא שיתף פעולה עם חוקריו, אולם כשנשאל על האירוע הזה טען בעקשנות כי לא הכה את הילד אלא שמע רעש מחדר הילדים, גילה לחרדתו כי א' לא נושם והזעיק את מד"א.

בסביבתו של אליאור חן היתה תחושה שהחבל מתהדק. אשתו עקבה באמצעות הילדים אחרי החקירה. "בימים הראפ שונים רות היתה מדברת איתי בטלפון ואומרת לי מה להגיד. שהיתה שריפה בבית ובגלל זה נשרף נ‭.'‬ היא דיברה איתי בטלפון ואמרה שנישאר חזקים. שנסתום את הפה ולא נגיד כלום. היא ביקשה שאני אעביר את זה לכולם וזה מה שעשיתי‭."‬

למה המשכת להגן עליהם? כבר יצאתם מהבית שלהם.

"מי אמר שיצאנו? לא ידענו אם יצאנו או לא יצאנו. כל אחד פחד שנחזור לשם ואז ירביצו לנו עוד יותר חזק על זה שדיברנו בחקירה‭."‬

בשלבים הראשונים של החקירה הקפידו הילדים על ההוראות. בהמשך - כשש' הבין שחן ברח לחו"ל ושלושת חסידיו עצורים - הוא החליט לשתף פעולה עם החוקרים. אחיו, כמו חיכו להנחיה, פתחו את הפה והחלו מגוללים את סיפורי הזוועה. אבל גם אז לא סיפרו את כל האמת. "גם כשהחלטנו לדבר נגד הבחורים, מאליאור עדיין פחדנו. כי הוא לא היה עצור ופחדנו שהוא יחזור. רות אמרה לי במפורש שגם אם נצטרך לספר משהו, שלא נדבר על אליאור. היא אמרה לי, 'אתה יודע שהוא היה חולה ועבר ייסורים קשים. אל תדאג, זה הכל זמני. בסוף נחזור להיות יחד‭."'‬

מה גרם לך בכל זאת להגיד לכל הילדים לדבר?

"כל לילה הייתי חולם ששורפים את נ' עוד פעם ועוד חלומות כאלה. לילה אחד חלמתי שאני הולך למשטרה ומספר להם הכל. בבוקר קמתי וסיפרתי לדוד שלי את כל הסיפור‭."‬

חוקרי הילדים, שחשדו שהילדים לא מספרים את האמת, חיברו את ש' לשיחת טלפון עם אחיו שהיו בחקירה, כדי שיורה להם לדבר. ש' נקט תכסיס אחרון, שישמש אליבי למקרה שיצטרך לעמוד שוב מול אליאור חן. "ניסיתי להגיד לילדים לדבר, אבל בצורה שאחר כך אוכל להכחיש. אמרתי להם, 'תגידו הכל אבל‭'...‬ וניתקתי בכוונה כדי שמצד אחד הם ידברו ומצד שני אוכל אחרי זה להגיד שהתכוונתי להגיד להם עוד משהו והשיחה נותקה. ואם אליאור והבחורים שלו יתפסו אותי אגיד שזה לא באשמתי כי הילדים לא שמעו אותי עד הסוף‭."‬

לפני כמה שבועות פרסם "מעריב" כי בפרקליטות ובמשטרה חוששים שש' יחזור בו מעדותו בעקבות לחצים שמפעילים עליו בני משפחה, שלא להפליל את אמו. ש' מכחיש. לדבריו, הוא מוכן ואפילו רוצה להעיד אבל חושש שיהיה מי שירצה להשתמש בו נגד האם. "אני אעיד ואני אגיד הכל חד וחלק. אני אדבר ברור. אני אדרוש מהשופטת ומהפרקליטות שיחתמו לי שאמא יוצאת. עד שהיא יוצאת אני לא מדבר. עם מה שאגיד להם בעדות יהיה להם ראיות כדי להכניס את אליאור לכלא. אבל זה בתנאי שמשחררים את אמא. יש לי הרבה דברים לספר עליו שעוד לא סיפרתי במשטרה‭."‬

ש' מצהיר שלא תהיה לו שום בעיה לעמוד על דוכן העדים גם מול אליאור חן בעצמו. "אני רוצה לעמוד מולו ולהסתכל לו בעיניים. אני רוצה לקפוץ עליו לפני כולם ולהרביץ לו. הייתי רוצה להחביא סכין ולנקום בו. להצמיד לו אקדח לרקה, לקחת אותו ליער ולעשות לו כל מה שהוא עשה לנו‭."‬

על מה הוא חולם כשהוא עוצם עיניים בלילה? "אני מתגעגע לחיים הרגילים שהיו לנו. כשהייתי תמים. לא ידעתי מה קורה בחוץ. אני מאמין שזה עוד יכול להיות. אני מחכה שעוד שנה ישכחו אותנו. נחזור לחיות חיים רגילים והרווחה תעזוב אותנו. יפסיקו לעקוב אחרינו. אני גם בטוח שאמא תשתחרר עוד מעט ותחזור אלינו. אנחנו צריכים אותה. אני מתגעגע אליה‭." ‬

הכתבה פורסמה במוסף 'סופשבוע' של 'מעריב'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!