משמר החופים של 'בקהילה'

בעוד הציבור החילוני נהנה מעשרות רבות של חופים מפוארים, מאובזרים ומתוחזקים היטב, נאלץ הציבור החרדי להיאבק על כבשת הרש שלו. לאורך כל קו החוף, אילת, טבריה וים המלח יוכל חרדי למצוא לעצמו רק מעט חופים נפרדים. את דרכו למקום לא יכוונו שלטים מאירי עיניים כמו לשאר החופים, והוא ייאלץ לגשש את דרכו, משליך יהבו על חסדם של עוברים ושבים טובי לב ויודעי דבר.

ומשכבר יגיע אל רצועת החול ה'כשרה', לא תמיד תם מסע תלאותיו.

טוש לרחצה? יש חופים בהם צריך להמתין בין חצי שעה לשעה כדי לזכות למקלחת הגונה. ומי מדבר על מקום מסודר להניח בו את הבגדים. לשלוח ילדים לבד? ובכן, לא היינו ממליצים לסמוך על השגחתם של המפקחים השונים. ההכשר פה לא בד"צ, אפילו לא הרבנות. כשר בהשגחתו של דני/אורן/יורם או כל עובד עירייה שהפקידוהו על משמרת החופים.

את מסע החופים הנפרדים ערכנו מדרום לצפון. היו חופים שהיו ואינם עוד, חלקם עלו לכותרות בעקבות תוכניות לבנייתם אך נגוזו כחלום, ואחרים עדיין חיים, נושמים ובועטים. בכל אחד מהחופים ערכנו בדיקה יסודית, בבחינת "אורח לרגע רואה כל פגע". ואם כי מצבם של חלק מהם היה מצוין, הרי שבסיכום הכללי יוצאת מדינת ישראל בציון נמוך ביותר בכל הקשור לדאגה לחוף ים לציבור החרדי, שהוא כידוע לכל ציבור המשלם מסים זכאי לזכויות ככל אזרח אחר.

קשה לראות את חופי הרחצה המיועדים לציבור הכללי ולידם את העצמות הגרומות הנזרקות לחרדים. ההשוואה יכולה להזכיר חופשה בצימר נושן בעיר העתיקה בצפת, לעומת חופשה ברמדה רנסנס. לך תשווה.

התחושה הכללית שעלתה משיחות הטלפון עם העיריות השונות המופקדות על החופים, הייתה די מעיקה. בבחינת 'עשינו טובה, נתנו לכם פיסת חול מגודרת, מה עוד אתם רוצים'. לא בפירוש, אבל זה המסר שעלה מן הדברים. ברור הוא, שמספר החופים לחרדים אינו עומד בשום יחס לחלקם באוכלוסייה הכללית.

אילת. זה חצי חצי כזה

היו שנים בהן נחשבה אילת למוקצה מחמת מיאוס. הציבור החרדי הדיר את רגליו ממנה, ובעיתונות החרדית כמעט לא הוזכר שמה. בשנים האחרונות השתנה המצב, וכיום מהווה האוכלוסייה הדתית 20 אחוז מתושבי העיר. חסידי חב"ד רבים התיישבו בה ואפילו שליח רשמי יש לה, לאילת. כל הפרטים הללו הביאו באופן טבעי לדרישה להקים גם לאילתים חוף נפרד של ממש.

ומדיבורים למעשה. לפני שנה פורסמו ידיעות לפיהן נרתם ראש העירייה למשימה, וכי הוא פועל נמרצות בנושא. במהלך השנה עשתה העירייה פעולות מעשיות לאיתור שטח מתאים, אחר כך ניגשה לתכנון החוף בהתאם לתוכניות הסטטוריות ומה שנותר הוא רק להשיג הליכי רישוי רשמיים.

רצועת החוף שנבחרה ממוקמת מזרחית לחוף מפרץ השמש. רצועה באורך של כ-70 מטרים. לא גדול, אבל סביר. במקום הוצבה כבר גדר אל חלד מרותכת במעטפת של במבוק, שתהווה הפרדה בין הגברים לנשים. הגדר המפרידה משתרעת מקו החוף ועד לכ-30 מטרים בתוך המים. יותר טוב מזה לא יכול להיות, חשבו עסקניה החרדיים של אילת.

אבל משהו השתבש בדרך...

הסדק הראשון נפער כאשר הודיע ראש העיר כי בשלב א' מדובר בהכשרת החוף, כלומר הקצאת שטח עם שירותים סבירים, וכי רק בהמשך יפעל מול משרד הפנים בכדי להפוך את החוף לחוף מוכרז. כלומר, בינתיים חוף ללא אפשרות רחצה בטוחה. ובכל זאת פיסת חול.

שנה חלפה. מה קורה כיום בחוף באילת? במוקד העירוני התקשו להשיב לשאלה, הטלפון החליף ידיים ורק לאחר דקות ארוכות נזכר אי מי במה מדובר.

"חוף נפרד? – אה, כן, יש לנו. ליד מפרץ השמש".

רק כאשר התחלתי לשאול על ימים ושעות התברר גודל הבדיחה.

"תראי, זה חצי חצי כזה. לא נפרד. אבל לדתיים".

איך לדתיים אם לא נפרד?

"באים לשם הרבה דתיים".

יש שעות רחצה לנשים ושעות רחצה לגברים? מישהו דואג שתהיה הפרדה?

"לא, לא נפרד. אבל דתי".

אשקלון. מפתיע ועצבני

הגעה: כביש מספר 4, דרך הכניסה הצפונית לאשקלון, רח' מנחם בגין, רח' בר כוכבא, בכיכר פונים שמאלה (הטייסים), נוסעים עד משה דורות – פנייה ימינה. משמאל רואים את אשקלונה ואת מגרש החניה. החוף הנפרד נמצא בסמוך, ברח' יפה נוף.

ימי רחצה: גברים: ב, ד, ו - נשים: א, ג, ה

שעות פעילות: בין השעות 19:00 – 07:00

חוף אשקלון הפתיע למדי. העיר הדרומית הזו, כמו כל אזור הדרום, מצטיירת כמקום שאינו מושקע כמו אזור המרכז. חופים רבים לה לאשקלון. החוף הנפרד ממוקם ממש בקצה השמאלי של אזור החוף, מבודד לחלוטין. כבר ממרחק בולט מיקומו, הרבה בזכות יריעות הברזנט הירוק המקיפות את השטח מסביב והמנהרה המגודרת המובילה כמעט משטח החניה (חינם) אל חולות החוף. יותר נוח מזה לא יכול להיות.

נוח, אמרנו? אז זהו, שמבחינת תנאים הכול כאן בסדר גמור, אולם מבלי להיות מומחי חוף גדולים קלטנו מיד כי מיקומו של החוף אינו מן המובחרים. העובדה שביום בו דגלים אדומים התנוססו בשאר חופי רצועת מישור החוף ואפילו דגל לבן אחד (בחוף תל-אביב) הוכרז כאן על מצב בו אסור להיכנס למים (דגל שחור!) הבהירה כי מבחינת הים מדובר במיקום לא טוב. קשה להסביר מה גורם לים להיות נוח במיקום אחד ועצבני במקום אחר, תנאי קרקע שונים, מיקומים של שוברי גלים וזרמי מים – כל אלו עשויים לחבור יחד ולהפוך את החוף מחוף רחצה לחוף מסוכן.

ניצן. חולמים חלומות

שנתיים אחרי ההתנתקות ובאתר הקרווילות שבניצן עדיין שומרים על אופטימיות ועל תקווה. וטוב שכך. בפרסומיהם הם כותבים כי ברצונם "לבנות קהילה הממשיכה את האופי המיוחד שנוצר בנווה דקלים. קהילה החיה חיי פשטות וערבות הדדית. הועלתה דרישה להקמת חוף נפרד. קיימת נכונות של המנהלת, המועצה האזורית ומשרד הפנים להיענות לבקשה זו. בעזרת ה' החוף יפתח בקיץ זה".

הדברים פורסמו בקיץ שעבר ומאז אין חדש.

היכרות עם הגורמים המופקדים על רווחת תושבי ניצן מערערת את האימון בהתגשמות התקווה.

חוף נפרד בניצן? בירורים אצל העוברים ושבים בסביבה העלו תשובה שלילית גורפת ובכל זאת הרמתי טלפון למועצה האזורית חוף אשקלון.

האם יש בניצן חוף נפרד?

"אין".

קראתי על דרישה של התושבים לחוף שכזה וגם על הבטחות שונות שניתנו להם.

"שאלת? – עניתי. אין חוף נפרד".

אשדוד. אכזבה

הגעה: החוף ממוקם ברובע י"א. כביש מספר 4, הכניסה הדרומית (עד הלום), רח' מנחם בגין, עוברים מתחת לגשר, מימין יש קניון גדול, נוסעים עד לכיכר המפרשיות, פונים שמאלה בכיכר, בפנייה השנייה ימינה (דרך עפר לא סלולה, חסר שילוט).

ימי רחצה: גברים: ימים א,ג,ה, לפנה"צ. ימים ב,ד,ו אחה"צ. נשים: ימים א,ג,ה, אחה"צ. ימים ב,ד,ו לפנה"צ.

שעות פעילות: שעות לפנה"צ: 07:00-12:30. שעות אחה"צ: 13:30-18:00.

האכזבה בהתגלמותה התגלתה לי בחוף אשדוד, ליתר דיוק עוד בדרך אל החוף. ההוראות אותן נתנה לנו הפקידה בעירייה היו ממש בלתי מדויקות. גם כל שילוט נראה לעין לא היה. כך שניסוי ותעייה היו הכלים שעמדו לרשותנו. מבוך של רחובות, שבילי עפר, אזורי בנייה, חולות. הרכב העלה אבק לבן, מותיר אותנו חנוקים ומשתעלים. לבסוף, בהימור אחרון, החלטנו להשתחל באחת הכניסות, שוקעים בחול ומפלסים לנו דרך אל חניה חולית סמוכה, מקווים כי הגענו אל המקום המיוחל הגם שכל שלט אינו מכריז בפנינו על כך.

"שלט?", מתפלא אבי רימון, המשמש פה בתפקיד המציל זו שנה שנייה. "בטח שיש. יש ועוד איך".

אחר כך, כשיצאנו, ניסינו לתור אחר השלט המדובר. גילינו אותו על אחד השערים הבלתי בולטים, כאשר האותיות שעליו מטושטשות לחלוטין. אך בקושי הצלחנו לקרוא אותיות ולחברן למילים. קבלת הפנים, כך התברר מיד לאחר מכן, הייתה הקדמה די משקפת למצבו של החוף.

ים – יש. חול – יש. מציל – יש. גדר – יש. אפילו שובר גלים קטן הציץ אלינו מאחד הצדדים. אבל כל השאר נראה היה רע, רע מאוד. כמה עמדות של שירותים כימיים עלובים ניצבו בפינה, מעידים על הרמה הכללית השוררת כאן (כוכב אחד?). מלתחות? אל המלתחה האחת הצצנו ומיד נסוגונו. הזנחה שכזו קשה לתאר במילים, קשה להאמין שמישהו יסכים להניח שם את בגדיו למשמרת. החול המלכלך נראה מקום סביר יותר.

בביתן סמוך נראתה המילה 'מלתחה', קיווינו כי מצבה של זו יהיה סביר יותר. אלא שמנעול כבד על ידית הדלת הבהיר לנו מעל לכל ספק כי מדובר בחדר נעול. איש לא ידע להסביר לי למה הוא נעול. אבל עובדת היותו סגור לא הפריעה למדביקי הפשקווילים להשתמש בו כקיר, והמודעה שלהם ממשיכה לככב על גביו יהא מצבו אשר יהא. "לאפרושי מאיסורי", מכריזה הכותרת. את כל השאר קצת קשה לקרוא, הנייר היטשטש עם הזמן. משהו על האיסור החמור להיכנס לחוף ללא חלוק, על קווי התחבורה המוליכים אל החוף ועוד אי אלו הודעות, חשובות מן הסתם.

היו דיבורים על העברת החוף ליד חוף מי עמי, אולם ההצעה נפסלה, שכן רבנים החליטו שהמקום אינו מתאים מבחינת צניעות. אחר כך חשבו להקים את החוף בין המצודה לרובע י"א או במקום מרוחק בדרום ליד חוף באר טוביה. בינתיים הכול רק דיבורים.

תגיד, למה החוף נראה כמו שנראה? שאלתי את רימון.

הלה כחכח בגרונו, ברר את המילים וקודם שענה לשאלתי הישירה נשא הקדמה. "אני נהנה מכל רגע לעבוד עם הציבור החרדי. זה מחזיר אותי אישית למה שאין בחופים אחרים. לפעמים יש בעיות, אבל באופן כללי הציבור ממושמע ומקשיב. למה החוף מוזנח? הוא בבנייה כל הזמן, מחדשים. מתכננים לבנות פה משהו יפה, תבואי עוד שנה".

אני מביטה סביב, מנסה לחפש זכר לטרקטורים המשפצים, אך כל כלי בנייה אינו נגלה לעיניי.

"לא, עוד לא התחילו. זה בשלב האישורים. תראי, גם תחנת המצילים ישנה, הכול פה זמני. רצו להעביר את החוף למקום אחר, אבל עיריית אשדוד החליטה להשאיר פה ובחורף ישנו את הכול. תבואי בעוד שנה ותראי. אפילו יצאה כבר הודעה לתקשורת".

כבר שנים שהחוף הזה עומד על תקן של זמני, בינתיים ממשיכים להגיע לפה המוני אנשים מאשדוד ומחוצה לה. אומרים שמספר המבקרים בחוף מגיע לחמישה עשר אלף איש ביום לפחות. הצפיפות נוראה, הזוהמה חוגגת, סכנה למחלות, והתור למקלחות ארוך.

תבואי בעוד שנה, אמר לי רימון. אז רשמנו לפנינו. אשדודים, אנא דווחו לנו בעוד שנה.

ראשון לציון. תכינו כסף

הגעה: נתיבי איילון עד מחלף משה דיין, רח' משה דיין (בצדו המערבי, לכיוון הים) עד הסוף. הכניסה דרך החוף הרגיל, ימינה לחוף הנפרד. החוף הנו החוף האחרון בראשל"צ לכיוון צפון (כיוון בת ים).

ימי רחצה: גברים: ב,ד,ו. נשים: א,ג,ה.
תקופת פעילות: מכ"ב באייר, תשס"ז ועד י"ט תשרי, תשס"ח.

בראשון לציון זה לא יקרה, חשבנו לעצמנו בדרך העושה את דרכה לחוף ראשון. השמועות מדברות על חוף מן השורה הראשונה, חוף המתחרה בחופה של תל-אביב בכבוד. עיריית ראשון לציון היא עירייה מכובדת, מן הסתם תכבד את תושביה החרדים של העיר.

"מה זה חוף נפרד?", שאלה אותי פקידת העירייה בטלפון וגרמה לי להרהר מחדש בדבר אמיתותם של הנתונים המקדימים עמם הגעתי לחוף ראשון. אחר כך עבר הטלפון ידיים נוספות ולבסוף הצליח מישהו להנחות אותי.

"20 שקלים בבקשה", קראה השומרת בשער הכניסה.

"דמי כניסה לחוף?", שאלתי .

"דמי חניה", השיבה לי. "משלמים בפנים".

למי שמכין את השטר בכדי לשלם שם בכניסה מומלץ להמתין. כי בפנים, כך נראה, מישהו שוכח לגבות את הכסף. בכל אופן, מאתנו איש לא ביקש, אולי יחס מיוחד לנציגי העיתונות.

האכזבה הגדולה לא איחרה לבוא. דרך עפר משובשת ומלאה אבנים גדולות קידמה את פנינו. שלטים? לא ראינו דבר כזה. רק בסופה של הדרך הארוכה נגלה אלינו השלט המבשר על דבר הגיענו אל החוף הנפרד. אבל למען האמת לא היינו צריכים אותו כדי לדעת שהגענו. מנהרת בד ארוכה סימנה את פתחו של החוף, צעדנו בטוחה מקווים לראות בקרוב את אורו של היום ולהתחיל לנשום. בסיומה של המדרכה עמדנו לרגע, מתלבטים האם אכן הגענו אל החוף הנפרד.

זוג חילוני עמד שם, אוהל גדול פרוש לצדם. ברוכים הבאים לחוף הנפרד, ראשון לציון. מבט מבוהל לכיוונו של איש החופים שעמד בסמוך הבהיר לנו כי איש לא מתעניין בנוכחותו של זוג בחוף האמור להיות היום חוף לנשים בלבד. רק אחר כך, ולאחר מבט בכלי הכתיבה שבידי ובמצלמה אותה אוחזת ידי השנייה, התנודד האיש בעצלתיים לכיוונו של הזוג, החליף עמם כמה מילים אותן לא הצלחתי לשמוע וחזר אל ביתן המצילים. עוד מבט אל-על וגבעה משקיפה נתגלתה לעינינו. מכאן יכול כל עם ישראל להשקיף אל חוף הדתיים. אם לזה קוראים צניעות, אז קטונו מלהבין בהלכות חופים.

חוף קטן, מעט סככות, ומלתחה שבה רב הלא-פועל על הפועל. נסו לסובב את הברז, אבל מלבד ידית אין כאן כל צינור למים. תוכלו לסובב עד אין קץ. בעמדה הסמוכה יש מתקן למים, אבל אין ברז ומצב די דומה גם בשאר העמדות. אבל אם להיות הוגנים, הצלחנו למצוא שני טושים פועלים די בקושי ועם זרם מים די סביר.

אני צועדת לעבר עמדת המצילים, מנסה לקבל תשובות לשאלות המטרידות, אבל אז מבחינה בטיילת שעל החוף. זוגות מן החוף הסמוך עוברים פה בדרך אל ההליכה היומית שלהם, אדון משועמם גורר עמו את כלבו ועוד אי אלו מראות שלא כאן המקום לתארם.

תגיד, זה חוף חרדי? אני שואלת את המציל.

"בטח חרדי", הוא עונה לי בביטחון, אחר כך רואה את מה שראיתי גם אני שנייה קודם לכן. "אה, האנשים האלו. נו, טוב, מה אפשר לעשות. יש פה פקחית, אבל מה את רוצה שהיא תעשה? תגרש אותם בכוח? תזמין משטרה? עדיף לעזוב את זה ככה. וחוץ מזה אותי לא מעניין כלום חוץ מהים. רק הים".

אז מי יכול לענות לי לשאלות?

"הפקחית לא רוצה לדבר, היא בפנים, בסוכת המציל, ולא רוצה לצאת".

אבל אם זה המצב פה אל תקראו לזה חוף נפרד.

"למה לא? אתמול הגיעו לפה 6 אוטובוסים מלאים בחרדים. כולם באים. זה חרדי פה, בטח".

למה הכול הרוס? ראית את מצב הברזים?

"מה פתאום הרוס. ככה תכתבי בעיתון? לא כדאי לך, יתבעו אותך תביעת דיבה, יגידו שאת שברת את זה".

למה לשבור? אתה לא חושב שהייתי מעדיפה לספר לקוראים שהמצב פה מצוין וכי הם מוזמנים להגיע?

"טוב, אז בטח אלו שהיו פה אתמול שברו. כן, תמיד שוברים והורסים פה".

ולמה לא מתקנים?

"לא הספקנו. רק אתמול שברו"

אתמול שברו, זה כבר טוב. כמעט האשים אותי בחורבן...

בת ים. נחמד

הגעה: נתיבי איילון עד מחלף קוממיות. רח' קוממיות לכיוון מערב, ימינה לרח' הנביאים, שמאלה לרח' יצחק שדה, שמאלה לדרך בן-גוריון, כמעט עד לקצה, כניסה חולית לחוף הנפרד. החוף הכי דרומי בבת ים, ליד חוף תיו קרוב לקולוני ביץ'.

ימי רחצה: גברים: ימים ב,ד,ו. נשים: ימים א,ג,ה.

שעות פעילות: בין השעות 08:00-19:00 בחודשי יולי – אוגוסט, שאר החודשים עד כ"ט בתשרי תשס"ח עד 18:00.

חוף בת-ים הפתיע בכל קנה מידה, למרות שלא יכולנו ללמוד על כך משיחת הטלפון עם הפקידה בעירייה. "חוף דתי? יש, אבל לא יודעת איפה. תיסעי לחוף הים ותשאלי שם".

מה שהביא אותנו למסע ארוך לאורכה של הטיילת הבת-ימית, מסע שתחילתו בסוף הטיילת, המשכו במקום בו נושא שמם של הקיוסקים את השם "תחילת הטיילת" ועדיין לא מצאנו חוף נפרד. עד שצדה עינינו כיפה לראשו של אחד העוברים ושבים, והפכה אותו לפוטנציאל של יודע דבר. בהנחייתו הפנינו את המכונית אל הכיוון ההפוך בדיוק, "תיסעי עד לקצה השני של העיר. עד לסוף ממש ממש".

שילוט מכוון לא היה בדרך, אבל דומה שלא יכול היה להיבחר מקום מתאים יותר מזה שבו ממוקם החוף. בשלט פגשנו רק כשהגענו למקום, ולא היה קל להגיע, אבל כל הקושי השתלם. חוף נחמד, צר וארוך, קטנטן אך מתוחזק היטב. פה ושם משחקים לילדים, סככות קטנות וניקיון למופת. אפילו הציפורים נרתמות פה למלאכת התחזוקה של החוף, ברבות מהן פגשנו כשהן מנקרות במקורן לכלוכים קטנטנים, מותירות אחריהן חוף מבהיק.

הפקחים ישבו על כיסאות נוח, נראים עושים את מלאכתם נאמנה. יחד עם זה גם להם קשה למנוע את מעבר האנשים מהחופים השכנים. הם מציגים את עצמם, ניסן בבקרו ודוד שניאורסון, ומלאים שבחים על החוף של בת ים. "מ"מ ראש העיר, אורי בוסקילה, לקח לו את החוף הזה לפרויקט אישי. הוא עושה הכול כדי לדאוג למקום על הצד היותר טוב. קצת בעיה עם העוברים ושבים, אין דרך לאכוף את הנושא. לבוסקילה יש תוכנית מעניינת לחפור מנהרה מתחת לחוף לאורכו, מנהרה שתשמש מעבר לכל המעוניין. באופן כזה לא יטרידו אותנו. אבל תראי איך הכול שמור פה. 8 אנשים נכנסים במקלחות, פעם היה מקום בקושי לשניים. 4 מצילים, ניקיון. כל יום מגיעים לפה הטרקטורים ומנקים את הלכלוך. בימי שישי אני מעריך שמגיעים לפה 3,000 איש", הוא אומר.

ואני מביטה סביבי לראות אם הגיוני להכניס לכאן כמות כזו של אנשים. אולי הוא קצת מגזים, לא מעריך נכון את המספרים. כך או כך, אין כל ספק שבת-ים הקטנה הפתיעה הפעם. ולטובה. עם עוד קצת צניעות והיא יכלה להיות מושלמת.

שרתון. מעולה, על תנאי

הגעה: נתיבי איילון עד מחלף ההלכה, רח' פנקס לכיוון מערב, ימינה ברח' אבן-גבירול, מיד שמאלה ברח' נורדאו, ימינה ברח' הירקון ומיד שמאלה ברח' חבקוק. ליד נמל תל אביב (רח' חבקוק). בין חוף מציצים לחוף הילטון.

ימי רחצה: גברים: ימים ב,ד,ו. נשים: ימים א,ג,ה.
שעות פעילות: מפתיחת העונה (א' באייר) עד 31 במאי: בין השעות7 בבוקר ל-5 אחה"צ. חודש יוני: 07:00-18:00. חודשים יולי-אוגוסט: 07:00-19:00. ספטמבר עד סוף העונה (כט' בתשרי): 7:00-17:00. בשאר חודשי השנה: 7:00-14:00.

אומרים עליו, על חוף תל-אביב, שאינו עומד בדרישות הצניעות. זה נכון כל הדרך אל החוף. החופים השכנים סמוכים ונראים והמחזות רחוקים מלהיות צנועים. אולם מהרגע בו דרכה כף רגלכם מעבר לשער המוליך אל החוף ממלא חוף זה את תפקידו נאמנה. שוברי הגלים מקיפים אותו משני צדיו, לא מאפשרים לאיש לעבור דרכו והגם שהחוף החילוני נשקף למתרחץ הרי שמדובר במרחק די גדול וצריך משקפת בכדי לראות משהו. הטיילת המשקיפה מהצד מפריעה לטעמי, העוברים ושבים יכולים לצפות במתרחצים בלי כל הפרעה.

החוף עצמו מעולה. מפקחים, מלתחות מפוארות מצופות קרמיקה, ספסלי עץ יפים, סככות, שירותים, ברזים, מתקני משחקים. אפילו ברזים עם נטלות מצאנו פה. ולא תאמינו, גם סבון. רמה גבוהה בכל קנה מידה. לראות, ולא להאמין כי 'העיר ללא הפסקה' מכבדת את דרישות הציבור החרדי, שכידוע לכול לא רבים מאנשיו מתגוררים במקום. כמה זמן יאפשרו פרנסי העיר לחרדים ליהנות חינם אין כסף מהתחום הכמעט יחיד ממנו הם יכולים ליהנות בין גבולותיה? תתפללו שבשנה הבאה עדיין ישכון החוף על תלו, שכן בתוכניות המתגלגלות בין מגירות חדרו של ראש העיר 'בונים' על השטח היקר הזה ומתכננים לו עדנה.

"אפשר לומר לך משהו מבלי שתגידי מאיפה את יודעת?", ניגש אליי אדם, שדרש שלא ארמוז ולו אף רמז קטן בדבר זהותו כדי שלא לגרום לו לנזק כלשהו. "תשמעי משהו. הולכים להקים בתל-אביב בית קברות שיבלע חי את החרדים", הוא אומר לי ואני מנסה לבדוק האם הוא שפוי.

אז זהו, שמדובר באדם רציני ביותר, וותיק בכל הקשור לים ולחופים, ונראה אחד שיודע מה אומר. "ראית את הטיילת לכל אורך הרחוב? מפריע לראש העיר שהטיילת נקטעת בקטע הזה המוקף בחומה, זה לא יפה בעיניו והוא מתעתד לשנות את זה".

נו, אז מה הבעיה. ייתן שטח אחר, אולי צדדי יותר, לא מוקף בחופים חילוניים.

"כן, אם היה מקצה שטח טוב היה הכול בסדר. הבעיה היא שרוצה לזרוק את הדתיים לחוף תל-ברוך. מלבד היות החוף הזה ידוע לשמצה יש שם בעיה שמהווה סכנת נפשות אמיתית. בחוף תל-ברוך הזרמים של הים נשפכים ככה שמצד אחד מגיעים גלים, מצד שני הם נשאבים וחס ושלום המתרחצים בים יישאבו לתוך הזרמים האלו. זה חוף מסוכן, והדבר הזה אינו סוד. תראי פה את הדגל הלבן. לכל אורך החוף אין היום דגל לבן, אבל החוף הזה חוף מעולה, מוקף בשוברי גלים והים פה רגוע. הייתי עד לכמה מקרי טביעה גם פה, אני עצמי חילצתי כמה אנשים, אבל מה שיקרה שם על פי הערכתי זה מספרי ענק של עשרות טביעות. אחר כך יקימו ועדות חקירה.

"אני מרגיש חובה לומר את הדברים, להרגיש שעשיתי את המוטל עליי ולהשאיר את מצפוני נקי. דיברתי לפני שבוע עם אחד הרבנים שהגיע לפה, אמרתי לו את הדברים והוא הבטיח להעביר. אל תשכחי שאנשים מגיעים פה לחוף גם אחרי 7 בערב, כשאין מצילים. באים עם ילדים קטנים. לא רוצה לחשוב מה יכול לקרות בחוף שם. ימותו ילדים והעיקר שפה תהיה ריביירה. אני מקווה שמישהו יעשה משהו בנדון, כי מדובר בנושא של חיים ומוות".

הרצליה. שילוט טוב

הגעה: כביש החוף עד מחלף שבעת הכוכבים ישר עד לקניון ושמאלה עד לחוף.

ימי רחצה: גברים: ימים ב, ד, ו. נשים: ימים א, ג, ה.
שעות פעילות: ימים א' עד ה' 08:30-19:30 (הכניסה למים – עד 19:00 בלבד), ימי ו' 08:30-18:30.

במוקד העירוני של הרצליה הסבירו בסבלנות רבה איך להגיע לחוף הנפרד. יש לציין כי זהו החוף היחיד, ששלטים מכוונים את הדרך כמעט עד אליו. כמעט, כי דווקא בסיבוב הימני האחרון חסר שלט, מה שגרם להסתבכות מיותרת. אחר כך הפכה הדרך לחולית, קצת מקשה על הנסיעה. אבל החניה על החול חינם, וזה מה שחשוב לאנשים המגיעים לכאן ברכב. לאוטובוסים של דן, המוליכים את הציבור הבני-ברקי לכאן הלוך וחזור לאורך כל שעות היום, בוודאי לא מפריע סוג הקרקע אשר לרגלי גלגליהם.

למען האמת, קשה למצוא חסרונות בחוף הרצליה. דגלים צבעוניים מקדמים את פני הבאים למקום, הדגלים הללו הפכו עם השנים לסימן היכר לחוף. מקום ענק, סגור מכל צדדיו. המעבר אליו אינו נעשה דרך חופים אחרים לא צנועים. לצד החוף שובר גלים, הים עצמו קרוב מאוד לשטח המרוצף סידור המקל מאוד על כניסת נכים או זקנים לים. סככות, מלתחות מקורות בבד כחול וחדש, מקלחונים, ספסלים, ברזים – הכול במצב תקין ומתוחזק למופת.

"3 שנים בלבד קיים פה החוף", אומר לי המוכר שבקיוסק הסמוך. "זו שנה רביעית".

לידו יושב איש ביטחון המשגיח על הפרדה מוחלטת. "כמו שהוא שומר אין שום תקלות", מעיד עליו חברו.

החוף הנפרד מספר אחת במדינה, חולפת מחשבה במוחי בצאתי מהשטח. אבל אז ניגשת לעברי קבוצה של נשים, הן מביטות אל הדפים שבידי ושואלות "את מעיתון?" וכשאני מהנהנת בראשי בחיוב הן שופכות את אשר על לבן. מתברר כי החוף נפלא, אך קשות הן דרכי הגישה אליו. "מי שאין לו רכב נתון לחסדיה של חברת 'דן' והיא עושה הכול כדי לא לעמוד בלוח הזמנים. הנה עכשיו הן מחכות בחום הזה כבר הרבה מאוד זמן. האוטובוס שהיה אמור להגיע לא הגיע ו'אין עם מי לדבר' לדבריהן. אולי כמה מילים בעיתון יזיזו משהו".

צאנז. סולידי ושקט

הגעה: כביש החוף עד מחלף נתניה, לכיוון מערב. רח' הרצל, ימינה לרח' רזיאל, שמאלה לרח' אהרן ברט, ימינה לרח' ישראל זנגוויל, שמאלה למלחמת ששת הימים, ימינה לשדרות חיים ויצמן, בפנייה הרביעית שמאלה לרח' יהודה הנשיא, ימינה לרח' שלמה המלך, ימינה לשדרות ניצה. החוף ממוקם מול מלון גלי צאנז.

ימי רחצה: גברים: בוקר - בימים א, ג, ה, צהריים - בימים ב, ד, ו. נשים: בוקר - בימים ב, ד, ו, צהריים - בימים א, ג, ה.
שעות פעילות: בוקר: משעה 08:30 ועד 13:00, צהריים: משעה 13:30 ועד חצי שעה לפני השקיעה. החוף פתוח גם במהלך חודש ספטמבר הכולל את החגים ואת חול המועד.

בעירייה לא ידעו בדיוק היכן ממוקם החוף. "תשאלי במלון, זה שייך להם", הורו לי. מבט על השלט שמחוץ לחוף הורה לי כי החוף שייך בהחלט לעיריית נתניה, מן הסתם כל הקשור בהשגחה על צניעות פועל באחריות תושבי שכונת צאנז הסמוכה. ובכל זאת לא קשה להגיע לחוף, הוא סמוך לבית החולים לניאדו, עליו מורים כל השלטים בדרך.

אם מחפשים חוף סולידי ושקט, זה המקום. חוף צאנז, הסמוך למלון 'גלי צאנז' ולשכונת צאנז הנתנייתית הוא חוף גדול, יפה ומסודר. השירותים והמקלחות מתוחזקים די טוב (1 שבור, 1 פועל חלקית, אבל היו כמה שפעלו כשורה והספיקו). ואם כי לא מדובר בחוף מפואר, הרי שהשהייה בו בהחלט נעימה. קיוסק, תחנת עזרה ראשונה ואפילו ברז ביציאה (1 שבור, 1 תקין...). קצת התאכזבנו מהעובדה שאנשים מהחופים הסמוכים יכלו לעבור כאן בלי הפרעה ולפקח קצת קשה להשתלט ולהעיר, ממקום כמו חוף צאנז היינו מצפים לגדרות אל תוך הים.

הסככות קצת קטנות מדי. המדרגות הרבות (70 – ספרנו...) המוליכות אל החוף מקשות על קשישים לנחות בשלום, ואינן מאפשרות למעשה כניסתם של נכים, אבל אם ניצמד לאמירה כי חוף נפרד בלי חסרונות אין בנמצא הרי שמדובר בעסקה משתלמת.

חדרה. למה חוששים?

הוראות הגעה: מכביש החוף מכיוון דרום, פונים במחלף גבעת אולגה לכיוון הים, ישר בכביש המוליך מערבה עד לכיכר – במקום קיים מבנה 'כיכר הים'). בכיכר פונים שמאלה עד לשלט 'החוף העירוני'.

ימי רחצה: גברים: בוקר - בימים א, ג, ה, צהריים - בימים ב, ד, ו - נשים: בוקר - בימים ב, ד, ו, צהריים - בימים א, ג, ה.
שעות פעילות: בוקר: משעה 07:00 ועד 13:00, צהריים: משעות 13:00 ועד 17:00.

לשאלות הראשונות שלי ענתה הגברת המופקדת על הטלפון באדיבות רבה. היא הסבירה איך להגיע, מהן שעות הכניסה, אך ברגע שקלטה כי מדובר בהסבר לעיתונות עצרה את התשובות. לא אפרט מעל במה זו את התשובות אותן קבלתי מאת האנשים השונים המופקדים על החוף הנפרד, רק אומר כי אף לא אחת מהן הייתה קשורה למתן פרטים כאלו או אחרים על החוף הנפרד. גם ניסיון רשמי להוציא פרטים שכאלו מלשכת הדובר נענה בחוסר מענה...

מה שהביא אותי אל הרב בן ציון נורדמן, הנציג החרדי בעיריית חדרה. הניסיון להבין ממנו על מה ולמה חוששים בעירייה לדבר על החוף הנפרד הביא אותנו לשאלות חשדניות שכללו תשובות מפתיעות מצידו. "מדובר בחוף מצוין, רק לפני שנה העברנו סך 150,000 שקלים לשיפוץ החוף, הכול חדש ואין לאף אחד מה להסתיר, לא מבין למה ענו לכם בצורה כזו".

פקחים יש? הצניעות נשמרת?

"בעבר היו תקלות, אך דרשנו מהעירייה להצמיד פקחים וכיום נשמרת הצניעות מכל משמר. הגדר נכנסת אל תוך הים, והגם שהחופים החילוניים נמצאים בסמוך יש גישה נפרדת לגמרי. ואדרבה, אני מזמין את קוראי העיתון לבוא ולהתרשם מהחוף המצוין של חדרה".

אז אם אתם מתכננים ביקור בחוף חדרה אנא היעזרו בפרטים המופיעים בכתבה זו, לטובתכם האישית אל תתקשרו לעיריית חדרה. פשוט הגיעו למקום ותיהנו.

החוף השקט חיפה. שווה לנסוע

הגעה: לבאים מדרך יפו ימינה לרח' חיל הים. לבאים מהדר: להמשיך ישר ברח' חיל הים. בכיכר צים ימינה לכיוון הנמל ושמאלה לחוף השקט. לבאים מרחוב העלייה, הפנייה שמאלה. לבאים מכיוון תחנת הרכבת ניתן להיכנס דרך בית החולים רמב"ם.
במסגרת 2:
ימי רחצה: גברים: ימים ב,ד,ו'. נשים: ימים א,ג,ה.
שעות פעילות: 08:00-18:00.

קצת קשה להאמין שלא מדובר בבריכה. מבט על גליו של החוף השקט מבהיר היטב למה נקרא שמו בישראל 'החוף השקט'. שוברי הגלים הממוקמים בשני צידיו הם השומרים הטובים ביותר לכל הקשור בצניעות, והם גם אחראים לים הרגוע אותו מקבלים המתרחצים בחוף חיפה. כאילו לא בא החוף הזה אלא לפצות את תושבי הצפון על מיעוט החופים שהוענקו להם.

הדיבורים על העתקתו של החוף ממקומו נשמעו בעבר יותר מפעם אחת, בינתיים מצליחים נציגיה החרדים של חיפה לשמור עליו בעשר אצבעות ובעבודה קשה וראויה להערכה. מגיע להם, לתושביה השקטים של חיפה, חוף שקט שכזה. זקני חיפה עוד יודעים לספר על החוף הקודם, הממוקם צפונה יותר, ועל כך שהחוף של היום הוא 'חלום' לעומת קודמו.

הוראות ההגעה בהן ציידו אותי בעירייה העניקו לי את האפשרות להגיע ישירות מהכביש הסמוך לתחנת הרכבת של בת-גלים, או באפשרות של מעבר דרך בית החולים. ואני, שבחרתי בדרך זו, התקשיתי להאמין איך אפשרי השילוב של אנשים המצוידים בבגדי ים ותיקי רחצה העושים את דרכם בינות למיטות החולים העוברות בפרוזדורים. אפילו על שלטים רשמיים של בית החולים מופיע החץ לכיוון החוף. לצד החיצים המורים על המחלקות השונות. מוזר, אבל בעיר הדו-קיום הכול אפשרי.

השעה בה נחתי אל החוף הייתה כבר שעת הסגירה הרשמית ורק הצגת תעודת העיתונאי שבידי אפשרה לי להשתחל פנימה כדי להתרשם. מן הרמקול בקע קולו של המציל שניסה להאיץ במתרחצות לפנות את השטח, במלתחות היה העומס גדול, אבל הסדר המופתי בלט. מלתחות מתוחזקות היטב (שני ברזים לא פעלו...), סככות, תחנת עזרה ראשונה, כיסאות נוח, פינות הלבשה, ספסלים. חוף קטן, קצת ישן, אך יש בו הכול. קצת מפריע לעיניים המגדל הצבאי המשקיף מעל, אבל אם מתעלמים מקיומו הרי שמדובר בחוף מצוין. שרק לא יזוז ממקומו, שרק לא ייסגר לנו גם הוא.

חוף קריית חיים. היו ימים...

"לא, אין חוף נפרד בקרית חיים", עונה לי האיש מהמוקד העירוני.

אין חוף נפרד?! – אני תמהה, מעלה לנגד עיניי את החוף היפה והמסודר אליו היינו נוסעים בימי ילדותי.

"לא, נסגר בשנה שעברה", הוא ממשיך לעדכן.

למה נסגר?

"לא יודע, נסגר".

חוף ארגמן, עכו. לראותו בלבד

מן הסתם נוסעים תושביהם החרדיים של הקריות לעכו, אני חושבת לעצמי וזוכרת את היום בו הוקם החוף הזה, הרבה שנים לאחור, ומשך אליו אנשים שעד אז היו משתמשים בחוף קריית חיים. הוא היה גדול יותר, צנוע יותר, מתוחזק יותר.

"חוף נפרד בעכו?" – צוחק איש המוקד העירוני, מבהיר לי כי הקיץ הקץ גם על חוף זה. "אין לנו חוף בכלל בעכו, את מדברת אתי על חוף נפרד?".

למה סגור?

"המים מזוהמים"

עד מתי יהיה סגור?
"את שואלת אותי? זה לא תלוי בנו, תלוי במשרד הבריאות".

במסדרונות העירייה מדברים כבר על חוף חלופי, מתקשים למצוא פתרון לבעיה. מתברר כי חופי עכו סגורים כבר מתחילת עונת הרחצה, זאת בשל זיהום שמקורו בשפכים המוזרמים לנחל נעמן. מספר ימים פעלו החופים ומיד לאחר מכן נסגרו, מותירים את תושבי עכו כמו גם את תושבי כרמיאל, חצור ועוד ועוד תושבים באזור ללא חוף ים.

חוף נהריה. יומיים בלבד

הגעה: כביש מספר 4 עד לצומת נהריה, שדרות הגעתון לכיוון מערב עד הסוף (הים), ימינה עם הכביש עד לחוף הנפרד (ליד הקאונטרי).

ימי רחצה: נשים בימים שני ורביעי, גברים בימים שלישי ושישי.

עיריית נהריה היא זו שמספקת, נכון לימים אלו, את הפתרון המעשי לתושבי עכו. הפקידה, שענתה לשיחת הטלפון שלי, ידעה לומר שיש חוף נפרד, אך התקשתה להסביר היכן הוא נמצא. ובכל זאת עשתה כל מאמץ כדי לברר. ברקע נשמע קולה שואל עוד ועוד פקידות, לבסוף ידעה אחת מהן להסביר ופרטה באוזניי בסבלנות מרובה את המסלול המדויק.

מבט על קו החוף ועל החופים השונים העלה תמונה חיובית מאוד. חופיה של נהריה מתוחזקים ברמה גבוהה ביותר, אפילו מפוארים. החיסרון היחיד הוא הכסף אותו גובים בכניסה. במשך שנים קיטרו הארגונים השונים על העובדה שמישהו החליט להשתלט לנו על החול שבחופים ועוד לגבות כסף על כך. החול של כולנו, אמרו ובצדק. בעיריית נהריה מעדיפים בכל זאת לגבות כסף, אולי כדי לממן את עלות התחזוקה. השאלה היא איך מתחזקים את החופים בערים אחרות, זאת מבלי להיעזר בתשלומי התושב. חניה, לעומת זה, ניתן למצוא פה גם ללא תשלום.

איפה משתלב הציבור החרדי בסל הפתרונות הנ"ל? ובכן, חוף מפואר, נקי ויפה הוכן גם בפורמט של נפרד, גדר לבנה וצחורה מקיפה אותו מכל צדיו מותירה אותו סגור ומסוגר. חומת אבנים קטנה, הנכנסת אל תוך המים, מוציאה מכלל אפשרות כל ניסיון של כניסה בלתי חוקית לחוף. אז נכון שמשלמים 10 ש"ח בכניסה, אך שווה כל שקל. מלתחות מפוארות ומתוחזקות היטב, סככות יפות וחדישות, חוף ענק, דומה כי יותר טוב מזה לא יכול להיות.

אבל נראה לכם שמישהו יעניק לציבור החרדי שירות ללא חיסרון? ממש לא. מהר מאד עלינו על התגלית המפתיעה: החוף, כמה מוזר, פתוח חלקית בלבד. נשים בימים ב' וד', גברים בימים ג' ו'. רוצים להתרחץ בימים א' וה'? אי אפשר. החוף סגור על מנעול ובריח, אין יוצא ואין בא.

למה? אני שואלת את מנהל החוף.

"לא יודע, ככה החליט ראש העיר שלנו".

גם החופים האחרים פתוחים חלקית בלבד?

"לא, מה פתאום"

למה לדתיים מגיע שירות חלקי בלבד?

"נו, גם בשבת סגור לדתיים. הם לא רוצים".

ראש של איש נהרייתי.

חוף כינר, כינרת. מוזנח

הגעה: דרך כביש עין גב עד לצומת מושב רמות, החוף נמצא בסמוך למלון (הכניסה דרך המלון), המלון ליד הלונה גל בצפון מזרח לכנרת.

ימי רחצה: גברים ונשים בכל יום, במקביל (שני חופים).
שעות פעילות: ימים א-ה 7:00-19:00, יום ו' עד 16:00 - מאחרי פסח ועד אחרי סוכות.

קשה להאמין עד כמה יכול להיות מוזנח חוף, הנחשב כמזוהה עם המלון הסמוך לו. צריך לראות כדי לקלוט את התמונה, אבל למרבה הצער כך הם פני הדברים. עד לפני זמן לא רב היה חוף כינר סגור ומסוגר לרוחצים. במועצה האזורית מרום גולן קיוו כי מישהו יעשה משהו כדי לעזור, אולי חברי כנסת, אולי אישי ציבור.

אבל איש לא עשה דבר, ומצב החוף נותר כפי שהיה, מוזנח. משה סולניק, אחד האחראים במקום, מדבר בהרבה כאב על המצב. "לצערי הרב אנשים לא מתאמצים לשמור על הקיים. תופעת 'הבית הנקי וחדר המדרגות המלוכלך' שוררת גם פה ואת תוצאותיה אנו חווים בכל יום מחדש. 40-50 טיטולים הפזורים על הארץ בסיומו של יום הם רק אחד הסימפטומים. היה דשא יפה, הוא נהרס במהלך החודשים בהם היה החוף סגור ולא השקו. את הסככות גנבו כך שברוב המקומות אין הצללה. כואב הלב לראות את כל זה.

"במשך שנים היה נוח למלון לומר שהחוף שלו. האמת היא שהחוף שייך לכולנו. שייך למדינה, למנהל מקרקעי ישראל. אבל המועצה המקומית אינה יכולה להשקיע בו הרבה, היא טוענת שיש אצלה כ-12,000 תושבים ומה פתאום עליה להשקיע עבור ציבור המגיע מכל הארץ? וכך הפך חוף, שיש לו פוטנציאל מצוין, לחוף גרוע ביותר".

לפני מספר חודשים שלח סולניק, מתוך יוזמה פרטית שלו ובתקווה שזה יועיל, מכתבים לכל העיתונים הדתיים והחרדיים. "גם ל'בקהילה' שלחתי", הוא מספר לי. אבל בעונת החורף את איש מעורכי העיתונים לא עניין מצב החופים במדינה. הוא שמח על כי סוף סוף הרימו בעיתון את הכפפה ומישהו טורח להתעניין מה קורה בחוף כינר. "עכשיו, אחרי שיכתבו על זה בעיתון אולי נזכה לראות תוצאות", הוא מתמלא בתקווה מחודשת.

חוף טבריה. יפה ונאה

הגעה דרך הכניסה הדרומית של טבריה, על הכביש הראשי, 300 מטר אחרי חמי טבריה לבאים מכיוון העיר, מול קבר רבי מאיר בעל הנס.

ימי רחצה: החוף פתוח במקביל לגברים ולנשים בהפרדה מלאה.
שעות פעילות: ימים א-ו 9:00-17:00, לאחר השעה 17:00 החוף נפתח לקבוצות בתיאום מראש. תקופת הפעילות: א' באייר, תשס"ז ועד כ"ב בתשרי, תשס"ח. הזמנות בחורף בתיאום מראש.

בעירייה לא ידעו להנחות אותי אל החוף החדש של טבריה, אבל בחברה הכלכלית עשו זאת מיד ובסבר פנים יפות. מספר הטלפון הנייד של מנהל החוף עשה את העבודה בזריזות מפתיעה. אשר אלמלן מנהל כבר 20 שנה את החוף הנפרד בטבריה, זה שהיה סמוך ללידו. 4 שנים הוא עובד בחוף החדש והמפואר הנמצא מול קבר רבי מאיר בעל הנס.

חוף יפה, היחיד שיש בו מדשאות, שמשיות וגם שני צדדים לרחצה, צד לנשים וצד לגברים. ענק ומפואר בכל קנה מידה. שירותים, מלתחות ומקלחונים, הכול מתוחזק על הצד היותר טוב. דרך הכניסה הדרומית של טבריה תגיעו לכאן בקלות רבה, הירידה אל החוף משופעת למדי אולם נטולת מדרגות לכל הפחות. "משעה 5 משמש החוף לאירועים (נפרדים כמובן) ובחופש מגיעות קבוצות רבות הנהנות מחוף זה", אומר לי אשר.

ובכל זאת בלי חסרון אי אפשר. והוא נעוץ בכיס, בתשלום הנגבה פה בכניסה למקום. 15 שקלים למבוגר, 10 שקלים לילד מגיל 3-10. מתחת לגיל 3 הכניסה חינם. החניה, אגב, כלולה במחיר, אך התשלום אינו לרכב אלא לכל אדם.

למה עולה כסף? הכנרת של כולנו.

"לא אנחנו קובעים את המדיניות, העירייה קובעת".

למען האמת קצת קשה לתפוס על הכנרת פינה שהכניסה אליה אינה כרוכה בתשלום. פה ושם יש שטחים עזובים לידם ניתן להחנות מכונית ולרדת אל החוף, אולם הירידה הזו אינה קלה לילדים, ודאי לא לנכים או לקשישים. גם הצניעות רחוקה מלהיות מובטחת בחופים מן הסוג הזה. בשאר החופים, אלו המסודרים והמאורגנים, יגבו מכם תשלום מלא עבור הכניסה.

חוף חמי זוהר, החוף הבינלאומי. ים המלח

הגעה: מירושלים דרך כביש מס' 1, ימינה לכביש מס' 90 עד אזור בתי המלון, אחרי בית מלון שרתון מוריה.

ימי רחצה: א–ה, נשים וגברים במקביל (שני חופים).
שעות פעילות: בעונת הקיץ, עד אוקטובר: 7:00-18:00, שאר חודשי השנה 7:00-17:00, בחורף בימים קרים מאוד יש לתאם מראש.

במועצה האזורית תמר נשמעו אדיבים ביותר והפנו אותי מיד אל אבי זגורי, מנהל החוף. אבי מחלק את החוף לשניים, החוף הבינלאומי והחוף הציבורי, חופים הנמצאים בסמיכות זה לזה ועל פי התוכנית עומדים להתאחד ולהפוך לחוף אחד.

"עד היום הכניסה לחוף הבינלאומי היא בתשלום, 50 שקלים לכניסה כולל בריכות גפרית, בריכות ים המלח מחוממות, סאונה, חדרי טיפולים ופינוקים (בהזמנה מראש) ועוד. ולחוף הציבורי – חינם. חניה יש באזור חינם וחופשי. מה שאנחנו עומדים לעשות זה לאחד את החופים והכניסה אל החוף החדש תהיה ללא תשלום. השימוש בפינוקים (ספא, גופרית) תהיה בתשלום. החוף הציבורי סובל מתופעות של ונדליזם. אנשים נכנסים לשם בלילה ומתפרעים, ולכן החוף אינו מתוחזק כמו שצריך. אנחנו מתקנים ומשתדלים, אבל בהחלט לא משתלטים. כל אחד מהחופים מחולק לנשים ולגברים – כ-100 מ' לכל חוף כאשר מחיצה מפרידה בין החלקים ונכנסת עד לתוך הים".

זגורי מדבר על כמות בלתי מספיקה של שירותים ומקלחות בחוף הציבורי, בעוד בחלק של הבינלאומי הכול ברמה גבוהה. כאשר אני שואלת אותו על פיקוח למניעת ערבוב הוא מתקשה להבין את השאלה. "אנשים דתיים באים להתרחץ פה, אין אף פעם בעיות כאלו". הוא ממליץ בחום על הגעה לים, מספר על כך שמדובר ב"טיול של בריאות" ומבטיח לקהל הנאה מושלמת.

הכתבה פורסמה בעיתון 'בקהילה'. הכתבה פורסמה בשנה שעברה. יתכנו שינויים מאז

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!