תנועה בלי מילה

אפילו נתניהו עצמו, לא האמין למשמע אוזניו. עברו כ'גוזר הקצבאות' שהמיט חרפת רעב על מאות אלפי ילדים, כמו נשכח באחת. סביב שולחן הכבוד ב"כינוס הארצי לתורה שבעל פה" שהתקיים בבית מוסד הרב קוק בירושלים, הוא נשמע ונראה, כמו ביבי הישן, שלפני הגזירות. רק הלחן 'ולבנימין אמר' נעדר מהרקע. בכל זאת, תשעת הימים...

"ידידנו היקר מר ביבי נתניהו, חביבנו היקר", פתח מרן הגר"ע יוסף בדברי שבח והלל על נתניהו שישב לצידו על בימת הכבוד: "הוא עושה הרבה למען התורה. יש הרבה דברים סודיים שעשה אותם רק לשם שמיים", הוסיף הגר"ע להרעיף על ראשו של המועמד המוביל (בסקרים) לראשות הממשלה.

ולא 'רק ביבי'. גם אחיו יוני, לא נפקד מדבריו של נשיא מועצת החכמים. בדרשתו, שעסקה בנושא "פדיון שבויים", התייחס נשיא מועצת החכמים למבצע אנטבה ודיבר בשבחו של מפקד סיירת מטכ"ל ומפקד מבצע אנטבה יוני נתניהו "אחיו של ידידנו", ש"לצערנו הרב נפל, מסר נפשו בשביל עם ישראל".

חתן השמחה, ביבי, השיב באותה מטבע: "מכובדי, מרן הראשון לציון הגאון הרב עובדיה יוסף", הוא פתח את נאומו, שעסק, איך לא, בהנחלת ערכי מורשת ישראל, בבתי הספר הממלכתיים: "צריכים להעשיר את החינוך של כל ילדי ישראל, בראש ובראשונה בחינוך הממלכתי בלימודי מורשת ישראל, בהכרת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. הדבר הזה צריך להיות חלק יסודי מהחינוך של כל ילדי ישראל". אותם ילדים, שהקצבאות שקיבלו הוריהם, קוצצו באכזריות על ידי הנואם בעל הלשון החלקלקה.

האם בדברים שנשמעו מפיו של 'חכם עובדיה', יש כדי ללמד על הלך הרוח בש"ס? ככל שזה נוגע לאווירה הנושבת מלשכתו של יו"ר התנועה, התשובה חיובית. אם בשבוע שעבר, הבאנו את דבריו של בכיר בש"ס, בשבחה של שרת החוץ ציפורה לבני, הרי שהשבוע, ניתן לקבוע, ובהסתמך על דברי מרן הגר"ע, יתכן שאף לקבוע במסמרות, כי ככל שזה תלוי ביו"ר ש"ס, פניה של התנועה הקדושה לבחירות.

מי שמדבר על העדפת אופציית הבחירות, צריך להתמודד עם הטענה, כי "לעולם לא יהיה מצבנו טוב יותר". ש"ס, ביום שאחרי הפריימריז ב'קדימה', תשמש לשון מאזניים. ברצותה תתמוך בממשלה חילופית. ברצותה תתנגד לכך ותוביל לבחירות, שלאחריהן, המושכות שוב לא יהיו בידיה.

השר אריאל אטיאס, בטוח בכך שאחרי הבחירות הבאות, תמצא עצמה ש"ס בעמדה גרועה בהרבה, מזו שהיא מצויה בה כיום. ביבי, כמו ברק. ברק כמו לבני ומופז, יפיקו את לקחי העבר וילכו לממשלת אחדות, שבה לא תהווה ש"ס לשון מאזניים.

על פניו, המסקנה המתבקשת הינה, לנצל עד תום את אופציית הרכבת הממשלה בכנסת הנוכחית, בה תלויה הקואליציה בקולותיה של ש"ס, על כל המשתמע מכך, מבחינת הפקת דיבידנדים קואליציוניים. אבל בקודקודה של ש"ס התובנה הנגזרת ממציאות זו, הפוכה בתכלית.

אם התנועה הקדושה תהווה לשון מאזניים, היא לא תיכנס לקואליציה ללא קצבאות הילדים, מבהיר מי שמבהיר, וגם מסביר: ברגע שהמפתח להקמת קואליציה בידינו, אין לנו כל אפשרות לוותר על הקצבאות. וכי מה נאמר לבוחר, שיכולנו אבל לא רצינו? הרי המפתחות בידינו. בלעדינו, אין ממשלה.

מוותרים על הקצבאות

השאלה הנשאלת אפוא, האם אין סיכוי לחלץ קצבאות, אם לא מלבני, לכל הפחות ממופז. אלי ישי הרי הצהיר בעבר, כי מופז הביע באוזניו נכונות עקרונית להגדיל את קצבאות הילדים. שיחות ומגעים, הוא מנהל כל העת מול כל הגורמים הרלוונטיים, החל מלבני (כולל אנשי 'פורום החווה'), עבור למופז, המועמד המזרחי-מסורתי המועדף בעיניו, וכלה בברק, עמו נועד ביום ראשון השבוע. ודווקא בגלל המגעים ההדוקים, יש לתת יתר תשומת לב למסקנה העולה.

בניגוד לקואליציה המורכבת לאחר הבחירות, כאשר כל הצדדים הולכים לקראת קדנציה שלמה ומביעים נכונות מעשית (גם אם לא הצהרתית), לוותר על עמדותיהם, הרי שהפעם, מדובר יהיה במגעים להרכבת קואליציה ששותפיה מודעים לכך, שהיא עומדת להחזיק מעמד קצת יותר משנה במקרה הטוב. במצב שכזה, גם הרצון לדחוק את הקץ עקב החשש מנתניהו, לא יאפשר למי מהצדדים, לוותר בסוגיה עקרונית כמו הקצבאות, בשעה שהבוחר ממתין מעבר לפינה הקרובה.

זה נכון לגבי ברק, שמצהיר כי פניו לראשות הממשלה אך מבין, כי לא יהיה יותר משר ביטחון. מי שמשוחח עמו מתרשם, כי מטרתו היחידה הינה, לדחוק את קדימה מהמקום השני. זה מדויק לגבי לבני, שמבינה כי קואליציה חלופית, שתאלץ אותה לערוך שינויים בממשלה ולתגמל את תומכיה, תגרור אותה לבחירות מוכה וחבולה. זה רלוונטי אפילו לגבי מופז, המועמד היחיד שיהיה מוכן לשלם כל מחיר, על מנת לתחזק קואליציה בכנסת הנוכחית. שני הראשונים, לא יסכימו בשום קונסטלציה לוותר בנושא הקצבאות. ללבני סיכוי לא רע להוביל לניצחון בבחירות. ברק, עם כל חששו מדין הבוחר, לא יוכל להרשות לעצמו לחצות את הקו האדום של הקצבאות. ואילו האחרון – מופז, גם אם ירצה לוותר, יגלה עד מהרה כי איננו מסוגל, וכי 'מורדי הליכוד' נוסח שרון, מתגמדים לעומתם של 'מורדי קדימה' – תומכי לבני, שיעמדו על הרגליים האחוריות ולא יאפשרו לו להתפשר בסוגיה.

אז ש"ס כלשון מאזניים, תפוצץ את המו"מ הקואליציוני על חרב הקצבאות. ומה הלאה? בממשלה הבאה, שהרכבתה לא תהיה תלויה בש"ס לבדה, בוודאי שלא יהא בידה להביא להגדלת הקצבאות.
אלא שכאן, כמה מפתיע, מוסבר לנו כי ש"ס תיאות להתפשר. וכל כך למה? יען כי ברגע שבו יש הרכב קואליציוני גם בלעדי ש"ס, איש לא יוכל לטעון כנגדה מדוע ויתרה ונכנסה לממשלה ללא הקצבאות. "כולם יבינו, שאנחנו נכנסים כדי להציל את מה שניתן. למנוע מצב של ממשלת שינוי נוספת שרומסת את הישיבות ואת כל היקר לנו".

בשבוע האחרון נטען, בין השאר על ידי גורמים בכירים בתנועה, כי ש"ס חוששת מבחירות, לא בגלל התוצאה, אלא משום הצורך להטריח את הגר"ע להיטלטל מעיר לעיר. גם כאן יש מי שמבקש להזכיר כי במערכת הבחירות האחרונה, נשיא החכמים כמעט ולא יצא מביתו לצורכי תעמולה, למעט הכינוס המרכזי בבנייני האומה, ועוד אי אלו עצרות שניתן למנותם על כף יד אחת.

השורה התחתונה ברורה: דווקא מעמדת האנדרדוג, תוכל ש"ס להשתתף במשחק ולהפסיד בו את הקצבאות. כל עוד היא מצויה בעמדת ממליכת המלכים, היא חייבת להצטייר ככזו העומדת על עקרונותיה. לא בטוח שכולם בש"ס יאהבו זאת, אך ככל שזה תלוי בקודקוד, הבחירות הן האופציה הראשונה במעלה.

הכתרתו החצי רשמית של נתניהו כידיד התנועה, מוכיחה כי גם ברחוב הקבלן 45, קונים להם הדברים אחיזה.

נלחמים על הבינוי

לא רק בכירים בש"ס. גם ביהדות התורה יש כאלו הסבורים, כי יעלה בידי מחליפו של אולמרט להקים ממשלה כבר בקדנציה זו. הלוחם הפרלמנטרי מוישה גפני מקווה, שכך יהיה ולו בשביל תקציב הישיבות. במצב של אי וודאות, דוגמת זה השורר כעת, היהדות החרדית עשויה למצוא עצמה כנפגעת העיקרית, משורה של חוקים אנטי-דתיים.

על אחת כמה וכמה, אם אי-היציבות הפוליטית תימשך אל מעבר לשנת הכספים הבאה. או אז, בסיס התקציב של שנה זו יחולק ל-12, כאשר מרבית תקציב הישיבות שניתן במסגרת של 'תמיכות' לא יהיה כלול בו. במצב בו אין מלך בישראל ופקידי האוצר בראשותו של השר הממונה בר-און יושבים על הקופה, אנו יכולים לשכוח מפתרון הוגן למצוקת תקציב הישיבות. וגם את זה, יש לקחת בחשבון.

ויש גם מסקנה חדה ונוקבת, הנובעת מכישלון הגדלת הקצבאות. הטעות היא שלנו, סבור גפני. זהו נושא חברתי פרופר. במקום ללכד סביבו חברים מכל סיעות הבית, הפכנו את הקצבאות לעניין חרדי, ועל ידי כך, הבאנו במו ידינו להתנגדות המפלגות החילוניות, כמקשה אחת כמעט.

עם הפנים קדימה, דומה שהנציגות החרדית כולה, תתמקד בנושא מצוקת הדיור. 'שר השיכון החרדי' פרוש, הוא אומנם נושא הדגל של עניין זה, אבל לאחרונה, וטוב שכך, יש לו שותפים, ביחד ובעיקר לחוד. אלי ישי, שנפגש השבוע זו הפעם השנייה בתוך שבועות ספורים עם שר השיכון, מצהיר כי זוהי המטרה שהוא רואה לנגד עיניו בכנסת הבאה. אפילו ב'המודיע' הועלה השבוע נושא מצוקת הדיור לראש סדר היום, כאילו הבחירות בפתח.

אלא שגפני לא רגוע. לנגד עיניו עומד כישלון הקצבאות, ומשמש כתמרור אזהרה. הוא חושש כי בסוגיית מצוקת הדיור, הולכת הנציגות החרדית, באותו מסלול, של דרך ללא מוצא.

"אם נהפוך גם את נושא הדיור לעניין חרדי, נקומם עלינו את כולם ולא נגיע להישגים", מזהיר גפני. מהי האלטרנטיבה? רק העלאת הנושא על סדר היום הציבורי, כעניין לאומי, תאפשר גם לחרדים, למצוא פתרונות, על הדרך.

במקום לרוץ לתקשורת, להצהיר ולאיים, יש ליצור חזית רחבה, בצוותא עם חברי כנסת חילוניים בעלי אוריינטציה חברתית (יחימוביץ' ואפללו כדוגמא), ש'ידברו דיור', ויהפכו תודעתית את המצוקה, מבעיה מגזרית חרדית, לפרויקט ישראלי לאומי.

קצת קשה לצפות מהפוליטיקאי החרדי חובב הכותרות לגלות אחריות מגזרית, ולשמור על שתיקה. אבל מי יודע, אולי הפעם, גודל המצוקה ובעיקר לקחי כישלון הקצבאות, יעשו את שלהם ויוסיפו בינה יתירה בנבחרינו. הלוואי.

אהבת מאיר

רגע אחרי שנבחר פה אחד למועמד 'שלומי אמונים' לראשות עיריית ירושלים, עמד מאיר פרוש, מול "הגוף הבוחר" באולמי תמיר, ודיבר בשבחה של דמוקרטיה. נשמע קצת הזוי עבור מי שזכה ברוב שאפילו הנשיא הסורי, לא זוכה בו. אבל בפוליטיקה החרדית, זה מה יש. גם הצבעה שכזאת, לדמוקרטיה תיחשב.

מאיר הגדול – פרוש, נבחר, ומאיר הקטן – רובינשטיין, הנחה. "יש משטרים אפלים שבהם מתקבלות תוצאות כאלה, אבל כאן זה אחרת. אצלנו ההצבעה פה אחד באה מאהבה", הסביר רובינשטיין בפתאוס ברסלבאי.

אבל עם כל הכבוד לעליצות הטבעית של רובינשטיין, שנראה ונשמע תמיד כמו אחרי ניצחון ביתרי, באוויר האולם בו נדחסו מאות עסקני שלומי אמונים די בכל אתר ואתר, שררה אווירת דריכות, כזאת שאפילו נאומו המושחז של יהושע פולק לא הצליח להפיג.

התחושה באולם הייתה, כי לפני שמדברים על תמיכת הציבור החילוני והדתי-לאומי, יש לבצר את החומות מבית פנימה, בתוככי המגזר החרדי. הן אמת, כי גם בקרב המגזרים הראשונים מצבו של פרוש אינו מזהיר, אך לפני שיוצאים להילחם בחוץ, יש לכבוש את כיסי ההתנגדות מבית.

לא לחינם, חלקים גדולים מנאומו, הקדיש פרוש לחסידות גור: "אינני בר פלוגתא עם גור", הוא אמר וציין את המקרים הרבים בהם נעזרה החסידות על ידו, ובעיקר על ידי אביו, זקן השבט, שכנהוג באירועים כגון אלה, נשא מדברותיו. בסיעה המרכזית, לא ממהרים ללחוץ את היד המושטת לשלום, ותולים את התמיכה בפרוש בירושלים, בסל דרישות בכל רחבי הארץ, כפי שהורחבה היריעה בשבוע שעבר.

גם לקולות העולים מכיוונה של דגל התורה, התייחס פרוש בעקיפין כשהצהיר: "אצלנו, התחייבות זה ברזל". אין זה סוד כי מכיוון לשכת ראש העירייה בכיכר ספרא, נשמעו משך כל התקופה האחרונה רמיזות מלוות בסקרים שביססו את ההערכה, כי לופוליאנסקי לא אמר את המילה האחרונה במערכה.

וראה זה פלא, לא לופוליאנסקי, אלא פרוש, מצא לנכון להפריך את הדברים. פרוש סיפר לנוכחים כי נפגש לפני שלושה שבועות עם אורי לופוליאנסקי, וזה האחרון הודיעו כי יכבד את ההסכם ככתבו וכלשונו ולא ילך בעקבות הסקרים שיצאו מלשכתו.

ולמרות זאת, את הדברים מפיו של לופו, או מפיו של בכיר כלשהו בדגל התורה לא שמענו מפורשות. מנגינות אחרות, שמענו גם שמענו. בסביבתו הקרובה של לופוליאנסקי (עד לכדי קרבת פסולי עדות), יש מי שהקים כבר מיני-מטה עם דפוסי פעולה ברורים, בדרך לכיבושה המחודש של כיכר ספרא.

בשבוע שעבר אף התייחס באכסניה זו, הח"כ הנכנס מקלב לשאלה, וכמנהגם של דגלאים בעת האחרונה, התחמק מלהצהיר מפורשות כי אם פרוש ייבחר ביום ב' הבא, במזכירות אגודת ישראל בירושלים, תתמוך בו דגל התורה, כמתחייב מההסכם עליו חתמה ערב בחירות תשס"ג. (במאמר המוסגר: ביום שני בערב, עלה גאב"ד ערלוי לביתו של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב, לראשונה מאז 'מלחמת ביתר'. אולם גל השמועות מפגישה זו מתנפץ אל סלעי המציאות. פוליטיקה לא עלתה על שולחנם של גדולי ישראל, שעסקו אך ב'ענייני השעה' – הלכות תשעת הימים).

המצב בו נציג שלומי אמונים, הוא זה שצריך להכריז בשמה של דגל התורה, כי היא מחויבת להסכם מפורש עליו חתמה, מעלה הרהורים נוגים דווקא בקרב בכיר בתנועה הליטאית, שזוכר תקופה אחרת, בעת שדווקא מילתו של איש דגל התורה, הייתה מילה.

"הפכו אותנו למפלגה שאין ערך לחתימתה", אומר לנו הבכיר בכאב. "פעם ידעו כולם שמילה שלנו זו מילה. שאצלנו אין פוילע-שטיקים. והנה התהפכו היוצרות. יענק'ל כהן מקיים את הרוטציה בלי למצמץ, בו ביום. פרוש מצטייר כאיש של הסכמים, ואילו אנחנו מתחמקים ומתפתלים".

אותו בכיר שם את האצבע על הפעם הראשונה, בה החלה דגל התורה להתדרדר במדרון החלקלק של התחמקות מקיום הסכם, וזו לא הייתה ביתר, אלא בני ברק. היה זה בעת שנעשו ניסיונות להתעלם מההסכם מול הסיעה המרכזית ולהריץ את מוטל'ה קרליץ לקדנציה נוספת. "בסופו של דבר, ההסכם כובד בהוראת מרן הגרי"ש, אבל משם והלאה, התסריט חוזר על עצמו בכל פעם. זה היה בביתר וזה קורה עכשיו בירושלים. אנחנו חותמים על הסכם, ולאיש אין מושג אם לבסוף נקיים אותו".

האם ניתן להחזיר את הגלגל לאחור? הגורם עמו שוחחנו סבור שכן: "צריך לחזור למצב הקודם שבו דגל התורה לא עשתה חשבונות. לאותה תקופה שבה כולם ידעו שכאשר אנו חותמים על הסכם, יתהפך העולם וההסכם יישאר על כנו". אם זה טוב ואם זה רע, הציבור החרדי הוכיח כי קיומו כגוף אחד, תלוי בקיום ההסכמים שבין כל פלגיו: "אסור לנו לשמוט את הבסיס הזה", מסכם הגורם הבכיר, שכמנהגם של בעלי המוסר הליטאיים, לא חוסך ביקורת עצמית, הגם שמדובר בכזו החודרת כליות ולב.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם בקו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!